שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל

121

בס"ד. שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. הביאור בפתגם הרב מבאַרדיטשוב ⁷²⁹ בענין "שבת חזון" ⁷³⁰ , "מלשון מחזה, שמראין לכאו"א ⁷³¹ המקדש דלעתיד מרחוק", כמשל האב שעשה לבנו מלבוש יקר וקרע אותו, ועשה לו לבוש השני וגם קרעו, ואז עושה לבוש שלישי, ולפרקים רחוקים ידועים מראה לו הלבוש, באמרו, שאם יתנהג בדרך הישר יתן לו לבוש זה, ועי"ז מרגילו לילך בדרך הישר, עד שנעשה אצלו כמו טבע, שאז אינו ירא פן יחזור לסורו, והטעם שענין זה פועל ⁷³² יותר מאשר הכרוזים העליונים שמעוררים לתשובה ⁷³³ ששומעת הנשמה למעלה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס ⁷³⁴ בלקו"ש ח"ט ע' 24 ואילך.

ב. ויש להוסיף, שהעילוי המיוחד דשבת חזון שמראין לכאו"א

122

המקדש דלעתיד, שלא מצינו דוגמתו בשאר ימים טובים, מועדים ורגלים – הוא ע"ד העילוי ד"אחד" לגבי "יחיד" ⁷³⁵ :

ידועה השאלה ⁷³⁶ בנוגע למ"ש בק"ש "שמע ישראל גו' הוי' אחד" ⁷³⁷ – למה נאמר "אחד", ולא "יחיד", שמורה על יחוד נעלה יותר באין ערוך מאשר "אחד", כמבואר בכ"מ בדא"ח ⁷³⁸ ש"יחיד" מורה על העצמות?

ומבואר בזה8 – שהן אמת ש"יחיד" הוא למעלה מ"אחד", אבל אעפ"כ, יש מעלה ב"אחד" שאין ב"יחיד", ש"אחד" מורה שהאחדות היא גם מצד העולם , שהרי "אחד" מורה שאלופו של עולם, א ', נמשך ומתייחד עם ז' רקיעים וארץ, ח ', ו ד ' רוחות השמים ⁷³⁹ , ובאופן שהא' (אלופו של עולם) הוא ראש התיבה, שנמשך בכל התיבה, וממשיך בה גם את ה"אור העולה על כולנה" (כמבואר בשער היחוד והאמונה ⁷⁴⁰ ).

כלומר: "יחיד" מורה אמנם על העצמות, אבל לא כפי שהעצמות מתאחד עם העולם; ודוקא "אחד" מורה על העצמות כפי שמתאחד עם העולם.

ועד"ז הוא העילוי דשבת חזון לגבי כל הימים טובים – כולל גם חג השבועות, שהוא הרגל הסמוך לשבת חזון ⁷⁴¹ , והרי מבואר בלקו"ת ⁷⁴² ש"מכל רגל הי' נמשך (ענינו של הרגל – כלשון הכתוב ⁷⁴³ : "יראה", "לראות" ו"ליראות" ⁷⁴⁴ ) עד הרגל הבא אחריו", ומזה מובן, ששבת חזון (שכולל כל הענינים שבו) מקבל השפעה מחג השבועות, זמן מ"ת:

במ"ת הי' אמנם הענין ד"אנא נפשי כתבית יהבית" ⁷⁴⁵ , ובאופן שהתורה ירדה למטה, ובלשון התניא ⁷⁴⁶ : "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה .. בצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר", אבל אעפ"כ, הרי זה כפי שנשאר בתורה , ועדיין לא נמשך ה"אנא נפשי כתבית יהבית" בהח' ועאכו"כ בהד', כך, שזהו ע"ד הענין ד" יחיד ", שמורה על העצמות כפי שהוא מצד עצמו, ולא כפי שנמשך בהח' ועאכו"כ בהד' (כמו ב"אחד").

123

[ורק במצוות התורה, כמו מצות תפילין – החל מכתיבת הפרשיות בדיו על הקלף, ועאכו"כ בהנחת התפילין במעשה בפועל – הרי זה נמשך בגשמיות העולם].

