רסב לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקייה

רסב ל קדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקייה

ובו ה' סעיפים

א צריך ¹³⁸⁸

אדם לסדר שלחנו בערב שבת ללילי שבת ¹³⁸⁹ .

ויציע המטות ¹³⁹⁰

שיושבים עליהם ¹³⁹¹ .

ויתקן כל עניני הבית שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת, שזהו כבוד השבת ¹³⁹² .

ונוהגין שהשלחן הוא ערוך במפה כל יום השבת לכבוד השבת, ואין

לשנות ¹³⁹³ .

ויש נוהגין להיות ב' מפות על השלחן, מלבד העליונה שעל הלחם ¹³⁹⁴ ,

משום שכשמנערין הפת ¹³⁹⁵

נמצא השלחן מגולה ¹³⁹⁶ :

ב טוב לפנות קורי עכביש מהבית מבעוד יום,

לנקות את הבית לכבוד שבת ¹³⁹⁷ .

וטוב (א) ליזהר בסעודת הלילה שלא לזרוק דבר בבית חוץ

לשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית בדבר המותר ¹³⁹⁸

(עיין סי' של"ז ¹³⁹⁹ )

אחר סעודה זו, שלא ינוול את הבית. אלא יזרוק על המפה שעל השלחן ואחר כך ינערה חוץ

לבית ¹⁴⁰⁰ .

וכן בסעודת שחרית, אם אינו מכבדו אחר כך:

ג חייב כל אדם להשתדל שיהיו לו בגדים

נאים לשבת כפי יכולתו, שצריך לכבד השבת בכסות נקיה ¹⁴⁰¹ ,

כמו שנתבאר בסי' רמ"ב ¹⁴⁰² .

ובדברי קבלה ¹⁴⁰³

נאמר ¹⁴⁰⁴

וכבדתו מעשות דרכיך, ודרשו חכמים ¹⁴⁰⁵

וכבדתו, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול, שיחליפנו באחר (שהוא נאה ממנו ¹⁴⁰⁶ ).

שהמלבוש נקרא כבוד שהוא מכבד את האדם ¹⁴⁰⁷ ,

כשבא למקום שאין מכירים אותו ורואים אותו לבוש בגדי חמודות ¹⁴⁰⁸

אזי הם מכבדים אותו. ואם אי אפשר לו להחליף, לפחות ישלשל בגדיו ¹⁴⁰⁹

כלפי מטה, שיראו ארוכים, והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם

מן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד שבת הוא ¹⁴¹⁰ .

ומי שאפשר לו, טוב שיהיה לו גם טלית אחר ¹⁴¹¹ .

ויש אנשי מעשה מדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול, אפילו

אזור ומכנסים וחלוק ¹⁴¹² .

וטוב לילך בקצת בגדי שבת כל היום עד אחר הבדלה במוצאי שבת ¹⁴¹³ :

ד ילבש בגדים הנאים, וישמח בביאת שבת

כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה ¹⁴¹⁴ ,

כמו שהיו עושים גדולי החכמים, שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים באו ונצא לקראת

שבת המלכה ¹⁴¹⁵ ,

והיו אומרים בואי כלה בואי כלה ¹⁴¹⁶ .

ובקצת מקומות נוהגים לצאת מבית הכנסת לחצר ולומר כן ¹⁴¹⁷ .

ויש נוהגין לצאת השדה ¹⁴¹⁸ :

ה וטוב ללבוש בגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו ¹⁴¹⁹ .

לכן טוב לרחוץ סמוך לערב וללבוש בגדי שבת מיד ¹⁴²⁰ ,

כדי שילבוש אותם סמוך לכניסת השבת, ויהיה ניכר שבשביל כבוד השבת הוא לובשם:

קונטרס אחרון

(א) וטוב ליזהר

כו'. בודאי ¹⁴²¹

שאין איסור גמור בזה מדינא, כיון שמהרי"ו ¹⁴²²

מתיר לגמרי, כדמשמע מסתימת לשונו. וגם בדרכי משה כתב ¹⁴²³ ,

ואם כיונו לזה, נכון לעשותו, משמע דאין איסור מדינא. וכן משמע בהדיא בגמרא ¹⁴²⁴

(סוף פרק כ"א) דרב ששת זריק להו אל עבר השלחן כדפרש"י, ולא הזכירו שהיה

מכבד אחר כך בדבר המותר. ובפרט שכיבוד בדבר המותר לא הוזכר כלל בשום מקום בגמרא ¹⁴²⁵ ,

בודאי שלא סמכו כאן על סברא החיצונה ¹⁴²⁶

וליתן מכשול לפנינו ¹⁴²⁷ .

