רמה ישראל ונכרי איך יתנהגו בשותפות

` 1

הלכות שבת ח " א ( סי ' רמב - רנב ) מהדורא בתרא לסימן רנב וסי ' דש

רמה ישראלונכרי איך יתנהגו בשותפות

ובו י " ט סעיפים :

ישראל ונכרי שקיבלו שדהבאריסות , והנכרי עובדבשבת

א ישראל ⁶³⁰ ונכרי שקיבלו שדה בשותפות ⁶³¹ , שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודותהשדה , וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם . לא יאמר הישראללהנכרי עבוד אתה בשבת , וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גםבשבתות , ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול , ואטול חלקי בפירותכנגד עבודתי בחול ⁶³² .

אע " פ שהנכרי מתכויןבעבודתו בשבת לטובת עצמו , ומותר לומר לנכרי עשה מלאכה בשבת לצורכך כמו שיתבארבסי ' ש " ז ⁶³³ . מכל מקום כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהםבשוה חצי יום על זה וחצי יום על זה ⁶³⁴ , אם כן כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כלהיום , והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול , הרי זה כמעמיד פועלבמקומו שיעשה מלאכתו בשבת ⁶³⁵ :

ב ואפילו אם לא אמר להנכרי כלום , אלא הנכרי מעצמו היהעובד כל ימי השבתות , והישראל היה עובד כנגדן בחול ( בסתם שלא פירש שעושהכן לפרוע להנכרי שהתעסק בשבילו בשבת ), אסור להישראל ⁶³⁶ שיבאלחשבון עם הנכרי ⁶³⁷ בשעתחלוקת הפירות ולומר נחלוק בשוה , שכל יום השבת שעבדת עבדתי כנגדו בחול ⁶³⁸ . לפי שבזה הוא מגלה דעתו , שזה שעבד יום שלםבחול עבד חציו בשביל הנכרי , כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יום השבת , ונמצא עבודת חצי יוםהשבת נחשבת על שמו , והרי זה נוטל שכר שבת ⁶³⁹ שלאבהבלעה , שהרי מזכיר את יום השבת בפירוש . אלא יניח להנכרישמא ⁶⁴⁰ ירצה יטול לעצמו תחלה כנגד כל השבתות שעבד הואלבדו , והשאר יחלוק עמו בשוה .

ואם נתרצה הנכרי מאליו לחלוק עמו בשוה בלאשיחשוב עמו הישראל יום החול כנגד יום השבת ⁶⁴¹ , או אפילו נטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראל חלקוגם בעד ימות החול שעבד לבדו , אלא שעשה כן מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל ⁶⁴² , יש מתירין ⁶⁴³ , דכיון שלא גילה הישראל עצמו דעתו בפירוש שיש לו חלק בעבודתהנכרי בשבתות , אין כאן שכר שבת כלל ⁶⁴⁴ .

ויש אוסרין ⁶⁴⁵ בשניהם ⁶⁴⁶ מטעם שיתבאר ⁶⁴⁷ . וכן עיקר . ומכל מקום במקום הפסד גדול יש לסמוך על דבריהמתירין ⁶⁴⁸ :

ג ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עםהנכרי , שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה רק עלהנכרי לבדו , וביום אחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו , הרי זהמותר ⁶⁴⁹ . דכיון שהתנה עמובשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת , נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל , אלא כולה מוטלת עלהנכרי לבדו בשבת , ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל , וכולה מוטלת עלהישראל לבדו ביום אחד בחול ⁶⁵⁰ .

ולפיכך מותר לו אחר כך לבא עמו בחשבון לחשוב ימיהחול שעבד הוא לבדו , כנגד שבתות שעבד הנכרי לבדו , ולחלוק הפירותבשוה , ואין זה נוטל שכר שבת אלא שכר ימי החול ⁶⁵¹ :

ישראל ונכרי שותפיןבמלאכה או בסחורה או בתנור

ד ישראל ⁶⁵² ונכרי שהיו שותפין במלאכה או בסחורה בחנות , אם התנו מתחלה בשעהשנשתתפו שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט , ושכר יום אחד אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו , הרי זהמותר ⁶⁵³ מטעם שנתבאר ⁶⁵⁴ . ואפילו אם אחר כך נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה איןבכך כלום ⁶⁵⁵ , שמתנה הוא שנותן לו ⁶⁵⁶ .

אבל אם באו ( א ) לחשבון אחר כך , שאמר הנכרי לישראל ⁶⁵⁷ אתהנטלת בלבדך בחול מנה , ואני נטלתי בשבת צ ' זוז , מלא לי עד שיהיה לנו חלקים שוים , וכל שכן אם אמר כןהישראל להנכרי , שנמצא התנאי שהתנו בתחלה שיהא שכר השבת להנכרי בלבדו הן רבהן מעט לא היה אלא הערמה בעלמא ⁶⁵⁸ , אלא הנכרי התעסק בשבת גם בעד הישראל , ובשביל זה התעסקהישראל בחול גם בעד הנכרי , לכך הם חולקים אחר כך בשוה , ונמצא שגם הישראלנוטל שכר שבת ⁶⁵⁹ ונוטלו שלא בהבלעה , שהרי מזכיר לו את יום השבת בפירוש . לפיכך צריך שיניחלהנכרי שיטול לעצמו אם ירצה שכר כל השבתות , ואחר כך יחלוק עמו בשוה :

ה במה דברים אמורים כשהיה שכר השבת ידוע . אבל אם אינוידוע , יכול לחלוק עמו כל השכר בשוה , כיון שהתנה עמו שיהאשכר יום אחד לו לבדו כנגד שכר יום השבת שיטול הנכרי לבדו , ומן הסתם שכר יום אחד שוה לחבירו , לפיכך חולקין כלהשכר בשוה ⁶⁶⁰ :

ו ואם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו , וגם אחר שנשתתפו לאאמר הישראל להנכרי שיתעסק בשבת והוא יתעסק כנגד זה יום אחד בחול , אלא הנכרי מעצמו התעסק בשבת והישראל בלבדו התעסקיום אחד בחול ( סתם שלא פירש שמתעסק בלבדו בעבור שהנכרי התעסק בלבדובשבת ⁶⁶¹ ). אם אחר כך נתרצההנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל ⁶⁶² , וגם הנכרי ( ב ) לא הזכיר לו השבתות כלל אלא חלק עמו סתם ⁶⁶³ , יש מתירין ⁶⁶⁴ , שהרי אין כאן איסור משום שכר שבת כיון שנוטלו בהבלעה עם שארהימים ⁶⁶⁵ .

ויש אוסרים ⁶⁶⁶ , אלא יניח להנכרי שכר כל השבתות . ואם אין שכר השבתותידוע יניח לו שביעית השכר , והשאר יחלוק עמו בשוה . שאם יחלוק עמו כל השכר בשוה ויהנה הישראל משכרשבת , ( ג ) נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכריבשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היה שלוחו ⁶⁶⁷ . וכן עיקר , אם לא בהפסד גדול ⁶⁶⁸ , שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר ⁶⁶⁹ :

ז אבל אם היו שותפין בדבר שאין צריך לעשות בו שוםמלאכה , כגון שהיו שותפין בתנור שכל מי שמסיק התנור ואופה בו נותןלהם שכר , ואין מוטל עליהם כלל עסק היסק התנור , רק עסק קבלת השכרמוטל על שניהם בשוה , אע " פ שלא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו , שיהא עסק קבלת השכרמוטל על הנכרי לבדו שיקבל לעצמו שכר השבת הן רב הן מעט , ושכר יום אחד להישראל לבדו , אם אחר כך לא אמרלהנכרי שיתעסק לבדו לקבל שכר השבת ושיתעסק הוא לבדו לקבל שכר יום אחר ⁶⁷⁰ , אלא הנכרי מעצמו התעסק לבדו לקבל שכר השבת והישראל לבדוהתעסק ביום אחר , ואחר כך בשעת חלוקה נתרצה הנכרי מאליו לחלוק כל השכרבשוה , הרי זה מותר לדברי הכל , שכאן אין לומר משוםשנמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות והיה הנכרי עובד בשבילו , שהרי כאן לא עבדהנכרי כלום , רק שקיבל שכר השבת , ושכר זה נוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשארהימים ⁶⁷¹ :

ח ואפילו אם הם שותפין בדבר שצריך לעשות בומלאכה , אם אין הישראל עושה בחול כנגד מה שהנכרי עושהבשבת , אלא כל ימות החול הם מתעסקים בשוה שניהם ביחד , או זה חצי יום וזהחצי יום או זה יום וזה יום , לבד מיום השבת שהנכרי מתעסק בו לבדו , אזי מותר להישראללחלוק עמו כל השכר בשוה לדברי הכל . דכיון שאין הישראל פורע להנכרי כלום בעד עבודתובשבת , שהרי אינו עובד כנגד זה בחול כלום , אם כן מה שעובדהנכרי בשבת לבדו הוא מתכוין לטובת עצמו בלבד כדי להשתכר , ואינו כשלוחו של הישראל שאינו עושה בשבילו כלל . ואף שאחר כך מגיעלהישראל הנאה מזה שחולק עמו בשוה , אין בכך כלום , כיון שהנכרי לא נתכוין להנאת הישראל אלא לטובתעצמו ⁶⁷² .

ומכל מקום יזהר שלא לחלוק שכר השבת אלא בהבלעהעם שאר הימים , אע " פ שמעיקר הדין אין כאן איסור משום שכר שבת , שהרי אין להישראלחלק כלל במלאכת הנכרי בשבת , ומה שחולק עמו בשוה מתנה הוא שנותן לו . מכל מקום ישלאסור , לפי שנראה הדבר כאלו הוא נוטל שכר שבת ⁶⁷³ , כיון שיש לו חלק באותו דבר שהנכרי עושה בו המלאכהבשבת :

ישראל שנותן תנורולנכרי , וחולקיםהשכר

ט וכן ישראל שיש לו תנור שכולו שלו , ונותנו לנכרישיסיקנו ויאפה לכל מי שירצה לאפות , ויחלוק עמו השכר בשוה מדי יום ביום , יכול לחלוק עמו אףשכר השבתות בהבלעה , לפי שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ואינו כשלוחו שלהישראל , כיון שאין המלאכה מוטלת כלל על הישראל רק על הנכרילבדו ⁶⁷⁴ , וגם אין הישראל מצוהלו שיעשה בשבת ⁶⁷⁵ , אלא מעצמו הוא עושהלהנאת עצמו והישראל נהנה מאליו .

ומכל מקום לא יניחנו לכתחלה להתעסק בתנורובשבת , אלא במקומות שמותרים שם להשכיר תנור לנכרים והנכרים מתעסקיםבתנור אף בשבתות ⁶⁷⁶ , ואין חוששין שםלמראית העין מטעם שנתבאר בסי ' רמ " ג ⁶⁷⁷ . אבל במקומות אחרים אסור לכתחלה מפני מראית העין , כמו שנתבארשם ⁶⁷⁸ לענין שכירות :

י וכן הדין במרחץ ורחיים וחנות ⁶⁷⁹ .

אם אין הישראל חולק עם הנכרי שכר כל הימיםבשוה , אלא כל השכר של יום אחד להישראל הן רב הן מעט , וכל השכר של יוםב ' להנכרי הן רב הן מעט , ( ד ) אסור לו ליטול שכר יום אחד כנגד שכר יום השבת שנטל הנכרילעצמו , שאם יטול כל השכר של יום אחד בחול כנגד יוםהשבת , נמצא שטרח הנכרי להתעסק בתנור באותו היום של חול בעד שכריום השבת שנטל כולו לעצמו , והרי נהנה הישראל מטורח זה , שהוא שכר שבת שלאבהבלעה ⁶⁸⁰ :

יא ואפילו התנה עמו כן מתחלה קודם שנשתתף עמו בשכרהתנור , אין זה מועיל כלום , שאין התנאי מועיל אלא כשיש להנכרי חלק בגוף הדברשעושה בו המלאכה , שאז כשמתנה עמו מתחלה שיהא שכר השבת להנכרי לבדו ושכר יוםאחד להישראל לבדו , הרי זה כמקנה לו חלקו שיש לו בגוף אותו דבר , שיהא כל גוף אותודבר קנוי להנכרי לבדו כל ימי השבתות , וביום אחד כנגדן להישראל לבדו . אבל כאן שכל גוףהתנור הוא של הישראל , אף שהתנה עמו שיהא התנור בשבת להנכרי לבדו , מכל מקום לא הקנהולו קנין גמור לחלוטין לכל השבתות אף אם לא יתעסק בתנור כנגדן בחול בשביל שכר הישראל , אלא הקנהו על תנאיעל מנת שיתעסק בחול כנגד השבת , והרי זה כמשכירו לו לשבתות בעד שיעסוק בשבילו בחול ⁶⁸¹ , והרי הוא נוטל שכר שבת שלא בהבלעה :

יב אבל מותר לו להתנות עם הנכרי ( מתחלה ), שיטול לעצמו שכרב ' אוג ' ימים , וכנגד זה יתן להישראל שכר ב ' או ג ' ימיםאחרים , אף על פי שהשבת הוא באותן הימים שנוטל הנכרי וכנגדו נוטלהישראל , אין בזה איסור משום שכר שבת , כיון שנוטלו בהבלעהעם יום אחר ⁶⁸² .

ומכל מקום אין תנאי זה מועיל אלא כשהקנה לו חלקבגוף התנור , דהיינו שבימים אלו שהשבת בתוכם גוף התנור הוא קנוילהנכרי ⁶⁸³ , שנמצא הוא עושהמלאכה בתנור שלו ואינו נראה כשלוחו של ישראל ⁶⁸⁴ . אבל אם לא הקנה לו חלק בגוף התנור , אסור לומר לו שיטוללו שכר ימים אלו שהשבת בתוכם בעד שיסיק לו בחול , דכיון שמסיק בשבת בתנורו של ישראל , ויש ריוח לישראלבהיסק השבת , שאם לא היה מסיק בשבת לעצמו לא היה מסיק לישראלבחול , הרי נראה כאלו מסיק בשבת בשביל הישראל ובשליחותו שצוהולעסוק בשבת ⁶⁸⁵ :

משכיר לנכרישותפו , או בקבלנות

יג אפילו אם המלאכה מוטלת גם על הישראל , כגון שהם שותפיםבתנור או במרחץ או ברחיים או במלאכה או בסחורה בחנות , אין איסור כשלא התנו מתחלה , אלא כשהוא עובד לבדוביום אחד בחול כנגד השבת שעבד הנכרי לבדו , ונוטל כל שכר יום ההוא לעצמו ⁶⁸⁶ .

אבל אם כל ימות החול הם שוים בעבודהובשכר , יכול להשכיר כל השבתות לנכרי ⁶⁸⁷ בהבלעה ⁶⁸⁸ , שיעבוד לבדו ב ' או ג ' ימים ויטול כל השכר לעצמו הן רב הןמעט , רקשיתן להישראל דבר קצוב בעד ב ' או ג ' ימים אלו , אע " פ שהשבת בכללם איןבכך כלום , כיון שאינו מצוה לו שיעשה בשבת והנכרי עושה מעצמולטובתו .

ואף במקומות שאסורים שם להשכיר לנכרי תנור מרחץורחיים מפני מראית העין ⁶⁸⁹ , מכל מקום כאן כיון שהנכרי שותף עמו אין כאן מראיתהעין , שהכל יודעין שיש להנכרי חלק במלאכה זו ולהנאת עצמו הואמתכוין ⁶⁹⁰ . ומטעם זה בכל מקוםשהתירו בשותפות נכרי התירו אפילו עושה בפרהסיא ואין חוששין למראית העין :

יד וכן יכול לשכור את הנכרי שותפו בקבלנות ⁶⁹¹ , דהיינו שיעבוד הנכרי גם בעד חלק הישראל , ובעד כך וכך שכרשישתכר לחלקו יתן לו כך וכך . רק שלא יאמר לו שיעשה בשבת ⁶⁹² , אלא יאמר לו כל אימת שתשתכר לחלקי כך וכך אתן לך כךוכך , והנכרי עושה לעצמו אפילו בשבת , כמו שנתבארבסי ' רמ " ד ⁶⁹³ , שאין בזה איסור אלא משום מראית העין , וכאן שהנכרי הואשותפו אין כאן חשש מראית העין ⁶⁹⁴ :

ביטול השותפות ויתנובתחלה

טו כל מקום שמועיל אם התנו ⁶⁹⁵ , אם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו יש תיקון , על ידי שיבטלוהשיתוף וימחלו זה לזה התנאים שביניהם ויחזרו להשתתף ויתנו בעת השיתוף . ואם נשתתפו בחנות ולא התנו בתחלה , יחזרו ויקחו כל אחדחלקו ויבטלו השותפות , ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה . ואם לקחו שדהבשותפות ולא התנו בתחלה , יבקשו מהמוכר שיחזור להם דמיהם ואחר כך יחזרו ויקנו ממנוקנין חדש ויתנו בעת הקנייה ⁶⁹⁶ ( ועייןבח " מסי ' קצ " ד דין קניית הנכרי . ועיי " ש סי ' קפ " ט ⁶⁹⁷ ):

נכרי הסוחר בסחורה שלישראל

טז מותר ליתן לנכרי סחורה למכרה , או מעות להתעסקבהן . ואףשהנכרי מתעסק בהן בשבת אין בכך כלום ⁶⁹⁸ , כיון שהישראל לא צוה לו שיתעסק בשבת ⁶⁹⁹ . ובלבד שיקצוץ לו שכר בעד טרחו ⁷⁰⁰ , או שיתן לו חלק מהריוח שירויח ⁷⁰¹ , שאז הוא מתכוין בעסקו בשבת לטובת עצמו להרבותבשכרו , והישראל נהנה מאליו ⁷⁰² , כשנוטל גם שכר שבת בהבלעה ⁷⁰³ .

ואין לאסור מפני מראית העין , שלא יאמרו שהואשלוחו של הישראל , לפי שאין הכל יודעין שמעות אלו וסחורה זו הן שלישראל ⁷⁰⁴ :

יז במה דברים אמורים כשאין המלאכה מוטלת כלל עלהישראל , רק על הנכרי לבדו , שאז אין הנכרי כשלוחו לעשות מלאכהבשבת , כיון שאינה מוטלת כלל על הישראל . או אפילו אם היאמוטלת גם כן עליו , אלא שאינו עושה לבדו יום אחד כנגד יום השבת שעשה הנכרילבדו ⁷⁰⁵ . שכיון שאין הישראלפורע כלום להנכרי בעד עבודתו בשבת לבדה , אין הנכרי מתכוין כלל בעבודתו בשבת רק בשבילעצמו , ולא בשביל הישראל , ואינו כשלוחו . אבל אם הוא עושהלבדו יום אחד כנגד יום השבת שעשה הנכרי לבדו , הרי הנכרי כשלוחו ⁷⁰⁶ .

ואין תקנה לזה ⁷⁰⁷ אלא שלא יהנה כלום ממעשה הנכרי בשבת , דהיינו שכל השכר שלהשבת יניח להנכרי לבדו . אלא אם כן הוא הפסד גדול , שאז יש לסמוך על דעתהמתירין ⁷⁰⁸ , ליהנות משכר שבתבהבלעה ⁷⁰⁹ ע " ד שנתבאר :

ישראל קיבל תנור במשכוןוהנכרי עובד בו

יח ישראל שלקח תנור למשכון , וקיבל עליו הנכרישמה שיעלה שכר התנור יתן כולו להישראל ברבית מעותיו , מותר לקבל ממנו גם שכר השבת אפילו שלא בהבלעה , לפי שגוף התנור הואשל הנכרי ואין להישראל חלק בו כלל , וגם אין הישראל אומר לו שיעשה בשבת , אלא הנכרי מעצמו הואעושה לטובתו כדי לשלם חובו שנתחייב ליתן שכר התנור להישראל ברבית מעותיו ⁷¹⁰ :

אפו נכרים בתנורו בעלכרחו בשבת

יט אם אפו נכרים בשבת בתנורו של ישראל בעל כרחו ונתנו לו שכרהתנור , אסור ליהנות ממנו ⁷¹¹ עולמית בין לו בין לאחרים ⁷¹² , מפני שהוא שכר שבת ⁷¹³ :

קונטרסאחרון

( א ) אבל אם באו כו '. לכאורה ⁷¹⁴ יש בזה ג ' שיטות ⁷¹⁵ .

דעת רש " י ⁷¹⁶ וספר התרומה ⁷¹⁷ וסמ " ג ⁷¹⁸ ורבינו ירוחם ⁷¹⁹ וטור ⁷²⁰ דאפילו באו לחשבון שרי כשהתנו . אלא דאינהו מיירי בשדה , שהחשבון בשדה אינוסותר התנאי , שאף לפי התנאי יכולין לבא לחשבון לחלוק בשוה כיון שעבדהישראל יום שלם כנגד השבת ⁷²¹ . וגם רב שרירא והראב " ד ⁷²² אפשרדמודים בזה , דעיקר הטעם הוא משום דאיגלאי מילתא למפרע דהערמה בעלמא הוההתנאי שהתנו שהשבת יהיה להנכרי בין רב בין מעט , וזה לא שייך בשדה . ובהא אתי שפיר ⁷²³ דלא תיקשי ממ " ש בטוריו " ד ⁷²⁴ למ " שכאן ⁷²⁵ ודו " ק .

והמגיד משנה ⁷²⁶ והב " י ⁷²⁷ והט " זכאן ⁷²⁸ וביו " ד סי ' רצ " ד ⁷²⁹ בשםהב " ח , והש " ך שם ⁷³⁰ הוסיפו , דאף שהתנו שהשבת יהיה להנכרי הן רב הן מעט , אפילו הכי שרי לבאלחשבון .

ודעת רב שרירא ⁷³¹ והראב " ד ⁷³² ( והט " ז ביו " ד ⁷³³ ) דאם באו לחשבון אחר שהתנו אסור , ומשמע מלשון רבשרירא דבסתמא מותר ⁷³⁴ . וכן פסקבשו " ע ⁷³⁵ . וכן דעת מהרי " א ⁷³⁶ אלא שנסתפק בסתמא . וכן דעת הפרי חדש הל ' פסח סי ' ת " ן ⁷³⁷ ( אלא שמשמע מדבריו שכן הוא גם דעת הש " ך ⁷³⁸ , וזה אינו ). וכן פסק בטור ⁷³⁹ ושו " ע יו " ד סי ' רצ " ד ⁷⁴⁰ , דלא כש " ך שנדחק מאד לישבם לפי שיטתו ⁷⁴¹ , ופשט דבריהם לא משמע הכי . והדבר ברור שהרבב " יבשו " עחזר בו ממ " ש בב " י כאן לדעת הרמב " ם כדעת המגידמשנה ⁷⁴² , ולכן כתב כאןבשו " עס " ב ⁷⁴³ אם נתרצה כו ', דמשמע אם באו לחשבון אסור אפילו אחרשהתנו , ולכן דלג ביו " ד שם ⁷⁴⁴ תיבות אם התנו כזה , שברמב " ם ⁷⁴⁵ .

ולענין הלכה אין לזוז ממשמעות פסק השו " ע להחמיר בבאולחשבון , כדעת רב שרירא והראב " ד ומהרי " א והטוריו " ד . ואפשר דגם רש " י וכל סיעתו מודיםבזה , דאינהו מיירי בשדה ⁷⁴⁶ . ואף אם פליגי , מכל מקום אין לזוז מפסק השו " ע , כיון שכן הוא גם כןדעת המ " א ⁷⁴⁷ והט " ז ביו " ד והפרי חדש וטור ושו " ע ביו " ד .

אבל בשדה יש להקל , דאפשר דכולי עלמאמודו בהא לרש " י וסיעתו . ואף אם פליגי מכל מקום יש לסמוך בזה על הכרעתהב " יוט " ז כאןוהש " ך , להקל בדברי סופרים , כיון שלא נמצא בשו " ע הפך מזהבשדה . דמ " ש כאן בס " ב פשיטא דלא קאי אשדה , דבשדה לא שייך אם נתרצה לחלוק בשוה , דעל כרחך צריך לחלוקבשוה ⁷⁴⁸ , והמ " א לא איירי בשדהכמבואר בלשונו עיי " ש ( ובב " ח , ובש " ך ובט " ז ביו " ד בשם הב " ח ⁷⁴⁹ , וצ " ע ):

( ב ) לא הזכיר כו '. הנה ⁷⁵⁰ במ " א סק " א מבואר ⁷⁵¹ דלא שרי אלא בהבלעה . וכן כתב ב " י ⁷⁵² בשם הריב " ש דאין תקנה ליטולשכר כנגד השבת אלא אם כן יחלוק עמו שכר כל השבוע יחד כדי שיהיה בהבלעה , ולא מצא תקנה שיטול סתם שכר יום אחד לעצמו כנגדשכר השבת אלא שלא יאמר כן בפיו , כדמשמע לכאורה מלשון רבינו ירוחם ⁷⁵³ שהעתיק במ " א סק " ג . אלא ודאי דזה אסורמשום שכר שבת שלא בהבלעה ⁷⁵⁴ ( וכן משמע בהדיא בתוס ' ⁷⁵⁵ , שלא עשה ר " ת תקנהזו ). דאין לומר ⁷⁵⁶ דהתם מיירי אליבא דהרמב " ם , דהא במ " א סי ' רמ " ו סקי " ג ⁷⁵⁷ כתב בשם דרכי משה דלא סמכינן על הריב " ש אלא בהפסדמרובה , דאז סמכינן על הרא " ש דסתמאמותר , עיי " ש בדרכי משה ⁷⁵⁸ .

