יום שמחת תורה, ה'תשל"ג

109

בס"ד. יום שמחת תורה, ה'תשל"ג

(הנחה בלתי מוגה)

להבין

ענין שמחת תורה, כידוע שיש בזה ב' פירושים, פי' הא', שבנ"י (אנשים נשים וטף) שמחים עם התורה ⁸¹¹ , ופי' הב', שבנ"י משמחים את התורה ⁸¹² , והשמחה היא גדולה ביותר, ולא רק באופן של ניגון (שלמעלה מדיבור, ועד לניגון פשוט ⁸¹³ ), אלא באופן שנמשך וחודר עד לריקוד ברגלים, ומזה מובן, שכשם שהריקוד של בנ"י ששמחים עם התורה (כפי' הא') הוא באופן שע"י הריקוד ברגלים רוקד ומתעלה גם הראש, הנה כן הוא גם בנוגע לריקוד של בנ"י שמשמחים את התורה (כפי' הב'), שעי"ז פועלים ענין של ריקוד ועלי' בתורה (ועד גם בנוגע לכתר שע"ג הס"ת), כידוע הפתגם ⁸¹⁴ שבכדי שהס"ת תוכל לרקוד, יש צורך באיש ישראל שנושא את הס"ת ונעשה הרגלים של הס"ת. וצריך להבין, איך שייך לפעול בתורה ענין של עלי' יותר מכמו שהיא מצד עצמה, ועוד זאת, שהעלי' בתורה נעשית ע"י הריקוד ברגלים דוקא, ולכאורה, כיון שהתורה ענינה חכמה, הבנה והשגה דוקא [דאף שמצינו שבתושב"כ הנה גם מי שלא ידע מאי קאמר יוצא י"ח לימוד התורה, ולכן עולה לתורה ומברך ברכת התורה ⁸¹⁵ , הרי השלימות דלימוד התורה היא דוקא בתושבע"פ, שדוקא בה מתגלה רצון העליון שמכוסה ונעלם בתושב"כ ואינו מתגלה אלא בתושבע"פ, שמבארת המסקנא של כל פרטי ההלכות בנוגע למעשה ⁸¹⁶ , והרי לימוד תושבע"פ צ"ל באופן של הבנה והשגה בשכל אנושי דוקא5, ועד שאמרו רז"ל ⁸¹⁷ שהתורה לא בשמים היא ⁸¹⁸ , ואין אנו משגיחין בבת קול], אינו מובן מהי שייכותה לריקוד ברגלים דוקא, שלכאורה הם ב' הפכים.

ב) ויובן

בהקדם מה שמצינו דוגמת ב' הפכים הנ"ל בכל שאר המועדים ששמח"ת הוא סיומם וחותמם – שמיני עצרת, חג

110

הסוכות, יום הכיפורים וראש השנה (עשי"ת), שכולם קשורים עם ספירת הבינה, שענינה הבנה והשגה כו', וביחד עם זה, הרי כללות ענינם הוא באופן שלמעלה מציור והגבלה כו' (כדלקמן).

והענין

בזה, דהנה, ידוע בפירוש הכתוב ⁸¹⁹ ביום השמיני עצרת תהי' לכם, שיום השמיני הוא מדרגה השמינית מלמטה למעלה, בחינת בינה ⁸²⁰ , ולכן בא שמע"צ לאחרי שבעת ימי הסוכות, בדוגמת ספירת הבינה (האם רובצת על האפרוחים ⁸²¹ ) שהיא שומר ההיקף כו' ⁸²² . וביחד עם זה ⁸²³ , ידועה תורת הרב המגיד ששמיני הוא לשון שומן ⁸²⁴ והעסענץ ⁸²⁵ , שזהו העצם ונקודת התמצית של כל דבר, שזהו"ע שלמעלה מבינה (שכל), ואפילו למעלה מרצון כו', ועד שמצד גודל מעלת בחי' זו נאמר עצרת תהי' לכם, לכם דייקא, הה"ד ⁸²⁶ יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך, ישראל ומלכא בלחודוהי ⁸²⁷ .