ועוד דהא היתר כיבוד בדבר המותר אינו אלא לפי דעת הרמב"ם ¹⁴²⁸

וסיעתו, האוסרים כיבוד משום משוה גומות בלבד, אבל לפי דעת התוספות ¹⁴²⁹

ורא"ש סוף פ"י ¹⁴³⁰

והראב"ד שהביא הר"ן ¹⁴³¹ ,

דיש בכיבוד איסור משום טלטול מוקצה, אם כן גם בדבר המותר אין היתר כלל לכבד הגרעינין,

שהם מוקצה אליבא דרבי יהודה לפי דעת הרא"ש ¹⁴³² ,

או לפי שאינן ראויין כלל לפי דעת הרמב"ם ¹⁴³³ .

ועוד דגם לפי דעת הרשב"א ¹⁴³⁴

וסיעתו, דמתירין טלטול בכיבוד משום דהוה ליה כגרף של רעי, מכל מקום היכי עביד הכי

רב ששת לכתחלה, דהדרא קושיא לדוכתה וכי עושין ¹⁴³⁵

כו', עיי"ש בגמרא ובמגיד משנה ¹⁴³⁶

דמהאי טעמא צריך לזרוק אחורי המטה, אם כן לרב ששת צריך לומר שכשזרקן לעבר השלחן לא

היה מקפיד עליהם כל כך שיהיו כגרף של רעי, ובפרט שהיה סגי נהור ¹⁴³⁷ .

ואיך שיהיה עכ"פ כיון דלכל הני רבוותא אין איסור מדינא,

ולא מצינו חולק עליהם בזה, אם כן אין בזה אלא זהירות בעלמא, כמשמעות לשון הדרכי

משה ¹⁴³⁸

(והמג"א ¹⁴³⁹

לא דק בלישניה) :

[1388] לכללות סימן זה ראה קיצור

הלכות ע' צב ואילך. הליכות השבת ע' שעו ואילך.

[1389] ר' אלעזר שבת קיט , ב (לעולם

יסדר אדם שלחנו בערב שבת), ופרש"י (ללילי שבת). רמב"ם פ"ל ה"ה

(מסדר אדם שולחנו בערב שבת). טור ושו"ע ס"א (יסדר שולחנו).

וראה לקמן סי' רעא סי"ז (אף על פי שהשלחן צריך להיות ערוך

ומסודר מבעוד יום, כמו שנתבאר בסימן ר[ס]"ב, מכל מקום אין מביאים אותו למקום הסעודה

עד אחר הקידוש, כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת).

[1390] טור ושו"ע שם (ויציע

המטות, ויתקן כל ענייני הבית, כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת).

[1391] פרישה ס"ק א (אפשר

דרוצה לומר המטה שיושבין עליו). מ"א ס"ק א (שיושבין עליהם).

אמנם כולל גם המטות שישנים עליהם,

כדלקמן סי' שב סוף ס"י (ומציעין מליל שבת לשבת אפילו עשר מטות ויותר, שאם

יצטרך לישן באחת מהן יישן. ומכל מקום טוב יותר להציען מערב שבת (עיין סי'

רס"ב)).

[1392] כדלעיל סי' רמב ס"א (ולכבדו בכסות

נקיה, ולענגו בענג אכילה ושתיה). וכן סידור הבית הוא חלק מכבוד השבת, כאמור כאן.

וראה לקוטי שיחות חט"ו ע' 528 הערה ד"ה נר. אגרות

קודש ח"ל אגרת יא'שלב. שלחן המלך ע' קפא. מראי מקומות וציונים. לעיל סי' רמב

(הערה נז).