ועיין ברבינו ירוחם דמיירי בשדה ⁷⁵⁹ , ובשדה פירש בספר התרומה ⁷⁶⁰ וב " י ⁷⁶¹ ומ " א ⁷⁶² דטול בשבת היינו בשעת הקציר כנגד עמלך בשבת כו ', ולפי זהבסתמא ⁷⁶³ אף לפי פירוש הרבינו ירוחם , דהיינו שהנכרי מעצמולקח כנגד השבת והניח לישראל כנגד החול ⁷⁶⁴ , אפילו הכי אין בו משום שכר שבת כלל . כמבואר להדיאמפרש " י ⁷⁶⁵ שפירש על אם באו לחשבון דגלי דעתיה דגוי שלוחו הוה ושכרשבת קא שקיל עכ " ל , משמע דלא הוה שכר שבת אלא כשהגוי הוה שלוחו , והיינו כשגילההישראל דעתו כשבא לחשבון , אבל בלאו הכי , כיון דלא הוה שלוחו אין כאן שכר שבתכלל , שהרי אינו נוטל שכר בעד העבודה שעבד הגוי בחלקובשבת , אלא בעד השכר שנטל הנכרי בעבור עבודתו ⁷⁶⁶ , ואין זה שכר שבת כלל אלא אם כן הנכרי היה שלוחו ⁷⁶⁷ , שאז נוטל הישראל השכר בעד עבודה שעבד הנכריבשבילו .

משא " כ בשותפים במלאכהוסחורה ותנור ורחיים ומרחץ , שכשהנכרי נוטל כל השכר של יום השבת , הרי זה כאילו השכירלו הישראל חלקו ליום השבת , והנכרי נותן לו שכר על זה מחלקו ⁷⁶⁸ , כמ " ש התוספות שהביא במ " א סק " ג ⁷⁶⁹ ( אבל בשדה לא שייך לומר שהנכרי נותן לו שכר בעד שהניחו לעבודבחלקו ⁷⁷⁰ ), לפיכך אין היתר אלאבהבלעה כמ " ש הריב " ש .

והיינו בעיא דסתמא לפי נדונים אלו דמלאכה וסחורהודומיהם , ונלמדת מבעיא דשדה ⁷⁷¹ , דצד האיסור בשדה אינו משום שכר שבת , לפירש " י ⁷⁷² שפירש סתמא היינו שחולקים בשוה , והיינו בהבלעה ( אבל לפירושרבינו ירוחם ⁷⁷³ יש לומר שהאיסור הוא משום שכר שבת כמ " ש לקמן ⁷⁷⁴ ), אלא האיסור בסתמא הוא כמ " ש לקמןבפנים ⁷⁷⁵ עיין שם :

( ג ) נמצא שלמפרע וכו '. ממה ⁷⁷⁶ שכתב המ " א ⁷⁷⁷ דבתנור שאין עושין בו מלאכה בעצמן מותר לחלוקסתם , ורוצה לומר אף לדעת הרמב " ם ⁷⁷⁸ דאוסר בסתם . מזה מוכח שטעמו של הרמב " ם הוא משום דהוהכשלוחו ⁷⁷⁹ . והא דאוסרהש " ךביו " דשם ⁷⁸⁰ בסתמא גבי ערלה , דלא מיתסר משום שליחות . היינו משום דגביערלה לא שייך היתר דהבלעה כמו בשכר שבת ⁷⁸¹ .

ומה שכתב הש " ך שהוא מבעיא דלאאיפשטא ⁷⁸² . יש לומר דסבירא ליהכמ " שהמ " א בשםרבינו ירוחם ⁷⁸³ , דהבעיא היא כשלקחהנכרי בשביל שבת והניח כנגד זה לישראל , ומיירי בכהאי גוונא דאין כאן הבלעה , שהנכרי מפרש להישראלשנותן לו שכר כנגד השבת , והבעיא היא אי אמרינן דדוקא בעינן דגלי דעתיה כשבאולחשבון , אבל בלאו הכי אין כאן שכר שבת , או דילמא אפילו לאגלי דעתיה , מכל מקום כשנוטל שכר כנגד השבת נמצא שלמפרע כו ' ⁷⁸⁴ ( כמ " ש בפנים ⁷⁸⁵ ), ואיכא שכר שבת כיון שהנכרי היה כשלוחו , וממילא בערלה אסורלפי ב ' צדדי האיבעיא , אפילו כשבאו לחלוק סתם בשוה ⁷⁸⁶ , דהא בערלה לא שייך הבלעה , וזהו שכתבהש " ךמוכח מבעיא ⁷⁸⁷ ודו " ק :

( ד ) אסור לו ליטול כו '. אע " פ ⁷⁸⁸ שלא אמר לו בפירוש טול אתה בשבת ⁷⁸⁹ , דאם לא כן למה לא עשה ר " ת ⁷⁹⁰ תקנה זו , ועיין מ " ש לעיל ⁷⁹¹ .

עיין בהגהות אשר " י ⁷⁹² שכתבדלא מהני מה שהתנו שיהא התנור קנוי ( משמע קנין גמור בגוף התנור ) לנכריבשבת , אלא אם כן מקנה לו חלק בתנור שיהא שלו לעולם בשבתעכ " ל . ומה שכתב לעולם אינו מלשון עולמית עד עולמי עד , דהא קי " ל מתנה על מנת להחזירשמה מתנה ⁷⁹³ לכל מילי בר לענין חמץ , כמ " ש הגהות מיימוניותפ " ומהל ' שבת ⁷⁹⁴ , עיין מ " א סי ' תמ " ח ⁷⁹⁵ . ועוד דבתוס ' ⁷⁹⁶ לא זכרו הכלל . ועוד דשדה שקבלוה מאחר ⁷⁹⁷ אין קנין לנכרי בשבתות לעולם אלא עד כלות שנה ⁷⁹⁸ , ומאי איכפת לן הכא כשלאחר זמן מה ישאר התנור כולולישראל . אלא ודאי דמה שכתב לעולם , רוצה לומר בין שיסיקלישראל בחול בין שלא יסיק , יהיה קנוי לו בשבת ⁷⁹⁹ , וזה נקרא שמקנה לו חלק בתנור , לאפוקי כשאינו מקנהלו חלק בין שיסיק בין שלא יסיק אלא אם יסיק הוא קנוי לו . אף שבאמת הוא נקרא קנין כמשמעות לשון הגהות אשר " י ⁸⁰⁰ , מכל מקום כיון שהוא בתנאי שיסיק בחול , הרי הוא נוטל שכרומרויח במלאכת השבת , שאם לא היה מסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול , כמ " ש המ " א בסק " ו ⁸⁰¹ , הרי זה דומה לשכירות לענין איסור שכר שבת , ואינו דומה לקניןגמור שאין בו משום שכר שבת , כמ " ש המ " א סוף סי ' רמ " ד ⁸⁰² . ועל זה כתב המ " א ⁸⁰³ דבהבלעה מותר אם התנו , דהיינו שהקנה לו בתנאי ⁸⁰⁴ כמשמעות לשון הגהות אשר " י ⁸⁰⁵ . אבל אם לא התנו , דהיינו שלא הקנה לו אפילו בתנאי , אלא השכיר לו ממשלשבת בעד היסק החול , הרי זה כאילו מעמיד פועל בידים כמבואר בתוספות ⁸⁰⁶ . לכן צוה ר " ת ⁸⁰⁷ לקבלהחוב ויהיה התנור כולו של הנכרי , ואחר כך ילונו ויתנה עמו שיטול בשבת , דהוה ליה כאומר שלאיהיה לי חלק בתנור בשבת , כמ " ש הב " י ⁸⁰⁸ , ונמצא שכולו של הנכרי בשבת , ואז לא מחזי כאילומעמיד כו ', דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בתנור של ישראל אבל לא כשעושהבתנור שלו .

ומה שכתב ⁸⁰⁹ בשו " ע ⁸¹⁰ דאין תיקון אלא למכור לאחר , ולא די במה שיקנהלהנכרי בשבת . משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם ⁸¹¹ . ומה שצוה ⁸¹² לקבל החוב , ולא צוה להקנות לו באחד מדרכי הקנייה . לטובתהישראל ⁸¹³ , שכשמקבל ממנו וחוזרומלוה לו , יש לו שעבוד על כל פנים גם על החצי של הנכרי , מה שאין כן אם לאהיה מלוה לו , והיה מקנה לו החצי , לא היה לו שום שעבוד עליו , שכבר פרע חובובגביית התנור ⁸¹⁴ .

ועוד יש לפרש שר " ת עשה כן ⁸¹⁵ , כדי שלא יהיה חלק להישראל מעולם בתנור בשבת , אבל אם היה מתחלהשלו , אףשמקנהו לו לימים שהשבת בתוכם הוה ליה כאילו מעמיד כו ', כיון שאומר טול אתה שלשה ימים ואני אטול כנגד זה שלשה ימיםהרי כאילו אומר לו שיעשה אף בשבת . ובאמירה פשיטא שיש איסור אם יש הנאה לישראל בעשיית המלאכהבשבת , דדמי לנותן בשר שיבשל לו בשבת כמו שיתבאר בסימןש " ז ⁸¹⁶ ( עיי " ש במ " א ⁸¹⁷ ), כיון שנותן לו התנור שלו . מה שאין כן כשלא היהלו חלק בו מעולם אינו נותן לו כלום משלו , והוה ליה כאומר לו עשה בשלך , שאין בזה משום איסוראמירה , אף שיש בזה הנאה לישראל ⁸¹⁸ . לדעת המ " א שפירש בסי ' ש " ז ⁸¹⁹ . דאף כשנותן לו , אין איסור אלא כשיש לו הנאה מזה , מכלל דכשאומר לו עשהבשלך שרי בכל גוונא . ואף אם אין כן דעת המ " א , מכל מקום כשאינונותן ומקנה לו כלום משלו לא מחזי כמעמיד פועל בידים ⁸²⁰ .

ומה שהתירו הרמב " ם והשו " ע ⁸²¹ להתנות גבי שותפין בסחורה , אף שנותן לו משלו . יש לומר דהתם מיירי בענין שכשהתנו מתחלה איןלישראל שום ריוח במעשה שבת , שאף אם לא יתעסק הגוי בשבת לא יפסיד חלקו בחול , ואין בזה איסור משוםאמירה לדעת המ " א בסי ' ש " ז ⁸²² . ואף לדעת הש " ך ביו " ד סי ' רצ " ז ⁸²³ , יש לומר דכיון שאין לו ריוח לא מחזי כמעמיד פועל ⁸²⁴ .

( וכהאיגוונא כתב הרא " ש סוף פ " ק דשבת ⁸²⁵ , ויתבאר בריש סי ' רמ " ו ⁸²⁶ לענין השכרת כלים . אלא דהתם אין הריוח אלא בשעת ההשכרה , שמשכיר לו ונותן לורשות שאם ירצה שיעבוד אף בשבת , אבל אחר כך לא איכפת ליה , שאף אם לא יעשהבשבתות לא ינכה לו כלום , כמ " ש המ " א ריש סי ' רמ " ג ⁸²⁷ , לכן אין איסור אלא כשמשכיר בערב שבת . אבל כאן ⁸²⁸ שכשמגיע השבת והגוי מסיק יש ריוח לישראל שיסיק לו כנגדובחול , לכך מחזי כעושה שליחותו שאמר לו טול אתה כו '. עיין מ " ש בסי ' רמ " ד ⁸²⁹ ).

דההיא ברייתא ששנינו ⁸³⁰ לא יאמר טול כו ', וכן מה שהוסיפו הפוסקים ⁸³¹ בתנור ומרחץ כו ', הכל מיירי בכהאי גוונא שאין לישראל ריוח במעשה שבתלאחר שאמר לו טול כו '. ולהכי הוצרכו לטעם לפי שהמלאכה מוטלת על שניהם ⁸³² .

ור " ת ⁸³³ שאסראף כשאינה מוטלת על שניהם , לדעת התוס ' ⁸³⁴ , ולמד ממרחץ ששניהם שותפין בו ⁸³⁵ . אף אם תמצי לומר דסבירא ליה , דלעולם הוהכמעמיד , אף שאין לישראל ריוח , דומיא דשותפין שירשו מרחץ , שאין להם תקנהכלל ⁸³⁶ , וגם אף שאין המלאכהמוטלת על שניהם , כמעשה דתנור ⁸³⁷ . מכל מקום אנן קי " ל כהפוסקים המפרשיםטעם האיסור משום דמוטלת על שניהם דוקא , מיהו עכ " פ כשאין ריוח לישראל ⁸³⁸ . אבל כשיש ריוח לא מצינו חולק על התוס ' בזה ⁸³⁹ .

ומיהו לפי זה ⁸⁴⁰ אפשרדלא בעינן שלא יהיה לישראל חלק מעולם בשבת , דאף אם עשה כן ר " ת לדעתהתוס ' ⁸⁴¹ , היינו משום דסבירא ליה דאף כשאין ריוח אסור , משום דהוה ליהכמעמיד בידים , כמו שדקדקו התוס ' לכתוב תיבת בידים , להורות דאף כשאיןריוח , וגם לא סבירא ליה הא דהמלאכה מוטלת כו ' ⁸⁴² , אפילו הכי אסור . ועל כרחך צריך לומר משום דהוה כמעמיד ממשבידים , הילכך אין מועיל מה שמקנה לו אחר כך לשבתות אפילובהבלעה , כיון דהוה ליה כאומר ממש לעשות בשבת , ומקנה ונותן לו במהלעשות , שאסור לדעת התוספות וסיעתם שהביא הש " ך שם ⁸⁴³ , אף על פי שאין ריוח לישראל מזה . אבל לדידןדקי " לדכשאין ריוח לא מיתסר אלא משום שהמלאכה מוטלת כו ' ⁸⁴⁴ , ולא סבירא לן דהוה כאומר ממש לעשות , אלא דכשיש ריוח מחזיכאומר כו ' ⁸⁴⁵ , או מחזי כעושה בשבילו כמ " ש בסי ' רמ " ד ⁸⁴⁶ , אם כן אפשר דלא אמרינן הכי אלא כשעושה בשלישראל , שלא הקנה לו אלא השכירו לו לשבתות , אבל כשהקנהלו ⁸⁴⁷ , אפילובתנאי ⁸⁴⁸ , לא מחזי כאומר לוולא כעושה בשבילו , כיון שעושה בשלו ⁸⁴⁹ .

ומ " ש בספרהתרומה ⁸⁵⁰ שר " ת צוהלקבל החוב כו ', סבירא ליה דהמעשה היה שגבה חצי תנור כמ " ש הרא " ש ⁸⁵¹ , ואם כן המלאכה מוטלת על שניהם , לכן אין מועיל מהשמקנה אחר כך , וכן משמע בהדיא מדבריו שם ⁸⁵² .

ואף להמ " א ⁸⁵³ דלא סבירא ליה כהתוס ' שהביא הש " ך שם . מכל מקום יותר נראהדסבירא ליה כפירוש הראשון דלעיל ⁸⁵⁴ . דבהגהות אשר " י ⁸⁵⁵ מבואר דלא מהני התנו משום דלא הקנהו לו לעולם , ועל כרחך לא מייריבשעת קניית ישראל את התנור , שהרי לא נזכר שם כלל מענין קנייה זו ⁸⁵⁶ , וגם לא שייך לשון יקנה לו חלק כו ' ⁸⁵⁷ , ואפילו הכי כתב על זה המ " א דלא מיתסר אלא משוםשכר שבת ובהבלעה שרי . ועוד אי אפשר לומר כלל ⁸⁵⁸ כשלא היה לישראל חלק מעולם הוא שאסר המ " א בשםהתוס ' משום שכר שבת , הרי התוס ' ⁸⁵⁹ כתבו בפירוש כל התנור של ישראל הוה ליה כמשכירכו ' עיי " ש . אלא ודאי דלדעת המ " א די במקנה אחר כך ( וכמ " ש בפנים ⁸⁶⁰ ).

ועיין בתוספת שבת ⁸⁶¹ שפירש טעם התנאי שצוה ר " ת הוא , שכשמחליף משכורתומחזי כמעמיד פועל , אף שאין המלאכה מוטלת עליו ⁸⁶² , משום דהוה ליה כמחליף . אבל כשמתנה בתחלת השותפות , הוה ליה כמשכירבהבלעה ושרי , אף שאין לו כלום בגוף התנור עיי " ש . וצ " ע דבהדיא כתבהמ " אסק " ו ⁸⁶³ דהוה ליה כמשכיר , ולא כתב דהוה ליה כמחליף . ועוד צ " ע שכתב כיון דמתחלההיה נוטל חצי שכר כל יום ויום ואחר כך החליף משכורתו כו ', דבתוספות ⁸⁶⁴ מבואר שאף בתחלה היה לאופה כך וכך ימים ולישראל כךוכך . ועוד ⁸⁶⁵ דמשמע מלשונם שלא נטל עדיין אלא שהיה לו ליטול , ורשות ביד הישראלליתן לו איזה ימים שירצה , ואין זה מחליף כלל . ואף כשנטל כבר , במה זכה באותן הימיםדוקא , שהיה הישראל כמחליף בשביל כך , אם הישראל הניח לומרצונו ליטול באותן הימים , בשביל כך לא זכה בהן הנכרי לעולם , דכיון שלא התנה עםהישראל שיטול דוקא באותן הימים , אף שהחזיק בהן , הוה ליה חזקה שאין עמה טענה ⁸⁶⁶ . ועוד דמאי מועיל התנאי שמתנה בתחלת השותפות , כיון שאם לא היהמסיק בשבת לא היה מסיק לו בחול כמ " ש המ " א ⁸⁶⁷ , אם כן הוא מרויח בהיסק השבת . ובהדיא כתבהמ " א רישסי ' רמ " ג ⁸⁶⁸ טעם היתר השכירות הוא משום שמשכיר לו בין שיעשה בין שלאיעשה . ועוד דמלשון הגהות אשר " י ⁸⁶⁹ מבואר בהדיא דהחילוק בין התנו דבשותפות להתנודהכא , דהתם מקנה לו לעולם והכא אינו מקנה לו לעולם חלקבתנור , משמע בהדיא דהכא גם כן מקנה לו חלק בתנור , אלא שאינולעולם ⁸⁷⁰ . ואין לומר דלרבותאנקט ⁸⁷¹ הכא דאסור שלא בהבלעה , אבל בהבלעה אין צריךלהקנות כלל , דקיל משותפות ⁸⁷² . אם כן מנא ליה לר " ת לאסור כלל בלאהתנו , ( ו ) כיון דהכא קיל משותפות דמיירי ביה בתוספתא דדמאי שממנהראייתו ⁸⁷³ . אלא ודאי דשקוליןהן ⁸⁷⁴ . או דר " ת לא סבירא ליהשהמלאכה מוטלת כו ' לדעת התוס ' ⁸⁷⁵ , ואם כן התנו דהכא , דומה ממש להתנו דשותפות , לר " ת ⁸⁷⁶ .

והכא ⁸⁷⁷ קיי " ל לענין גוף התנאי , אבל לא לענין זמן התנאי ⁸⁷⁸ . חדא ⁸⁷⁹ דאפשר דאף ר " ת מודה בהא דלא דמולהדדי , משום דהתם המלאכה מוטלת על שניהם . ואפילו הכי לעניןגוף התנאי דמו להדדי , דגם הכא כאילו מעמיד פועל כמו התם ממש , דהתם המלאכה מוטלתכו ' אבלאין הישראל מרויח , והכא הישראל מרויח אבל אין המלאכה כו ', לכך מדמה להור " תלהדדי לענין גוף התנאי . ואף שזה דוחק , מכל מקום על כרחך צריך לומר כן לדעתהמ " א כמושנתבאר ⁸⁸⁰ . ולענין פסק הלכה איןלנו להחמיר יותר ⁸⁸¹ . שאף אם דעתהתוס ' אליבא דר " ת הוא כפירוש הב ' דלעיל ⁸⁸² , מכל מקום אפשר דלדידן לא קיי " ל הכי כמושנתבאר . ובפרט שבספר התרומה ⁸⁸³ וסמ " ג ⁸⁸⁴ ורא " ש ⁸⁸⁵ ורבינו ירוחם ⁸⁸⁶ כתבו מעשה דר " ת בשותפות ⁸⁸⁷ . ועוד שאף לדעת התוספות וסיעתם שהביא הש " ך ⁸⁸⁸ אפשר דאין איסור אלא בשבת עצמו , אבל קודם השבת איןאיסור ⁸⁸⁹ . ואף אם תמצי לומרדאסור , אפשר דהיינו כשנותן לו רק כדי לעשות בשבת , אבל כאן ⁸⁹⁰ , אם היה מסיק לו בחול בלא שיסיק בשבת היה נוח לו . ועוד דהתם אומר לובפירוש לעשות , אבל הכא , אי הוה מיחשב כאומר בפירוש ⁸⁹¹ , הוה אסור אף כשאין ריוח לישראל , כגון שותפין בסחורהאף להתנות בתחלה ⁸⁹² , כמ " ש לעיל ⁸⁹³ . וגם משום ריוח לחוד , כיון דעביד אדעתא דנפשיה אין איסור כלל ⁸⁹⁴ , עיין בסי ' רמ " ג ס " א בהג " ה , ובמה שכתבתיבסי ' רמ " ד ⁸⁹⁵ :

[630] עיקרי ההלכות שנתבארו בסימןזה :

( א ) ישראל ונכרישקיבלו שדה באריסות , והנכרי עובד בשבת ( ס " א - ג ).

( ב ) ישראל ונכרישותפין במלאכה או בסחורה או בתנור ( ס " ד - ח ).

( ג ) ישראל שנותןתנורו לנכרי , וחולקים השכר ( ס " ט - יב ).

( ד ) משכיר לנכרישותפו , או בקבלנות ( סי " ג - ד ).

( ה ) ביטול השותפותויתנו בתחלה ( סט " ו ).

( ו ) נכרי הסוחרבסחורה של ישראל ( סט " ז - יז ).

( ו ) ישראל קיבל תנורבמשכון והנכרי עובד בו ( סי " ח ).

( ז ) אפו נכריםבתנורו בעל כרחו בשבת ( סי " ט ).

*

עיקר תוכןהסימן שלפנינו הוא , ישראל ונכרי שותפיםבמלאכה , שהנכרי עצמו עובד בשבת . ולפעמים יש בזה ג ' חששות : ( א ) נראהכשלוחו . ( ב ) שכר שבת . ( ג ) מראיתהעין .

[631] ברייתאע " ז כב , א ( ישראל ועובד כוכבים שקיבלו שדה בשותפות , לא יאמר ישראל לעובדכוכבים טול חלקך בשבת ואני בחול ), ורש " י ( שקיבלו שדה באריסותן מבעל הבית ). טור ריש הסי ' ( ישראל וגוי שקבלו שדהבשותפות , לאיאמר ישראל לעכו " ם טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ).

וכן הואברמב " םפ " והי " ז ( המשתתף עם הנכריבמלאכה או בסחורה או בחנות ... וכן אם קבלו שדה בשותפות דין אחד הוא ). והיינו שאף שבברייתאמיירי בשדה שקיבלו באריסות בשותפות , מכל מקום הדין שוה גם אם משתתפים במלאכה או בסחורה אובחנות , כמבוארבתוס ' שםד " ה לא ( דאין לחלק ביןתנור לשדה ... קצרו של דבר בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור , אם לקחו ישראל ועובדכוכבים בשותפות ).

וכן גםמה שנתבאר בשו " ע ס " א ( ישראל וגוי שיש להם שדה או א תנור או מרחץ או רחיים של מיםבשותפות , אושהם שותפין בחנות בסחורה ), נכללת בזה גם ההלכה של קבלו השדה באריסות בשותפות , כאמור בשו " ע ס " ג ( ואם קבלו הקרקע לעשות בומלאכה בשותפות ).

*

כל האמור לעיל שדינם שוה , הוא לענין האיסור שלא יאמר הישראל אתה עבוד בשבת ואני אעבוד כנגדזה , שהרי הוא כמעמיד פועל במקומו .

אמנם יש שני חילוקים בינם בדין בא עמובחשבון , לחלוק הפירות בשוה :

( א ) לענין התנה בתחלה , ואחר כךבא עמו בחשבון , כדלקמן ס " ג ( והערה 651 ), וס " ד ( והערה 655 ). ונתבאר בקונטרס אחרון ס " קא . וטעם החילוק יתבאר לקמן ( הערה 655 ).

( ב ) לענין חלקו בסתם , והנכריבעצמו בא בחשבון , כדלקמן ס " ב ( והערה 644 ), וס " ד ( והערה 657 ), וס " ו ( והערה 663 ). ונתבאר בקונטרס אחרון ס " קב . וטעם החילוק בינם יתבאר לקמן ( הערה 644 ).

[632] ספרהתרומה סי ' קמז ( לא יאמר הישראל לעכו " ם תעמול לזרוע לחרושבשבת , ותטולבשעת קצירה או בשעת בצירה כנגד עמלך של שבת , ואני אטרח או שלוחי לעשות כן בחול , כדי ליטול בשעת בצירה אוקצירה כנגד יום שלי . דנראה כאלו הישראל אמר לעכו " ם , גם עלי לטרוח חצי שבתכמותך , טרחאותו חצי יום בעבורי ואני אטרח חצי יום של חול בעבורך , והוה ליה כמו שכיר שבת ושלוחו של ישראל דאסור ). ב " י תחלת הסי ' ( דלא דמי למשכיר שדהו לגוי דשרי . דהתם כל עבודת השדה עליהדגוי רמיא , אבל הכא אישראל נמי רמיא , שהרי השדה של שניהם הוא , והוי כאילו מעמיד פועלבמקומו שיעשה מלאכתו בשבת , והוא יעשה במקומו למחר , הילכך אסור ).

והיינושמסכמים בינם , שכשיגיע הקציר יתחלקו בפירות המגיע להם שוה בשוה , כיון שגם בעבודה התחלקושוה בשוה , שכנגד מה שהנכרי עובד בשבת עובד הישראל ביום חול .

