שיחת יום ועש"ק פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, ה'תש"ל

54

בס"ד. שיחת יום* ועש"ק פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, ה'תש"ל

– סיום כתיבת ספר תורה לקבלת פני משיח צדקנו –

בלתי מוגה

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נכנס להתוועדות – יחד עם הרב אלי' ייאכיל סימפּסאָן שאחז את הספר-תורה – ובידיו הכתר של הס"ת (בתוך קופסא), ולאחר שהונחו על השולחן, פתח ואמר:]

א. כיון שעומדים בערב שבת קודש (פ' בא, יו"ד שבט) – אין זה זמן להאריך, ע"פ דין הגמרא ⁴³⁸ שבערב שבת בכלל ועאכו"כ אחר חצות צריך למהר, ולכן הרי זה צ"ל באופן דמועט המחזיק את המרובה, וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר כמ"פ ⁴³⁹ שיש בזה מעלות מיוחדות, ובפרט בזמנים מיוחדים.

ב. מטעמים מובנים, הי' הרצון שסיום הספר-תורה שהתחיל לכתוב נשיא דורנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר, יהי' בסיום תקופת עשרים שנה להסתלקותו,

– שזהו ע"ד מ"ש בירושלמי ⁴⁴⁰ בנוגע לשמשון [שנקרא על שמו של הקב"ה ⁴⁴¹ , ודוקא כפי שנקרא בשם "שמש" ⁴⁴² , היינו, ללא ה"מגן"] ששפט את ישראל עשרים שנה כו' –

ולכן נקבע זמן סיום כתיבת הס"ת לערב שבת קודש, ולאחר חצות – בסמיכות האפשרית ליום הסתלקותו, שחל בקביעות שנה זו כמו בשנת ההסתלקות, ביום הש"ק.

וככל הענינים מרומז גם ענין זה (סיום כתיבת ס"ת בערב שבת)

55

בנגלה דתורה ⁴⁴³ – כפי שמצינו במשה רבינו [רעיא מהימנא, שאתפשטותי' דמשה בכל דרא ודרא ⁴⁴⁴ , עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו] שכתב ספרי תורה, ס"ת לכל שבט ושבט, וס"ת כללי עבור כלל ישראל ⁴⁴⁵ , וכיון שהסתלקותו היתה בשבת ⁴⁴⁶ , הרי מובן שסיום כתיבת הס"ת הי' בערב ש"ק (כמדובר ומבואר בכ"מ ⁴⁴⁷ ).

ג. וכיון שסיום הס"ת הוא ע"י "שלוחו של אדם" ⁴⁴⁸ – כל בנ"י בכל מקום שהם שמשתתפים בסיום הס"ת, הרי הם השלוחים שלו לסיים את הס"ת בערב ש"ק של יום הסתלקותו – הרי כאן המקום להתחיל עם "הזמנה" לכל בנ"י בכל מקום שהם.

וכיון שנמצאים בגלות – הן אלו שנמצאים בחוץ לארץ, והן אלו שנמצאים בארץ הקודש תבנה ותכונן במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו, ועאכו"כ אלו שנמצאים בשבי' ובצרה ובמצור, בגלות לפנים מגלות – יהי' גם אופן ההזמנה ע"י אמירת מזמור "למנצח יענך" ⁴⁴⁹ בציבור (כפי שכתב רבינו נשיאנו בא' ממכתביו הכלליים).

ועי"ז יומשך מ"ש בסיום וחותם המזמור: "הוי' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו", ובעגלא דידן.

וכיון שנמצאים כאן אלו שרבינו נשיאנו מינה ב"ועד" של כתיבת הס"ת ⁴⁵⁰ – הנה הזקן שבהם יתחיל את הפסוק הראשון של הקאַפּיטל, ואחריו יאמרו כל אחד ואחד.

ויה"ר שתפלת ישראל תעלה למעלה ותפעל פעולתה, בעגלא דידן, למטה מעשרה טפחים, בטוב הנראה והנגלה.