ובענין זה יש מעלה בשבת חזון דוקא, שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – כי, ענינו של ביהמ"ק הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ⁷⁴⁷ , וכמ"ש ⁷⁴⁸ "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" (בניחותא) ⁷⁴⁹ , שהו"ע המשכת והתלבשות העצמות בגשמיות העולם, בדברים הגשמיים, אבנים, כסף וזהב וכו', שמהם נעשה ביהמ"ק – שזהו בדוגמת העילוי ד"אחד".

ג. ובפרטיות יותר:

בביהמ"ק היתה המשכת העצמות גם בבחי' הדומם – שזוהי מעלת ביהמ"ק לגבי המשכן, כמבואר ⁷⁵⁰ בענין "קורות בתינו ארזים" ⁷⁵¹ , שכתלי המשכן היו מבחי' הצומח (והמכסה הי' מהחי), ורק קרקע המשכן הי' מעפר, ואילו ביהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא, בחי' הדומם, שזה קשור עם העילוי שבעבודת המטה דוקא.

ונוסף על מעלה זו שהיא גם בביהמ"ק הראשון והשני, יש מעלה נוספת בביהמ"ק השלישי ("המקדש דלעתיד" שמראין לכאו"א בשבת חזון) – כמבואר בזהר ⁷⁵² שעליו נאמר ⁷⁵³ "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" ("בנינא דקוב"ה"), שלכן יהי' קיים לעד, באופן נצחי.

וכללות הענין בזה – שאע"פ שגם בבית ראשון ובית שני ⁷⁵⁴ הי' גילוי מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא, הרי זה רק אתעדל"ע ששייכת ובאה ע"י אתעדל"ת, שלכן היא באופן המדוד לפי ערך האתעדל"ת; ואילו החידוש בביהמ"ק דלעתיד הוא בהמשכת אתעדל"ע שאינה יכולה לבוא ע"י אתעדל"ת להיותה בעילוי שבאין ערוך לגמרי (אלא שמתגלה רק "באתר שלים") ⁷⁵⁵ .

וכידוע בפירוש הכתוב ⁷⁵⁶ "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו

124

ונחי' לפניו", ש"יחיינו מיומיים" קאי על בית ראשון ושני, ו"ביום השלישי" קאי על ביהמ"ק השלישי ⁷⁵⁷ , ששייך לקו האמצעי, שעולה עד פנימיות הכתר (ולא כמו קו הימין וקו השמאל שמגיעים רק בחיצוניות הכתר) ⁷⁵⁸ .

ונמצא, שבביהמ"ק השלישי ישנם ב' קצוות: מחד גיסא – גילוי הכי נעלה, פנימיות הכתר; ולאידך גיסא – הרי זה נמשך למטה ביותר, בבחי' הדומם.

ולהעיר, שבחי' דומם מורה על בחי' המלכות ⁷⁵⁹ , ומלכות קשורה עם בחי' הכתר, כידוע בענין "אני ראשון ואני אחרון" ⁷⁶⁰ . אלא שבזה גופא יש חילוק בין חיצוניות הכתר – בית ראשון ובית שני, לפנימיות הכתר – ביהמ"ק השלישי.

ד. ומכל זה מובן גודל העילוי שבשבת חזון, אפילו לגבי חג השבועות, זמן מ"ת.

ואעפ"כ, נמשכת ההשפעה לשבת חזון מחג השבועות, זמן מ"ת – כי, גם הענין היותר נעלה של שבת חזון נמשך ובא בפועל ובגלוי ע"י מ"ת.

וע"ד שמצינו בנוגע לענין התשובה, שאף שהיא למעלה מהתורה, כדמוכח מזה שגם כאשר יש חסרון ופגם בתלמוד תורה, הנה התיקון על זה הוא ע"י התשובה, מ"מ, ענין התשובה גופא נאמר ונתגלה בתורה דוקא ⁷⁶¹ .

ה. וכללות הענין בזה – שעי"ז ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי זה פועל אצלו שיתעורר בתשוקה וגעגועים לבנין ביהמ"ק השלישי,

– וע"ד משנת"ל בהתוועדות שלפנ"ז ⁷⁶² בנוגע לחודש מנחם-אב, שנתפרסם בכל תפוצות ישראל בשם "מנחם", שמורה על ענין הנחמה,

125

שנעשית מצד התעוררות התשוקה והגעגועים לצאת מן הגלות; ומובן, שענין זה מודגש ביותר בתשעה באב עצמו, ואעפ"כ, יש מעלה בשבת חזון (שממנו מתברך תשעה באב) גם לגבי ת"ב, שהרי הענין ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" (שמעורר יותר את התשוקה והגעגועים לגאולה) מצינו רק בשבת חזון –

ועי"ז פועלים ש"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – ביהמ"ק השלישי, שיתגלה ויבוא מן השמים ⁷⁶³ , ויהי' בו גם הענין דעבודת המטה, כמשנת"ל ⁷⁶⁴ שהשערים של ביהמ"ק, שנשארו קיימים, ורק "טבעו בארץ שערי'" ⁷⁶⁵ , יחזרו ויקבעו בביהמ"ק השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה.