[633] סעיף לה ( מותר לומר לנכרי עשהמלאכתך ).

והובאובזה בקונטרס אחרון ס " ק ד שתי דעות , אם מותר רק כשאינו של ישראל , או מותר רק כשאין לישראלריוח מהמלאכה בשבת . וכדעה הראשונה נפסק לקמן סי ' שז סל " ה ( מותר לומר לו שיעשה מלאכהלצורך עצמו , או לצורך נכרי אחר , ואפילו אם מגיע לישראל הנאה מזה ... אבל אסור לישראל לומרלו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת , ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשיתבו , כגוןשאומר לו טול בשר זה ובשל אותו לצרכך בשבת , ואפילו אין מזונותיו עליו , שאין לו שום ריוח באמירה זו , ואדרבה מפסידהוא , אעפ " כ כיון שאומר לו לעשות מלאכה בשלו הרי זה נראהכשלוחו ).

וכאן אין השדה של הישראל , אלא שקיבלוהו באריסות .

וראהמראי מקומות וציונים . ביאורי השולחן ע ' קפד .

[634] רש " י שם , ור " ן שם ו , ב ( ומשקיבלוה הוטלה על שניהם לעסוק בה ביחד , לא יאמר ישראל טול אתהחלקך בשבת , לפי שנעשה שלוחו על חצי היום המוטל עליו ). לבוש ס " א ( הרי מוטל על שניהם להתעסקבו בצרכי מלאכתם בשוה בכל יום , זה חצי יום וזה חצי יום ).

[635] תוס ' שם ד " ה לא יאמר ( כאילו מעמיד פועל בידים ). לבוש שם ( והוי כאילו מעמיד פועלבמקומו שיעשה מלאכתו בשבת בחצי היום ). מ " א סק " א ( הוי כאלו מעמיד פועל לעשות בידים ( תוס ')).

[636] משא " כ אם הנכרי אמרכן , כדלקמן בסמוך ( והערה 644 ).

[637] ברייתאשם ( ישראל ועובד כוכבים שקיבלושדה בשותפות ... ואם באו לחשבון אסור ), ופירש " י ( לאו אהתנו מתחלה קאי אלאמילתא באנפי נפשה היא כלומר אם קיבלו סתם ועשו סתם ועייל העובד כוכבים בשבת וישראל בחול ולא צווהו ישראלובאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול ).

רמב " ם פ " ו הי " ז ( המשתתף עם הנכרי במלאכה או בסחורה או בחנות ... כשיבואו לחלוק נוטלהנכרי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקין אותו , ואינו מוסיף לו כלום כנגד יום השבת ... וכן אם קבלו שדהבשותפות דין אחד הוא ). ופירש המ " מ שם , וב " י ד " ה ועל ואם באו לחשבון , שהרמב " ם מפרש הברייתא והגמראכפירוש רש " י שם ).

סמ " ג ל " ת סה כא , ד ( ואם באו לחשבון אסור , פירוש ואם לא התנו מתחילה , ולקח הגוי את ימי השבתמעצמו בלא ציווי של ישראל , אם אמר לו ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי החול כנגדןאסור ).

ספר התרומה סי ' קמו ( פירש ואם לא התנו מתחלה , ולקח העכו " ם ימי השבת מעצמו בלאצוויו של ישראל , ואמר לו ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי חולכנגדן , אסור ).

טור ( ואפילו לא אמר כןבפירוש , אלאכשבאין לחשבון אומר הישראל אטול של יום ראשון כנגד יום שבת שנטלת , אסור ). ובב " י ( פירש רש " י ... וכן כתב רבינו ).

לבושס " ב ( ואם לא התנה עמובתחלה והתעסק בו סתם ובאו לחשבון , אסור לישראל לקבל השכר והריוח מחלקו המגיע לשבתות ).

[638] שמה שכתב רש " י שם ( כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול ), הפירוש הוא שאמר לושיחלקו בשוה הפירות שמקבלים מאריסות השדה , כיון שכל יום השבת שעבדת בשבת עבדתי כנגדו בחול . וכאמור ברש " י שם ד " ה סתמא מאי ( לחלוק סתםבשוה , ולאיזכיר ישראל את השבת ).

[639] רש " י שם ד " ה אסור ( דשכר שבת הוא נוטל , דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחו היה ).

והיינושכאן אנו דנים לפי דעה הראשונה דלקמן , שבסתם מותר , שלא נקרא בזה מעמיד פועל במקומו .

ולדעהזו , אף אם באולחשבון בשעת חלוקת הפירות , לא נחשב מעמיד פועל במקומו , שהרי בשעת העבודה לא אמר כלום .

אבלכיון שבשעת חלוקת הפירות " גילה הישראל עצמו דעתו בפירוש שיש לו חלק בעבודת הנכריבשבתות ", והנכרי עבד בשבת בשבילו , לכן נחשב זה " שכר שבת ", שהוא מקבל שכר תמורתחלקו בעבודת הנכרי בשבתות ( ראה לקמן הערה 644 ).

[640] אוצ " ל : שאם .

[641] ע " ז שם בעיא דלא איפשטא ( איבעיאלהו סתמא מאי ... אלא מהא ליכא למשמע מינה ), ופרש " י שם ד " ה סתמא מאי ( שקיבלו סתם ועשו סתם , עובד כוכבים בשבת וישראל בחד בשבת , ולא אמר ישראל מעולם טולאתה את השבת ואני בחול , מהו לחלוק סתם בשוה , ולא יזכיר ישראל את השבת ). הובא במ " א סק " ג .

[642] בעיא דלא איפשטא שם , לפירוש רבינו ירוחם נתיב יב חי " ב פב , ב ( ואם מסתמא לקח הגוי בשבתבלא אמירת ישראל מותר , כי היא בעיא ולא איפשיטא , ואזלינן לקולא ). הובא במ " א שם .

[643] הרא " ש ע " ז פ " א סו " ס כה ( כיון דלא איפשטא , ספיקא דרבנן היא ואזלינן בה לקולא ). הובא בטור ( ואם לא התנותחלה , וגם לאבאו לומר שיקח הישראל יום אחר כנגד שבת אלא חלקו סתם , מיבעיא ולא איפשטא . וכתב א " א הרא " ש ז " ל כיון דספיקא דרבנן הואאזלינן לקולא ). רמ " א ס " א ( ויש מתירין השכר בדיעבד , אפילו לא התנו וחלקו סתם ).

[644] שהרי מעולם לא הוצרך הנכרילקחת יותר מחצי , וכל הדיון הוא אם הישראל ידייק לעבוד בחול כמספר הימים שהנכריעובד בשבתות . ואם כן אין כאן שכר שבת .

ולכן מותר גם אם אין כאן הבלעה , דהיינו אף אם " נטלהנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראל חלקו גםבעד ימות החול שעבד לבדו ", שפירש הנכרי שעבודתו בשבתותוחלקו בפירות , הם נגד עבודת הישראל בחול וחלקובפירות , מכל מקום מותר , כיון שאין כאן שכר שבת כלל .

ולאאסרו אלא כשהישראל אמר כן , כדלעיל " אסור להישראל שיבא לחשבון ... שבזה הוא מגלה דעתו שזהשעבד יום שלם בחול עבד חציו בשביל הנכרי , כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יום השבת ... והרי זה נוטל שכרשבת " ( כדלעילהערה 636 ). משא " כ אם הישראל לא אמרכלום , רקהנכרי , אין זהחשוב שיש לישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות , ולכן " אין כאן שכר שבת כלל ".

וכל זהכאן בשדה , משא " כ לענין " שותפין במלאכה או בסחורה בחנות ", נתבאר לקמןס " ד ( אםבאו לחשבון אחר כך , שאמר הנכרי לישראל ... וכל שכן אם אמר כןהישראל להנכרי ). וגם המתירים בסתם , לא התירו אלא כדלקמן ס " ו ( בלא שיחשוב עמוהישראל , וגםהנכרי לא הזכיר לו השבתות כלל ). ראה לעיל ( סוף הערה 631 ).

והטעםהוא , כיבשותפות במלאכה צריך הנכרי לקחת לעצמו כל הריוח של יום השבת , והוא נותן להישראל חצי משכר חלקו , ואם כן הוי שכרשבת , אף " שלא גילה הישראלעצמו דעתו בפירוש שיש לו חלק בעבודת הנכרי בשבתות ". וכיון שהנכרי הזכיר השבתות , אם כן אסור מטעם שכר שבת שלא בהבלעה . כמבואר כל זה בקונטרסאחרון ס " קב .

וכןאינו מועיל בנידון דלקמן ס " י , שהישראל נותן תנורו לנכרי לאפות לעצמו יום אחד , ותמורת זה אופה יום אחדלצורך הישראל , שגם זה אסור מטעם שכר שבת שלא בהבלעה , וכדלקמן בקונטרס אחרוןס " ק ב ( וכן משמע בהדיאבתוס ', שלאעשה ר " ת תקנהזו ), ורישס " ק ד ( אסור לו ליטולכו ', אע " פ שלא אמר לו בפירוש טול אתה בשבת , דאם לא כן למה לא עשהר " ת תקנהזו , ועייןמ " שלעיל ).

[645] רמב " ם שם ( כשיבואו לחלוק , נוטל הנכרי שכר השבתות כולן לבדו , והשאר חולקיןאותו , ואינומוסיף לו כלום כנגד יום השבת ). ופירש המ " מ שם ( ואיבעיא להו התם סתמא מאי , כלומר שנטלו סתם בלא תנאי ובלא חשבון , ולא איפשטא . וכתבו ז " ל דלחומרא עבדינןואסור . ומתוךכך סתם רבינו ואסר כשלא התנו , ואמר שהנכרי נוטל שכר בשבתות ). שו " ע סוס " א ( כשיבואו לחלוק , נוטל הגוי שכר השבתותכולם , והשארחולקין אותו ).

[646] מ " א סק " ג ( ולהרמב " ם תרווייהואסירי ).

[647] לקמן סוף ס " ו ( שאם יחלוק עמו כל השכרבשוה ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילוכאילו היה שלוחו ), ונתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ג ( ולקמן שם הערה 667 ), שלא שייך לאסור כאן מטעםשכר שבת , שהריכיון שהוא סתמא , הוי שכר שבת בהבלעה . אלא ודאי טעם האיסור משום שליחות .

ועודנתבאר בקונטרס אחרון ס " ק ג , שבדין השני של " נטל הנכרי חלקו גם בעדהשבתות שעבד , והניח להישראל חלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו ", אפשר שהאיבעיא היא אםאסור מטעם שכר שבת , שהרי אין כאן הבלעה כיון שפירש יום השבת .

[648] רמ " א ס " א ( ונראה לי דבהפסד גדול יש לסמוך עלייהו ).

שתידעות אלו , והכרעה זו , הובאה גם לקמן ס " ו ( חלק עמו סתם , יש מתירין ... ויש אוסרים ... וכן עיקר , אם לא בהפסד גדול , שאז יש לסמוך על סברא הראשונה כמו שנתבאר ), וסי " ז ( אלא אם כן הוא הפסד גדולשאז יש לסמוך על דעת המתירין ליהנות משכר שבת בהבלעה ע " ד שנתבאר ), וסי ' רמו סי " ד ( ובכגון זה שלא התנו מתחלה יותר יש היתר כשלא יאמר לו כלל טול אתהבשבת ואני בחול , אלא יחלוק עמו כל הריוח של כל ימות השבוע בשוה , שאז הוא נוטל שכר שבתבהבלעה . אלאשגם זה אין להתיר אלא במקום הפסד גדול ).

[649] ברייתאשם ( ואם התנו מתחלהמותר ). ופרש " י ( ואם התנו מתחלה קודם שהוטלה עליו , מותר , דהא לא קיבל עליה ישראלעבודה דשבת , ואין העובד כוכבים שלוחו ).

[650] ס ' התרומה סוס " י קמז ( ואם התנו מתחלה , קודם שקנה השדה , שלא יהיה לו חלק בשדה ביום השבת כי אם לעכו " ם זה מותר ), לפירוש הב " י ריש הסי ' ( ונראה דלאו למימרא שצריךלפרש כן בהדיא , אלא מכיון שהתנה קודם שקנו השדה טול אתה בשבת ואניבחול , הוה ליהכאילו התנו שלא יהיה לישראל חלק בו ביום השבת ). מ " א ס " ק ב ( ומשום הכי שרי , כיון שהתנו בתחלה לא הוטל על הישראל מעיקרא לעשותבשבת , ואיןהעכו " םשלוחו ).

וכןהדין לענין פסח , כדלקמן סי ' תנ ס " ו ( ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות ... אין היתר אלא שבתחלתהשותפות יתנה עם הנכרי שיטול הוא בלבדו בשבוע של פסח , והוא יטול כנגדו בשבוע שלאחר הפסח , דנמצא שלא זכה הישראלמעולם במחצית החמץ של פסח , כיון שכבר סילק את עצמו ממנו בתחילת השותפות ).

[651] משמעות רש " י שם ד " ה ואם באו לחשבון ( לאו אהתנו מתחלהקאי אלא מילתא באנפי נפשה היא , כלומר אם קיבלו סתם ). והיינו שאם התנו מותר אחר כך לבוא לחשבון , והפוסקים שהובאו לעיל ( הערה 637 ), ובקונטרס אחרון רישס " קא .

ומבארהטעם , שמהשבאו לחשבון , הוא רק להבטיח , שהישראל עבד בימי חול כפי שסוכם בתחלה , ואם כן הוא שכר ימיהחול .

וכל זהבשדה שלקחו באריסות , משא " כ בשותפות במלאכה , כדלקמן ס " ד ( ושם הערה 655 ). ונתבאר בקונטרס אחרוןס " קא , שאפשר כלהפוסקים מודים לחילוק זה .

[652] כברנתבאר לעיל ( הערה 631 ), שדין " ישראל ונכרי שהיושותפין במלאכה או בסחורה בחנות " הנזכרכאן , שוה לדין " ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות " שנתבארו לעיל ס " א - ג .

אלא שבכמה פרטים יש הפרש בינם , ופרטים אלו יתבארו בסעיפים שלפנינו .

[653] רמב " ם פ " ו הי " ז ( המשתתף עם הנכרי במלאכה או בסחורה או בחנות . אם התנו בתחלה שיהיה שכרהשבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו , מותר ). שו " ע ס " א ( ישראל וגוי שיש להם שדה אוא תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות , או שהם שותפין בחנות בסחורה , אם התנו מתחלה בשעה שבאולהשתתף שיהיה שכר השבת לגוי לבדו אם מעט ואם הרבה , ושכר יום אחד כנגד יום השבת לישראל לבדו , מותר ).

ונתבארבקונטרס אחרון סוף ס " ק ד ( אי הוה מיחשב כאומר בפירוש , הוה אסור אף כשאין ריוח לישראל , כגון שותפין בסחורה אףלהתנות בתחלה ). והיינו שמה שהתנה עמו " שיהא שכר יום השבת לנכריבלבדו הן רב הן מעט , ושכר יום אחד אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו ", אינו נחשב כאילו אמר לולעשות מלאכה בשבת , שזה אסור , כדלקמן סי ' שז סל " ה ( אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתךבשבת ).

[654] ס " ג ( דכיון שהתנה עמו בשעה שקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיהמוטל עליו כלל בשבת , נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדהכלל , אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת , ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל , וכולה מוטלת על הישראל לבדו ביום אחד בחול ).

אמנם יש חילוק בין שתי הלכות אלו , שבדין שדה הנ " ל , אין השדהשלהם , אלא קיבלוהו באריסות , וכל האיסור הוא כדלעיל ס " א ( כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצייום על זה וחצי יום על זה , אם כן כשהישראל אומר להנכרישיעבוד בשבת כל היום , והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלםבחול , הרי זה כמעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתובשבת ). ועל זה מועיל מה שהתנו בתחלה שאין לו חלקבעבודת השבת .

משא " כ כאן מיירי שהם שותפים , הרי גם אחרי שמתנה כן , עדיין נשאר העסק של שניהם . ועל זה מבאר בקונטרס אחרון ד " ה ומה שהתירו ( ומה שהתירוהרמב " ם והשו " ע להתנות גבי שותפין בסחורה , אף שנותן לו משלו . יש לומרדהתם מיירי בענין שכשהתנו מתחלה אין לישראל שום ריוח במעשה שבת , שאף אם לא יתעסק הגוי בשבת לא יפסיד חלקו בחול ). ונתבארה שם הלכה זו לשיטת המ " א ולשיטת הש " ך ( ושם הערות 822 - 824 ).

[655] ב " י ( וכתב הגאוןמהר " י אבוהבז " ל ... יש להסתפקהיכא שהתנו מתחלה ואחר כך חלקו סתם , אם הוא מותר . ולעניות דעתי נראה דמדחזינן דהרמב " ם ... פירש דאם באו לחשבוןאלא התנו קאי , ולא אהתנו ... ממילא שמעינן שהכל תלוי בהתנו ולא התנו , דכל היכא דהתנו בכל גוונאשרי ). שו " ע ס " ב ( היכא שהתנו בתחלה , אם אחר כך בשעת חלוקה נתרצה הגוי לחלוקבשוה , מותר ).

וכברנתבאר לעיל סוף ס " ג , לענין ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות , שמותר לבא אחר כךלחשבון , מטעם " אין זה נוטל שכרשבת אלא שכר ימי החול ". משא " כ כאן לא התירו אלא מטעם " מתנה הוא שנותןלו ". ואם באולחשבון יתבאר בסמוך שאסור ( וראה לעיל סוף הערה 631 ).

וטעם החילוק הוא , כי בשדהסוכם מתחלה שכל אחד יקבל חצי מהפירות שמגיע להם , וכלהדיון הוא אם הישראל ידייק לעבוד בחול כמספר הימים שהנכרי עובד בשבתות . משא " כ בשותפותבמלאכה , ש " התנו מתחלה בשעה שנשתתפו שיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הןמעט , ושכר יום אחד אחר השבת כנגדו לישראלבלבדו ". ואם מתחלקים אחר כך בשוה , משנים ממה שסוכם .

וכמבוארבב " חד " ה כתבהר " ן ( היינו שבאולחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול , התם הוא דשרי , כיון דהתנו כך מעיקרא שיטול הגוי של שבת והישראל יוםראשון כנגדו . אבל האי באו לחשבון ... דאמר מלא לי מאי דחסר , התם ודאי מוכח דהאי התנוהערמה היא ), ובקונטרס אחרון ריש ס " ק א ( דאינהו מייריבשדה , שהחשבוןבשדה אינו סותר התנאי , שאף לפי התנאי יכולין לבא לחשבון לחלוק בשוה , כיון שעבד הישראל יום שלםכנגד השבת ).

[656] אליה רבה סק " ב ( וטעמא כיון דהתנה מעיקרא הוי כנותן לו מתנה אחר כך ). ב " ח יו " ד סי ' רצד ד " ה ישראל ונכרי ( הילכך אפילו באולחשבון אין שם איסור , דמתנה היא זו , שמוותר הגוי כנגדו ).

[657] שדוקאלגבי שדה יש חילוק בין אמר הנכרי לבין אמר הישראל , כלדעיל ס " ב , משא " כ כאן בשותפיןבמלאכה אסרו אפילו אם " אמר הנכרי לישראל ... וכל שכן אם אמר כן הישראל להנכרי ". וגם המתירים בסתם לא התירו אלא כדלקמן ס " ו ( בלא שיחשוב עמוהישראל , וגם הנכרי לא הזכיר לו השבתותכלל ).

וטעםהחילוק בין שדה באריסות לבין שותפין במלאכה , נתבאר לעיל ( הערה 644 ), שהרי בשדה מעולם לאהוצרך הנכרי לקחת יותר מחצי , ולכן גם אם פירש הנכרי שעבודתו בשבתות וחלקו בפירות , הם נגד עבודת הישראל בחולוחלקו בפירות , אין כאן שכר שבת כלל . ודוקא אם הישראל אמר כן , " הרי זה נוטל שכרשבת ".

משא " כ לענין " שותפין במלאכה או בסחורה בחנות ", שמעיקר הדין צריך הנכרילקחת לעצמו כל הריוח של יום השבת , והוא נותן להישראל חצי משכר חלקו , ואם כן הוי שכרשבת , וכיוןשהנכרי הזכיר השבתות , אם כן אסור מטעם שכר שבת שלא בהבלעה .

[658] תשובת ה גאונים ( ליק ) סי ' סח , הובא בב " י ד " ה וז " ל תשובת ( לרב שרירא ... היכא דשותפין אינון , וישראל וגוי הוו עבדין תרויהון , וביומא דשבתא עביד הגויבמקום ישראל ... דאע " ג דהוא שבת בחלקו של גוי ואחד בשבת בחלקו של ישראל , והכין שרי אם לא יבאולחשבון , אלאשבת דגוי אם מרובה אם מועט כד הוי , ומקבל גוי על נפשיה דאי לא אתי ליה בשבת אלא דבר מועט לאמחשב . אבל אםבאו לחשבון , דאמר ליה את שקלת בחד בשבתא מאה זוזי ואנא שקילנא בשבתא תשעיןזוזי , מלאלי , וכל שכןאם ישראל תבע , אסור ).

ראב " ד ע " ז שם , הובא בר " ן שם ז , א ( הראב " ד ז " ל פירש דאהתנו מעיקרא קאי , כלומר אף על פי שהתנו , אם [ אמרו ] אחר כך שיבאו לחשבון ותהאחלוקתן שוה אסור , דכיון שבאו לחשבון אשתכח דתנאי דמעיקרא הערמה בעלמאהוא ).

ב " ח ד " ה כתב הר " ן ( ונראה לפי עניות דעתי דאף לפירוש רש " י והסכמתהפוסקים , דהאיואם באו לחשבון לאו אהתנו מעיקרא קאי , משום דבהתנו מעיקרא אפילו באו לחשבון נמי שרי , היינו דוקא הך באו לחשבוןכדפירש רש " יוכל המפרשים אחריו דהיינו שבאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימיהחול , התם הואדשרי כיון דהתנו כך מעיקרא שיטול הגוי של שבת והישראל יום ראשון כנגדו . אבל האי באו לחשבון דפירוש הגאון והראב " ד , דאמר מלא לי מאידחסר , התםודאי מוכח דהאי התנו הערמה היא ואסור לדברי הכל ).

מ " א סק " ב ( אבל אסור לחשוב עמו ולומר אתה נטלת בשבת מרובה ואני מועט נחלקהמותר , כמ " ש הראב " ד וב " י בשם תשובת הגאונים וב " ח ).

ט " ז ביו " ד סי ' רצד סק " כ ( וכן משמעות הטור בהדיא , שכתב אפילו התנו תחלה אם באו לחשבון כו ' אסור , וכן השו " ע כאן כתב ובלבד שלא יבואולחשבון , משמעבכל גווני , וכן עיקר , הן כאן הן לענין שבת , כן נראה לענ " ד ).

וראהקונטרס אחרון ס " ק א .

[659] והיינו שכיון ש " התנו מתחלה בשעהשנשתתפו ", בודאי אין לאסרו מטעם " מעמיד פועלבמקומו ".

אבל כיון שבשעת חלוקת הפירות הוא נוטל חצי ממהשהנכרי הרויח בשבת , לכן נחשב " שכר שבת ".

[660] שו " ת רלב " ח סי ' קו ( זהו דוקא כשנודע שכר של כל יום ויום בפני עצמו . אבל כשאינוידוע , איןלחוש שמא הרויח הגוי בשבת יותר ויקרא הישראל נוטל שכר שבת ). מ " א סוף סק " ב ( וכתב ר " ל חביב סי ' ק " ו אם לא נודע בכמה השכירו בשבת , כגון בחנות , רשאין לחלוקבשוה ).

והיינושבזה יכול לתבוע מהנכרי שיתן לו חלקו בשוה ; משא " כ כשהשכר ידוע , מותר רק " אם אחר כך נתרצה הנכרילחלוק עמו כל השכר בשוה ... שמתנה הוא שנותן לו ", כדלעיל ריש סעיף הקודם .

וראהצ " צחאו " חסי ' לד סוףאות ב . ביאוריהשולחן ע ' קצה . ביאורי הלכה הערה טז .

[661] כדלעיל ס " ב לעניןשדה .

[662] בעי ' דלא איפשטא שם , לענין שדה ( כדלעיל סוף ס " ב ), ותוס ' שם ד " ה לא ( דאין לחלק בין תנור לשדה ... קצרו של דברבין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור , אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות ).

[663] שדוקא לגבי שדה יש חילוקבין אמר הנכרי לבין אמר הישראל , כלדעיל ס " ב , משא " כ כאן בשותפין במלאכה אסרו אפילו אם " אמר הנכרי לישראל ... וכל שכן אםאמר כן הישראל להנכרי ", כדלעיל ס " ד .

וטעם החילוק בין שדה באריסות לבין שותפיןבמלאכה , נתבאר בקונטרס אחרוןס " ק ב , ולעיל ס " ב ( והערה 644 ).

[664] רא " ש ע " ז פ " א סוף סי ' כה ( ואם לא התנו תחלה וגם לאבאו לומר שיקח הישראל יום אחר כנגד שבת אלא חלקו סתם מיבעיא ולא איפשטא וכתב א " א הרא " ש ז " ל כיון דספיקא דרבנן הואאזלינן לקולא ). טור בשמו ( ואם לא התנו תחלה וגם לא באו לומר שיקח הישראל יום אחר כנגד שבתאלא חלקו סתם , מיבעיא ולא איפשטא , וכתב א " א הרא " ש ז " ל כיון דספיקא דרבנן הואאזלינן לקולא ). רמ " א ס " א ( ויש מתירין השכר בדיעבד , אפילו לא התנו וחלקו סתם ).

