ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג

282

בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

נר ²⁰²⁹

חנוכה מצותה משתשקע החמה, שזוהי הגדרת נר חנוכה בזמן, וכן ישנה ההגדרה במקום שמצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ²⁰³⁰ . וידוע הדיוק בזה, מהו הטעם שנר חנוכה אינו דומה לנר שבת, שנר שבת צ"ל דוקא מבעוד יום ²⁰³¹ (הגדרה בזמן), ודוקא בפנים הבית ²⁰³² (הגדרה במקום), ונוסף על החילוק ביניהם בזמן ומקום, שהו"ע עולם ושנה, יש חילוק ביניהם גם בנפש, שבשבת מדליק אחד לכל הבית, משא"כ בחנוכה, מדליקין המהדרין נר לכל אחד ואחד2, ועוד זאת, שבנוגע לנר חנוכה יש סברא שאם אנשי הבית כבר ישנים, צריך להדליק בלא ברכה ²⁰³³ . וצריך להבין מהו טעם החילוק בין נר שבת לנר חנוכה, מאחר ששניהם תקנות דרבנן. ועוד דיוק בנוגע להחילוק בין נרות חנוכה לנרות המקדש ²⁰³⁴ , שאע"פ שכל הטעם לתקנת נרות חנוכה הוא בקשר לנרות המקדש, מ"מ חלוקים הם זמ"ז בעולם שנה ונפש, שהרי נרות המקדש צריך להדליקם דוקא קודם השקיעה ²⁰³⁵ , ודוקא בתוך ביהמ"ק (בפנים), ובביהמ"ק גופא בחלק הפנימי שבו – בהיכל, משא"כ נרות חנוכה צריך להדליקם דוקא משתשקע החמה, ועל פתח ביתו מבחוץ דוקא, שזהו החילוק בעולם (מקום) ושנה (זמן), וכן יש חילוק ביניהם בנפש, שנרות המקדש צריך להדליקם דוקא כהן, שזהו דרגא הכי עליונה שבמעלת בנ"י, ובכהנים גופא הרי זה שייך לאהרן כה"ג [כמ"ש ²⁰³⁶ ובהעלות אהרן את הנרות, וכן

283

מש"נ בהעלותך את הנרות ²⁰³⁷ , קאי על מ"ש לפנ"ז, דבר אל אהרן ואמרת אליו, וכמבואר בלקו"ת בהעלותך ²⁰³⁸ השייכות המיוחדת של אהרן להדלקת הנרות שבביהמ"ק], שהוא הכי מובחר שבכהנים, ואף שכל הכהנים כשרים להדלקת הנרות ²⁰³⁹ , הרי גם כשכהן הדיוט מדליק את הנרות, הרי הוא מקיים בזה את הציווי שנאמר לאהרן הכהן – ובהעלות אהרן את הנרות. משא"כ בנרות חנוכה הרי הדלקה היא ע"י כל אחד ואחד מישראל. וצריך להבין מהו טעם החילוק ביניהם, דלכאורה היו צ"ל שניהם באופן שוה, שהרי נוסף לכך שכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ²⁰⁴⁰ , הרי כל טעם תקנת נרות חנוכה הוא בקשר לנרות המקדש, ומדוע מצינו חילוק ביניהם בעולם שנה ונפש.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים משנת"ל ²⁰⁴¹ בענין קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך ²⁰⁴² , ומבאר בזה רבינו הזקן (בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו, באגה"ק ד"ה קטנתי שכתב בקשר לי"ט כסלו ²⁰⁴³ ), שזהו מפני היות קטן יעקב במאד מאד בעיניו מחמת ריבוי החסדים כי במקלי כו', כי חסד היא בחי' קרבת אלקים כו', וכל הקרוב אל ה' צריך להיות יותר שפל רוח, דכל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא כו'. ובפרטיות יותר יש בזה ב' ענינים, כל החסדים וכל האמת, ונתבאר13, שכל החסדים קאי על התפלה, שהו"ע רעותא דלבא, ומכל האמת קאי על התורה, אין אמת אלא תורה ²⁰⁴⁴ , שעי"ז דוקא נעשה המשכת העצמות. ועי"ז נפעל מ"ש לאח"ז ²⁰⁴⁵ הצילני נא מיד אחי מיד עשו גו' פן יבוא והכני, והיינו ²⁰⁴⁶ , שאפילו בנוגע לעשו כפי שהוא בתכלית הירידה למטה מטה, עד שיכול להיות והכני, שזוהי דרגא הכי תחתונה שבג' קליפות הטמאות, הנה גם שם פועל הצילני נא, שלא יהי' והכני, ועד שגם מהפכו לגמרי, שכל זה נפעל מצד הגבוה ביותר שיורד למטה יותר ²⁰⁴⁷ , ובפרט כשמגיע לעצמותו ית' שהוא למעלה מגדר מקום – מעלה ומטה, ולכן עי"ז מברר את הקליפות גם כשהם במצב הכי ירוד.