ועד"ז

בנוגע לחג הסוכות, כידוע שענין הסוכה הוא בחי' מקיפים דבינה ⁸²⁸ , שנמשכים בפנימיות ע"י נטילת ד' מינים ⁸²⁹ . וביחד עם זה מצינו ⁸³⁰ בחג הסוכות שענין הסוכה הוא המשכת המקיף העצמי דעצמות א"ס כו', שלכן אמרו רז"ל ⁸³¹ ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת, כיון שאור זה מקיף לכולם בשוה.

111

ועד"ז

בנוגע ליום הכיפורים, ששייך לספירת הבינה ⁸³² , וענינו שלימות התשובה, כמ"ש ⁸³³ והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה, שזהו"ע תשובה עילאה ⁸³⁴ [שהרי התשובה על ענינים בלתי רצויים כו' בודאי נשלמה כבר בחודש אלול, ומה גם שחודש אלול הוא מארבעים יום האחרונים שבהם מתקבלת התשובה בשמחה ובלב שלם ⁸³⁵ , ועאכו"כ בעשי"ת, שעליהם אמרו שאע"פ שהתשובה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ר"ה ויום הכפורים היא יפה יותר כו' ⁸³⁶ , די"ל שזהו"ע תשובה עילאה ⁸³⁷ ], ששייכת לספירת הבינה ⁸³⁸ . וביחד עם זה נקרא אחת בשנה ⁸³⁹ , שהו"ע בחי' היחידה ⁸⁴⁰ , שקשורה עם בחי' יחיד שלמעלה מבחי' אחד ⁸⁴¹ , וכידוע תורת רבינו הזקן ⁸⁴² בפי' מארז"ל ⁸⁴³ בנוגע לעשי"ת כאן ביחיד, שקאי על בחי' היחידה. וזהו גם מה שיוהכ"פ הוא יום שנתחייב בחמש תפלות ⁸⁴⁴ , שמספר חמש מורה על בחי' החמישית, בחי' היחידה ⁸⁴⁵ .

ועד"ז

בר"ה, שמצות היום בשופר ⁸⁴⁶ , וידוע ששופר (מלשון שפרו מעשיכם ⁸⁴⁷ ) הוא בבינה, וזהו ⁸⁴⁸ הטעם שבבית שני לא היו תוקעין בשופר ביו"ט של ר"ה שחל בשבת, לפי שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, ולכן אין זה מקום מוכן לגילוי שנמשך ע"י תק"ש שאינו שורה ומתגלה אלא בבינה כו'. וביחד עם זה, ידוע שענין השופר, שיש בו גם קלא פנימאה דלא אשתמע ⁸⁴⁹ , מורה על המשכת העצם כו' ⁸⁵⁰ , וזהו גם מ"ש הרמב"ם ⁸⁵¹ שרמז יש בו כלומר עורו ישנים משנתכם ונרדמים הקיצו מתרדמתכם כו', היינו, שזהו ענין שמגיע ומעורר את העצם באופן ששולל ענין השינה כו'. וזהו גם מה שאומרים בר"ה לפני תק"ש יבחר

112

לנו את נחלתנו את גאון יעקב אשר אהב סלה ⁸⁵² , שזהו"ע של בחירה חפשית [אע"פ שיש אפשרות אחרת כו', ובלשון הכתוב ⁸⁵³ כי לי כל הארץ, ולא תאמרו אתם לבדכם שלי כו'] שהיא ממקום שלמעלה מכל ציור וגדר כו', והבחירה היא בעצמיות דישראל כפי שהם אפילו למעלה מתומ"צ כו', ומזה נמשך בעשי"ת ויוהכ"פ ענין התשובה שלמעלה מתומ"צ, שלכן נעשה על ידה תיקון כל הפגמים שבתומ"צ כו' ⁸⁵⁴ . וזהו גם מה שע"י השופר נעשה הענין דתמליכוני עליכם ⁸⁵⁵ , ומלכותו ברצון קיבלו עליהם ⁸⁵⁶ , שזהו"ע ההכתרה שנעשה ע"י הקבלת עול שמצד עצם הנפש כו' ⁸⁵⁷ .