[665] שו " ת ריב " ש סי ' קנא ( ובכגון זה , שלא התנומתחלה , יותרהיה אפשר להתיר בשלא יאמר לו כלל טול אתה חלקך , אלא שיתן הכותי לישראלים חלקם בריוח כל השבוע ביחד , לפי שאז יקבלו שכר שבתבהבלעה ).

וכן הואלקמן סי ' רמוסי " ד ( ובכגון זה שלאהתנו מתחלה יותר יש היתר , כשלא יאמר לו כלל טול אתה בשבת ואני בחול , אלא יחלוק עמו כל הריוחשל כל ימות השבוע בשוה , שאז הוא נוטל שכר שבת בהבלעה ).

וראהקונטרס אחרון ס " ק ב . קובץ דברי תורה ח " ז ע ' נג .

[666] רמב " ם שם ( כשיבואו לחלוק נוטל הנכרי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקיןאותו , ואינומוסיף לו כלום כנגד יום השבת ). ופירש המ " מ שם ( ואיבעיא להו התם סתמא מאי , כלומר שנטלו סתם בלא תנאי ובלא חשבון , ולא איפשטא . וכתבו ז " ל דלחומרא עבדינןואסור . ומתוךכך סתם רבינו ואסר כשלא התנו , ואמר שהנכרי נוטל שכר בשבתות ). שו " ע סוס " א ( כשיבואו לחלוק נוטל הגוישכר השבתות כולם והשאר חולקין אותו ).

[667] משמעותהמ " א סק " א ( כדלקמן הערה 671 ), שאין לאסור כאן מטעם שכרשבת , כמובאלעיל מהריב " ש , שכיון שלא פירש הוי שכר שבת בהבלעה . אלא האיסור כאן הוא שנראהשהנכרי עושה בשליחותו .

עי ' ש " ך יו " ד ( ר ) סי ' רצד ס " ק כו , שמדבריו נראה שהאיבעיא היא אם אסור משום שכר שבת . ודו " ק . ונתבאר בקונטרס אחרון סק " ג .

[668] רמ " א ס " א ( ונראה לי דבהפסד גדול ישלסמוך עלייהו ).

[669] לעיל ס " ב ( יש מתירין ... ויש אוסרין ... וכן עיקר . ומכל מקום במקום הפסד גדול יש לסמוך על דברי המתירין ). ושם נסמן ( הערה 648 ).

[670] שזהאסור מטעם המבואר לעיל סי ' רמגס " ג ( מה שהנכרי הזה מקבל השכר מהנכרים , הוא עושה זה בשביל הישראל , ולהישראל עצמו אסור לו לקבל השכר של יום השבת , לכן אסור גם כן שיקבל הנכרי בשבילו ).

[671] מ " א סק " א ( ואם כן אם הם אין עושין כלום , רק שהעכו " ם מסיק התנור ואופין בוונותנין שכירות , אף על גב דהישראל אסור לקבל השכירות משום שכר שבת , מכל מקום רשאי לחלוק סתםבהבלעה ).

והיינושאף שמכל מקום אסור להישראל לקבל השכר בעצמו , כמובא בהערה הקודמת . מכל מקום אין אומרים בזה למפרע שהוא כמעמיד פועל במקוםשיעשה מלאכתו בשבת . וראה תהלה לדוד ס " ק א . ביאורי השלחןע ' קצט .

[672] ר " ן סופ " ק דע " ז ו , ב ( וישראל ועובד כוכבים שלקחו מרחץ בשותפות , ועובד כוכבים מחממו בשבתבשביל חלקו , ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל , ובימי החול שניהן מחממיןאותו . נראה לידשרי . דכיוןדעובד כוכבים אדעתא דמחצה שלו קא עביד , אף על פי שישראל משתכר במלאכה שלו , הוה ליה כבעל שדה לגביאריס , דאמרינןדכיון דאריס אדעתא דנפשיה קא עביד , אף על גב דמטי ליה לישראל רווחא שרי , הכא נמי עובד כוכביםאדעתא דנפשיה קא עביד וישראל מטיא ליה הנאה ממילא ... שבחול שניהם מחממין את המרחץ , כשהעובד כוכבים מחממובשבת לאו שליחותא דישראל קא עביד , אלא אדעתא דנפשיה קא טרח כאריס , וישראל מטיא ליה הנאהממילא ), ובשבתסו " פ טז ( מו , ב ) ד " ה וישראל ( וישראל ונכרי שלקחו מרחץבשותפות ונכרי מחממו בשבת בשביל חלקו ונותן מחצית מה שמשתכר בו לישראל ובימי החול שניהם מחממין אותו נראה לידשרי לישראל ליקח מה שנשתכר המרחץ בשבת בהבלעת שאר הימים והארכתי בדבר זה וביארתי אותו בפרק קמאדע " זבס " ד ). רמ " א ס " א ( ויש אומרים שכל זה לא מיירי אלא בשותפות שכל אחד עוסקביומו , אבלכששניהם עוסקים ביחד כל ימי החול , ובשבת עסק הגוי לבדו , מותר לחלוק עמו כל השכר , דגוי אדעתא דנפשיה קאעביד , ואיןהישראל נהנה במלאכתו בשבת , כיון שאין המלאכה מוטלת עליו לעשות ). מ " א ס " ק ה ( דהוה ליהכאריס ).

והיינושדינו כאריס דלעיל סי ' רמג ס " ז ( אף על פי שיש להישראל הנאה במלאכה שהאריס עושה בשדהו בשבת שהרירוב הפירות של השדה הם של הישראל מכל מקום כיון שהנכרי אינו מתכוין במלאכתו בשביל טובת הישראל אלא בשבילטובת עצמו שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה אף על פי שמאיליו נהנה הישראל אין בכך כלום ), ושם נסמן ( הערה 203 ).

וכן הואבכל דבר שהנכרי חולק בשכר , כדלקמן ס " ט - י ( והערה 679 ).

*

ואםהנכרי אינו רוצה לעבוד לבדו ביום השבת , בלי תגמול מיוחד על זה ," יכול לשכור את הנכרי שותפו בקבלנות ... רק שלא יאמר לו שיעשהבשבת ", כדלקמןסי " ד ( והערה 692 ).

[673] ר " ן שם ( בכי האי גוונא ליכא משוםשכר שבת כלל ... ומכל מקום דוקא כשישראל זה לוקח מה שנשתכר המרחץ בשבת בהבלעת שארימים , אבל אםבפני עצמו לוקח לא , דאע " ג דבהתירא אתי לידיה מחזי כשכר שבת ). רמ " א שם ( ומכל מקום לא יטול שכר שבתאלא בהבלעה עם שאר הימים ). מ " א ס " ק ה ( וליכא משום שכר שבת כלל ) וס " ק ו ( ואף על גב דמותר אפילו בפני עצמו , מכל מקום מיחזי כשכר שבת ( ר " ן )).

[674] מ " א סק " ו ( שרי אם העכו " ם נוטל חצי הריוח בכל יום , דהא אין הישראל מחויב כלל לעסוק רק האופה , ואם כן לא הוי האופהשלוחו , ואם כןאפילו לא התנו מעיקרא שרי , רק שיהי ' בהבלעה ).

והיינושדינו כאריס , וכדלעיל ( הערה 672 ).

וישלעיין אם גם בזמנינו מועיל היתר זה , שהרי בזמנינו נכנסים מיד דמי הרווחים לחשבון הבנק שלהעמותה , שהיאעל שם הישראל , ואולי אין שייך לומר בזה הבלעה .

אלאשבלאו הכי רגילים בזמנינו שמוכרים מקבלים משכורת לפי יום או לפי שעה , ואם כן אסור אף משום מראית , שיחשדוהו שאינו אריס אלאשכיר יום .

[675] שאסור גם באריס , כדלעיל שם ( רק שיזהר שלא יאמר לושיעשה בשבת ), ושם נסמן ( הערה 204 ).

[676] מ " א סק " ג ( וכל זה במקום שמותר להשכיר תנור , כמ " ש סי ' רמ " ג עיי " ש ).

והיינו כיון שכל התנור הוא שלו ; משא " כ בשותפותדלעיל ס " ד - ח , אין חוששים למראיתהעין , כדלקמן סי " ג ( כיון שהנכרי שותף עמואין כאן מראית העין , שהכל יודעין שיש להנכרי חלקבמלאכה זו ולהנאת עצמו הוא מתכוין ).

[677] סעיף ט ( התנור דינו כמרחץ ... יש בו משום מראית העין ... ומכל מקום הכל לפי מנהגהמדינה ).

[678] סעיףו ( אם רוצה הישראל להשכיר המרחץ לנכרי ... מן הדין היה מותר ... אעפ " כ אסרו חכמים לעשות כןמפני מראית העין ).

[679] שו " עס " א ( ישראל וגוי שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות , או שהם שותפין בחנות בסחורה ).

וקאי על כל הדינים שנתבארו לעילס " ד - ט , שדינם שוה גם במרחץורחיים וחנות , וכמבואר בתוספתא דמאיפ " ו הי " ג ( ישראל ונכרי שלקחו ... את המרחץ , אין רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי . ואם התנה עמו בתחלה על מנת לעשות כן מותר ). הובא בתוס ' ע " ז כב , א ד " ה לא ( ובתוספתא דמסכת דמאי תניא , ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדה ומרחץ בשותפות לא יאמר לו ישראל לעובד כוכביםכו '. קצרו של דבר , בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור , אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות , אסור לומר טול אתה חלקך כו ', אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו ). רא " שע " ז פ " ק סכ " ד ( והכי איתא בתוספתא ... ופירש ר " חז " ל דהוא הדין ריחים של מים ). רמב " םפ " ו הי " ז ( המשתתף עם הנכרי במלאכהאו בסחורה או בחנות , אם התנו בתחלה ... מותר ).

וכן הואלקמן סי " ג ( אם המלאכה מוטלתגם על הישראל , כגון שהם שותפים בתנור או במרחץ או ברחיים או במלאכה או בסחורהבחנות , איןאיסור כשלא התנו מתחלה , אלא כשהוא עובד לבדו ביום אחד בחול כנגד השבת שעבד הנכרילבדו , ונוטלכל שכר יום ההוא לעצמו ).

*

ומזהלמדים , שגםההלכה שנתבארה לעיל ס " ט ( ונותנו לנכרי שיסיקנו ויאפה לכל מי שירצה לאפות , ויחלוק עמו השכר בשוה מדייום ביום , יכול לחלוק עמו אף שכר השבתות בהבלעה , לפי שהנכרי מתכויןבעבודתו בשבת לטובת עצמו ואינו כשלוחו של הישראל ), " כן הדין במרחץ ורחיים וחנות "

והיינושכל האיסור שלמדנו לעיל סי ' רמג ס " ג ( מי שיש לו מרחץ שרוחצים בה הכל ונותנים לו שכר , או שיש לו תנור שאופין בוהכל ונותנים לו שכר , או שיש לו רחיים שטוחנין בהן הכל ונותנין לו שכר , ורוצה לשכור לו נכרי לכלהשנה שיתעסק בכל המלאכות הצריכות במרחץ ורחיים ותנור , ויקבל השכר מן הרוחצים והטוחנים והאופים ויביאהולהישראל , צריךהוא למחות בהנכרי ), הוא דוקא כשכל הריוח הוא של הישראל והנכרי הוא שכירשנה .

משא " כ אם הנכרי יחלוק עמו השכר , דינו כאריס דלעיל שם ס " ז ( וליתן השדה באריסות לנכריאין בו שום איסור כלל , אע " פ שיש להישראל הנאה במלאכה שהאריס עושה בשדהו בשבת , שהרי רוב הפירות של השדההם של הישראל . מכל מקום כיון שהנכרי אינו מתכוין במלאכתו בשביל טובתהישראל , אלאבשביל טובת עצמו , שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה , אע " פ שמאיליו נהנה הישראל איןבכך כלום ).

וכמבואר לעיל סי ' רמד ס " כ ( והערה 397 ), דקיי " ל בזהכמהרש " ל ( דלא כפנים מאירות ).

*

זה הי ' כעין מאמר המוסגר , לומרשמרחץ ורחיים וחנות דינם כתנור דלעיל .

אחר כך חוזר לבאר דין תנור , וכן המשכו לקמן סי " א - ב .

[680] הגהות אשרי ע " ז פ " ק סי ' כד ( ואם אין לאופה עובד כוכבים חלק בתנור , אפילו התנו לאמהני , דלאשייך למימר שיהא קנוי לעובד כוכבים בשבת ולישראל ביום אחד בחול , אם לא יקנה לעובד כוכבים חלק בתנור שיהיה לעולם שלובשבת ). ותוס ' כב , א ד " ה לא יאמר בשם ה " ר אלחנן ( ונראה להר " ר אלחנן דבתנור אפילו התנו מתחלה לא יועיל , כיון שכל התנור של ישראלהוא , והוה ליהכמשכיר תנורו בשבת ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנו לי בחול ). הובא במ " א ס " ק ג ( ואם אין לאופהעכו " ם חלקבתנור , אפילואמר לו מתחלה טול לעצמך כך וכך ימים , ושבת בכללם , כדי שתסיקנו גם בחול , אסור , דלא שייך לומר שיקנה לו בשבת אם לא שיהא קנוי לו לעולם ... דהוה ליהכמשכיר תנורו בשבת על מנת שיסיק לו בחול , ונוטל שכר שבת , דהוי כנותן לו מעות בשכר ).

וכדלעילסי ' רמגסי " א ( לא התירו לוליטול השכר המגיע לו בעד יום השבת , אלא כשהשכיר לו את יום השבת בהבלעה עם שאר הימים ), ושם נסמן ( הערה 220 ).

[681] הגהות אשרי שם ( דלא שייך למימר שיהא קנוי לעובד כוכבים בשבת ולישראל ביום אחדבחול , אם לאיקנה לעובד כוכבים חלק בתנור שיהיה לעולם שלו בשבת ).

ונתפרשו דבריו בקונטרס אחרוןס " ק ד ( ודאי דמה שכתב לעולם , רוצהלומר בין שיסיק לישראל בחול בין שלא יסיק , יהיה קנוילו בשבת , וזה נקרא שמקנה לו חלק בתנור , לאפוקי כשאינו מקנה לו חלק בין שיסיק בין שלא יסיק אלא אם יסיק הוא קנוילו ... הרי זה דומה לשכירות לענין איסור שכרשבת , ואינו דומה לקנין גמור שאין בו משום שכרשבת ).

ובודאי לא יקנה לו חצי מהתנורלעולם , בלי תנאי , שהרי אז לא יסיק לישראל את התנור בימי החול .

ולכן אינה מועלת הקנאה זו . וכיון שאינה מועלת ההקנאה , אם כן הוא שכר שבת שלא בהבלעה .

[682] מ " א סק " ג ( אבל לומר לאופה טול אתה ב ' וג ' ימים ואני ב ' וג ' ימים שרי , דהוה ליה שכר שבת בהבלעה , ובאופן זה התיר ר " ת להתנות ).

והיינושבתוס ' שםהובאו שתי דעות ( מעשה כך היה בימי רבינו תם ... ולא התנו מתחלה זה לזהטול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ... ונראה להר " ר אלחנן דבתנור אפילו התנו מתחלה לא יועיל , כיון שכל התנור של ישראלהוא , והוה ליהכמשכיר תנורו בשבת ... ר " ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזורולהלוות ולהתנות מתחלה ).

ועל זהמבאר המ " א , שהר " ר אלחנן סובר שהתנו תחלה אינו מועיל מטעם שכר שבת , ור " ת סובר שאם שכר שבת הואבהבלעה , מועילמה שהתנו תחלה .

אמנםר " ת לא הסתפקבמה שיקנה עתה , אלא צוה לקבל החוב ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה . וכאן מסתפק רבינו אי סגיבמה שמתנה עתה , שלכן הכניס תיבת " מתחלה " במוסגר , וכהכלל המובא בשאריתיהודה או"ח סי' ו (שמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרקזה לראות אם צדקו דבריו).

והאריך לדון בזה בקונטרס אחרון שם , מהו טעמו של ר " תשהצריך להתנות מתחלה , ואםקיי " ל כוותיה בזה . ובמסקנתו בסוף הקונטרס אחרון ( ולענין פסק הלכה אין לנו להחמיר יותר ).

[683] אףשאינו קנין גמור בכדי שלא יהי ' שכר שבת , כדלעיל סי " א ( מכל מקום לא הקנהו לו קנין גמור לחלוטין לכל השבתות אף אםלא יתעסק בתנור כנגדן בחול בשביל שכר הישראל ), מכלמקום סגי בקנין זה כדי שלא יהי ' נראהכשלוחו , כמבואר בקונטרס אחרוןס " ק ד ( ואינו דומה לקנין גמור שאין בו משום שכר שבת ... דבהבלעה מותר אם התנו , דהיינו שהקנה לו בתנאי ).

[684] בתוס ' כתוב רק " ולא התנו מתחלה זה לזה טולאתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ... ר " ת באותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזורולהלוות ולהתנות מתחלה ". ולא פירש מהו תנאי זה ואיך הוא מועיל .

אבל כןהיא משמעות הגהותאשרי ( אפילו התנו לאמהני , דלאשייך למימר שיהא קנוי לעובד כוכבים בשבת ולישראל ביום אחד בחול ). הרי שהתנאי שאנו דנים בו היינו שיקנה לו חלק בתנורלימים שהוא מסיק בשביל עצמו ( אלא שהוא כתב שהתנאי אינו מועיל , כיון שאין כאן הקנאהגמורה , מהטעםשנתבאר לעיל ( הערה 681 ). ואנן קיי " ל כמסקנת המ " א בס " ק ג , שאם הוא נוטל השכרבהבלעה , " באופן זה התיר ר " ת להתנות ". והיינו תנאיהנ " ל שיקנה לוחלק בתנור לימים שהוא מסיק בשביל עצמו ).

וע ' מ " א סק " ו ( אם העכו " ם נוטל חצי הריוח בכל יום , דהא אין הישראל מחויב כלל לעסוק רק האופה , ואם כן לא הוי האופהשלוחו , ואם כןאפילו לא התנו מעיקרא שרי , רק שיהי ' בהבלעה . אבל לעיל , כיון שאם לא היה מסיק בשבת לא הי ' האופה מסיק לישראלבחול , אם כןהוה ליה כמשכיר תנורו ). והיינו שמחלק בין ההלכה דלעיל ס " ט , דסגי בהבלעהלבדה , לביןההלכה דידן , שבנוסף להבלעה צריך גם להתנות .

ונלאוהפוסקים לבאר כוונת המ " א בחילוק זה ( ראה אליה רבה ס " ק ח . פרמ " ג . מחצית השקל . לבושי שרד . יד אפרים ), ועל זה מבארכאן , שכיוןשמסיק בחול לישראל תמורת מה שמסיק לעצמו בשבת , נראה כמסיק בשבת בשליחותו , ולכן צריך להקנות התנור לימים אלו לנכרי .

שעל זהמדייק במ " אשם , שבהלכהדלעיל ס " ט סגיבהבלעה , " דהאאין הישראל מחויב כלל לעסוק רק האופה , ואם כן לא הוי האופה שלוחו ", משא " כ כאן נראה כמסיקבשליחותו .

וכמבוארבתוס ' שם בשםר " ת ( ולא התנו מתחלהזה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ... הוי כאילו מעמיד פועל בידים ... ולהתנותמתחלה ).

וע ' בקונטרס אחרון סק " ד ( שם נתבארו המקורות והטעמים שמועלת הקנאה זו ).

[685] כעין הא דאמרינן לענין משכיר לנכרי בערב שבת כלים שעושים בהםמלאכה , לקמןסי ' רמוס " ב ( דכיון שיש ריוחלהישראל במה שהכלים נשכרים לנכרי גם ביום השבת ... הרי נראה כאלו עושה בשליחות הישראל , שצוהו לעשות בשבתכשהשכירם לו אתמול , כיון שיש ריוח לישראל במה שהוא רשאי לעשות בשבת ).

אלא שמכל מקום יש חילוק בינם , כמבואר בקונטרס אחרון ס " ק ד ד " ה וכהאי גוונא ( אלא דהתם אין הריוח אלא בשעת ההשכרה , שמשכיר לו ונותן לו רשות שאם ירצה שיעבוד אף בשבת , אבל אחר כך לא איכפת ליה , שאף אם לא יעשה בשבתות לא ינכה לו כלום ... לכן אין איסור אלא כשמשכיר בערב שבת . אבל כאן שכשמגיע השבת והגוי מסיק יש ריוח לישראל , שיסיק לו כנגדו בחול , לכךמחזי כעושה שליחותו שאמר לו טול אתה כו '). ראה שם ( הערה 825 ).

[686] כדלעיל ריש ס " י ( וכן הדין במרחץ ורחיים וחנות ), ושם ( הערה 679 ), שדינם כמו דין שדה דלעילס " א ( ישראל ונכרישקיבלו שדה בשותפות , שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודותהשדה , וכשיגיעהקציר יטלו חלק בפירות בעד עבודתם . לא יאמר הישראל להנכרי עבוד אתה בשבת , וכשיגיע הקציר תטול חלקךבפירות כנגד עבודתך גם בשבתות , ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול , ואטול חלקי בפירות כנגדעבודתי בחול ).

[687] רמ " א ס " ג ( ואם ירצה להשכיר לגוי חלקו בשבת ... שרי ).

[688] מ " א ס " ק ח ( ולכן מותר להשכירו לעכו " ם בהבלעה ).

[689] כדלעיל סי ' רמגס " ט ( התנור דינו כמרחץ ... יש בומשום מראית העין ... ומכל מקום הכל לפי מנהגהמדינה ). וכדלעיל ס " ט ( לא יניחנו לכתחלה להתעסקבתנורו בשבת , אלא במקומות שמותרים שם להשכיר תנורלנכרים והנכרים מתעסקים בתנור אף בשבתות , ואין חוששיןשם למראית העין ).

[690] ר " ן ע " ז ו , ב ד " ה ומהא ( מאי אמרת מפני שנקראת עלשמו , ליתא , דכיון שהכל יודעין שמרחץ זה יש לו לעובד כוכבים חלק בו הוה ליהמרחץ זה כשדה , דכיון דעביד לאריסותא , אמרי לאריסותיה קא עביד ). מ " א ס " ק א ( ולא חיישינן שיאמרו לצורך ישראל הוא עושה , כיון שישלעכו " ם חלקבו , דאם לאכן , אפילוהתנו ליתסר , וכמ " ש הר " ן ), וסק " ח ( וצריך לומר דכיון שיש לעכו " ם חלק בו לא חיישינןלמראית עין , כמ " ש ס " א ).

וראהצמח צדק סי ' לד ס " ד .

[691] רמ " א ס " ג ( או לשכרו בקבולת , שרי ).

[692] מ " א ס " ק ח ( והוא הדין לשכרו בקיבולת ולא ייחד לו שבת ). והיינו שאמר לנכרישותפו , שכליום שתעבוד לבדך , תקבל עוד סכום מסויים עבורך . לדוגמה : ביום שעובדים שניהם מקבלכל אחת 50% מהרווחים , וכל יום שיעבוד הנכרי לבדו , יקבל הנכרי מישראל עוד 10% מהרוחים . ולא הזכיר את יוםהשבת .

ומהשהישראל מקבל הרווחים מיום השבת הוא בהבלעה , שהרי מקבל 50% מהרווחים של כל השבוע , רק שעבור יום השבת צריך הוא לשלם לשותפו 10% מהרווחים .

ולכןאינו יכול לומר לנכרי , ביום שתעבוד לבדך תקבל 60% מהרווחים , ואני – 40%. כי אז יקבל הישראל 40% מרווחי יוםהשבת , שלאבהבלעה .

אמנם ישלעיין אם גם בזמנינו מועיל היתר זה , שהרי בזמנינו נכנסים מיד דמי הרווחים לחשבון הבנק שלהעמותה , שהיאעל שם שני השותפים , ואולי אין שייך לומר בזה הבלעה .

[693] סעיף יב ( דהיינו שאומר לו לכשתגבה מאה דינרים אתן לך כך וכך . אבל לא ישכור לו נכריליום השבת ).

[694] כדלעיל סי " ג .

[695] כדלעיל ס " ב ( ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עםהנכרי , שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבודבשדה רק על הנכרי לבדו , וביום אחד בחול יהיה מוטל עלהישראל לבדו , הרי זה מותר ), וס " ד ( אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו שיהא שכר יום השבת לנכריבלבדו , הן רב הן מעט , ושכר יום אחד אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו , הרי זה מותר ).

[696] ב " י ד " ה ואם לקח השדה ( נראה מדבריהתוספות שיש תיקון על ידי שיחזרו וימכרוהו למוכר ויקבלו דמיהם ממנו , או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהובשותפות , ויתנו קודם קנייה טול אתה חלקך בשבת ואני בחול ... שצוה ר " ת לקבל החוב מן הגויולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה עכ " ל . ונראה דהוא הדין אם נשתתפו בחנות ולא התנו מתחלה , שיחזור כל אחד ויטול חלקוויבטלו השותפות , ואחר כך יחזרו להשתתף , ויתנו בתחלה טול אתה חלקך בשבת וכו '. ואם נשתתפובמלאכה , ימחלוזה לזה התנאים שביניהם ויבטלו השיתוף , ויחזרו להשתתף , ויתנו קודם השיתוף טול אתה בשבת וכו '). שו " ע ס " ג ( היכא שלא התנו בתחלה , יש תיקון על ידי שיחזיר המוכר להם דמי הקרקע או ימכרוהולאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות , ויתנו בשעת הקניה . ואם נשתתפו בחנות ולא התנו , יחזור כל אחד ויטולחלקו , ויבטלוהשותפות , ואחרכך יחזרו להשתתף , ויתנו בתחלה . ואם קבל הקרקע לעשות בו מלאכה בשותפות , יבטלו השיתוף וימחלו זהלזה , ואחר כךיחזרו להשתתף ויתנו בתחלה ).