284

ויש

להוסיף ולבאר המשך הפסוק14, שלאחרי שמזכיר הענינים הכלליים דכל החסדים וכל האמת, מוסיף, כי במקלי עברתי את הירדן הזה, דלכאורה צריך להבין ²⁰⁴⁸ מדוע מזכיר כאן ענין פרטי זה דוקא. גם צריך להבין מה שמדייק לומר כי במקל י , הרי מבואר במדרש ²⁰⁴⁹ שמקל זה הי' גם המטה של משה ושל משיח, ומדוע אומר כאן הלשון כי במקל י דוקא.

ג) ויובן

בהקדם המבואר בשל"ה (בדרושי חנוכה פרק תורה אור ²⁰⁵⁰ ובפ' וישלח ²⁰⁵¹ ), בענין כי במקלי, שהוא ר"ת מי כמכה באלים הוי' ²⁰⁵² (שזהו הר"ת של "כי במ", והר"ת של "קלי" הוא) לישועתך קויתי הוי' ²⁰⁵³ , והוא שם מכב"י18 ("כי במ"), ששייך גם ליהודה המכבי, והוא גם ר"ת ברוך כבוד הוי' ממקומו ²⁰⁵⁴ . והנה, בענין מי כמכה באלים הוי' יש שני פירושים, וכפי שמביא כ"ק מו"ח אדמו"ר בד"ה מי כמכה תרפ"ח ²⁰⁵⁵ , שאמרו רז"ל ²⁰⁵⁶ מי כמוך באלמים (תקיפים), אבא חנן אומר מי כמוך חסין י"ה ²⁰⁵⁷ , מי כמוך חסין (מתאפק ²⁰⁵⁸ ), והיינו, דלפירוש הא', באלים הוא מלשון כח, כמו גבר אלים, שהו"ע החוזק והתוקף בעניני העולם, ולפירוש הב', אלים הוא מלשון אילם, שאינו מדבר, דהיינו שאלקות הוא בהעלם, שזהו מצד מ"ח צירופים אחרונים דשם אלקים ²⁰⁵⁹ . ולפ"ז צריך להבין מהי השייכות בין שני הר"ת שבשם מכב"י, מי כמכה באלים הוי', וברוך כבוד הוי' ממקומו. גם צריך להבין מהי השייכות בין שם מכב"י שענינו חסד [כדאיתא בשל"ה22 שמכבי בגימטריא חסד], עם הר"ת שלו מי כמכה באלים הוי', שלפי ב' הפירושים הנ"ל בתיבת באלים, החוזק והתוקף בעניני העולם, וההעלם דאלקות, ענינו גבורות.

ד) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה ביאור ענין ברוך כבוד הוי' ממקומו, ששייך לעבודת האופנים וחיות הקודש, והוא למעלה מעבודת השרפים שאומרים קדוש קדוש קדוש ²⁰⁶⁰ , כי, הג"פ קדוש הם כנגד העולמות בריאה ויצירה ועשי' הרוחנית ²⁰⁶¹ , משא"כ ברוך כבוד

285

גו' הוא כנגד ההמשכה בעשי' הגשמית, וטעם הדבר, כיון שההמשכה היא ממקומו, ממקורו ושרשו, היינו מעצמות א"ס ב"ה, משא"כ ע"י קדוש קדוש קדוש נמשך רק הארה מן העצמות, ואף שאין שייך לומר הארה בעצמות, ה"ז בכללות המשכה מבחי' החיצוניות כו', ובלשון החסידות ה"ז החילוק שבין חיצוניות הכתר לפנימיות הכתר.