* * *

ו. בהמשך להאמור לעיל שבשבת חזון "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי מובן, שלא די בכך שעצם הנשמה למעלה רואה זאת, אלא יש צורך שענין זה יבוא גם בהבנה והשגה, כדרישת תורת חסידות חב"ד שכל ענין צריך לבוא בהבנה והשגה, ועד לפועל ממש.

ולהעיר, שפתגם הנ"ל, שמקורו בתורת הבעש"ט שנתגלתה ע"י הרב מבאַרדיטשוב שהי' מתלמידי המגיד, שייך גם לתורת חסידות חב"ד, כי13, הרב מבאַרדיטשוב היתה לו שייכות וקירבה מיוחדת לרבינו הזקן (וכידוע הסיפור ⁷⁶⁶ שהשיב על הטענות כו', באמרו, שזוהי שיטת הבעש"ט), ואח"כ נתגלה בפועל ע"י ר' הלל מפּאַריטש (שה"יאָרצייט" שלו בחודש מנחם-אב), שהי' חסיד של רבינו הזקן, אדמו"ר האמצעי והצ"צ ⁷⁶⁷ ,

ומה גם שמוסיף ומסיים ⁷⁶⁸ : "ויתבאר עומק ענין זה עם המבואר במ"א בענין ויגש אליו יהודא, קורות בתינו כו'", שזהו מאמר בתורת חסידות חב"ד ⁷⁶⁹ .

ז. ובהקדם הסיפור המובא ב"ביכלאַך" ⁷⁷⁰ אודות אחיו של רבינו

126

הזקן, ר' יהודה לייב מיאַנאָוויטש, בעמח"ס שארית יהודה, ששאל את רבינו הזקן ⁷⁷¹ : מהו הטעם שבתורת החסידות נתבארו עניני עבודה נעלים שאין אנו שייכים אליהם, ולכאורה לא נוכל לעולם להגיע אליהם.

ויש להוסיף בביאור השאלה, שלכאורה זהו ענין שלא זו בלבד שאין בו תועלת, אלא אדרבה, זהו היפך התועלת – שהרי אמרו רז"ל ⁷⁷² "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", וא"כ, אלו שלא יודעים הענינים הנעלים, הרי הם "שוגגין", אבל אלו שיודעים אודות הענינים הנעלים, ויודעים גם מהי הדרך להגיע אליהם, ואעפ"כ לא אוחזים בזה ("מ'האַלט ניט דערביי"), הרי הם "מזידין"!

וע"ד שמצינו בענין הכוונות שבתפלה, כוונות האריז"ל וכו', שאלו שאין דעתם יפה לכוון, מפני העדר הידיעה או מפני שאין בכחם לזכור כוונות פרטיות בעת התפלה, מספיק שיכוונו כוונה כללית: להיות תפלתו נשמעת לפניו ית' עם כל הכוונות המבוארות בספרי קבלה ⁷⁷³ – שבאופן כזה לא יכול להיות קלקול ח"ו, כשמכוונים במעמד ומצב של העדר הידיעה כו'.

וזהו גם הביאור במ"ש בשער הכולל ⁷⁷⁴ : "זה מקרוב הדפיסו סדורים בנוסח אדמו"ר (הזקן) והעמידו שם .. את האזכרות בנקודות שונות עפ"י הסוד (כידוע ש"יש .. המכוונים בכל שם וכנוי למדה המיוחדת לה" ⁷⁷⁵ ), ושמעתי שאדמו"ר .. בעל צ"צ ז"ל התרעם על זה ששינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה" (שהרי הסידור הוא שוה לכל) – דלכאורה אינו מובן סיבת התרעומת: אלו ששייכים לכוונות – תהי' להם תועלת מניקוד האזכרות; ואלו שאינם שייכים לכוונות – (לא יתייחסו להניקוד, אלא) ימשיכו לכוין הכוונה הכללית?! אלא, שכאשר הניקוד אינו מופיע בסידור (השוה לכל), אין מקום לקלקול ("עס קען ניט שאַטן"), משא"כ כשישנו ניקוד ולא יודעים להשתמש בו כו'.