נזכר גםלקמן סי ' תנס " ז ( ואם לא התנה עמוכך בתחלת השותפות ... עיין בסימן רמ " ה שיש עוד תקנה לזה ).

*

אמנםהשמיט כאן את העצה השנית שבב " י שם ובשו " ע שם ( או ימכרוהו לאיש אחר ויחזרו ויקנוהו בשותפות , ויתנו בשעתהקניה ).

ונתפרשיותר בקונטרס אחרון ס " ק ד ד " ה ור " ת שאסר ( דומיא דשותפין שירשו מרחץ , שאין להם תקנה כלל ), ונתבאר שם ( הערה 835 ).

והיינושאינו מועיל אלא באופן שאפשר לבטל את כל השותפות שעד עתה ; ולא באופן שמוכר לאחר , וחוזר וקונה ממנו , ויתנו בשעת הקניה .

ומכל שכן שלא יועיל מה שיתנו עתה , שעבודת יום השבת תהי ' מוטלת רק על הנכרי , ועבודתיום אחד בחול תהי ' מוטלת רק על הישראל , כדלקמן סי ' רמוסי " ד ( ואם לא התנה עמו כן בתחלת השותפות , לא יתנה עמו אחר כך ... ישאיסור במה שנוטל ריוח יום אחד בחול כנגד יום השבת , שהרי נוטל שכר שבת שלא בהבלעה כמ " ש בסי ' רמ " ה ), ושם ( הערה 991 ).

[697] מ " א סק " ז ( וע ' בחו " מ סי ' קפ " ט שצריך קניןחדש . ועיי " ש סי ' קצ " ד לענין קנין עכו " ם ).

וראה גםלקמן סי ' תמאס " ט ( כגון שהקנה לו עלידי קנין סודר או אגב קרקע ( כמ " ש בחושן משפט סי ' קצ " ה ור " ה ור " ב ועיי " ש בסי ' קצ " ד )), וסי " ב ( ונכרי מישראל אינו קונה שום דבר בכסף בלבד , אלא במשיכה , מטעם שנתבאר בחושן משפטסי ' קצ " ד ). סי ' תמח ס " ח ( שיש אומרים שהנכרי אינו קונה מטלטלין בכסף בלבד אלאבמשיכה , כמושנתבאר בח " מסימן קצ " ד ), וסי " ב ( וגם יכתוב לו שטר מכירה , שאין הנכרי קונה קרקע לא בכסף בלבד ולאבחזקה , אלאבשטר עם הכסף , כמו שנתבאר בחו " מ סי ' קצ " ד ( ועיין שם בסי ' קצ " א האיך יכתוב לשון המכירהבשטר )).

[698] רמב " ם פ " ו הי " ח בשם הגאונים ( הנותן מעות לנכרי להתעסק בהן , אף על פי שהנכרי נושאונותן בשבת , חולק עמו בשכר בשוה . וכן הורו כל הגאונים ). תשובת רב שריראגאון , הועתקהבב " יד " ה תשובתהגאונים ( כתברב שרירא , וששאלתם , בר ישראל דיהב זוזי לגוי בשותפות , או מטלטלין , כדי למכור אותם ולעשותבהם סחורה , ושקל וטרא בהו בשבת ובחול , שרי לישראל למישקל מההוא רווחא או לא . תשובה , ה [ כ ] ין חזינא דהאי דאמור רבנןמשמא דראשונים דשרי , אף אנחנא הכי שמיע לן מרבוותא דילן , דכד הוו הנך זוזי מעיקראביד גוי דעביד בהו כדחזי הוא לבדו ולא שקיל ישראל וטרי בהדיה , דלא אשכחן בכי הא מילתא איסור ). טור ושו " ע ס " ד ( יכול ישראל ליתן לגוי מעותלהתעסק בהם , ואף על פי שהגוי נושא ונותן בהם בשבת חולק עמו כל השכרבשוה ), וס " ה ( מותר לישראל ליתן סחורה לגוי למכור ).

[699] מרדכירמז רמט ( ובסמ " ג פסק דמותר ליתן לנכרי מעות מערב שבת לקנות [ לו בשבת ], ובלבד שלא יאמרלנכרי קנה בשבת . או למסור לו בגדיםלמכור , ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת , אלא בסתמא מכור וקנה לכשתחפוץ ). שו " עס " ה ( ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת ).

שזהאסור גם באריס , כדלעיל רמג ס " ז ( רק שיזהר שלא יאמר לו שיעשה בשבת ), ושם נסמן ( הערה 204 ).

ולכןאסור אפילו כשיום השוק הוא בשבת , כדלקמן סי ' שז ס " ט ( במקום שיום השוק הוא בשבת , אסור ליתן מעות לנכרי מערב שבת שיקנה לו חפץפלוני , אםאותו חפץ אינו מצוי לקנות באותו מקום אלא ביום השוק , כמו שהוא רגיל בעיירות קטנות , שהרי זה כאלו אמר לובפירוש לקנות בשבת שהוא יום השוק ... ואם מצוי קצת לקנות גם בשאר ימים , מותר ליתן לו מעות אפילובערב שבת , ובלבד שלא יאמר לו קנה בשבת ... וכן הדין לענין כלדברים אלו בנותן כלים לנכרי למכור ).

[700] שו " ע ס " ה ( אם קצץ לו שכר ). שבאופן זה הנכרי הוא קבלן במכירה זו .

[701] שבאופן זה הנכרי הוא אריס במכירה זו .

[702] כדלעיל ס " ט ( לפי שהנכרי מתכוין בעבודתו בשבת לטובת עצמו ואינו כשלוחו שלהישראל ... והישראל נהנה מאליו ), וסי ' רמג ס " ז ( וליתן השדה באריסות לנכרי אין בו שום איסור כלל . אע " פ שיש להישראל הנאה במלאכהשהאריס עושה בשדהו בשבת , שהרי רוב הפירות של השדה הם של הישראל , מכל מקום כיון שהנכריאינו מתכוין במלאכתו בשביל טובת הישראל , אלא בשביל טובת עצמו , שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה , אע " פ שמאיליו נהנה הישראל איןבכך כלום ).

ולעניןקבלנות ראה לעיל סי ' רמד ס " א ( אם הוא עושה בתורת קבלנות , שקיבל עליו לעשות כך וכך בעד שכר כך וכך ... אף על פי שיודע שהנכרייעשה בשבת ... מכל מקום הנכרי אינו עושה בשביל טובת הישראל , אלא בשבילעצמו ).

[703] היינושגם מחיר הסחורה שקיבל עבורם בשבת נחשב שכר שבת . וכןהוא לקמן סעיף הבא ( שכל השכר של השבת יניח להנכרילבדו ), דהיינו מחיר הסחורה שמכר .

ומסתבר שהכוונה היא , שאם קנה סחורה זו בסכום מסוים ומכרה בסכום גבוה יותר , שכר השבת הוא ההפרש שבין שני הסכומים , שהרי את זה הרויח על ידי עבודת הנכרי בשבת .

ולכן מותר לקבלם רק בהבלעה , באופן דלעיל ס " ד - ו ( ישראל ונכרי שהיו שותפין ... בסחורה בחנות ... לא הזכירלו השבתות כלל אלא חלק עמו סתם ... אין כאן איסור משוםשכר שבת , כיון שנוטלו בהבלעה עם שארהימים ).

ואף שנתבאר לעיל סי ' רמד סט " ו ( ואין כאן שכר שבת כלל , שאין הנכרי נותן לו שכר כלל אלא קנה ממנו לגמרי ליום זה ).

היינו כשמוכר לו לפני השבת את הסחורה שבתוךהשבת . משא " כ כאן שמקבל שכר המכירה בשבת .

אבל לקמן סי ' שז ס " ט ( וכן הדין לענין כל דברים אלו בנותן כלים לנכרילמכור ), לא נזכר שצריך ליטול השכרבהבלעה .

[704] מגידמשנה שם ( אין העסק ניכר ממיהוא , ולמהיאסר ). שו " ע סוס " ד ( אין העסק ניכר ממי הוא ).

[705] כדלעיל ס " ח ( אם אין הישראל עושה בחולכנגד מה שהנכרי עושה בשבת , אלא כל ימות החול הם מתעסקים בשוה שניהם ביחד , או זה חצי יום וזה חצייום או זה יום וזה יום , לבד מיום השבת שהנכרי מתעסק בו לבדו , אזי מותר להישראל לחלוקעמו כל השכר בשוה לדברי הכל ).

[706] תשובת רב שרירא גאון שם ( אבל היכא דשותפיןאינון , וישראלוגוי עבדי תרווייהו , וביומא דשבתא עביד גוי במקום ישראל , ואתו לאחשובי הדדי עלמעשה שבת , אסור ). רמ " א ס " ד ( ודוקא בכי האי גוונא שהגוי נושא ונותן לחוד עם המעות , אבל אם כל אחד עוסקביומו , וישראלצריך לעסוק נגד מה שעסק הגוי בשבת , אסור ). לבוש ס " ד ( הרי זה אסור , דהוי הגוי שלוחו בשבת להתעסק במעות ).

והרי זהכהלכה דלעיל ס " ד ( ישראל ונכרי שהיו שותפין ... בסחורהבחנות ), וסי " ג ( שותפים ... בסחורה בחנות ... שהוא עובד לבדו ביום אחד בחול כנגד השבת שעבד הנכרילבדו ), שדינונתבאר לעיל ס " א ( כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה ... אם כן כשהישראל אומרלהנכרי שיעבוד בשבת כל היום , והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול , הרי זה כמעמיד פועלבמקומו שיעשה מלאכתו בשבת ).

[707] לבואבחשבון אסור מטעם שנתבאר לעיל ס " ב ( אסור להישראל שיבא לחשבון עם הנכרי בשעת חלוקת הפירות ... לפי שבזה הוא מגלה דעתו , שזה שעבד יום שלם בחול עבד חציו בשביל הנכרי , כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יום השבת , ונמצא עבודת חצי יום השבת נחשבת על שמו , והרי זה נוטל שכר שבת שלא בהבלעה , שהרי מזכיר את יום השבת בפירוש . אלא יניח להנכרי שמא ירצה יטול לעצמו תחלה כנגד כל השבתות שעבד הואלבדו , והשאר יחלוק עמו בשוה ).

וליטולבסתם אסור מטעם דלעיל ס " ו ( שאם יחלוק עמו כל השכר בשוה ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היה להישראלחלק בעבודת הנכרי בשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היה שלוחו ).

[708] כדלעיל ס " ב ( ואם נתרצה הנכרי מאליו לחלוק עמו בשוה בלא שיחשוב עמו הישראל יוםהחול כנגד יום השבת ... יש מתירין ... ויש אוסרין ... וכן עיקר . ומכל מקום במקום הפסד גדול יש לסמוך על דברי המתירין ).

[709] כדלעיל סט " ז ( והערה 703 ), " כיון שנוטלו בהבלעה עם שאר הימים ".

והיינו שדעת האוסרים בסתם הוא מטעם שנמצא עבדבשבילו כאילו היה שלוחו . ובהפסד גדול סומכים על דעתהמתירים , שאין חוששים בזה לאיסור מחזיכשלוחו . ואם כן נשאר עליו רק איסור שכרשבת , שלכן צריך ליטלו בהבלעה .

[710] תוס ' ע " ז כב , א ד " ה לא ( מיהו היכא שלקחו הישראל במשכון , נראה שאין צריך להתנותכלום , כיוןשהוא ברשות העובד כוכבים , ושכר התנור הוא לישראל מריבית שהעובד כוכבים נותן לו , ואין הישראל קונה חלקבתנור ). ורא " ש שם פ " א סכ " ד ( תנור שלקחו ישראל במשכון , נראה שאין צריך להתנות כלום , כיון שהוא ברשות העובדכוכבים , ושכרהתנור הוה רק לישראל בריבית שלו , ואין לישראל חלק בגוף התנור ). טור ושו " ע ס " ה ( תנור שלקחו ישראל משכוןמגוי , וקבלעליו הגוי שמה שיעלה שכר התנור יתן לישראל ברבית מעותיו , מותר ליטול שכר שבת , לפי שהוא ברשות הגוי ואין לישראל חלק בו , וגם אין הישראל אומר לולעסוק בשבת , והגוי כי טרח בנפשיה טרח , לקיים תנאו ).

[711] מרדכי שבת פ " ק סי ' רמו ( נשאל לרבינו גרשם , ראובן שהיה לו תנור בחצרו ברשותו ואפו אנשי הפחה [ שריהאופים ] בתוךהתנור שלו בעל כרחו , ונתנו אנשי הפחה בשכר התנור פת , אם יכול ליהנות מאותו פתאו לא , והשיבדודאי אסור לקבל מהם שכר שבת ). שו " ע ס " ו ( אם אפו גוים בתנורו של ישראל בשבת על כרחו , ונתנו לו פת בשכרהתנור , אסורליהנות ממנו ).

[712] ריטב " א ע " ז כו , א ( אולודי בשבתבשכר , ונוטלווזורקו לים , ששכר שבת אסור ). וראה מראי מקומות וציונים . שו " ת מהרש " ג ח " ב סי ' כג . הערות בשו " ע אדמוה " ז ע ' 34.

ובמקום מצוה , נתבאר לקמן סי ' שוסי " א ( ויש מתירין , מפני שבמקוםמצוה לא גזרו על שכר שבת , שאין איסורו אלא משום גזירתשכירות בשבת , שהיא עצמה אינה אסורה אלא משום גזרה שמאיכתוב , וכן המנהג להקל . ומכל מקום , לדברי הכל אינורואה סימן ברכה משכר זה לעולם , הואיל והוא שכרהשבת , אף שהתירוהו לצורך מצוה ).

[713] מרדכי שם ( ואפילו בדיעבד אסור למישקלשכר שבת ). תוספת שבת ס " ק יג ( דהוי שכר שבת ).

[714] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ג נתבאר לענין שדהשקבלו בשותפות באריסות , שאם התנו בתחלה מותר לבא אחר כך לחשבון .

ובס " ד נתבאר לענין שותפות במלאכה , שאם התנו בתחלהואחר כך באו לחשבון אסור להתחלק בשוה .

ומבאר דקיי " ל כשיטה אמצעיתזו , לחלק בזה בין שדה לשותפות במלאכה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאוריםבקונטרס אחרון ע ' יז ואילך . ביאורי השולחן ע ' שיטואילך . כנישתא דבי רב ע ' קיג . מעשה חושבע ' מט ואילך .

[715] בהתנו ובאו לחשבון : א ) אסור בשדה ובשאר מלאכות . ב ) שמותר בשניהם . ג ) מותר בשדה ואסור בשאר מלאכות . וקיי " ל כדעה זוהאמצעית . ואפשר שגם שאר הפוסקים מודים בזה .

[716] ע " ז כב , א ד " ה ואם באו ( לאו אהתנו מתחלה קאי אלא מילתא באנפי נפשה היא , כלומר אם קיבלוסתם ). והיינושאם התנו מותר אחר כך לבוא לחשבון .

[717] סי ' קמו ( פירש ואם לא התנו מתחלה , ולקח העכו " ם ימי השבת מעצמו בלאצוויו של ישראל , ואמר לו ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי חולכנגדן , אסור ).

[718] ל " ת סה כא , ד ( ואם באו לחשבון אסור , פירוש , ואם לא התנו מתחילה , ולקח הגוי את ימי השבתמעצמו בלא ציווי של ישראל , אם אמר לו ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי החול כנגדןאסור ).

[719] נתיב יב חי " בפב , סע " ב ( ואם לאהתנו , ובאו לחשבון ואמר לו טול אתה וכו ' אסור ).

[720] " ואפילו לא אמר כןבפירוש , אלאכשבאין לחשבון אומר הישראל אטול של יום ראשון כנגד יום שבת שנטלת , אסור . אבל אם מתחלה כשקבלו השותפות התנו שיטולהעכו " ם של שבתוהישראל יום ראשון כנגדו , מותר ". ובב " י ( פירש רש " י ... וכן כתב רבינו ).

[721] שהרי גם לפי מה שהתנו בתחלה מתחלקים בפירות בשוה , ומה שבאולחשבון , הוארק להבטיח , שהישראל עבד בימי חול כפי שסוכם בתחלה , ואם כן " אין זה נוטל שכרשבת , אלא שכרימי החול ".

משא " כ בשותפות במלאכה , ש " התנו מתחלה בשעה שנשתתפושיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט , ושכר יוםאחד אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו ". ואם מתחלקים אחר כךבשוה , משנים ממה שסוכם , כמבואר בפנים ס " ד .

וראה ביאורי השולחן ע ' קפד וע ' שכ . כללי אמירה לנכריע ' פג .

[722] שהיאדעה השלישית דלקמן , שכתבו לענין שותפותבמלאכה , דאם באו לחשבון אחר שהתנו אסור , מכל מקום אפשר גם הם יודו לענין שדה , דאם באו לחשבון אחר שהתנו מותר .

וכן אפשר שרש " י וסיעתם מודים לרב שרירא בשותפות במלאכה ( כדלקמן בסוף הקונטרס אחרון , והערה 746 ).

ולפי זה אין כאן ג ' שיטות , וכאמורלעיל , שרק " לכאורה יש בזה ג ' שיטות ".

[723] לפיהאמור שאפשר שגם רש " י וסיעתו וגם רב שרירא וסיעתומחלקים בין שדה לשותפות במלאכה , אם כן מובן הטעם שגםהטור מחלק בינם .

[724] סי ' רצד ( שהתנו תחלה שיטול הנכרי שני ערלה , וישראל יטול שני היתר כנגדן ... אם באו לחשבון לומר כמה פירות אכל העכו " ם בשני הערלה כך יאכל הישראל כנגדו אסור ).

[725] כדלעיל ( הערה 720 ). ובש " ךיו " ד שם ס " ק כז ( ושבת וערלה דין אחדלהם ).

ולפי הנ " ל מובן טעם החילוק , כי מהשמתחלקים בשוה בפירות הוא סותר התנאי שהנכרי יקח פירות הערלה , משא " כ בשדה שקבלובאריסות , שאינו סותר התנאי שיתחלקובשוה .

[726] ברמב " םפ " ו הי " ז ( המשתתף עם הנכרי במלאכהאו בסחורה או בחנות , אם התנו בתחלה , שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו , מותר ), ובמ " מ שם ( ורבינו ז " ל לא הזכיר באו לחשבון . נראה שהוא מפרש כפירש " יז " ל שפירש דהכי קאמר , אם לא התנה מתחלה ... ולסוףבאו לחשבון אסור ). הרי שגם לענין שותפות במלאכה פירשהמ " מ בדעת הרמב " ם , שאם התנה ואחר באולחשבון מותר .

[727] ד " ה ועל ואם באולחשבון ( פירש רש " י , לאו להתנו מתחלה קאי ... וכן נראה שהוא דעת הרמב " ם בפ " ו , וכמ " ש הרבהמגיד ).

[728] סק " ב ( חזינן דהרמב " ם שסובר בבעי ' זולחומרא , פירוש דאם באו לחשבון אלא התנו קאי ... שהכל תלוי בהתנו ולא התנו , דכל היכא דהתנו , בכל גונאשרי ).

[729] בב " ח שם ( אפילו התנו מתחלה , אם באו לחשבון וכו ' הרי זהגם כן כמחליף פירות של ערלה ואסור . ומשמע מדבריולשם , דדוקא בהתנו מתחלה גם כן בזה שיבואו לחשבוןוכו ').

ובט " ז שם סק " כ ( ודקדק מו " ח ז " ל דדוקא בהתנו מתחלה ... הלכך אפילו באו לחשבון אין שום איסור , דמתנה הוא שמוותר כנגדו , שיאכל ישראל נגד הפירות שאכל העובד כוכבים בשני ערלה ).

[730] סוף ס " ק כז ( לי נראה ברור שהוא מפרש האי דקאמרבש " ס ואם באו לחשבון אסור ... דהיינו שהתנו כזה שיאכל העובד כוכבים בימי איסור עד שיאכל הישראל כנגדאותן הפירות , אם התנו כזה אסור , דדוקא כשהתנו סתמא שיטול העובד כוכבים בשבת והישראל בחול בין מעט ביןהרבה , אם כן הוי השדה בימי איסור של עובד כוכבים ואיןלישראל חלק בו , וכן היתה השדה בימי היתר של ישראללגמרי ... מדברי הב " ח סי ' זה נראה שהביןשהרמב " ם מפרש אם באו לחשבון לאחר זמן אחר התנאי ושהתנוגם כן בשעת התנאי , ולישנא דאם התנו כזהדוחק , וליתא , אלא כדפירשתי ). הרי שאחרישהתנו באופן המותר , תו לא אמרינן בגמראשיהי ' אסור לבוא בחשבון .

אלא שבפירושם בדבריהב " ח עדיין צ " ע , כדלקמן בסוף הקונטרסאחרון .

[731] תשובות הגאונים ( ליק ) סי ' סח , הובאבב " י ד " ה וז " ל תשובת ( לרב שרירא ... היכא דשותפין אינון , וישראלוגוי הוו עבדין תרויהון , וביומא דשבתא עביד הגוי במקוםישראל ... דאע " ג דהוא שבת בחלקו של גוי ואחד בשבת בחלקו של ישראל , והכין שרי אם לא יבאו לחשבון , אלא שבת דגוי אם מרובה אם מועט כד הוי , ומקבל גוי על נפשיה דאי לא אתי ליה בשבת אלא דבר מועט לא מחשב . אבל אם באו לחשבון , דאמר ליה את שקלת בחד בשבתא מאה זוזי ואנא שקילנא בשבתא תשעין זוזי , מלא לי , וכל שכןאם ישראל תבע , אסור ).

[732] ע " זשם . הובא בר " ן סופ " קדע " ז ( ואם באו לחשבון אסור , אע " פ שהתנו מתחלה שחלקולימים , הואיל ולסוף הם מחשבין מה מכר זה בשבת ומה מכרזה בחול ). וביאר בר " ן שם ( דכיון שבאולחשבון , אשתכח דתנאי דמעיקרא הערמה בעלמאהוא ).

[733] ס " ק כ ( ולענ " ד נראה שזה אסור , דכיוןשחולקים ביחד פירות , אומרים כן בפירוש , יהיה מאיזה צד שיהיה , מכל מקום אי לאו שאוכל עובד כוכבים פירות איסור לא היה מסכים ליתן לו כל כך פירותשל היתר ... וכן משמעות הטור בהדיא , שכתב , אפילו התנותחלה אם באו לחשבון כו ' אסור . וכן השו " ע כאן כתבובלבד שלא יבואו לחשבון , משמע בכל גווני . וכן עיקר , הן כאןהן לענין שבת , כן נראה לענ " ד ).

[734] כנפסקבפנים ס " ד ( אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפו ... הרי זה מותר מטעם שנתבאר , ואפילו אם אחר כך נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכר בשוה אין בכך כלום , שמתנה הוא שנותן לו . אבל אם באו לחשבון אחר כך ... נמצא התנאי שהתנו בתחלה שיהא שכר השבת להנכרי בלבדו , הן רב הן מעט לא היה אלא הערמה בעלמא ).

[735] סעיף ב ( היכאשהתנו בתחלה , אם אחר כך בשעת חלוקה נתרצה הגוי לחלוקבשוה , מותר ). הרי שהתיר בסתמא , ואסר אםבאו לחשבון , כדלקמן בסמוך ( דמשמע אם באו לחשבון אסור אפילו אחר שהתנו ).

[736] ד " ה ואם לאהתנו . הובא בב " י ד " ה וכתב הגאון ( לסברת מאן דאזיל לחומרא [= היינו לדעת האוסרים בסתמא , שנתבאר בפנים ס " בוס " ו ], יש מקום לספק אם כשהתנו מתחלה כמו שאמרתי ואחר כך חלקו סתם , אם נאמר בזה שבטלו תנאם והוה ליה כסתם ואסור , או נאמר שעל התנאי הראשון הם סומכין ).

הרי שאם התנו מתחלה ואחר כך באוחשבון , מודה דאסור .

[737] עלמ " ש בשו " ע שם ס " ג ( ישראל וגוי שיש להם תנור בשותפות , אומר לגוי קודם הפסח , טול אתה של פסח ואני אטול אחר כך ). שהיא ההלכה דלקמן סי ' תנס " ו ( לפיכך ישראל ונכרי שיש להם תנור בשותפות ... אין היתר אלא שבתחלת השותפות יתנה עם הנכרי שיטול הוא בלבדו בשבוע של פסח והואיטול כנגדו בשבוע שלאחר הפסח , דנמצא שלא זכה הישראלמעולם במחצית החמץ של פסח , כיון שכבר סילק את עצמוממנו בתחילת השותפות ).

כתב הפר " ח ( והן הם דברי תשובת רב שרירא ופירושו בסוגיא , הביאה הב " יבאו " ח סימן רמ " ה יעו " ש ). הרי שפסק כדעת רב שרירא הנ " ל .

[738] שכתבהפר " ח שם ( ועיין ביו " ד סימןרצ " ד סעיף י " ג וי " ד , וכמו שכתב הש " ך שםלדעת הרמב " ם , שדבריו נכונים וברורים ).

נראה מדבריו שמפרש גם בדעתהש " ך שם כדעת רב שרירא . וכבר נתבאר לעיל ( הערה 730 ) משמעות דברי הש " ך דלא סביראכדעת רב שרירא .

[739] כמועתק לעיל ( הערה 724 ).

[740] סי " ג ( ואם התנו מתחלת השותפות , שיהא העובד כוכבים אוכל שני ערלה וישראל אוכל ג ' שנים משני היתר כנגד שני ערלה , הרי זה מותר , ובלבד שלאיבואו לחשבון ).