[1393] מרדכי רמז תח (וגם שיהיה שולחנו

מתוקן כל השבת כולה). טור סוס"י רפט (ובאשכנז מניחין השלחן ערוך כל השבת

לכבוד שבת). דרכי משה כאן ס"ק א (וכן המנהג, שכל השבת השולחן מכוסה במטפחת, וכן

הוא לקמן סוף סימן רפ"ט). רמ"א ס"א (ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת.

וכן המנהג, ואין לשנות).

וראה לקמן סי' רפט ס"א (בשבת שחרית בבואו מבית הכנסת צריך

שיהיה שולחנו ערוך ומפה פרוסה ... ומטה שאוכל עליה מוצעת יפה, כמו בסעודת הלילה, לפי

שכבוד יום קודם לכבוד לילה).

[1394] דלקמן סי' רעא סי"ז

(צריך לפרוס עליו מפה לכסותו, כאילו אינו כאן, עד אחר קידוש, כדי שיתראה כאלו הובא

עתה לכבוד שבת ... וצריך שתהא גם מפה תחת הפת על השלחן, כדי שתהא הפת בין שתי מפות,

זכר למן שהיה עליו טל מלמעלה וטל מלמטה).

[1395] בקונטרס השלחן הגיה:

המפה.

[1396]

רש"ל הובא במטה משה סי' תעב (ומורי מהד״ש ז״ל היה לו שני מטפחת על

השלחן, זולת המפה שעל הלחם ... כשמנערים המפה שאוכלים עליה לא יהא השלחן מגולה). מ"א

סק" א

(רש"ל היה לו ב' מפות על השלחן, מלבד העליונה, משום דכשמנערין המפה נמצא השלחן

מגולה).

[1397] תפלה למשה להרמ"ק שער י ס"ב

קצא, א (עיקר תיקון הכל לעשות לו לשבת דירה נאה ... ויטהרנה מקורי עכביש יארוגו,

וינקה אותה מכל זה). תוצאות חיים, הוא קיצור ראשית חכמה אות צ (ומורי

נ"ע כתב שיפנה קורי עכביש מהבית לסוד הרמוז). של"ה ריש מסכת שבת קל, ב (כתב

בעל ראשית חכמה בספר תוצאות חיים וזה לשונו, מורי נשמתו עדן כתב, שיפנה קורי עכביש

מהבית לסוד הרמוז). עולת שבת סי' רנ (כתב בעל ראשית חכמה בספר תוצאות חיים

וז"ל, מורי נ"ע כתב שיפנה קורי עכביש שבבית בכל ערב שבת לסוד הרמז,

ועיין הטעם על פי הסוד בספר שני לוחות הברית בדף קל). מ"א ריש הסי' (יפנה

קורי עכביש מהבית (ראשית חכמה. עמק הברכה).

[1398] דרכי משה (שאם יזרוק דברים חוץ לשלחן, ולא

יכול לכבד הבית בשבת, אם כן יהיה הבית מנוול ואינו כבוד שבת ... נכון לעשותו. אבל לא

ראיתי חוששין לזה, אלא מכבדין אחר כך הבית בדבר שאין בו חשש איסור כיבוד, כדלקמן בסימן

של"ז). מ"א סק"א (ואם כן, במקום שלא נהגו לכבד בליל שבת, אסור

לזרוק).

אמנם הוכיח בקונטרס אחרון ס"ק א, שאין בזה איסור גמור

מדינא, אלא זהירות בעלמא.

[1399] סעיף ב (אסור לכבד הבית,

דפסיק רישיה הוא. ואם הוא קרקע מרוצף באבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו

להשוואת גומות, מותר לכבדו ... ויש מתירין אפילו בשאינו מרוצף, דלאו פסיק רישיה

הוא שישוה גומות. ויש מחמירין אפילו במרוצף, גזרה משום שאינו מרוצף, וכן נוהגין

במדינות אלו ואין לשנות, אבל נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז

הקלים ואינן משוין גומות).

[1400] באופן שיתבאר לקמן סי' שח

ס"ס-סא (ואם אין הקליפות ראויות לבהמה ... אסור להעבירן מעל השלחן ... צריך

לנערן ממנה מיד ... ואם יש פת על הטבלא או על המפה שהקליפות עליה, מותר להגביה עם

הכל ולטלטלה לכל מקום שירצה, מפני שהקליפות האלו הן בטלות לגבי הפת).