ועד"ז בנוגע לשאלת הרי"ל, שלימוד ענינים נעלים שלא שייכים אליהם הוא לכאורה היפך התועלת.

הן אמת שבלימוד ענינים אלו מקיימים מצות תלמוד תורה, ומה

127

גם שזוהי פנימיות התורה, אבל, לכאורה מוטב שילמדו ענינים אחרים כדי לצאת י"ח לימוד (פנימיות) התורה, ולא ענינים כאלו שיכולים לגרום היפך התועלת ח"ו.

והשיב לו רבינו הזקן:

ביעודים דלעתיד לבוא נאמר ⁷⁷⁶ "והסירותי את לב האבן מבשרכם גו'" – שהרי "אבן" הוא א' משמותיו של היצה"ר ⁷⁷⁷ , שמעכב את הענין ד"ואהבת גו' בכל לבבך" ⁷⁷⁸ , "בשני יצריך" ⁷⁷⁹ . ולכאורה: למה נאמר "והסירותי את לב האבן", ולא את " מוח האבן", הרי יצה"ר ישנו גם במוח? – אך הענין הוא, ש"מוח האבן" צריכים לתקנו ולשנותו עתה , בזמן הגלות, והיינו ע"י הלימוד בהבנה והשגה, שפועל זיכוך והסרת "מוח האבן" (ואז נעשה כלי הראוי לקבל כו'); ועי"ז זוכים לעתיד לבוא לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן".

ח. ומזה מובן גם בנוגע לשבת חזון שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – שענין זה צריך לבוא גם בהבנה והשגה, ע"י ההתבוננות בפרטי הענינים דמעלת ביהמ"ק כו', ומה שיכולים ללמוד מזה בנוגע לעבודה בפועל, ובאופן ש"השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו .. וגם השכל מלובש במושכל כו'", ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו'" (כמבואר בתניא ⁷⁸⁰ ), ועד שנמשך ופועל גם על המדות שבלב.

ובכן, ענין זה מבואר בקצרה במאמר של חסידות חב"ד, ור' הלל מבארו בארוכה, ונקודת הביאור היא:

יש ג' דרגות בעבודה: (א) בחי' בן, שזהו"ע ששייך לכל בנ"י. (ב) בחי' עבד נאמן, שזוהי דרגת העבודה של משה רבינו, ואעפ"כ הרי זה שייך גם לכל בנ"י, בכחו של משה, ע"י ניצוץ (אתפשטותא ד)משה שבכל אחד מישראל ⁷⁸¹ , (ג) בחי' עבד שנאמר במשיח, "ועבדי דוד מלך עליהם .. ודוד עבדי נשיא להם לעולם" ⁷⁸² , "הנה ישכיל עבדי גו' וגבה מאד" ⁷⁸³ (כמבואר במאמרים ⁷⁸⁴ שמשיח יהי' נעלה יותר אפילו ממשה רבינו).

וזוהי גם מעלת ביהמ"ק השלישי (שיתגלה לעת"ל, כשיקויים

128

היעוד ⁷⁸⁵ "ואמרת גו' אודך ה' כי אנפת בי וגו'") לגבי ב"ר וב"ש – שב"ר הוא בחי' בן, ב"ש הוא בחי' עבד נאמן (דרגת משה), וביהמ"ק השלישי יהי' בחי' "עבדי דוד" (משיח).

וכאמור לעיל – ע"י ההתבוננות בכהנ"ל נעשה זיכוך המוח, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן גו'", בביאת משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

* * *

ט. מאמר (כעין שיחה) ד"ה חזון ישעיהו גו'.

* * *

י. המדובר לעיל (במאמר ⁷⁸⁶ ) אודות מ"ש ⁷⁸⁷ "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", ש"קאי ⁷⁸⁸ על כל יום, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"*, קשור גם עם מ"ש בהתחלת פרשת השבוע ⁷⁸⁹ : "והנכם היום וגו'", כי, ע"י קיום "הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום " באופן ד"כחדשים", הנה ב"מדה כנגד מדה" ⁷⁹⁰ זוכים לענין ד"הנכם היום ככוכבי השמים לרוב", כפי שיתבאר לקמן ⁷⁹¹ ע"פ פנימיות הענינים. אבל לכל לראש יש לבאר פסוק זה ע"פ פשוטו של מקרא.