[741] כמועתק לעיל ( הערה 730 ).

[742] כמועתק לעיל ( הערות 726 - 727 ).

[743] כמועתק לעיל ( הערה 735 ).

[744] כמועתק לעיל ( הערה 740 ).

[745] פ " ימהל ' מאכלות אסורות הי " ד ( נכרי וישראל שהיו שותפיןבנטיעה , אם התנו מתחלת השותפות שיהיה הנכרי אוכל שניערלה וישראל אוכל שלש שנים משני היתר כנגד שני הערלה , הרי זה מותר . ואם לא התנומתחלה אסור . ובלבד שלא יבאו לחשבון ... אם התנו כזה אסור ), דמשמע שלא אסר אלא אם התנו מתחלת השותפות שיבואו לחשבון , כמו שפירש הש " ךשם .

אבל בשו " ע השמיט תיבות אלו , כי גםאם התנו תחלה באופן של היתר ואחר כך באו לחשבון , אסורכדעת רב שרירא .

[746] ולפיזה אין מחלוקת בינם , כיוןשרש " י וסיעתו מודים לרב שרירא בשותפות במלאכה ( כאמור כאן ), ורב שרירא וסיעתו מודים לרש " י בשדה ( כאמור לעיל בתחלתהקונטרס אחרון , והערה 722 ).

[747] ס " ק ב ( אבל אסור לחשוב עמו ולומר אתה נטלת בשבת מרובה ואני מועטנחלק המותר , כמ " ש הראב " דוב " י בשם תשובת הגאונים ). הרי שפסק כהראב " ד ורבשרירא , עכ " פ בשותפות במלאכה , שבזהמיירי השו " ע ( כדלקמן בסמוך ).

[748] וכלהדיון ביניהם הוא רק , להתאים את מספר הימים שעבדהישראל בחול למספר הימים שעבד הנכרי בשבתות .

[749] בב " ח כאן ד " ה כתב הר " ן ( ונראה לפי עניות דעתי , דאף לפירוש רש " י והסכמת הפוסקים ... דבהתנו מעיקראאפילו באו לחשבון נמי שרי , היינו דוקא הך באו לחשבון כדפירש רש " י וכל המפרשיםאחריו , דהיינושבאו לחשבון לאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול , התם הוא דשרי כיון דהתנוכך מעיקרא שיטול הגוי של שבת והישראל יום ראשון כנגדו , אבל האי באו לחשבון דפירוש הגאון והראב " ד , דאמר מלא לי מאידחסר , התםודאי מוכח דהאי התנו הערמה היא ואסור לדברי הכל . והכי נקטינן ). שהוא מקור החילוק הנ " ל בין שדה לשותפותבמלאכה .

אבל מה שכתבו בב " ח , ובש " ךובט " ז ביו " ד סי ' רצד בשםהב " ח ( כמועתק לעיל הערות 729 - 730 ), צ " ע .

[750] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

לדעת המתיריםליטול חלקו בסתם בשדה , נתבאר בפניםס " ב , דהיינו אף אם הנכרי בעצמו בא בחשבון , ולא נאסר אלא אם הישראל בא בחשבון .

ואילו לדעתהמתירים ליטול חלקו בסתם בשותפות במלאכה , נתבאר בפנים ס " דוס " ו , שלא הותר אלא כשגם הנכרי לא בא בחשבון .

ומבאר טעםהחילוק בזה , וההוכחות לחילוקזה .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאוריםבקונטרס אחרון ע ' כד ואילך . ביאורי השולחן ע ' שכבואילך . כנישתא דבי רב ע ' קיט . מעשה חושבע ' נא .

[751] " אם הם אין עושין כלום , רקשהעכו " ם מסיק התנור ואופין בו ונותניןשכירות , אף על גב דהישראל אסור לקבל השכירות משום שכרשבת , מכל מקום רשאי לחלוק סתםבהבלעה ".

שהיא ההלכה שבפנים ס " ז ( אם היו שותפין בדבר שאיןצריך לעשות בו שום מלאכה ... אע " פ שלא התנו בתחלה בשעהשנשתתפו ... הרי זה מותר לדברי הכל , שכאן אין לומר משום שנמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתותוהיה הנכרי עובד בשבילו , שהרי כאן לא עבד הנכריכלום , רק שקיבל שכר השבת , ושכר זה נוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשאר הימים ).

[752] בסוף הסימן , בשם הריב " ש סי ' קנא ( ובכגון זה , שלא התנו מתחלה , יותר היה אפשר להתיר בשלא יאמר לו כלל טול אתהחלקך , אלאשיתן הכותי לישראלים חלקם בריוח כל השבוע ביחד , לפי שאז יקבלו שכר שבת בהבלעה ).

וכן הואלקמן סי ' רמוסי " ד ( ובכגון זה שלאהתנו מתחלה יותר , יש היתר כשלא יאמר לו כלל טול אתה בשבת ואני בחול , אלא יחלוק עמו כל הריוחשל כל ימות השבוע בשוה , שאז הוא נוטל שכר שבת בהבלעה ).

וכן הוא כאן בפנים ס " ו ( ואם לא התנו בתחלה בשעהשנשתתפו ... אם אחר כך נתרצה הנכרי לחלוק עמו כל השכרבשוה מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל , וגםהנכרי לאהזכיר לו השבתות כלל אלא חלק עמו סתם , ישמתירין , שהרי אין כאן איסור משום שכר שבת כיון שנוטלובהבלעה עם שאר הימים ).

[753] נתיביב חי " ב פב , סע " ב ( ישראל וגוי שקיבלו שדה ... ואם מסתמא לקח הגוי בשבת בלא אמירת ישראל מותר ). ולא הצריך שיהי ' בהבלעה .

וכן הוא בפנים ס " ב ([ ישראל ונכרי שקיבלו שדהבשותפות ] ... אם נתרצה הנכרי מאליו לחלוק עמו בשוה בלאשיחשוב עמו הישראל יום החול כנגד יום השבת , או אפילונטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראלחלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו , אלא שעשה כן מאליובלא שיחשוב עמו הישראל , יש מתירין , דכיון שלא גילה הישראל עצמו דעתו בפירוש שיש לו חלק בעבודת הנכריבשבתות , אין כאן שכר שבת כלל ). ואין צריך שיהי ' בהבלעה .

[754] שבדיןשבריב " ש ( ובפנים ס " ו ) לא התירו אלא כשהוא בהבלעה , אף שבדין דרבינו ירוחם ( ובפנים ס " ב ) התירו אף בלא הבלעה .

[755] ע " זכב , א ד " ה לא ( מעשה כך היה בימירבינו תם , שגבה ישראל אחד בחובו תנור אחד מעובדכוכבים , והיה לו לאופה המסיק התנור חלקובתנור , והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו ולאופהכמו כן כך וכך , ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקךבשבת ואני חלקי בחול ... צוה לקבל החוב מן העובדכוכבים , ולחזור ולהלוות , ולהתנות מתחלה ).

הרי ש " לא מצא תקנה שיטול סתם שכר יום אחד לעצמו כנגד שכר השבת , אלא שלא יאמר כן בפיו ".

וראה גם לקמן ס " י , וקונטרס אחרוןס " ק ד בתחלתו ( אסור לו ליטול כו ', אע " פ שלא אמר לו בפירוש טולאתה בשבת , דאם לא כן למה לא עשהר " ת תקנה זו , ועיין מ " שלעיל ).

[756] איןלומר דאדרבא המחלוקת היא רק בלא הבלעה , שהריב " ש סובר כדעתהרמב " ם ( פ " והי " ז ) וסיעתו האוסרים בסתם ( שבפנים שם ושם ). ולכן הצריךהריב " ש הבלעה , שבזה מתיר גם הרמב " ם .

[757] " ומכל מקום דוקא בהפסד גדול שרי לחלק סתם ( דרכי משה )".

והוא בדרכי משה שם ס " ק ו ( כתבהריב " ש ... ועיין לעיל סימן רמ " ה דישחולקים במה שהתיר אם חלקו סתם ).

והיינוכאמור ברמ " אכאן ס " א ( ונראה לי דבהפסדגדול יש לסמוך עלייהו ).

וכן הואכאן בפנים ס " ב ( ומכל מקום במקוםהפסד גדול יש לסמוך על דברי המתירין ), וס " ו ( אם לא בהפסד גדול , שאז יש לסמוך על סברא הראשונה ). וכן בדינו שלהריב " ש לקמןסי ' רמוסי " ד ( אין להתיר אלאבמקום הפסד גדול ).

יוצא אם כן שהריב " ש סובר כדעת המתירים , ומכלמקום לא התיר אלא בהבלעה .

[758] " דיש חולקים במה שהתיר אם חלקו סתם ", והיינו שדעת ריב " ש היאכהמתירים .

[759] אלאצריך לומר , שמה שרבינו ירוחם התיר אפילו בלאהבלעה , היינו כיון דמיירי בשדה . ולכן הובאה לעיל ס " ב , גבי שדה " אפילו נטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראל חלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו ... אין כאן שכר שבת כלל ", והיינו שהתירו בזה אף כשאין בה הבלעה .

ומה שהריב " ש התיר דוקא בהבלעה , היינוכיון דמיירי בשאר מלאכות . ולכן הובאה בפניםס " ו גבי שאר מלאכות ( יש מתירין , שהרי אין כאןאיסור משום שכר שבת כיון שנוטלו בהבלעה עם שאר הימים ". וכן בנידון של הריב " ש , הובא לקמןסי ' רמו סי " ד " יחלוק עמו כל הריוח שלכל ימות השבוע בשוה שאז הוא נוטל שכר שבת בהבלעה ".

וממשיך ומבאר טעם החילוקבינם .

[760] סי ' קמו ( פירש ואם לא התנו מתחלה , ולקח העכו " ם ימי השבת מעצמו בלאצוויו של ישראל , ואמר לו ישראל כמה ימי שבתות נטלת ואטול גם אני ימי חולכנגדן , אסור ). הרי שלא אסר אלא אם כן אמר הישראל .

[761] ד " ה ועל ואם באו לחשבון ( ובאו לחשבון לאחרזמן , לומר כמהימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדך ימי החול , אסור , דשכר שבת הוא ). הרי שלא אסר אלא כשאמר כן הישראל .

[762] סק " ב ( וגבי שדה צריך שיאמר לו תעמול לזרוע ולחרוש בשבת ותטולבשעת קצירה כנגד עמלך בשבת ואני אעמול בחול ואטול כנגדו בחול , ומשום הכי שרי כיון שהתנו בתחלה ). הרי מפרש שמה שאסרו כשבאו לחשבון , היינו באופן שאמר לו כן הישראל בשעת קצירה .

[763] מהשהתירו פוסקים אלו בסתמא .

[764] שהתירו אף שפירש כן הנכרי ( שהישראל עבד בחול כנגד מה שהנכרי עבד בשבת ), דלא הוי הבלעה .

[765] והטעם שאין חוששים לשכר שבת , אף שאין כאן הבלעה הוא , כמבואר ברש " יע " ז שם ד " ה ואם באו ( ובאו לחשבוןלאחר זמן לומר כמה ימי שבת נטלת אתה ואני אטול כנגדן ימי החול , אסור , דשכר שבת הואנוטל , דגלי דעתו דעובד כוכבים שלוחוהיה ).

[766] שעבדהנכרי לצורך עצמו .

[767] היינו דוקא כשהישראל אמר לו " כמה ימי שבתות נטלת ואטולגם אני ימי חול כנגדן ".

[768] שהריהנכרי צריך לקחת לעצמו כל הריוח של יום זה , והוא נותןלהישראל חצי משכר חלקו , והוי שכרשבת .

[769] " דהוה ליה כמשכיר תנורו בשבת על מנת שיסיק לו בחול , ונוטל שכר שבת , דהוי כנותןלו מעות בשכר , כמ " ש התוס ' בהדיא בשםר ' אלחנן ".

והוא בתוס ' ע " ז כב , א ( כיון שכל התנורשל ישראל הוא , והוה ליה כמשכיר תנורובשבת , ואומר לעובד כוכבים טול שכר תנורי בשבת כשתסיקנולי בחול . ולא דמי לישראל ועובד כוכבים שלקחו שדהבשותפות ).

[770] שהרימעולם לא הוצרך הנכרי לקחת יותר מחצי .

ולכן לא אסרו אלא כשהישראל אמר כן , כמבואר לעיל ( דגלידעתו דעובד כוכבים שלוחו היה ), ולא כשהנכרי אמרכן . ונתבאר בפנים ס " ב ( והערה 644 ).

וראה זכרון יוסף סי ' קמא . ביאורי השלחןע ' שכד . כנישתא דבי רב הערה סב . מעשה חושב הערה יג .

[771] שלענין האיבעיא של " סתמאמאי ", אין הפרש בין שדה לשותפות במלאכה , ולכן למדים דין מלאכה וסחורה מדין שדה שבגמרא .

וכשם שבשדה אין לפרש האיבעיא מטעם שכרשבת , שהרי בסתמא בשדה לא שייך שכר שבת , כך גם בשותפות במלאכה האיבעיא אינה מטעם שכר שבת .

[772] ע " ז שםד " ה סתמא מאי ( קיבלו סתם ועשו סתם , עובדכוכבים בשבת וישראל בחד בשבת , ולא אמר ישראל מעולם טולאתה את השבת ואני בחול , מהו לחלוק סתםבשוה , ולא יזכיר ישראל את השבת ).

[773] " ואם מסתמא לקח הגוי בשבת בלא אמירת ישראל מותר ", דהיינו שהנכרי פירש שעבודתו בשבת היא נגד עבודת הישראל בחול , ובזה היא האיבעיא " סתמא מאי ".

[774] קונטרס אחרון סק " ג .

[775] אלאודאי לדעתם טעם האיסור הוא דהוי כמעמיד פועל במקומו בשבת , וכמבואר בפנים ס " ו ( שאם יחלוק עמו כל השכר בשוה ויהנה הישראל משכרשבת , נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכריבשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היהשלוחו ).

[776] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " ונתבאר , שטעם האוסרים בסתמא , " שאם יחלוק עמוכל השכר בשוה ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היה להישראל חלק בעבודת הנכריבשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילו כאילו היה שלוחו ).

ואף שלענין בא עמו בחשבון נתבאר בפנים טעם האיסור שהואשכר שבת בלא הבלעה .

מכל מקום בסתמא בודאי הוי הבלעה , ובעל כרחינו לאנאסר אלא מטעם דהוה כשלוחו .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה הערות וביאוריםבקונטרס אחרון ע ' כט ואילך . ביאורי השולחן ע ' שכוואילך . כנישתא דבי רב ע ' קכג . מעשה חושבע ' נב .

[777] ס " ק א ( אם הם אין עושין כלום , רק שהעכו " ם מסיק התנורואופין בו ונותנין שכירות , אף על גב דהישראל אסור לקבלהשכירות משום שכר שבת , מכל מקום רשאי לחלוק סתםבהבלעה )

וכן הוא בפנים ס " ז ( אם היו שותפין בדבר שאיןצריך לעשות בו שום מלאכה , כגון שהיו שותפין בתנור שכלמי שמסיק התנור ואופה בו נותן להם שכר , ואין מוטלעליהם כלל עסק היסק התנור רק עסק קבלת השכר מוטל על שניהם בשוה ... הרי זה מותר לדברי הכל ... שקיבל שכר השבת , ושכר זהנוטלו ממנו הישראל בהבלעה שבשאר הימים ).

[778] פ " ו הי " ז ( כשיבואו לחלוק נוטל הנכרי שכר השבתות כולן לבדו והשאר חולקיןאותו , ואינומוסיף לו כלום כנגד יום השבת ). ופירש המ " מ שם ( ואיבעיא להו התם סתמא מאי , כלומר שנטלו סתם בלא תנאי ובלא חשבון , ולא איפשטא . וכתבו ז " ל דלחומרא עבדינןואסור . ומתוךכך סתם רבינו ואסר כשלא התנו , ואמר שהנכרי נוטל שכר בשבתות ).

[779] כדלעיל סוף ס " ק הקודם ( סתמא היינו שחולקים בשוה , והיינו בהבלעה ), ואם כן איןלאסרו מטעם שכר שבת , אלא מטעם דהוהכשלוחו .

וכן הוא בפנים ס " ו ( שאם יחלוק עמו כל השכרבשוה ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היה להישראלחלק בעבודת הנכרי בשבתות , והיה הנכרי עובד בשבילוכאילו היה שלוחו ).

[780] סי ' רצדס " ק כו ( דכל שלא התנו מתחלה , אסוראחר כך לישראל ליהנות כלל מפירות ערלה . וכן מוכחבש " ס ספ " ק דעבודה כוכבים מבעיא דסתמא מאי , ולא איפשטא ).

[781] ואםכן אסור בערלה משום הנאה מערלה , ובשבת אסור משוםשליחות .

[782] שאיסור סתמא בערלה מוכח מבעיא דסתמא גבי שבת , אף שאין טעמם שוה כנ " ל .

[783] נתיביב חי " ב פב , סע " ב ( ישראל וגוי שקיבלו שדה ... ואם מסתמא לקח הגוי בשבת בלא אמירת ישראל מותר ). ונתפרש בפנים ס " ב ( נטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראל חלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו ).

[784] וכןנתבאר לעיל סוף ס " ק הקודם ( לפירוש רבינו ירוחם יש לומר שהאיסור הוא משום שכר שבת ).

ראה ביאורי השלחן ע ' שכז וע ' תרטו .

[785] לגבי איסור שליחות בשותפות במלאכה בסתמא , בסעיף ו ( שאם יחלוק עמו כלהשכר בשוה ויהנה הישראל משכר שבת , נמצא שלמפרע היהלהישראל חלק בעבודת הנכרי בשבתות , והיה הנכרי עובדבשבילו כאילו היה שלוחו ).

ולגבי שכר שבת , כשבא עמו הישראל בחשבון , בסעיף ב ( לפי שבזה הוא מגלהדעתו , שזה שעבד יום שלם בחול עבד חציו בשבילהנכרי , כדי לפרוע להנכרי שעבד בשבילו חצי יוםהשבת , ונמצא עבודת חצי יום השבת נחשבת עלשמו , והרי זה נוטל שכר שבת שלא בהבלעה , שהרי מזכיר את יום השבת בפירוש ).

[786] ביןאם בשבת פסקינן לקולא או לחומרא ( כאשר הנכרי נוטלבשביל שבת ), בערלה בודאי אסור ( אפילו לחלוק בשוה ).

שהרי לרבינו ירוחם האיבעיא היא , אם על ידי מה שהנכרי מפרש שנוטל בשביל שבת , אמרינן נמצא שלמפרע הוי שלוחו , ואיכא שכר שבת , אוש " אין כאן שכר שבת כלל ".

והוא דוקא בשדה , שבלא הטעם שהוא שלוחו אין כאן שכר שבת כלל ( כדלעיל ס " קהקודם ). משא " כ בערלה , שאפשר שהפירותבשנות הערלה לא היו באותה מדה כמו הפירות שצמחו אחר כך , ו " כשבאו לחלוק סתםבשוה ", אסור לפי ב ' צדדי האיבעיא .

וראה הערות ובאורים הערה 7. ביאורי השלחן ע ' שכז . כנישתא דבי רב הערהעו . מעשה חושב הערות כב - ג .

[787] שמהאיבעיא לענין שכר שבת , למדנו לאסור בערלה .

[788] תוכן המשך הדברים בקונטרס אחרון זה :

בפנים ס " י - יבנתבאר , שאם נותן תנורו לנכרי לאפות לעצמו יום אחד , ותמורת זה יאפהבו יום אחד לצורך הישראל , אסור מטעם שכר שבת שלא בהבלעה . וגם אם עושה כןבהבלעה שאין בו שכר שבת , צריך להקנות לו בגוף התנור , כדי שלא יראהכשלוחו .

אמנם בשותפות צריכה ההקנאה להיות בתחלתהשותפות , וכן בתנור צוה ר " ת לחזור ולהלוותולהתנות מתחלה . ומבאר הטעם לזה בכמה אופנים . ונשאר בספק אם גםבנידון דידן צריך להקנות בתחלת ההסכם .

לכללות קונטרס אחרון זה ראה ביאורי השולחןע ' שכח ואילך . כנישתא דבי רב ע ' קכד . מעשה חושבע ' נד .

[789] באלבאר מה שנתבאר בפנים ס " י ( אם אין הישראל חולק עם הנכרי שכר כל הימים בשוה , אלא כל השכר של יום אחד להישראל הן רב הן מעט , וכל השכר של יום ב ' להנכריהן רב הן מעט , אסור לו ליטול שכר יום אחד כנגד שכר יוםהשבת שנטל הנכרי לעצמו , שאם יטול כל השכר של יום אחדבחול כנגד יום השבת , נמצא שטרח הנכרי להתעסק בתנורבאותו היום של חול בעד שכר יום השבת שנטל כולו לעצמו , והרי נהנה הישראל מטורח זה , שהוא שכר שבת שלא בהבלעה ).

ואף שנתבאר לעיל ס " ב ( ואם נתרצה הנכרי מאליולחלוק עמו בשוה בלא שיחשוב עמו הישראל יום החול כנגד יום השבת , או אפילו נטל הנכרי חלקו גם בעד השבתות שעבד , והניח להישראל חלקו גם בעד ימות החול שעבד לבדו , אלא שעשה כן מאליו בלא שיחשוב עמו הישראל , יש מתירין ... במקום הפסד גדול יש לסמוך על דבריהמתירין ).

היינו דוקא בשדה שקיבלו באריסותבשותפות , שבסוף השנה מקבל כל אחד מהםהחצי , וכל הדיון הוא אם הישראל ידייק לעבוד בחול כמספרהימים שהנכרי עובד בשבתות ( ראה לעיל הערה 644 ).

משא " כ בנידון דידן , שהנכרי אופה לעצמו בשבת , ותמורת זה אופה יום אחדלצורך הישראל , אין זו הבלעה אף אם הישראל אינו אומר לו זאת בפירוש .

לכן נתבאר בפנים סי " ב ( שיטול לעצמו שכרב ' או ג ' ימים , וכנגד זה יתן להישראלשכר ב ' או ג ' ימים אחרים , אף על פי שהשבתהוא באותן הימים שנוטל הנכרי וכנגדו נוטל הישראל , איןבזה איסור משום שכר שבת , כיון שנוטלו בהבלעה עם יוםאחר ).

[790] ע " זכב , א תוס ' ד " ה לא ( ר " תבאותו מעשה דתנור צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה ). ולא יעץ שלא יאמר לו הישראל בפירוש טול אתה בשבת .

[791] קונטרס אחרון סק " ב ( ולא מצא תקנה שיטול סתם שכר יום אחד לעצמו כנגד שכר השבתאלא שלא יאמר כן בפיו ... אלא ודאי דזה אסור משום שכרשבת שלא בהבלעה ( וכן משמע בהדיא בתוס ' שלא עשה ר " ת תקנהזו )).

[792] עתה בא לבאר את מה שנתבאר בפנים סי " א ( מכל מקום לא הקנהו לוקנין גמור לחלוטין לכל השבתות אף אם לא יתעסק בתנור כנגדן בחול בשביל שכר הישראל , אלא הקנהו על תנאי על מנת שיתעסק בחול כנגד השבת ). והיינו שכיון שיש תנאי להקנאה זו , אם כן " לא הקנהו לו קניןגמור לחלוטין ".

שהמקורלסברה זו הוא בהגהות אשר " י פ " ק דע " ז סי ' כד ( ואם אין לאופה עובד כוכבים חלק בתנור , אפילו התנו לאמהני , דלאשייך למימר שיהא קנוי לעובד כוכבים בשבת ולישראל ביום אחד בחול , אם לא יקנה לעובד כוכבים חלק בתנור שיהיה לעולם שלובשבת ).

[793] סוכה מא , ב ( מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה , כי הא דאמר רבא הא לךאתרוג זה על מנת שתחזירהו לי , נטלו ויצא בו החזירו יצא ). קידושין ו , ב . טוש " ע סי ' תרנח ס " ד ( נתנו לו על מנת להחזירו , הרי זה יוצא בו ידי חובתו ומחזירו , שמתנה על מנת להחזיר שמהמתנה ).

ולענין מתנה לזמן , נתבאר בשו " עחו " מ סי ' ריב ס " ד ( המוכר גוף הקרקע לזמן קצוב , הרי זה מכירה ... בונהוהורס ועושה בכל זמנו הקצוב , כמו שעושה הקונה קניןעולם לעולם ).

ומה שלא הובא כאן , ראה מה שהאריך במשולחן הארי ע ' 44 ואילך .

[794] אות ב פ " וה " ב ( אמאי לא יתן לנכרי במתנה על מנת להחזיר . ושמא משום חומרא דפסח ).

[795] ס " ק ה ( אף על גב דבכל מקום הוי מתנה כדאיתאפ " ק דקידושין ובסוכה פ " ג , משום חומרא דחמץ לאמהני ).

וכן הואלקמן שם סי " ח ( אף על פי שבכלהתורה כולה הנותן מתנה על מנת שיחזירנה לו לאחר זמן הרי היא מתנה גמורה , והרי היא כשלו ממש בתוך הזמן . מכל מקום לענין חמץ בפסח החמירו חכמים , ואסרו ליתן החמץ במתנה לנכרי על מנת שיחזירו לו לאחרהפסח ).

[796] ע " ז כב , א ד " ה לא ( ונראה להר " ר אלחנן דבתנור אפילו התנו מתחלה לא יועיל , כיון שכל התנור של ישראלהוא , והוה ליהכמשכיר תנורו בשבת ).

ולא זכר כלל שיקנה לו לעולם . נראה מכך , שגם אםהי ' מקנה עד עולמי עד לא הי ' מועיל .

