חיפוש לפי מקור בגמרא

רש"י ב"מ לג, א ד"ה משנה. וראה גם סוטה כ, סוע"א ד"ה אתא. שם כב, א ד"ה ולא שימש וד"ה ששונין וד"ה שמורין. לקמן פ"ב ה"א.

ר"ן בשם רשב"א. עיין שיטה מקובצת ב"מ כב, א ד"ה אמימר (בשם הר"ן ורשב"א). וראה קו"א ס"ק א (שגם התוס' מודה לזה).

ב"י שם ד"ה ומ"ש בד"א בסתם (כאמימר ורב אשי ב"מ כב, א לפירוש התוס' שם ד"ה מר, ורא"ש שם פ"ב סי' ג).

ב"י שם ד"ה ומ"ש בד"א בסתם (כאמימר ורב אשי ב"מ כב, א לפירוש התוס' שם ד"ה מר, ורא"ש שם פ"ב סי' ג).

ב"י שם ד"ה ומ"ש בד"א בסתם (כאמימר ורב אשי ב"מ כב, א לפירוש התוס' שם ד"ה מר, ורא"ש שם פ"ב סי' ג).

והם סימנים גרועים כארוך וגוץ ולא דמי כלל וכלל לסימן מקום דגבי אבדה דהתם מיירי במקום מיוחד …

ב"מ כב, א.

וכן משמע מדיוק ל' רש"י (ב"מ כב, א ד"ה כלך) "הי' לך לילך אצל יפות לתת מהן לכהן".

ב"מ כב, רע"א.

ראה ב"מ כב, רע"א. טעמי המצוות להרח"ו פ' שופטים (ד"ה מצות ערי מקלט).

ב"מ כב, סע"ב. כה, רע"א.

לשון חז"ל – ב"מ כב, רע"א. וראה לקוטי הש"ס להאריז"ל חגיגה – הובא בלקו"ת שלח מו, א. ובכ"מ.

והיינו כדאמרינן בגמרא (ב"מ כב, ב):