[1401] טור ושו"ע ס"ב (ישתדל

שיהיו לו בגדים נאים לשבת).

טעם נוסף לשינוי בגדי שבת, יתבאר לקמן

סי' שא סי"ד (שיזכור על ידו שהיום שבת ולא יבא לחללו), ושם נסמן.

[1402] סעיף א (ומקרא קדש פירשו

חכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה).

[1403] ראה לעיל שם (ועיקרן מן התורה שהשבת

הוא בכלל מקראי קדש ... ויש אומרים ... הכבוד בשבת ... מדברי סופרים).

[1404] ישעי' נח, יג (וכבדתו מעשות דרכיך).

ואילו לעיל שם הובא רק תחלת הפסוק "וקראת לשבת ענג לקדוש

ה' מכובד". ושם נסמן (הערה ג).

[1405] שבת קיג, א (וכבדתו מעשות דרכיך, וכבדתו,

שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול).

[1406] ולענין יום טוב יתבאר

לקמן סי' תקכט ס"א (כך כל ימים טובים, שנאמר לקדוש ה' מכובד), וסוף ס"ז

(בגדי יום טוב צריכים להיות יותר טובים מבגדי שבת).

ולענין המנהג ללבוש בגד עליון של משי,

ראה ס' המאמרים תרס"ב סוף ע' רלא. המשך תער"ב ח"ב סוף ע' תתעב.

תורת מנחם ח"ב ע' 53. התוועדויות תשמ"ח ח"ד ע' 304.

[1407] גמרא שם (וכי הא דרבי יוחנן

קרי למאניה מכבדותי), ופרש"י (שמכבדין בעליהן).

[1408] על פי ספר חסידים סי'

תתשכט (ורבינו הקדוש היה נראה בבגדים חמודות שהוא לובש בשבת).

[1409] רב הונא שם (ואם אין לו להחליף,

ישלשל בבגדיו). טור ושו"ע שם (ואם אי אפשר לו, לפחות ישלשל בגדיו למטה דרך כבוד).

[1410] רש"י שם (כלפי מטה, שיראו ארוכים,

והוא מדת עשירים היושבים בביתם ואינם צריכים לסלק בגדיהם מן הארץ בשביל מלאכה, וכבוד

שבת הוא). רמב"ם פ"ה מהל' דעות ה"ט (ולא ישלשל טליתו ... אלא

בשבת בלבד, אם אין לו להחליף).

[1411] מהרי"ל הל' שבת ע' רכג

(מהר"י סג"ל היה לו טלית מיוחד לשבת). יש נוחלין ריש אזהרות שבת

(וכן ראוי להיות לכם ב' מיני טליתות, אחד מיוחד לשבתות ויום טוב ואחד לחול), הובא

ב מ"א סק"ב (וטוב שיהי' לו טלית אחר (יש נוחלין)). ובסי' ש (מהרי"ל

היה לו טלית של שבת).

ןוכן הוא לקמן סי' ש ס"ד ( יש מהמדקדקים שהיה לו

טלית (מיוחד) של מצוה מיוחדת לשבת) .

[1412] מ"א שם בשם כתבי האר"י

ז"ל (ובכתבים איתא, טוב שלא ילבוש בחול מכל מה שלבש בשבת אפילו חלוק). פרי עץ

חיים שער יח פ"ד (בענין המלבושים של שבת אמר לי מורי ז"ל ... והוא שטוב

מאד ששום מלבוש או כיוצא בו מכל מה שהאדם לובש בשבת אין ראוי שיהיה עליו בימי

החול, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי ללובשו בימי החול). שער הכוונות ענין רחיצת

פיו בערב שבת (ודע כי מורי ז"ל הזהירני ... ששום מין מלבוש וכיוצא בו מכל מה

שלבש האדם בימי החול אין ראוי ללובשו ביום שבת, ואפילו החלוק של שבת אין ראוי

ללבשו בימי החול כלל).

וראה תהלה לדוד ס"ב. קיצור הלכות משו"ע אדה"ז

מילואים ע' נז. חקרי מנהגים ע' קמד.