*) ראה ספרי דברים ו, ו. שם יא, יג. פרש"י שם. ערוך מע' פרוזדגמא בשם ילמדנו. רש"י שמות יט, א.

הביאור בפירוש רש"י על הפסוק "והנכם היום ככוכבי השמים" ⁷⁹² , "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא ששים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם, כחמה וכלבנה וכוכבים" (והשינוי מפירוש רש"י על הפסוק ⁷⁹³ "אתם נצבים היום",

129

"ומדרש אגדה .. אתם קיימים לפניו כיום הזה שהוא קיים ⁷⁹⁴ כו'") – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ט בתחלתו.

* * *

יא. בנוגע לאגרת התשובה – דובר בהתוועדות שלפנ"ז ⁷⁹⁵ שלכאורה אינו מובן מדוע נתבאר באגה"ת טעם השמחה ביסורי הגוף בפרק מיוחד בפ"ע (פי"ב), ובפרט שפרק זה הוא סיום האגרת, ו"הכל הולך אחר החיתום" ⁷⁹⁶ , שהרי ענינה של אגה"ת הוא – כשמה – לבאר דרכי התשובה, הן תשובה תתאה, עזיבת החטא כו', והן תשובה עילאה, "אתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח .. בתפלה" ⁷⁹⁷ , ע"י ההתבוננות שמביאה לזה כו'; אבל ענין השמחה הוא לכאורה ענין צדדי שאינו נוגע לאגה"ת? ונתבאר, שענין זה נוגע למירוק הנפש שהוא חלק מענין התשובה, כפי שנתבאר בפרקים ב-ג.

וענין זה קשור עם המבואר בפרק שלפנ"ז (פי"א ⁷⁹⁸ ) בענין "מ"ש ⁷⁹⁹ וחטאתי נגדי תמיד", ש"אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, דהא כתיב בתרי' ⁸⁰⁰ תשמיעני ששון ושמחה .. (ו)צ"ל כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כו'".

יב. ויש לקשר ענין זה עם המבואר בלקו"ת ד"ה ציון במשפט תפדה ⁸⁰¹ (שעליו מיוסד המאמר שנאמר לפנ"ז58) בענין ב' חללי הלב, "חלל השמאלי מרירות .. וחלל הימיני שמחה כו'",

– אע"פ שבדרך כלל מבואר שב' חללי הלב הם אהבה ויראה, ולא שמחה ומרירות, ומה גם שענין השמחה שייך (לא ללב אלא) למוח, או שהוא למטה מהלב, שהרי שמחה ומרירות הם בחי' יסוד ומלכות –

ש"כל שתהי' המרירות יותר מההעדר, אזי יהי' אח"כ יתרון השמחה מהגילוי כו'".

יג. ומענין לענין, יש להעיר גם בנוגע להמשך הענין באגה"ת בפירוש מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד":

130

רבינו הזקן מדייק מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד" – "נגדי דייקא, כמו ואתה תתיצב מנגד ⁸⁰² , מנגד סביב לאוהל מועד יחנו ⁸⁰³ , ופרש"י מרחוק, והמכוון רק לבלתי רום לבבו .. כשיהי' לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'".

ונתבאר פעם ⁸⁰⁴ הטעם שהובאה הראי' מהפסוק "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, ופרש"י מרחוק" – שמזה מוכח שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן שישנה השייכות ל"אוהל מועד", אלא ששייכות זו היא "מרחוק". ועד"ז בנדו"ד, שצ"ל "זכרון החטא", והיינו, שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן ששייך אליו ופועל עליו (לבלתי רום לבבו), אלא שזהו מרחוק, כדי שלא יהי' עצב נבזה כו'.

וזהו גם דיוק הלשון "שיהי' לזכרון .. שחטא נגד ה'" – מרחוק, דכיון ש"אם חטאת מה תפעל בו גו' אם צדקת מה תתן לו גו'" ⁸⁰⁵ , הרי מובן שלאמיתו של דבר אינו פוגם ח"ו בה', ולכן הרי זה רק "מרחוק" ⁸⁰⁶ ; אלא שאעפ"כ אין זה מרחוק לגמרי כו' ⁸⁰⁷ .