ד. ולהעיר, שאמירת "למנצח יענך" בערב ש"ק לאחרי חצות הו"ע בלתי רגיל, אבל, כיון שחיים אנו בתקופה בלתי-רגילה כלל,

– שלפי כל הסימנים ברורים וגלויים, הרי זה עקבתא דמשיחא, סוף הגלות, חושך כפול ומכופל, וכאשר נזכה שיסתיים הגלות, אזי

56

תתחיל "אתחלתא דגאולה" ⁴⁵¹ , עי"ז ש"יעמוד מלך מבית דוד הוגה בתורה ועוסק במצות כדוד אביו .. ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה, וילחם מלחמות ה' .. (וכאשר לאח"ז י)בנה מקדש במקומו ו(י)קבץ נדחי ישראל", אזי "הרי זה משיח בודאי" ⁴⁵² ; אבל בינתיים נמצאים עדיין בגלות –

הנה בזמן בלתי-רגיל זה יהי' גם הענין הבלתי-רגיל דאמירת "למנצח יענך" בערב ש"ק לאחרי חצות.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א עמד מלוא קומתו, והרה"ח ר' שמואל הלוי לויטין התחיל אמירת פסוקי "למנצח גו' יענך", והקהל ענה אחריו פסוק אחר פסוק.

אח"כ ישב כ"ק אדמו"ר שליט"א על מקומו, וצוה לנגן ניגון ד' הבבות לרבינו הזקן (בבא הד' פ"א), ניגון אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצ"צ, אדמו"ר מהר"ש, אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אדמו"ר מהוריי"צ, והניגון "הושיעה את עמך".

אח"כ עמד כ"ק אדמו"ר שליט"א מלוא קומתו, וצוה להסופר (הרה"ח ר' שמרי' פאַקטאָר) לסיים את כתיבת הספר-תורה.

אח"כ אמרו פסוקי "אתה הראת": כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר פסוק ראשון ואחרון, ובשאר הפסוקים נתכבדו כמה מנכבדי אנ"ש ⁴⁵³ .

אח"כ צוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "פרזות תשב ירושלים".

אח"כ הגביהו וגללו את הספר-תורה, וכ"ק אדמו"ר שליט"א הניח את ה"כתר" ע"ג הס"ת, ונטלו והוליכו – תחת חופה ונרות דולקים – והכניסו לארון-הקודש.

אח"כ שב כ"ק אדמו"ר שליט"א למקומו, ואכל פרי חדש בברכת "שהחיינו" ⁴⁵⁴ ].

* * *

ה. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה להבין ענין כתיבת ספר תורה (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

57

ו. כמדובר לעיל ⁴⁵⁵ , הנה ע"י סיום הס"ת נתבטל הענין ד"מחוסר מעשה" בנוגע לנתינת-כח של נשיא דורנו, ועכשיו צריך כל אחד להשלים ה"פכים קטנים" שהוא צריך לסיים כדי לבטל את הגלות, שאז נצא בשמחה ובטוב לבב לקבל פני משיח צדקנו.

ז. בנוגע לענינו של יום זה שהוא גם ערב שבת קודש של יום ההילולא, הנה:

לצערנו, יש צורך להסביר ולהבהיר, שאין זה ענין שנקרא בלשון המדינה בשם "באַנקעט" (מסיבה) או "דינער" (חגיגה) או "אינסטאָליישאָן" (הכתרה) וכו', כך, שממתינים ל"סענסיישאָנס" (סנסציות) ו"סטייטמענטס" (הצהרות) וכו';

זהו יום הילולא של צדיק, נשיא דורנו, ואין זה מקום להצהרות, חגיגות והכתרות וכו', כי אם, לומר דברי תורה ויראת שמים ודברי התעוררות, על מנת שיומשכו בפועל ע"י כל אחד ואחת מהשומעים והשומעות, שיעסקו בזה מתוך שמחה וטוב לבב.

ואז נזכה שבעגלא דידן יסתיים החושך כפול ומכופל, ואח"כ תתחיל "אתחלתא דגאולה", ועד לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א ניגן בעצמו הניגון "צמאה לך נפשי .. כן בקודש חזיתיך טובך וחסדך". ואח"כ צוה לנגן הניגון "אנעים זמירות".

אח"כ ברך ברכה אחרונה, וטרם צאתו התחיל לנגן הניגון "ופרצת"].

______ l ______