[1413] אגודה סי' קמג (יש ללבוש בגדי שבת

בכניסת היום עד מוצאי שבת). מ"א שם (ובאגודה סימן קמ"ג כתב שילך בבגדי שבת

עד מוצאי שבת אחר הבדלה). וראה חקרי מנהגים ע' קמב ואילך.

[1414] ב"ק לב, רע"ב (בואו

ונצא לקראת כלה מלכתא (כאדם המקבל פני מלך, רש"י), ואמרי לה, לקראת שבת כלה מלכתא).

[1415] ר' חנינא שבת קיט , א (רבי

חנינא מיעטף (בבגדים נאים, רש"י) וקאי אפניא דמעלי שבתא, אמר בואו ונצא לקראת

שבת המלכה).

[1416] ר' ינאי שם (רבי ינאי לביש מאניה

מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה). טור ושו"ע ס"ג (ילבש בגדיו הנאים וישמח

בביאת שבת כיוצא לקראת המלך, וכיוצא לקראת חתן וכלה, דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי

שבתא, ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה, בואי כלה).

[1417] סדר היום סדר קבלת שבת (משמע שהיו

יוצאים למקום אחר, הענין הוא לצאת לנגד ביתם למקום אויר אל הגן או אל החצר, מקום

פנוי וראוי להקבלה, לא שיחוייב לצאת מן העיר, והכל לפי האדם ולפי המקום). הובא בכנסת

הגדולה הגה"ט, וב מ"א סק"ג (ובקצת מקומות נוהגין לצאת מבית הכנסת

לחצר, ואומרים באו ונצא וכו' (כנסת הגדולה)).

[1418] האר"י ז"ל, בשער

הכונות ענין קבלת שבת דרוש א (היו אומרים בואו ונצא, כנראה כי היו תוך העיר, והיו

מתחברים לצאת השדה לקראת השבת, אורח הנכבד). מ"א שם (וטוב לצאת לשדה).

והמנהג לומר זאת בסוף הפיוט לכה דודי, ובעת אמירתו מסתובבים

(דרך שמאל) כלפי מערב. והמנהג לשוח בעת אמירת בואי כלה, הא' לימין והב' לשמאל,

והג' (אומרים בלחש, ושוחין) לאמצע כשפניו למזרח (ס' המנהגים – חב"ד ע' 26.

וראה שער הכולל פי"ז ס"ק ז).

[1419] ראבי"ה סי' קצז (דמצוה לרחוץ ... בחמין,

וללבוש בגדי שבת מיד). הובא ב שלטי גבורים על מרדכי סוף רמז רפו. רמ"א

ס"ג (וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו, וזהו כבוד השבת).

המצוה לרחוץ עצמו בערב שבת נתבארה לעיל רס"י רס ( מצוה

לרחוץ כל גופו לכתחלה בערב שבת בחמין מפני כבוד השבת), ושם נסמן.

[1420] רמ"א שם ( ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב, שילביש

עצמו מיד).

[1421] תוכן המשך הדברים בקונטרס

אחרון זה:

בפנים

ס"ב נתבאר שטוב ליזהר שלא לזרוק דבר חוץ לשלחן, אם אין דרכו לכבד הבית.

והמקור הוא במ"א שכתב " אסור לזרוק".

ומכל מקום מוכיח שאין בזה איסור גמור,

אלא זהירות בעלמא.

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הליכות השבת

ע' תקמה. כנישתא דבי רב ע' תצט ואילך.

[1422] דינין והלכות שבסוף שו"ת

שלו אות ט (מכאן נראה דשרי לזרוק בשבת בעבר לשלחן).

[1423] " אם כן יהיה הבית מנוול ואינו כבוד שבת

... ואם כיונו לזה הדבר, נכון לעשות".

[1424] קמג, א (וכי עושין גרף של

ריעי לכתחילה. רב ששת זריק להו בלישניה (אל עבר השלחן, רש"י), רב פפא זריק להו

אחורי המטה (שהוא מיסב עליה, רש"י)).