וזהו

גם החילוק שבין כל החסדים לכל האמת, דחסדים הו"ע רעותא דלבא, שעי"ז התפיסא היא בהארה לבד. דהנה, אף שאמרו לית מחשבה תפיסא בי' ²⁰⁶² אבל נתפס הוא ברעותא דלבא ²⁰⁶³ , והיינו, שע"י רעותא דלבא נתפס העצם דלית מחשבה תפיסא בי', מ"מ ²⁰⁶⁴ , הרי רעותא דלבא הוא רק בבחי' רצוא, ששייך רק בהארה מהעצם, וכמו נהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך ²⁰⁶⁵ . וגם, רעותא דלבא ענינו רצון, שהוא מציאות שרוצה, ואף שהרצון הוא באופן שאין לו שום מציאות לעצמו, כ"א מה שרוצה לידבק בעצמותו, הרי עכ"פ הוא מציאות רצון. ולמעלה מזה הוא מ"ש לאח"ז ומכל האמת, אין אמת אלא תורה16, כי, לימוד התורה הוא באופן דתען לשוני אמרתך ²⁰⁶⁶ , כעונה אחר הקורא ²⁰⁶⁷ [והרי ענין זה הוא בכל הדרגות שבלימוד התורה, אפילו ע"י קריאת אותיות התורה בלבד], שזהו דבר ה' ממש שיש בזה כל העצמות כו' ²⁰⁶⁸ , והו"ע ה"שוב", דהיינו המשכת העצם מלמעלמ"ט, שזהו כללות החילוק בין תורה לתפלה, דתפלה (לית פולחנא כפולחנא דרחימותא ²⁰⁶⁹ ) ענינה העלאה מלמטלמ"ע, משא"כ לימוד התורה, שהו"ע השכל, שבא במנוחה והתיישבות, ה"ז בבחי' שוב. ואע"פ שלימוד התורה מצ"ע יכול להיות עדיין בדרגא תחתונה [דאף שתורה הו"ע הפנימיות, הרי יכול להיות הפנימיות של הדרגא התחתונה] ²⁰⁷⁰ , הרי כאן ישנה גם המעלה שלימוד התורה בא לאחרי התפלה (וכהסדר בהכתוב, שמכל האמת בא לאחר כל

286

החסדים), ולאחרי שכבר הגיע ע"י התפלה לבכל מאדך ²⁰⁷¹ שהוא למעלה מטו"ד, הנה ע"י לימוד התורה שלאח"ז ה"ה מגיע לפנימיות העצמות ²⁰⁷² (דפנימיות אבא (חכמה, תורה) פנימיות עתיק ²⁰⁷³ , ועד שעי"ז מגיע לפנימיות העצמות ממש, שהוא עצמותו ומהותו ית').

ה) ונוסף

על כללות החילוק בין העבודה דתפלה לעבודה דתורה, יש חילוק ביניהם גם בנוגע לפעולה בעולם, שבענין התפלה, דשעת צלותא שעת קרבא ²⁰⁷⁴ , הרי זה באופן של מלחמה, משא"כ בענין התורה הרי זה באופן של פדה בשלום ²⁰⁷⁵ . ולכן הנה מיד לאחר מ"ת נאמר ²⁰⁷⁶ ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה הוי' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך, והיינו ²⁰⁷⁷ , שלא הוצרכו להלחם בפועל, אלא ע"י שהלכו עם הארון נעשה ממילא ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך. אבל אעפ"כ, עדיין הוצרכו עכ"פ לקחת הארון במדבר כו', ונמצא, שלא נעשה הבירור בדרך ממילא ממש, ולכן גם הפעולה על העולם לא היתה בתכלית השלימות, דאע"פ שהי' ויפוצו גו' וינוסו גו', הרי מ"מ נשארו אויביך ומשנאיך. ורק לאח"ז בימי המלך שלמה, שהשלום שלו ²⁰⁷⁸ , דקיימא סיהרא באשלמותא ²⁰⁷⁹ , וישב שלמה על כסא הוי' ²⁰⁸⁰ , אזי הי' הבירור באופן של מנוחה ושלום, שהארון נשאר במקומו בביהמ"ק, ומלכת שבא הביאה מס ²⁰⁸¹ (שהו"ע ניצוצות הקדושה) לשלמה ²⁰⁸² . אמנם באמת גם בימי שלמה לא הי' עדיין תכלית השלימות ²⁰⁸³ , שהרי גם לאחרי שמלכת שבא הביאה המס לשלמה, הנה בהיותה במקומה נשארה במציאות לעצמה, ואף שלא היתה מציאות של מנגד כמו אויביך ומשנאיך, הרי מ"מ נשארה במקומה מציאות לעצמה, ורק את ניצוצות הקדושה (שהו"ע המס) הביאה לשלמה. ולכן לא הי' זה באופן של קביעות, ולאחר ימי שלמה הי' יכול להיות שוב הענין דאויביך ומשנאיך. אך תכלית השלימות בזה יהי' בימות המשיח, שלאחר שילחום

