89

86 לקוטי

ד. ההוראה למעשה מן האמור:

לא כדעת הסוברים בטעות שהדרך האפשרית היחידה היא ההליכה מן הקל אל הכבד, העבודה המסודרת, ושכל עוד לא השלים האדם את הדרגה הראשונה אינו יכול להתחיל לחשוב בדבר הדרגה הנעלית יותר, סברה זו היתה נכונה לו היו כל עניני האדם מסודרים, אבל מאחר שהמצב הוא של "היינו כחולמים" - ישנה אפשרות, ויש צורך, לבצע כל עבודה מעבודות ה' המזדמנות ליד, בהתאם להוראת רז"לי: "חטוף ואכול, חטוף ואישתי".

אף לגבי זה ששרוי במצב שעליו נאמר': "אי אפשר... להתחיל לעבוד ה' בלי שיעשה תשובה על העבר תחלה" - פוסק, עם זאת, אדמו"ר הזקן בתניא"' - פנימיות התורה - ובשלחןערוך" - גליא דתורה - שגם עליו ללמוד תורה ולקיים מצוות. למרות שלפי שעה הוא מוסיף כח כו' - מכל מקום בטוח הוא "שלא ידח ממנו נדח" ואז ישובו התורה והמצוות יחד אתו.

ה. כל האמור אינו רק ביחס לגליא דתורה, כי אם גם ביחס לפנימיות התורה, מנהגיה והדרכותיה - לפי הוראת רז"ל: חטוף ואכול (= גליא דתורה שנמשלה ללחם?', חטוף ואישתי (- פנימיות התורה, שנמשלה למים5).

למרות שבדורות הקודמים לא ניתן להתחיל בלימוד פנימיות התורה אלא לאחר כמה וכמה הכנות - הרי בדורותינו אלה "מצוה לגלות זאת החכמה"*, ובמיוחד לאחר התגלות תורת החסידות ע"י הבעש"ט וכ"ק אדמו"ר הזקן וממשיכי דרכו - נעשתה זו ככל שאר חלקי התורה, והרי כל איש ישראל חייב ללמוד את כל חלקי התורה5.

ו ע"י התנהגות של חטוף ואכול, חטוף ואישתי", כשאדם לא יתחשב במצבו הוא, אם הגיע לדרגה המתאימה ואם לאו, אלא יוסיף וילך בתורה ומצוות (דבר הדומה לענין החלום כנ"ל) -

הרי ע"י עצם תוספת אור התורה והמצוות - מסלקים את תרדמת הגלות ומביאים את אור הגאולה האמתי, "הוי' יהיה לך לאור עולם"*!, כדרך שרואים שבשעה שמגיע אור מקיץ האדם משנתו.

זז איפוא, ההוראה מכך שהחלומות היוו סיבה לגלות מצרים וליציאת מצרים.

גלות מצרים היתה הגלות הקשה ביותר, ולפיכך נקראות כל הגלויות על"שם מצרים''. ולמרות זאת הרי אך ורק ע"י הגלות הגיעו בני ישראל לידי "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול"**.