וענין זה שייך גם להאמור לעיל אודות שבת חזון, ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד (אבל רק) מרחוק " – שאין זה מרחוק לגמרי, שאז לא היתה ראי' זו יכולה לפעול עליו.

יד. ונחזור לעניננו – ענין השמחה, שעל ידה פועלים ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה" ⁸⁰⁸ , וכדאיתא בספרים ⁸⁰⁹ בענין "משנכנס אב ממעטין בשמחה" ⁸¹⁰ – שבהמשך לזה הובא הענין ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה" ("כשם כו' כך כו'") ⁸¹¹ – ש"ממעטין" הענינים דחודש אב " ב שמחה", עי"ז שמרבים בשמחה (כמו בחודש אדר), שמחה של מצוה.

ועד שפועלים ענין הנחמה – ע"י בנין ביהמ"ק, ובאופן ד"נחמה בכפלים" ⁸¹² , "על בית ראשון ועל בית שני" ⁸¹³ , כיון שבביהמ"ק השלישי יהי' גם העילוי דב"ר וב"ש ⁸¹⁴ (וגם העילוי דהמשכן, שבו יתגלה גם

131

המשכן שעשה משה, שמעשה ידיו נצחיים, ורק נגנז ⁸¹⁵ , כמו הארון ⁸¹⁶ , ויתגלה לעת"ל),

– אף שלכאורה אינו מובן, דכיון שביהמ"ק השלישי יהי' בעילוי שבאין ערוך, הרי המשכן וב"ר וב"ש הם בבחי' "שרגא בטיהרא מאי אהני" ⁸¹⁷ . ועד"ז צריך להבין מהו העילוי ד"גואל ראשון הוא גואל אחרון" ⁸¹⁸ , הרי משיח ("גואל אחרון") יהי' בדרגא נעלית יותר ("ירום ונשא וגבה מאד"55) אפילו ממשה רבינו ("גואל ראשון") –

והרי הענין ד"נחמה בכפלים" הוא לא רק ב' פעמים ככה, אלא באופן שבאין ערוך לגמרי ⁸¹⁹ , וכמו "כפלים לתושי'" ⁸²⁰ שנאמר בנוגע ללוחות שניות ⁸²¹ , שזהו באופן שבאין ערוך לגמרי, שהרי "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד" ⁸²² , ואילו ע"י לוחות שניות ניתוספו (מלבד כל כ"ד ספרים) "הלכות מדרש ואגדות"93. וע"ד מ"ש בנוגע לבעל תשובה, "אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו'" ⁸²³ , שלימוד דף השני אינו באופן שלמד דף הראשון, אלא באיכות נעלית יותר, ביתר חיות וכו', באין ערוך.

וכאמור, שכל זה נעשה ע"י שמחה של מצוה, ובעיקר בימים אלו, שעי"ז באים ל"נחמה בכפלים", "כפלים לתושי'", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

טו. בסיום ⁸²⁴ ההפטרה נאמר ⁸²⁵ : "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה". ומכיון שכל הענינים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו ⁸²⁶ , לזאת הצעתי ובקשתי אשר ינצלו הימים האלו, ובפרט את היום דת"ב, לעשות ולהוסיף ב"משפט" (היינו בלימוד התורה – כמבואר בד"ה ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה ⁸²⁷ ) וב"צדקה".

132

ב' ענינים אלו – ה"ה שני הסוגים הכלליים בעבודת האדם, "אתם קרוים אדם" ⁸²⁸ , תורה (משפט) ומצוות (צדקה ⁸²⁹ ); בספירות – ז"א ומלכות ⁸³⁰ .

והנה העשי' והעבודה בפרטיות ה"ה בג' קווין. ובנדו"ד במיוחד – לפי המבואר בהגהות הצ"צ לד"ה זה ⁸³¹ , שהטעם לזה ש"ציון במשפט (דוקא) תפדה" הוא – לפי ש"המשפט הוא דוקא בשלשה ⁸³² .. דהיינו חג"ת .. כדי שיאיר עי"ז ממקום עליון ביותר" – צריך לנצל ימים אלו במעשה ועבודה בג' הקווין קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי ⁸³³ – בספירות חג"ת – בתורה עבודה וגמ"ח ⁸³⁴ .