287

מלחמת ה' וינצח ²⁰⁸⁴ , אזי יקויים היעוד ²⁰⁸⁵ אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד, היינו, שגם כמו שהעמים נמצאים במקומם, לא יהיו מציאות לעצמם, אלא כל מציאותם תהי' לעבדו שכם אחד. ובפרטיות יותר, הנה משיח עצמו יהי' מזרעו של דוד56 ומזרעו של שלמה ²⁰⁸⁶ , כי בתחילה צ"ל אצל משיח האופן של מלחמה, שילחום מלחמת ה' וינצח, שזהו ענינו של דוד, כמ"ש ²⁰⁸⁷ דם לרב שפכת, ורק לאח"ז יהי' אצלו ענין השלום כמו בזמן שלמה, ועד להשלימות דאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד. ומ"מ, גם בנוגע להשלימות דלעת"ל, הנה מעין זה הי' כבר בביהמ"ק, שזהו מה שמקום הארון אינו מן המדה ²⁰⁸⁸ , והיינו, שאע"פ שהארון הי' במדה, אמתים וחצי גו' ואמה וחצי ²⁰⁸⁹ , אעפ"כ הנה מקום הארון אינו מן המדה, כי מצד נמנע הנמנעות ²⁰⁹⁰ יכול לבוא גם הענין דמקום הארון אינו מן המדה בגשמיות. אבל, כל זה הי' רק בביהמ"ק, משא"כ כללות העולם נשאר במציאותו, ולא נמשך שם ענין זה, ורק לעת"ל תהי' גם בעולם תכלית השלימות דאז אהפוך גו' לעבדו שכם אחד.

וענינו

בספירות, כמבואר בעץ חיים ²⁰⁹¹ שבימי שלמה היתה עליית המלכות במדריגה הוא"ו (מז' המדריגות דחשיב שם בעליית המלכות), שאז אין מאיר האור עדיין בבחי' מלכות דמלכות, ולעת"ל תהי' עלי' הז', שאז יהי' הגילוי גם בבחי' מלכות דמלכות. ואף שבימי שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, שאז הגילוי הוא גם בה' ספירות אחרונות דמלכות ²⁰⁹² , גם בבחי' מלכות דמלכות, הרי זה רק כפי שכלולה ביסוד שבה (ובכללות הו"ע בחי' ז"א, שהוא סוף עולמות הא"ס, ועוד למעלה מזה), שזהו בחי' התקשרות המקבל בהמשפיע, והיינו, שהעלי' היא רק כפי שהתלמיד מקבל מרבו בעת ההשפעה, אבל עדיין לא הי' הגילוי בבחי' מלכות שבמלכות עצמה (כפי שהיא במקומה), שלא נתבררה עדיין, משא"כ לע"ל תהי' העלי' השביעית דמלכות, ויהי' הגילוי בבחי'

288

מלכות שבמלכות כפי שהיא במקומה (לא רק כפי שכלולה ביסוד), ויתירה מזה, שגם כפי שהמלכות נמשכת לעולמות בי"ע, שהו"ע כח הפועל בנפעל, הנה גם שם יהי' בגילוי שבדבר הוי' שמים נעשו ²⁰⁹³ , והיינו, שיהי' הגילוי דהוי' גם בהעולם מצ"ע, כמ"ש ²⁰⁹⁴ ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם בהבשר הגשמי יהי' דבר הוי' בגילוי, ועד שלעת"ל תהי' גם הנשמה ניזונה מהאלקות שבהגוף, כמבואר בכ"מ ²⁰⁹⁵ .