[797] שבפנים ס " א ( ישראל ונכרי שקיבלו שדה בשותפות , שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושאר כל עבודותהשדה , וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעדעבודתם ).

[798] ומכלמקום מועיל תנאי , כמבואר בפניםס " ג ( ואם מתחלה בשעה שקבלו השדה התנה הישראל עם הנכרי , שביום השבת לא יהיה מוטל כלל על הישראל לעבוד בשדה , רק על הנכרי לבדו , וביוםאחד בחול יהיה מוטל על הישראל לבדו , הרי זהמותר ). הרי שבמקום שמועיל תנאי , אינו צריך להיות עד עולמי עד .

[799] שכיוןשצריך למכרו על תנאי ( ואינו יכול להקנות לו בלאתנאי , שהרי אז יפסיק הנכרי את כל עבודתו בתנור בימיהחול בשביל הישראל ), לכן לא הוי קניןגמור .

[800] ראהגם לקמן ד " ה ועיין בתוספת שבת ( דמלשון הגהות אשר " י מבואר בהדיא , דהחילוק ביןהתנו דבשותפות להתנו דהכא , דהתם מקנה לו לעולם והכאאינו מקנה לו לעולם חלק בתנור , משמע בהדיא דהכא גם כןמקנה לו חלק בתנור , אלא שאינולעולם ).

[801] " כיון שאם לא היה מסיק בשבת לא הי ' האופה מסיק לישראל בחול , אםכן הוה ליה כמשכיר תנורו ".

[802] ס " ק יח ( נראה לי דאין שייך כאן שכר שבת כלל , דהא אין העכו " ם נותן לו שכירותכלל , רק שקנהממנו המכס , והוה ליה כאלו קנה ממנו סחורה ).

וכן הוא לעיל שם סט " ו ( הרי מכרו לו לגמרי ליוםזה , ואין כאן שכר שבת כלל , שאין הנכרי נותן לו שכר כלל אלא קנה ממנו לגמרי ליום זה ).

משא " כ כאן שהתנור שלו , והקניןאינו גמור , אם כן הוי כשכירות ואסור משום שכרשבת .

[803] כאן בס " ק ג ( לומר לאופה טול אתה ב ' וג ' ימים ואניב ' וג ' ימים שרי , דהוה ליה שכר שבתבהבלעה , ובאופן זה התיר ר " ת להתנות ).

וכן הוא בפנים סי " ב ( מותר לו להתנות עם הנכרי ( מתחלה ), שיטול לעצמו שכר ב ' אוג ' ימים , וכנגד זה יתן להישראל שכר ב ' או ג ' ימיםאחרים , אף על פי שהשבת הוא באותן הימים שנוטל הנכריוכנגדו נוטל הישראל , אין בזה איסור משום שכרשבת , כיון שנוטלו בהבלעה עם יום אחר ). והיינו שצריך שניהם , הבלעה , ולהתנות שמקנה לוחלק בגוף התנור .

[804] שאםיסיק בחול לישראל , אזי הוא קנוי לו להסיק לעצמובשבת .

שאף שנתבאר לעיל שאין זה קנין גמור להתיר שכרשבת , מכל מקום סגי בקנין זה כאן שלא יהי ' נראה כמעמיד פועל בידים .

[805] דמיירי כאן בקנין בתנאי שיסיק עבורו בימי החול .

[806] ע " ז שם ( ולא הודה ר " ת לזה , ונראה לו ... מכל מקום הוי כאילו מעמיד פועלבידים ).

[807] בתוס ' שם ( מעשה כך היה בימי רבינו תם , גבהישראל אחד בחובו תנור אחד מעובד כוכבים , והיה לו לאופההמסיק התנור חלקו בתנור , והיה לו ליהודי ליטול כך וכךימים בחלקו ולאופה כמו כן כך וכך , ולא התנו מתחלה זהלזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ... ר " ת באותו מעשה דתנור צוהלקבל החוב מן העובד כוכבים , ולחזורולהלוות , ולהתנות מתחלה ).

ועל זה כתב המ " א ס " ק ג ( דהוה ליה שכר שבת בהבלעה , ובאופן זה התיר ר " תלהתנות ).

[808] ד " ה ואהא דשרינןבהתנו ( אם התנו מתחלה קודם שקנו השדה , שלא יהיה לישראל חלק בו ביום השבת ).

וכן הוא בפנים ס " ג ( דכיון שהתנה עמו בשעהשקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת , נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל ).

[809] עתהבא לבאר הטעם שכאן מועלת הקנאה זו , אף שלענין שותפותבעסק אינה מועלת אלא כשהתנה בתחלת השותפות . וגם בנידוןדידן צוה ר " ת שצריך להתנות בתחלתההסכם .

ומבאר זאת בכמה אופנים . ונשאר בספק אם גם בנידון דידן צריך להתנות בתחלתההסכם .

[810] סעיף ג ( היכא שלאהתנו בתחלה , יש תיקון על ידי שיחזיר המוכר להם דמיהקרקע , או ימכרוהו לאיש אחר , ויחזרו ויקנוהו בשותפות , ויתנו בשעת הקניה . ואםנשתתפו בחנות ולא התנו , יחזור כל אחד ויטולחלקו , ויבטלו השותפות , ואחר כך יחזרו להשתתף , ויתנו בתחלה . ואם קבל הקרקעלעשות בו מלאכה בשותפות , יבטלו השיתוף וימחלו זהלזה , ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנובתחלה ).

ונתבאר מקורו בב " י ד " ה ואם לקחו ( שצוה ר " ת לקבל החוב מן הגוי , ולחזור ולהלוות ולהתנות מתחלה עכ " ל . ונראה דהוא הדין אםנשתתפו בחנות ולא התנו מתחלה , שיחזור כל אחד ויטולחלקו ויבטלו השותפות , ואחר כך יחזרולהשתתף , ויתנו בתחלה טול אתה חלקך בשבתוכו '. ואם נשתתפו במלאכה ימחלו זה לזה התנאים שביניהםויבטלו השיתוף , ויחזרו להשתתף ויתנו קודם השיתוף טולאתה בשבת ).

וכן הוא בפנים סט " ו ( כל מקום שמועיל אםהתנו , אם לא התנו בתחלה בשעה שנשתתפו , יש תיקון , על ידישיבטלו השיתוף וימחלו זה לזה התנאים שביניהם ויחזרו להשתתף ויתנו בעת השיתוף . ואם נשתתפו בחנות ולא התנו בתחלה , יחזרו ויקחו כל אחד חלקו ויבטלו השותפות , ואחר כך יחזרו להשתתף ויתנו בתחלה . ואם לקחו שדה בשותפות ולא התנו בתחלה , יבקשו מהמוכר שיחזור להם דמיהם ואחר כך יחזרו ויקנו ממנו קנין חדש ויתנו בעתהקנייה ).

[811] שהריבשו " ע ( ס " א ואילך ) מיירי ב " ישראלוגוי שיש להם שדה או תנור או מרחץ או רחיים של מים בשותפות , או שהם שותפין בחנות בסחורה ". דהיינו ( שלא מדובר כאןבתנור שכל אחד מהם משתמש בו לעצמו , כיאם ) שהוא עסק שלהם בשותפותש " המלאכה מוטלת על שניהם ".

ולמדים זאת מדין הברייתאע " ז כב , א ( ישראל ועובד כוכביםשקיבלו שדה בשותפות ), ופירש " י ( ומשקיבלוה הוטלה עלשניהם לעסוק בה ביחד ).

ובזה לא שייך שימכור לנכרי את המלאכה המוטלתעליו בימי השבתות ; אלא אם כן נשתתפו מחדש באופן שכלמלאכת השבת היא רק על הנכרי , ולא עלהישראל .

וכן הוא בפנים ס " א ( ישראל ונכרי שקיבלו שדהבשותפות , שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושארכל עבודות השדה ). שעל זה מועיל מה שהתנובתחלה , כמבואר בפנים ס " ג ( דכיון שהתנה עמו בשעהשקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת , נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל , אלא כולה מוטלת על הנכרי לבדו בשבת ). ובזה מיירי גם בסט " ו שהםשותפים בעסק והמלאכה מוטלת על שניהם , לכן צריכיםלהתנות בתחלה .

[812] אףשגם מעשה דר " ת מיירי בתנור שהוא עתה של הישראל לבדו ( לפי התוס ' שם , כדלקמן ), שהוא נידון דידן . ומדוע אם כן לא סגי במה שהישראל מקנה לנכרי עתה את התנור לימיהשבתות .

[813] ישלומר שלטובת הישראל יעץ כן ר " ת .

[814] ואזהי ' הנכרי מפסיק להסיק לישראל בימי החול , שעדיין ישארו ימי השבת של הנכרי , שהישראל הקנה לו .

משא " כ כשמקבל ממנו וחוזר ומלוה לו על שעבוד התנור , כולל גם החצי של הנכרי . אזיאם יפסיק הנכרי להסיק עבור הישראל בימי החול , יגבההישראל בחובו את כל התנור , גם את החצי שלהנכרי .

[815] ש " צוה לקבל החוב מן העובדכוכבים , ולחזור ולהלוות , ולהתנות מתחלה ", " ולא צוהלהקנות לו באחד מדרכי הקנייה ".

[816] סעיף לה ( מותרלומר לו שיעשה מלאכה לצורך עצמו , או לצורך נכרי אחר ... אבל אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשהבו מלאכתך בשבת , ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץהזה שהמלאכה נעשית בו , כגון שאומר לו טול בשר זה ובשלאותו לצרכך בשבת ).

[817] ס " ק כט ( אסור ליתן לו בשר שיבשל לעצמו , אבל מותר לומר לו בשל בשר שלך ).

[818] שהריתמורת זה שהנכרי מסיק בשביל עצמו בימי השבת , הוא מסיקבשביל הישראל בימי החול , ואם כן יש לישראל הנאה ממלאכתהנכרי בשבת .

[819] תוכןהלכה זו , כאשר יש לישראל הנאה מהמלאכה , שנתבאר כאן ולקמן שם :

בהגהות מרדכי רמז תנט ( נראה לומר שאיסור אמירה לנכרי אינו אלא בדבר שישראלנהנה , שאומר לנכרי עשה מלאכתי , כבה לצרכי הדלק לצרכי , אבל מותר לומר לנכרי עשה מלאכתך ).

וכן פסק הרמ " א ביו " ד סי ' רצז ( הב ') ס " ד ( כל אמירה לעובד כוכבים , אפילו באיסור לאו , אסורה . אם לא שהעובד כוכביםעושה להנאת עצמו ).

וכן פסק המ " א בסי ' שזס " ק כט ( והגהות מרדכי פ " ה , דבדבר שאין הישראל נהנהממנו מותר לעכו " ם לומר לעשות ).

אמנם חלק עליהם הש " ך ביו " ד שםס " ק ד ( משמע דכשהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו מותר ... אבל ... נתבאר לך מדבריהתוס ' והאגודה והרא " ש והנ " י דאפילו העובדכוכבים עשה להנאת עצמו אסור בדבר של ישראל , ודלא כהגהתמרדכי שכתב הרב ).

ועל כן אינו מחלק בין יש בזה הנאה לישראל אולאו , אלא מחלק בין עושה בשל ישראל לבין עושה בשלנכרי , כמבואר בנימוקי יוסףב " מ נג , א ( ושמעינן מינה לעניןסוגיא , דישראל דאומר לעובד כוכבים חסום פי פרתי ודושבה דישה שלך , או חסום פרתך ודוש בה דישהשלי , אסור משום אמירה לעובד כוכבים , שהרי עושה מלאכת איסור בדבר של ישראל . ולא דמי להא דתניא במכילתא [ סדר בא פרשה ט '] דבמלאכתהעובד כוכבים ליכא משום אמירה לעובד כוכבים , דשאני התםשאינו עושה בשל ישראל כלום ).

וכדעת הש " ך נפסק לקמן סי ' שזסל " ה ( מותר לומר לו שיעשה מלאכה לצורך עצמו , או לצורך נכרי אחר , ואפילואם מגיע לישראל הנאה מזה ... אבל אסור לישראל לומר לוטול כלים אלו או חפץ זה ועשה בו מלאכתך בשבת , ואפילואם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזה שהמלאכה נעשית בו , כגון שאומר לו טול בשר זה ובשל אותו לצרכך בשבת , ואפילו אין מזונותיו עליו , שאין לו שום ריוח באמירה זו , ואדרבה מפסיד הוא , אעפ " כ כיון שאומר לו לעשותמלאכה בשלו הרי זה נראה כשלוחו ), וסל " ח ( שמותר לומר לנכרי עשה מלאכתך , אף אם מגיע מזה ריוח לישראל כמו שנתבאר לעיל ). סי ' שכהס " ב - ג ( אם הנכרי עומד בחוץ ופשטידו לפנים שידוע וניכר הוא שיוציא , אסור ליתןלפניו , מפני שנראה כנותן לו על מנתלהוציא . ואף שמוציא להנאתו ולא בשבילישראל , מכל מקום כיון שדבר זה שהוא מוציא נותנו לוהישראל משלו אסור , מטעם שנתבאר בסי ' ש " ז ... במה דברים אמורים בחפצים של ישראל , אבל חפצים של נכרי מותר ליתנם לו , שאף שנראה כנותן לו על מנת להוציא אין בכך כלום , כיון שאינו מוציא בשביל הישראל אלא בשביל עצמו , והחפץ אינו של ישראל . ואפילו לומר בפירוש עשה מלאכתך בחפצים שלך מותר כמו שנתבארשם ).

וכן הוא לקמן הלכות שאלה ושכירות וחסימהסכ " ט ( אסור לומר לנכרי חסום פרתי ודוש בה דישה שלך , או מלאכה אחרת של נכרי , אףעל פי שאין הישראל נהנה בזה , הואיל ונעשה איסור במהשהישראל מוסר לו משלו , שהיאפרתו ).

*

והנה לדידן מובן הטעםשר " ת " צוה לקבל החוב מן העובד כוכבים , ולחזור ולהלוות , ולהתנותמתחלה ", " ולא צוה להקנות לו באחד מדרכיהקנייה ".

שהרי כשמקנה לנכרי את התנור אסור לו לומר עשהמלאכתך בשבת , משא " כ כשקונה מחדש ומתנה מתחלה , " הוה ליה כאומר לו עשה בשלך , שאין בזה משום איסור אמירה ".

משא " כ לדעת המ " א , שאינו מחלק בין אם הוא של ישראל או של עכו " ם , אלא בין אם הישראל נהנהממלאכה זו או לאו ; אם כן מדוע הוצרך " להתנות מתחלה " דוקא .

על זה מתרץ בשני אופנים :

( א ) אפשר שגם המ " א מודה לחילוקושל הנימוקי יוסף ( אם הוא בשל ישראל או בשלנכרי ). והיינו , שאם הוא של ישראל אינו אסור אלא כשיש לישראל הנאה מהמלאכה , משא " כ אם הוא שלנכרי מותר בכל אופן אפילו אם הישראל נהנה . ולכן הצריךר " ת שיחזירו ויקבלו שוב בתנאי , שאז " אינו נותן לוכלום משלו , והוה ליה כאומר לו עשה בשלך , שאין בזה משום איסור אמירה , אף שיש בזה הנאה לישראל ".

( ב ) שבאמת המ " א אינו סוברכחילוק של הנימוקי יוסף לענין אמירה לנכרי . אבל מכלמקום מודה כאן , כיון שאין כאן אמירהלנכרי , רק " מחזי כמעמיד פועל בידים ", ובזה מודה גם המ " א להתיר " כשאינו נותן ומקנה לו כלום משלו ". ולכן " צוה לקבלהחוב מן העובד כוכבים , ולחזור ולהלוות , ולהתנות מתחלה ", " ולא צוה להקנות לו באחד מדרכי הקנייה ".

ומסיק לקמן ד " ה ואף להמ " א ( מכל מקום יותר נראה דסבירא ליה כפירוש הראשוןדלעיל ), ושם ( הערה 854 ).

[820] ולפיביאור זה , אפשר שאף בנידון זה לא סגי במה שמקנה לנכריחלק בתנור , אלא צריך שהקנאה זו תהי ' בתחלה , כאמורבפנים סי " ב ( אבל מותר לו להתנות עם הנכרי ( מתחלה )).

[821] עתהבא לבאר מה שנתבאר לעיל , ובפניםסי " ב ( אין תנאי זה מועיל אלא כשהקנה לו חלק בגוף התנור ).

אמנם לא כן נתבארברמב " ם פ " ו הי " ז ( המשתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה או בחנות , אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו , מותר ). וכן הואבשו " ע ס " א ( שהעתיק לשוןהרמב " ם ).

וכן נפסק בפנים ס " ד ( ישראל ונכרי שהיו שותפיןבמלאכה או בסחורה בחנות , אם התנו מתחלה בשעה שנשתתפושיהא שכר יום השבת לנכרי בלבדו הן רב הן מעט , ושכר יוםאחד אחר השבת כנגדו לישראל בלבדו , הרי זהמותר ).

הרי לא נזכר כלל שמקנה לו בגוףהסחורה , והתנאי הוא רק " שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו ".

ולכאורה מה מועיל מה שהתנו שיהיה שכר השבת לנכרילבדו , לפי האופן השני הנ " ל ( שצריך " שלא יהיה חלק להישראל מעולם בתנור בשבת "), הרי בתנאי האמור כאן נשארת הסחורה של שניהם , וכל התנאי הוא רק ששכר השבת יהי ' רק לנכרי .

[822] הלכהזו של הרמב " ם והשו " ע , שמועיל תנאיזה , מובנת יותר לשיטת המ " א הנ " ל , שגם בעושה מלאכה בשל ישראל מותר לומר לנכרי , אם אין לישראל הנאה מהמלאכה .

ולכן מועיל תנאי זה ( אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו ), שאז אין לישראל הנאה ממלאכת הנכרי בשבת , ומותר לדעת המ " אוסיעתו .

[823] כמובא לעיל דעתו ( ושכן קיי " ל ), דבשל ישראל אסורה אמירה אפילו בלא ריוח לישראל . אם כן מה מועיל מה שהתנו שהריוח ממלאכת השבת היא רק לנכרי , ולא לישראל .

[824] שמכלמקום מודה כאן , כיון שאין כאן אמירהלנכרי , רק " מחזי כמעמיד פועל בידים ", בזה מודה הש " ךלרמ " א ומ " א וסיעתם , שאם אין הישראלנהנה מהמלאכה בשבת , לא איכפת לנו במה שהוא בשלישראל .

והוא כעין המבואר לעיל לענין מעשהדר " ת , לדעת המ " א , ש " מכל מקום כשאינונותן ומקנה לו כלום משלו לא מחזי כמעמיד פועל בידים ".

כך גם כאן , בהלכה שברמב " םושו " ע , שכיון שאין כאן אמירה לנכרי , רק " מחזי כמעמיד פועלבידים ", בזה מודה הש " ך לרמ " אומ " א וסיעתם , שאם אין הישראל נהנה מהמלאכה בשבת , לא איכפת לנו במה שהוא בשל ישראל .

וכן מסיק לקמן בסוף הקונטרס אחרון ( שאף לדעת התוספות וסיעתם שהביאהש " ך ... דהתם אומר לו בפירושלעשות , אבל הכא ... כמ " ש לעיל ), ושם ( הערה 893 ).

ולכן הצריך להתנות " שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו ", שאז אין ריוח לישראל ממלאכתו בשבת .

[825] זהשנתבאר כאן לענין חנות , שאין כאן אמירהלנכרי , אלא שאם יש ריוח לישראל מחזי כמעמיד פועל ( ולכן צריך להתנות שלא יהי ' לו ריוח ).

וכן לענין תנור , שנתבאר לעיל שאין כאן אמירה לנכרי , אלא שכיון שיש ריוח לישראל מחזי כמעמיד פועל ( ולכן צריך להתנות שלא יהי ' התנור שלו בשבת ).

מצינו כהאי גוונא ברא " ש פ " קסל " ו ( אם ישכירם לו חוץ משבתות לא יתן לו כל שכירותיו , הלכך כיון שיש ריוח לישראל במה שהכלים נשכרים אצל הנכרי , מיחזי מלאכה שנכרי עושה בהן בשבת כשלוחו של ישראל ).

[826] סעיף ב ( דכיון שיש ריוח להישראל במה שהכלים נשכרים לנכרי גם ביום השבת ... הרי נראה כאלועושה בשליחות הישראל , שצוהו לעשות בשבת כשהשכירם לו אתמול , כיון שיש ריוח לישראל במהשהוא רשאי לעשות בשבת ).

[827] ס " ק א ( דמדינא שרי להשכירו לעכו " ם , שיתן לו כך וכך בין יסיקבו העכו " ם או לא יסיקנו ).

וכן הוא לעיל שם ס " ו ( אבל אם רוצה הישראללהשכיר המרחץ לנכרי שיעבוד בו הנכרי בכל אימת שירצה ולא יהיה מוכרח בעבודתו , ויטול כל השכר לעצמו , רקשיתן להישראל דבר קצוב בכל שנה או בכל חדש , ביןשיסיקנו או לא יסיקנו , מן הדין היהמותר ).

[828] בפניםסי " ב , בתנור של ישראל , שהנכרימסיק בשבת בשביל עצמו ובחול בשביל הישראל .

[829] קונטרס אחרון סק " אד " ה ועוד יש לומר והוא עיקר ( בשכירות כלים שמשכיר לו בין שיעשה בין שלאיעשה , כמ " ש המ " א סי ' רמ " ג לעניןשדה , ואין לו ריוח מיום השבת אלא בשעה שמשכיר לו שמרבהלו דמים גם בעד השבת , לפיכך אין האיסור תלוי אלא בשעתהשכירות ולכן מותר בד ' וה ').

[830] עתה בא לבאר את האמור לעיל ( לפני המוסגר ), שצריך להתנות " שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו אם מעט אם הרבה , ושכר יום אחר כנגד יום השבת לישראל לבדו ), שאז אין ריוח לישראל ממלאכתו בשבת .

שאם כן אמאי שנינו בברייתאע " ז כב , א ( ישראל ועובד כוכביםשקיבלו שדה בשותפות , לא יאמר ישראל לעובד כוכבים טולחלקך בשבת ואני בחול ).

וכן הוא בפנים ס " א ( ישראל ונכרי שקיבלו שדהבשותפות , שיהיה מוטל על שניהם לעמול לחרוש ולזרוע ושארכל עבודות השדה , וכשיגיע הקציר יטלו חלק בפירות בעדעבודתם . לא יאמר הישראל להנכרי , עבוד אתה בשבת , וכשיגיע הקציר תטול חלקך בפירות כנגד עבודתך גם בשבתות , ואני אעבוד כנגד זה יום אחד בחול , ואטול חלקי בפירות כנגד עבודתי בחול ).

והרי על ידי אמירה זאת שוב אין הישראל נהנהממלאכת הנכרי בשבת .

ומדוע אם כן צריך להתנות כן דוקא בתחלת השותפות ( או לבטל השותפות ולהתנות כן מתחלה ).

[831] כמבואר בפנים ריש ס " י ( וכן הדין במרחץ ורחיים וחנות ), ושם נסמן ( הערה 679 ).

[832] שאיןהכי נמי , שעל ידי אמירת טול כו ' סגי שלא תהי ' לישראל הנאה .

אמנם כאן מיירי שהם שותפים בעסק , שיש בזה שני טעמים לאיסור :

( א ) שיש ריוח לישראל ממלאכת הנכרי בשבת , ונראה כעושה בשליחותו .

( ב ) שהמלאכה מוטלת על שניהם , ונראה כמעמיד פועל במקומו .

ואף שעל ידי אמירת טול כו ', לא תהי ' הנאהלישראל . מכל מקום עדיין נראה כמעמיד פועלבמקומו , כמבואר בפנים ס " א ( מכל מקום כיון שעבודתהשדה מוטלת בכל יום ויום על שניהם בשוה חצי יום על זה וחצי יום על זה , אם כן כשהישראל אומר להנכרי שיעבוד בשבת כל היום , והוא יעבוד כנגד זה יום אחד שלם בחול , הרי זה כמעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכתו בשבת ).

לכןצריך להתנות מתחלה , כמבואר בפנים ס " ג ( דכיון שהתנה עמו בשעהשקיבל עליו עבודת השדה שלא יהיה מוטל עליו כלל בשבת , נמצא שבשבת אין להישראל חלק בשדה כלל , אלא כולה מוטלת על הנכרילבדו בשבת , ואין הנכרי עושה כלל בעד הישראל , וכולה מוטלת על הישראללבדו ביום אחד בחול ).

וזהו גםהפירוש בפנים סט " ו ( אם נשתתפו בחנות ... לקחו שדה בשותפות ... ויתנו בעתהקניה ), שמהשצריך להתנות הוא בשני פרטים אלו :

( א ) שכל עבודת השבת היא על הנכרי .

( ב ) שכל ריוח יום השבת היא של הנכרי .

[833] עדעתה נתבארה שיטת ר " ת ( בפירוש השני ), בתנור שלישראל , שצריך להתנות בתחלה , כיון שיש ריוח לישראל ממלאכת הנכרי בשבת , והוי כמעמיד פועל בשבת .

אמנם לפי זה יוקשה מה שהתוספות מביאיםראי ' לר " ת מדין שותפין במרחץ שבתוספתא לדין תנור של הישראל , שצריך להתנות דוקא בתחלה .

שהרי כבר נתבאר שבשותפין בעסק אין ריוח לישראלכו ', והאיסור הוא משום שהמלאכה מוטלת עלשניהם . ואילו בתנור של ישראל כבר נתבאר שהמלאכה אינהמונחת על שניהם , והאיסור הוא משום ריוח הישראל ממלאכתהנכרי בשבת . ואם כן אין למדים מדין שותפין במרחץשבתוספתא לדין תנור של הישראל , שצריך להתנות דוקאבתחלה .