[1425] דאמרינן קכד, ב (מכבדות של מילתא

מותר לטלטלן בשבת, אבל של תמרה לא), ופרש"י (של תמרה, כעין שלנו, לכבד את הבית,

דאסור משום אשוויי גומות, דמודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות).

[1426] שב אגור

סי' תקיז (ואני המחבר ראיתי מורי אבי ז"ל נוהג לאסור הכיבוד, אמנם התיר לכבד

בבגד או במטלית). וכן נפסק לקמן סי' שלז ס"ב (אסור לכבד הבית

דפסיק רישיה הוא ... נוהגים להקל לכבד על ידי בגד או מטלית או כנף אווז הקלים

ואינן משוין גומות ).

ואם כן אין לפרש שהגמרא (קמג, א)

סומכת על אופן ההיתר שנזכר באגור, שנוהגים להקל בזה.

[1427]

ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל יג.

[1428] פכ" א

ה"ג (ואסור לכבד את הקרקע שמא ישוה גומות, אלא אם כן היה רצוף באבנים). שהיא דעה

הא' דלקמן סי' שלז ס"ב ( ואם הוא קרקע מרוצף

באבנים, וכל שכן בקרשים, שאין לחוש בו להשוואת גומות, מותר לכבדו) .

[1429] צה, א ד"ה והאידנא

(כיבוד אסור לכולי עלמא, מפני שמזיז עפר).

[1430] "ודאי לכו"ע

כיבוד אסור, מפני שמזיז עפר ממקומו".

[1431] לו, א ד"ה והאידנא (והראב"ד

ז"ל כתב שמה שהתיר הרב אלפסי ז"ל לכבד הבית בשבת כרבי שמעון, לא כל

הענינים שוים, ואינו מותר אלא בבית שנתכבד מערב שבת, ולא נפל בו בשבת לא קליפי

אגוזים וקליפי רמונים ולא כל דבר שאסור לטלטלו).

[1432] פכ"א סי' ב (הני

גרעיני דתמרי ארמייתא שרי לטלטולינהו הואיל וחזיין אגב אימייהו. ודפרסייתא ... רב

ששת זריק להו בלישניה ... והך סוגיא כר' יהודה. ואנן קי"ל כרבי שמעון דלית

ליה מוקצה ושרי לטלטולינהו).

[1433] פכ"ו הט"ז (כל הקליפין

והגרעינין הראויין למאכל בהמה מטלטלין אותן. ושאינן ראויין, אוכל את האוכל וזורקן לאחריו

ואסור לטלטלן).

וכן הוא לקמן סי' שח סס"ז (כל

הקליפין והגרעינין שאינן ראויין לבהמה, אוכל את האוכל וזורקן בלשונו לאחוריו).

[1434] עבודת הקדש להרשב"א בית

מועד שער ג סי' ה (ואע"פ שמזיז עפר וצרורות וקליפין האסורין לטלטל, יראה לי

שמותר, מפני שהם לו כגרף של רעי).

וכן הוא לקמן סי' שלז ס"ב ( ואפילו יש בו עפרורית

וקליפי אגוזים וכיוצא בהם מהדברים האסורים בטלטול, מותר לכבדם, מפני שהם לו כגרף

של רעי, שהתירו לו להוציאו לאשפה מפני כבודו) .

[1435] כדאמרינן קמג, א (וכי עושין

גרף של ריעי לכתחילה, רב ששת זריק להו בלישניה); הרי שבאופן זה אין מתירים משום

גרף של רעי.

[1436] פכ"ו הט"ז (פירוש

וטעם לאחוריו, כדי שלא יעשו כגרף של רעי, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).

וכן הוא לקמן סי' שח סס"ז (לא

יזרקם בלשונו לפניו, ויסמוך בדעתו שכשיהיו הרבה מהם לפניו וימאסו בעיניו יהיה מותר

להוציאן משם כדין גרף של רעי שיתבאר, לפי שאין עושין גרף של רעי לכתחלה).

[1437] ברכות נח, א (רב ששת סגי נהור

הוה), לכן לא היו אצלו גרעיני התמרים כגרף של רעי.

[1438]

ראה כללי הפוסקים וההוראה כלל קכא.

[1439] ס"ק א, שכתב

"אסור", אלא כאמור בפנים "וטוב ליזהר".