ו) וזהו

גם הענין דמי כמכה באלים הוי'. דהנה, נת"ל שאלים הוא מלשון תוקף, שזהו תוקף הגבורות שבא מתוקף האורות דתהו ²⁰⁹⁶ , וישנו גם הפירוש דמי כמכה באלים, שהאלקות הוא בהעלם, ולא נרגש בהעולם שבדבר הוי' שמים נעשו. ועז"נ מי כמכה באלים הוי' , והיינו, שפועלים שגם באלים (התוקף דעניני העולם, וההעלם דאלקות) יורגש הגילוי דהוי', שזהו"ע יחוד הוי' ואלקים18, ועד שוהי' הוי' לי לאלקים ²⁰⁹⁷ . וכדי לפעול ענין זה, הנה עז"נ ברוך כבוד הוי' ממקומו, ממקורו ושרשו, שעי"ז נעשית ההמשכה גם למטה מטה, עד שוהי' הוי' לי לאלקים, שהו"ע שבאי"ע, וכמו פירוש הפשוט שבמי כמכה באלים הוי', שהו"ע שבאי"ע. וזוהי השייכות בין ב' הר"ת דשם מכבי (ברוך כבוד הוי' ממקומו ומי כמכה באלים הוי'), כי, דוקא ע"י ברוך כבוד הוי' ממקומו נעשה הענין דמי כמכה באלים הוי', שזהו הגילוי דהוי' בהתוקף וההעלם שבעולם. וזוהי גם שייכותם לשם מכבי, שענינו חסד, כנ"ל.

ז) ועפ"ז

יובן הטעם שהדלקת נרות המקדש היתה צריכה להיות ביום דוקא, שאז ישנו היחוד דהוי' ואלקים בגלוי, אלא שביחוד הוי' ואלקים גופא יש ב' אופנים, מלמטלמ"ע ומלמעלמ"ט ²⁰⁹⁸ , ובביהמ"ק הי' היחוד מלמטלמ"ע, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות, בהעלותך את הנרות, שהו"ע העלי' מלמטלמ"ע. וזהו שההדלקה צ"ל דוקא בפנים, כי העלי' מלמטלמ"ע היא בפנימיות דוקא. וזהו גם הטעם שעי"ז לא נתבררו רק ניצוצות הקדושה ²⁰⁹⁹ , או עניני הרשות שיכולים להתעלות, אבל לא ענין

289

המנגד. וזהו הטעם שההדלקה היתה דוקא ע"י אהרן הכהן, שהו"ע החסד ²¹⁰⁰ , כי בכדי לפעול הבירור מלמטלמ"ע צ"ל במקום גבוה ביותר, ומשם דוקא בא הכח להעלות מלמטלמ"ע, וכידוע בענין לכה דודי לקראת כלה ²¹⁰¹ . וכ"ז הוא גם לגבי נרות שבת. משא"כ נרות חנוכה ענינם הוא המשכה מלמעלמ"ט, שיהי' גילוי אוא"ס למטה, ולכן נר חנוכה מצותה משתשקע החמה, שהו"ע הבירור במקום החושך דוקא, ועד דכליא רגלא דתרמודאי2, שתרמוד הוא אותיות מורדת (כדאיתא בקהלת יעקב ²¹⁰² ), ורגלא דתרמודאי מורה על הדרגה הכי תחתונה שבתרמוד, אך ע"י הדלקת נרות חנוכה מתבררת ומתהפכת גם דרגא תחתונה זו (משא"כ בזמן שלמה, הרי אדרבה, כל הענין דתרמוד ותדמור ²¹⁰³ בא מעבדי שלמה ²¹⁰⁴ ). והיינו, שע"י הדלקת נרות חנוכה, שהו"ע המס"נ שבימים ההם ושבזמן הזה, שאינו מתפעל מחושך הגלות, ואדרבה הוא מאיר בו, הנה עי"ז פועל בהגלות גופא שיתבטלו ההעלמות והמניעות כו', ויהי' גילוי אלקות, ועד לתוס' אור, בדוגמת הגילוי דלעת"ל, שזהו גם מה שנרות חנוכה אינן בטלין לעולם (כמ"ש הרמב"ן בפירושו עה"ת9), שזהו מצד אני הוי' לא שניתי ²¹⁰⁵ , והיינו, שאף עתה בזמן הגלות יש מעין הגילוי דלעת"ל, ועד שבאים לשלימות הגילוי דלעת"ל, שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד (שזה יהי' אפילו אצל כל העמים, ועאכו"כ אצל ישראל, שהם אלו שפעלו כל זה ע"י עבודתם), ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר66, ומלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים ²¹⁰⁶ , ויקויים מ"ש בנוסח ועל הנסים: להודות ולהלל לשמך הגדול, וכמ"ש ²¹⁰⁷ והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דכשם שאני נכתב כך אני נקרא ²¹⁰⁸ , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

______ l ______