ועל כרחך צריך לומר , ששיטת ר " ת שהאיסור בשניהםאינו מטעם שמלאכה מוטלת על שניהם ( כמו בשותפיםבעסק ), ולא מטעם ריוח הישראל ( כפי שנתבאר עד עתה לענין תנור של ישראל ), אלא מטעם שכשאומר לו טול אתה של שבת הרי זה כאילו אמר לו בפירוש לעשותמלאכה בשבת בשל ישראל . וזה לומד ממרחץלתנור , שאין להתיר בשניהם אלא כשהתנובתחלה , שאז מעולם לא היו התנור והמרחץ שייכים לישראלבשבת , ולכן מותר אפילו לומר לו לעשות מלאכתובשבת .

[834] שבמעשה דר " ת יש שניפירושים :

( א ) כפירוש התוס ' הנ " ל , שהישראל גבה בחובו את כל התנור , והי ' לו אופה שאופה בימיהשבת לצורך עצמו , ותמורת זאת אופה בימי החול בשבילהישראל .

( ב ) כפירוש הרא " שוס ' התרומה ( שיובאו לקמן בסמוך , ובהערות 850 - 851 ), שגבה רק החצי מהתנור בחובו , ונשארו שותפים בעסק התנור , והמלאכה מוטלת על שניהם .

והנה לפירוש הרא " ש וסיעתו , כל ההלכה שלר " ת אינה שייכתו לנידון דידן , שהתנור הוא של ישראל . ואנו דנים כאן במעשה דר " תלדעת התוס '.

[835] שבתוספתא דמאי פ " והי " ג ( ישראל ונכרי שלקחו ... אתהמרחץ , אין רשאי שיאמר לו תהא שבת בחלקך וחולבחלקי . ואם התנה עמו מתחלה על מנת לעשות כןמותר ).

ועל זה כתבו התוס ' בע " ז שם ( ובתוספתא דמסכת דמאי תניא ישראל ועובד כוכבים שלקחו שדהומרחץ בשותפות , לא יאמר לו ישראל לעובד כוכביםכו '. קצרו של דבר , בין כרם בין שדה בין מרחץ או תנור , אם לקחו ישראל ועובד כוכבים בשותפות , אסור לומר טול אתה חלקך כו ', אלא אם כן התנו מתחלה קודם שלקחוהו ).

[836] שבתוספתא שם הי " ב ( גר ונכרי ... ירשו את המרחץ , רשאי שיאמרלו תהא שבת בחלקך וחול בחלקי ).

ופירשו שם המפרשים , דהיינו שהתנה כן קודם שבא לרשותו ( דמן התורה אין הגר יורש , ואינו שלו עד שיבואו לידו ). אבל אם בא כבר לרשותו , שובאין להם תקנה כלל .

וברא " ש שם פ " אסכ " ד ( התנור הוא של שניהם בכל יום בשותפות , כיון שלא התנו מתחילה , והויכאילו מעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכה בשבת , והוא שיעשהבמקומו למחר . והכי איתא בתוספתא עובד כוכבים וגר שירשומרחץ מאביהם , לא יאמר לו הגר טול אתה בשבתוכו ').

שלא שייך בזה התקנה שלר " ת ( לקבל החוב כו '), וגם לאשייך התקנה שבפנים סט " ו ( לבטל השותפות ולהשתתף מחדש ), שהרי ירשוהו יחד ( ולאקנוהו ).

אמנם לא נתפרש כאן , מדוע לא יועיל מה שמבואר בשו " ע ס " ג ( או ימכרוהו לאיש אחר , ויחזרו ויקנוהו בשותפות , ויתנו בשעת הקניה ). וגםבפנים סט " ו השמיט רבינו עצה זו ( ראה לעיל הערה 696 ).

[837] לכאורה הכוונה בזה , דכיוןדמיירי בבנים שירשו מאביהם את המרחץ , מסתמא לא מיירישהמלאכה מוטלת על שניהם . והוי כמעשה דתנור שלישראל , שנתבאר לעיל שאין המלאכה מוטלת עלשניהם . ומכל מקום אין להם תקנה אחר שירשו בלאתנאי .

[838] כמצויין לעיל ( הערה 832 ).

למדנו מכך , שאם הם שותפין במרחץ , ואיןזה עסק שהמלאכה מוטלת על שניהם , סגי במה שאומר לו " תהא שבת בחלקך וחול בחלקי ". ואינו צריך להתנות בתחלה דוקא . וכמבואר לעיל , שאחר שהתנוכן שוב אין ריוח לישראל ממלאכת השבת .

[839] ושםגם לדידן צריך לקבל החוב כו ' ולהתנותמתחלה , כאמור בפנים סי " ב ( אבל מותר לו להתנות עםהנכרי ( מתחלה )).

[840] לפיהאופן השלישי הזה , שר " ת הצריך להתנות בתחלה אפילו במקום שאין המלאכה מוטלת על שניהם , ואפילו במקום שאין ריוח לישראל . ואשר לא קיי " ל בזה כדעתר " ת .

לפי זה אפשר שגם במקום שיש ריוח לישראל לאקיי " ל כוותיה להצריך להתנות בתחלהדוקא .

וכבר נתבאר לעיל ( הערה 682 ), שמטעם זה הכניס רבינו את תיבת " מתחלה " ( בפניםסי " ב ) במוסגר , מחמת הספק אם צריךלהתנות מתחלה דוקא .

[841] שהצריך להחזיר החוב כו ', כדי שיהי ' התנאי בתחלתההסכם .

[842] מכלמקום דינו כאומר ממש לעשות , וכמעמידבידים .

[843] ב " מ צ , א ד " ה חסום ( לומר לנכרי בשבת הילך בשר ובשל לצרכך ... אמר ר " י ... אותו דבר שאומר לנכרי לעשות , הוא אינו יכול לעשות , כמו לבשל או לחסום ). וכמובאלעיל ( הערה 819 ) מהש " ך סי ' רצז ( הב ') ס " ק ד ( נתבאר לך מדברי התוס ' והאגודה והרא " שוהנ " י , דאפילו העובד כוכבים עשה להנאת עצמו , אסור בדבר של ישראל ).

[844] כמבואר בפנים ס " א ( כיון שעבודת השדה מוטלת בכל יום ויום על שניהםבשוה , חצי יום על זה וחצי יום על זה ), ושם נסמן ( הערה 634 ), שכן פירשו רש " יור " ן , שלא אסרו אלא מטעם שמלאכה מוטלת על שניהם .

ואף ששם מיירי שאין ריוח לישראלמהמלאכה , ואילו כאן בתנור של הישראל ( שהנכרי מסיק בחול בשביל הישראל תמורת מה שמסיק לעצמובשבת ) יש ריוח ממלאכת שבת לישראל .

מכל מקום , כיון דלא קיי " לכר " ת במקום שאין ריוח לישראל , אפשר דלא קיי " לכוותיה אף במקום שיש ריוח לישראל , ואין צריך להתנותמתחלה אלא במקום שהמלאכה מוטלת על שניהם .

[845] כמבואר בפנים כאן סי " ב ( דכיון שמסיק בשבת בתנורו של ישראל , ויש ריוח לישראל בהיסק השבת , שאם לא היה מסיק בשבת לעצמו לא היה מסיק לישראל בחול , הרי נראה כאלו מסיק בשבת בשביל הישראל ובשליחותו שצוהו לעסוק בשבת ), ולא כמעמיד ממש .

[846] קונטרס אחרון ס " ק אד " ה והרוחה ( דכיון שיש לישראל ריוח נכסים ממש ממלאכה זו , אזי מחזי כעושה בשליחותו , כמבואר ברא " ש סוף פרק קמאדשבת ). וכדלקמן סי ' רמו ס " ב ( נראה כאלו עושה בשליחות הישראל , שצוהו לעשות בשבת כשהשכירם לו אתמול , כיון שיש ריוח לישראל במה שהוא רשאי לעשות בשבת ).

[847] אפילועתה ( ולא מתחלה ).

[848] אףשאינו קנין גמור , כדלעיל בתחלת הקונטרס אחרון ( והערות 799 - 801 ).

[849] ולכןלדידן אפשר דאין צריך להתנות " מתחלה " במעשה דתנור .

[850] סי ' קמז ( אבל אם הקצירה או בצירת הכרם מוטלת עלשניהם , וכן תנור שיש לו לישראל חלק בו עםהעכו " ם , בזה הדבר יש שהיו רוצין להתיר לומר לעכו " ם תקצור בשבת ויהיה שלך , אותאפה בתנור ויהיו שלך הככרות של אותו היום , ואני אושלוחי אקצור ואאפה בחול בתנור ואטול לעצמי ... ולרבינותם לא נתיישב לו טעם זה , וצוה לבעל התנור להחזיר המלוהלקבל חובו מן העכו " ם ולחזור ולהתנותמתחלה ).

הרי שגם במעשה דתנור דידן , לא אסר ר " ת אלאמטעם שהמלאכה מוטלת על שניהם .

[851] ע " זפ " א סי ' כד ( מעשה היה בישראל שגבהחצי תנור בחובו מעובד כוכבים אחד , שלא התנו מתחילה טולאתה בשבת ואני בחול , והיה ר " י רוצה להתיר ... ולא הודהלו ר " ת ... שהרי התנור הוא של שניהם בכל יום בשותפות , כיון שלא התנו מתחילה , והויכאילו מעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכה בשבת והוא שיעשה במקומו למחר ).

הרי מפרש שמעשה דתנורדר " ת הי ', שאחר גביית התנור היו שניהם שותפים בעסק התנור , שהמלאכה מוטלת על שניהם . ולפי זה אין ללמוד כלום ממעשה זה לנידון דידן .

[852] בס ' התרומה שם ( מוטלת על שניהם , וכן תנור שיש לו לישראל חלק בו עם העכו " ם ).

ולפי זה מודה גם ר " ת שבתנור של ישראל ( כבנידוןדידן , בפנים סי " ב ) סגי במה שמקנה לו אחרכך .

[853] סי ' שזס " ק כט ( דבדבר שאין הישראל נהנה ממנו מותר לעכו " ם לומר לעשות ). ומפשטותדבריו נראה שאין שום חילוק בין אם המלאכה היא בשל ישראל או בשל נכרי , שכל מקום שהישראל נהנה מהמלאכה אסור לומר לו לעשות .

ולפי זה אינו מובן מה תועיל הקנאה זוכאן , הרי גם אחר ההקנאה יש ריוח לישראלמהמלאכה .

[854] שהובאו לעיל ד " ה ועוד ישלפרש , ב ' אופנים בבאור שיטת המ " א ( לדעת המ " א שפירש בסי ' ש " ז , דאף כשנותן לו , אין איסור אלא כשיש לו הנאה מזה , מכלל דכשאומר לו עשה בשלך שרי בכל גוונא . ואף אם אין כן דעת המ " א ).

ונתבארו ב ' האופנים לעיל שם ( הערה 819 ):

( א ) שגם המ " א מודה שיש חילוק אםהמלאכה היא בשל ישראל או בשל נכרי . והיינו , שאם הוא של ישראלאינו אסור אלא כשיש לישראל הנאה מהמלאכה , משא " כ אם הוא של נכרי מותרבכל אופן אפילו אם הישראל נהנה .

( ב ) שהמ " א אינו סובר לחלק כללבין אם המלאכה היא בשל ישראל או בשל נכרי ( וכל החילוקהוא רק אם הישראל נהנה מהמלאכה או לאו ).

ועל זה כותב כאן , שיותר נראה כפירוש הראשון . ואם כן מובן גם לדעת המ " א , מה שצריך להקנות כאןלנכרי את החלק בתנור .

וההוכחה שמועלת הקנאה זו עתה , אף לדעת המ " א , שהרי בהגהות אשרי מיירישמקנה עתה , ועל זה כתב המ " א שאם הוא בהבלעה מועלת הקנאה זו ( כמועתק לעיל הערה 803 ).

וכן הובאה מסקנא זו בדבריו לקמןד " ה והכא קיי " ל ( על כרחך צריך לומר כןלדעת המ " א כמו שנתבאר ).

[855] המועתק לעיל ( הערה 792 ).

[856] לאנזכר בדבריו כלל שהישראל קנה את התנור . אלא מייריבתנור שתמיד הי ' של הישראל .

[857] שאםהיתה הכוונה שיתנה בעת קניית התנור , שחלקו שייךלנכרי , לא שייך לשון " יקנה לו חלק ", שפירושוהוא , שהישראל בעל התנור מקנה חלקולנכרי .

[858] שמהשכתב המ " א כאן ס " ק ג " לומר לאופה טול אתהב ' וג ' ימים ואני ב ' וג ' ימים שרי , דהוה ליה שכר שבת בהבלעה , ובאופן זה התיר ר " תלהתנות ", אי אפשר לומר שהכוונה היא להתנותבתחלה , באופן שמעולם לא הי ' חלק זה של התנור של ישראל . שאם כן לא הי ' מצריךהבלעה , שהרי אין כאן שכר שבת מהתנורשלו .

[859] ע " ז כב , א ד " ה לא יאמר ( שכל התנור של ישראל הוא , והוה ליה כמשכיר תנורו בשבת ).

[860] רישסי " ב , שתיבת " מתחלה " לא נכתבה אלא במוסגר .

[861] ס " ק ג ( ולא שרי אלא באופן זה , שישכיר תנורו לעכו " ם על קצתימות חול וגם שבת בכלל , כדי שבשכר זה יסיק לצורךהישראל כמה ימי החול , דאז הוי שבת בהבלעהושרי . וגם זה לא שרי אלא דווקא בהתנו מתחילה לעשות כןבאופן זה . אבל אם מתחלה כבר קיבל את האופהבסתם , שיסיק את תנורו ויחלוק עמו שוה בשוה בכל יוםוים , ואחר כך החליף את משכורתו ואומר לו טול לעצמךג ' ימים ושבת בכלל ואני אטול ג ' ימים מימות החול , הוי ליה כמחליף עמו ואומר , בשביל זה שאני נוטל ג ' ימיהחול כולו לעצמי לבד , ואני נוטל חלק שלך , נגד זה עבור אתה ג ' ימים ושבת בכלל , ותטול בהןחלק שלי , נגד מה שנטלתי חלק שלך , הוי שפיר כאילו מעמיד פועל בידים שיסיק גם בשבת כדי שלא יפסיד מחלקוכלום . והלכך בעינן דווקא התנו מתחילה , דאז הוי כמשכיר תנורו בהבלעה ).

[862] שהרילא מיירי בעסק של שותפות שהמלאכה מוטלת על שניהם .

[863] " כיון שאם לא היה מסיק בשבת לא הי ' האופה מסיק לישראל בחול , אםכן הוה ליה כמשכיר תנורו ".

[864] ע " ז כב , א ד " ה לא ( והיה לו ליהודי ליטול כך וכך ימים בחלקו , ולאופה כמו כן כך וכך , ולא התנו מתחלה זה לזה טול אתה חלקך בשבת ואני חלקי בחול ).

[865] ועודקשה על התוספת שבת שמפרש טעם האיסור , כיון שכברסיכמו , ועתה מחליף עמו ; שהרי משמע מלשון התוס ' כו '.

[866] משנהב " ב מא , א ( כל חזקה שאין עמה טענהאינה חזקה ).

[867] ס " ק ג ( דהוה לי כמשכיר תנורו בשבת על מנת שיסיק לובחול , ונוטל שכר שבת , דהוי כנותן לו מעות בשכר , כמ " שהתוס ').

[868] סק " א ( דמדינא שרי להשכירו לעכו " ם שיתן לו כך וכך , בין יסיקבו העכו " ם או לא יסיקנו ).

[869] פ " ק דע " ז סי ' כד ( ואם אין לאופה עובד כוכבים חלק בתנור , אפילו התנו לאמהני , דלאשייך למימר שיהא קנוי לעובד כוכבים בשבת ולישראל ביום אחד בחול , אם לא יקנה לעובד כוכבים חלק בתנור שיהיה לעולם שלובשבת ), שנתבארלעיל בתחלת הקונטרס אחרון .

[870] ופירוש " לעולם " נתבאר לעיל בתחלתהקונטרס אחרון .

ודלא כתוספת שבת שמפרש שכאן לא מיירי בהקנאתחלקו כלל .

[871] בהגהות אשרי , שאין כאן קניןגמור , ולכן אסור שלא בהבלעה . משא " כ בהבלעה מותראף בלא קנין .

[872] דשםצריך להקנות לו חלקו , לדעת הגהות אשרי ( משא " כ לדידן , כדלעיל הערה 821 ).

[873] שכבר נתבאר לעיל ד " ה ור " ת שאסר ( והערה 833 ), שר " ת למד מהתוספתא לעניןמרחץ בשותפות , לדין תנור של ישראל , שבשניהם צריך להקנותו בתחלה .

[874] אלאודאי צריך לומר לדעת ר " ת , כי זה שהמלאכה מוטלת על השותפין ( בתוספתא דמרחץ ) שקול למהשיש ריוח לישראל ממלאכתו בשבת ( במעשהדתנור ). ולכן לומד דין תנור ממרחץ , שבשניהם צריך להקנותו בתחלה .

[875] כפישנתבאר לעיל שם , שמכאן רואים שלדעתר " ת " לעולם הוה כמעמיד , אף שאיןלישראל ריוח ... וגם אף שאין המלאכה מוטלת עלשניהם ". ולכן לומד דין תנור ממרחץ , שבשניהם צריך להקנותו בתחלה .

[876] שבשניהם צריך להקנותו לנכרי בתחלה דוקא .

[877] אחרשסיים לבאר את שיטת ר " ת ( בשלושה אופנים ), מבאר כמהטעמים והוכחות , דקיי " ל כוותיה להצריך הקנאת חלק בהתנור לנכרי , אבל לא קיי " ל כוותיה להצריךשהקנאה זו תהי ' בתחלה .

וכבר נתבאר לעיל ד " ה ומיהו לפי זה ( והערה 840 ), שלפי הפירוש השלישי בדעת ר " ת , בודאי לאקיי " ל כוותיה .

ועתה מוסיף ומבאר , דמכל מקום : " הכא ( בתנור של ישראל ) קיי " ל ( כוותיה ) לענין גוף התנאי ( שצריךלהקנות חלק בהתנור להנכרי ). אבל לא ( קיי " ל כוותיה ) לענין זמן התנאי ( שאין צריך שתהי ' ההקנאה בתחלה דוקא )".

ומוסיף שאפשר לפי הפירוש השני בדעתר " ת לא קיי " ל כוותיה בזה , להצריךשההקנאה תהי ' בתחלה .

ובפרט שכן נראה גם משארהפוסקים .

[878] דקיי " לכר " ת רק לענין שגם בתנור צריך להתנות , אבל לא לענין שהצריך להתנות בתנור דוקא בתחלה .

[879] שאףשר " ת סובר שבשניהם צריך להתנות מתחלה , מטעם האמור לעיל , שהאיסור בשניהם אינו מטעם שמלאכה מוטלת על שניהם ( כמו בשותפים במרחץ ), ולאמטעם ריוח הישראל ( כמו בתנור של ישראל ), אלא מטעם שכשאומר לו טול אתה של שבת הרי זה כאילו אמר לו בפירוש לעשותמלאכה בשבת בשל ישראל .

מכל מקום אין להוכיח זאת מדין שותפים במרחץשבתוספתא . ועיקר הלימוד משם הוא " לענין גוף התנאי ( דבזה ) דמולהדדי ".

ולכן אף דלא קיי " ל כוותיה להצריך שהקנאה זו תהי ' בתחלה ( כהוכחות שהובאו לעילדקיי " ל שאין זה כאומר בפירוש לעשות מלאכהבשבת ). מכל מקום קיי " ל כוותיה " לענין גוףהתנאי " להצריך הקנאת חלק בהתנורלנכרי .

[880] לעילד " ה ואף להמ " א ( אלא ודאי דלדעתהמ " א די במקנה אחר כך ).

[881] דסגיבמה שמצריכים אותו להקנות עתה ( כדעתהמ " א ), ואין לנו להחמיר יותר להצריך ההקנאה בתחלה דוקא .

[882] בנוסףלטעם הראשון האמור לעיל ( חדא דאפשר דאףר " ת מודה בהא ). שהוא לפי הפירוש השלישי האמור לעיל בדעת ר " ת , שכשאומר לו טול אתה שלשבת הרי זה כאילו אמר לו בפירוש לעשות מלאכה בשבת בשל ישראל , שכבר נתבאר שבזה ודאי לא קיי " ל כוותיה . ובנוסף לההוכחותשכן היא דעת המ " א .

יש לומר גם , שאף לפי פירוש הב ' דלעילד " ה ועוד יש לפרש , שר " ת הצריך להתנות בתחלהכיון שיש כאן ריוח לישראל , ומחזי כמעמידפועל . שבזה נתבאר לעיל שם דאפשרשקיי " ל בזה כוותיה . " מכל מקום ( גם לפיזה ) אפשר דלדידן לא קיי " ל הכי ( להצריך להתנות בתחלהדוקא )".

[883] סי ' קמז ( כמועתק לעיל הערה 850 ).

[884] ל " תס " ה כא , ד ( ישראל וגוי שלקחו מרחץבשותפות , לא יאמר לגוי טול חלקך בשבת ואני [ אטול ] חלקי בחול , והוא הדיןבתנור , ואם התנו מתחילה קודם שקנו את השדה או המרחץ אוהתנור שלא יהא לישראל חלק בהם ביום השבת כי אם לגוי זה , מותר ).

[885] פ " קדע " ז סי ' כד ( כמועתק לעיל הערה 851 ).

[886] נתיביב חי " ב פב , רע " ג ( ישראל שגבה חצי תנור בחובו מגוי אחד , ולא התנו מתחלה , אסור לומר לו טול אתה וכו ', כמו בשדה שכתבתי למעלה , דהוי כאלו מעמיד פועל במקומו שיעשה מלאכת השבת והוא עושה במקומולמחר , כך כתבו בתוס ').

[887] שלפי " ז גםר " ת לא הצריך לקבל החוב כו ' בנידון דידן .

[888] יו " ד סי ' רצז ס " ק ד ( העובד כוכבים עשה להנאת עצמו אסור בדבר שלישראל ). והיינו כדלקמן סי ' שז סל " ה ( אסור לישראל לומר לו טול כלים אלו או חפץ זה ועשה בומלאכתך בשבת , ואפילו אם הוא מקנה לו לגמרי את החפץ הזהשהמלאכה נעשית בו ). ונתבאר לעיל ( הערה 819 ), שמטעם זה לא מועיל מה שמקנה עכשיו את החלק של התנור לנכרי .

[889] וגםכאן , שאינו אומר לו בשבת עצמה לעשות את המלאכהבתנור , אין איסור .

[890] שאינואומר לו להסיק התנור בשבת , אלא כמבואר בפניםסי " ב ( להתנות עם הנכרי , שיטוללעצמו שכר ב ' או ג ' ימים , וכנגד זה יתן להישראלשכר ב ' או ג ' ימים אחרים ). והיינו שאםיסיק לעצמו יקח השכר לעצמו , אבל אם לאהי ' מסיק בשבת היה נוח לו .

[891] אילוהיינו אומרים שאף מה שאמר לו שיטול לעצמו שכר יום השבת , מיחשב כאומר בפירוש .

[892] שבזהנתבאר ברמב " ם פ " ו הי " ז , ובשו " עס " א ( המשתתף עם הגוי במלאכה או בסחורה או בחנות , אם התנו בתחלה שיהיה שכר השבת לנכרי לבדו , אם מעט אם הרבה , ושכר יוםאחר כנגד יום השבת לישראל לבדו , מותר ).

[893] " ומה שהתירו הרמב " םוהשו " ע להתנות גבי שותפין בסחורה , אף שנותן לו משלו ... לדעת הש " ךביו " ד סי ' רצ " ז , יש לומר דכיון שאין לו ריוח לא מחזי כמעמיד פועל ".

וכדלעיל שם ( הערה 824 ), שבזה מודה כאן הש " ך , כיון שאין כאן אמירהלנכרי , רק " מחזי כמעמיד פועל בידים ".

ולכן סגי כאן במה שמקנה עתה חלק מהתנור שלולנכרי , והנכרי יעשה בו מלאכהבשבת .

[894] ואףשיש כאן ריוח לישראל ממלאכת הנכרי , שבזה אסרינן לעילסי ' רמג ס " ג ( ולא יניחנו שיתעסק בהםבשבת בשביל נכרים שירחצו ויטחנו ויאפו שם , לפי שהישראלמרויח בעבודת הנכרי בשבת , שמגיע לו שכרמזה ).

כי במקום שגם הנכרי מרויח ממלאכה זובשבת , ועביד אדעתא דנפשיה , אין איסור כלל , כמבוארברמ " א סי ' רמג ס " א ( ואף על פי שלא לקחה הגוי רק לשליש או לרביע , ויש לישראל הנאה במה שהכותי עובד בשבת , שרי , דכותי אדעתא דנפשיהעובד ).

וכן נפסק לעיל שם ס " ז ( וליתן השדה באריסותלנכרי אין בו שום איסור כלל , אע " פ שיש להישראל הנאהבמלאכה שהאריס עושה בשדהו בשבת , שהרי רוב הפירות שלהשדה הם של הישראל . מכל מקום , כיון שהנכרי אינו מתכוין במלאכתו בשביל טובת הישראל , אלא בשביל טובת עצמו , שיטול חלק המגיע לו מפירות השדה , אע " פ שמאיליו נהנה הישראלאין בכך כלום ).

[895] קונטרס אחרון סק " אד " ה וצריך לומר ( נמצא שאין לו ריוח בזה , ואםכן אסור משום ריוח הישראל . אבל אם גם לו היהריוח , לא מתחזי כלל כעושה בשבילישראל ).

`