ונמצא

שבכל המועדים שבחודש תשרי ישנם ב' הפכים, שעם היותם קשורים עם בחי' הבינה דוקא, יש בהם גם בחי' העצם שלמעלה מכל ציור והגבלה כו'. וצריך להבין איך יתווכו ב' ענינים אלו שלכאורה הם הפכים זמ"ז.

ג) אך

הענין הוא, שבבחי' בינה גופא ישנם ב' הפכים, שמחד גיסא, הרי זה ענין של הבנה והשגה באופן של התחלקות לפרטים דוקא, ולאידך גיסא, ידוע שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא ⁸⁵⁸ . והענין בזה ⁸⁵⁹ , דהנה, אף שגם בחכמה ישנו גילוי התענוג, וכפי שמצינו שצהבו פניו של ר' אבהו כשמצא תוספתא חדתא ⁸⁶⁰ , שזהו תענוג הבא מגילוי אור החכמה, ועד שפנימיות אבא פנימיות עתיק ⁸⁶¹ , מ"מ, כיון שאור החכמה הוא בבחי' נקודה בלבד, לכן גם התענוג שבחכמה הוא באופן של נקודה (והעלם) בלבד, ועדיין אין בזה הטעם והתענוג שיש בהתרחבות והתפשטות דבינה ⁸⁶² , ולכן, דוקא בבינה הנה לא זו בלבד שפנימיות בינה פנימיות עתיק ⁸⁶³ , אלא יתירה מזה, שהתגלות עתיק היא בבינה דוקא [וזהו

113

גם מה שכללות ההיכלות הם במספר ז' (הגם שהספירות הן עשר), כי, היכל קדה"ק (בינה) שהוא היכל הז', כולל כל הג"ר ⁸⁶⁴ ].

אמנם

אף שמצינו שעיקר התגלות התענוג (עתיק) הוא בבינה, הרי הא גופא צריך להבין מהו טעם הדבר, הלא בינה היא במדידה והגבלה דוקא, שהרי תפיסת השכל בבינה היא ע"י ההתחלקות לפרטים, שעי"ז ניכרים הקצוות (שעל ידם היא תפיסת כל דבר), שהו"ע ההגבלה ⁸⁶⁵ , ולכאורה הרי זה היפך התענוג (שלמעלה אפילו מרצון) שהוא למעלה מהגבלה כו'. אך הענין הוא, שהשלימות של כל דבר היא כשבא במדידה והגבלה דאורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', ודוקא אז מתגלה התענוג שבדבר. ויובן ע"פ משל מאדם שבונה בית בגלל התענוג שיש לו בענין הבית, שדוקא לאחרי שנשלם בנין הבית בכל פרטיו כפי שהיתה כוונתו בתחילה, אזי מתגלה התענוג שבעצם נפשו בענין הבית כו' ⁸⁶⁶ . ודוגמתו למעלה בענין השלמת (אויספיר) הכוונה שנתאווה להיות לו ית' דירה בתחתונים ⁸⁶⁷ . ומזה מובן גם בנוגע להתגלות התענוג בבינה דוקא, לאחרי שהשכל בא באורך ורוחב והתחלקות פרטים כו', משא"כ בנקודת השכל, שעדיין לא יודעים אם התפשטותו תהי' כפי הכוונה כו'.