ההשתדלות בקו העבודה שנוגע בהמצב דימים אלו ביחוד, הוא – השתדלות יתירה במצות תפילין,

[השייכות לקו העבודה (נוסף על הענין ד"כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' כאילו הקריב כו'" ⁸³⁵ ), כי מעיקרי מצוה זו הוא – כפס"ד השו"ע ⁸³⁶ – לשעבד הלב והמוח . ו(לכן) גם, תפלה ותפילין הם משרש אחד]

שמביאה, כפסק חז"ל ⁸³⁷ , ל"וטרף זרוע אף קדקוד" ⁸³⁸ , שזהו גם הסיום והחותם של פירש"י דפרשתנו פ' חזון, והרי "הכל הולך אחר החתום"68.

ואף שבכ"מ כעת הוא הפסקת האש ⁸³⁹ – הרי גם שם זקוקים לסגולת תפילין ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" ⁸⁴⁰ , בכדי לבטל את מחשבתם הרעה של קצתם – בניצול הפסקה ושביתה זו.

133

טז. ועל של פועל באתי בהצעתי ⁸⁴¹ :

א) שכאו"א יוסיף בימים אלו בלימוד התורה, ובפרט ביום הת"ב (בענינים המותרים ללמוד בהם ביום זה).

ההוספה בלימוד צ"ל – בין ביום בין בלילה ⁸⁴² .

במקום האפשרי – לסדר בת"ב משמרות על כל כ"ד השעות וההוספה על המעל"ע. אם אפשר – ללמוד בשלשה, ומה טוב שיהי' בעשרה ⁸⁴³ ( ומובן שסידור המשמרות צ"ל באופן שלא יזיק ח"ו לבריאות. ולכן, יהי' כל משמר לשעה אחת, ב' או ג'. אחד יכול להשתתף בכמה משמרות, אבל לא במשמרות רצופות).

מהנכון שהלימוד במעל"ע זה יהי' בעניני דיומא , וכמחז"ל ⁸⁴⁴ "שואלין ודורשין בענינו של יום כו'" – ברשימות כ"ק אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה. וברשימות הנ"ל הרי נתבארו ג"כ כמה מחז"ל שבמשנה.

ואף שבד"ה הנ"ל מבואר ענין ציון במשפט תפדה ע"פ מרז"ל ⁸⁴⁵ "אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות" – הרי, הטעם לזה הוא ⁸⁴⁶ לפי שענין הגלות הוא סילוק בחי' וא"ו מבחי' ה"א, וע"י לימוד שיתא סדרי משנה ממשיכים בחי' הוא"ו, והרי ענין זה הוא גם בפנימיות התורה שהיא בחי' וא"ו (וכידוע ⁸⁴⁷ שגליא דתורה היא בחי' (עה"ד ⁸⁴⁸ , בחי') ה"א, ופנימיות התורה – בחי' (עה"ח120, בחי') וא"ו),

[ולהוסיף מהמבואר בדא"ח ⁸⁴⁹ בענין משנה אותיות נשמה, ונשמתא דאורייתא ה"ה פנימיות התורה ⁸⁵⁰ , כמבואר בזהר פ' בהעלותך את הנרות ⁸⁵¹ . אלא שלימוד המשניות כפשוטו הוא דבר השווה לכל נפש],

134

ובפרט בלימוד דרושי הצ"צ ⁸⁵² , שבהם ישנו החיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה ⁸⁵³ – יחוד ו-ה.

ב) שכל אחד ואחת יתרום לצדקה – במשך ימים אלו ובפרט ביום הת"ב – כמה פעמים במשך שעות היום, ובפרט – לפני תפלת שחרית ולפני תפלת מנחה. גם לתרום צדקה קודם נתינת הצדקה שלפני התפלה ⁸⁵⁴ , בכדי לעורר ולחזק ולהוסיף בפעולת הצדקה שלפני התפלה ⁸⁵⁵ .

ג) להשתדל במשך ימים אלו, ובפרט ביום הת"ב (בהשעות שמותר להניח תפילין), לזכות יהודים במספר גדול הכי אפשרי במצות הנחת תפילין.

יז. ויה"ר מהשי"ת ויברך ה' ויצליח, שע"י עבודתינו בג' קווין אלו, ימהר קיום היעוד בנוגע לכלל ישראל – "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ועינינו תראנה "כי ⁸⁵⁶ אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה" ⁸⁵⁷ .

______ l ______