ד) ועפ"ז

יובן גם בנוגע למועדי חודש תשרי, שיש בהם ב' הקצוות, שמחד גיסא קשורים עם בחי' העצם שלמעלה ממדידה והגבלה כו', ולאידך גיסא ה"ה קשורים עם ספירת הבינה דוקא, כיון שהתגלות העצם היא דוקא כשנשלמת הכוונה שיומשך בהתחלקות פרטים כו', שלכן צ"ל כללות העבודה באופן של יחוד ב' הקצוות, וכמים הפנים אל הפנים גו' ⁸⁶⁸ , שעי"ז פועלים גם למעלה שהעצם יומשך ויתגלה בציור והגבלה דסדר השתלשלות הספירות כו'.

וענין

זה מודגש בכללות חודש תשרי גופא בסמיכות וההמשך של יוהכ"פ וחג הסוכות, שלאחרי גודל העילוי דאחת בשנה, בחי' היחידה שלמעלה ממדידה והגבלה, ממשיכים זאת בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות, שהם כנגד ד' אותיות שם הוי' ⁸⁶⁹ , ובהם כל ישראל עסוקין

114

במצוות, זה בסוכתו וזה בלולבו כו' ⁸⁷⁰ , שהם מצוות כלליות על כל השנה כולה ⁸⁷¹ , שבזה מודגש חיבור ב' הקצוות שבהמשכת העצם דוקא בהתחלקות הפרטים כו'.

ועפ"ז

יובן גם בנוגע לענין דשמחת תורה. ובהקדים ⁸⁷² , שאף שלימוד התורה צ"ל בהבנה והשגה ע"י יגיעת השכל דוקא, מ"מ, צ"ל גם הענין דהוי' עמו ⁸⁷³ שאז הלכה כמותו ⁸⁷⁴ , לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא ⁸⁷⁵ (שזהו ענין נעלה יותר מאשר אלו ואלו דברי אלקים חיים ⁸⁷⁶ ), וכדי שהלימוד יהי' באופן כזה לא מספיק ענין ההבנה וההשגה, אלא צ"ל ⁸⁷⁷ ענין הביטול וקבלת עול דוקא, בחי' עבודת עבד (ועד לעבד פשוט כו' ⁸⁷⁸ ), שהלימוד אינו לצורך עצמו והנאתו, אלא כדי לכוין לאמיתתה של תורה איך צ"ל פסק ההלכה למעשה בפועל, שזהו גמר ותכלית הכוונה כו', ובגלל זה מתעמק ביגיעה עצומה ביותר, שדוקא עי"ז בא אל אמיתת הענין כו', כיון שמגיע לבחי' העלם העצמי כו' [וכמאמר הזהר ⁸⁷⁹ עה"פ ⁸⁸⁰ יעשה למחכה לו, אינון דדחקין למלה דחכמתא כו', שאז מגיעים לבחי' עדן עין לא ראתה אלקים זולתך70, שעז"נ ⁸⁸¹ ואהי' אצלו גו' שעשועים (כמבואר בארוכה בהמשך תרס"ו בתחלתו ⁸⁸² )], ועד שעי"ז פועלים עילוי גם בתורה, כידוע בענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה ⁸⁸³ , להמשיך בתורה בחי' העלם העצמי דא"ס כו'. וענין זה מתבטא גם בשמחה עם התורה באופן של ריקוד ברגלים דוקא, וכנ"ל שבנ"י נעשים בבחי' הרגלים של הס"ת, שמורה על ענין ההמשכה למטה עד למעשה בפועל, שדוקא עי"ז ניתוסף עילוי גדול יותר בתורה כו'. ומזה נמשך על כל השנה כולה נתינת כח על כללות העבודה בלימוד התורה וקיום המצוות, החל מקביעת עתים לתורה, כולל גם הענין דתמכין דאורייתא

115

כו' ⁸⁸⁴ , מבלי להתחשב בעניני חשבונות כו'. ועד שעי"ז נעשה ענין הגאולה, החל מהגאולה הפרטית דכל אחד מישראל, כמ"ש ⁸⁸⁵ בענין פדה בשלום נפשי, ועד לגאולה דכלל ישראל, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

______ l ______