שולחן ערוך אדמו"ר הזקן יורה דעה הלכות נדה

יו"ד סימן קפה

[א]

סימן קפה

[א] טבלתי. שאף על פי שעברו ימים שתוכל לספור ולטבולא אין ספק טבילה מוציא מידי ודאי טומאה (גמ'ב):

הערות (2)
  1. א. ב"י ריש הסי'. לבוש ס"א. וכדלעיל סי' קפד ס"ק מב.
  2. ב. טו, ב.

[ב]

[ב] נאמנת. שנאמרג וספרה לה שבעת ימים לה לעצמה (גמ'ד). ואפילו אם ספק לו אם עברו כל כך ימים שאפשר שטבלהה כגון שרגילה ללבוש לבנים ביום ו' לראייתה ועכשיו אי אפשר בכך אלא שאם טבלה היתה צריכה ללבוש לבנים ביום ה' והיא אומרת שטבלה נאמנת (ט"זו):

הערות (4)
  1. ג. ויקרא טו, כח.
  2. ד. כתובות עב, א. ב"י ד"ה ומ"ש ומכל מקום. לבוש שם. ש"ך ס"ק א. וראה גם לקמן סי' קפח ס"ק ו.
  3. ה. ראה גם ש"ך ס"ק א. תורת השלמים ס"ק ב.
  4. ו. ס"ק א. וראה גם נקודות הכסף ס"ק א.

[ג]

[ג] כודאי טמאה. ואסור לו לבא עליה עד שתאמר לו טבלתי (ב"יז):

הערות (1)
  1. ז. ד"ה ואם, בשם הרשב"א בתורת הבית הארוך סוף שער ב (ח, א). לבוש ס"ב. ב"ח ד"ה ואם.

[ד]

[ד] טהורה אני. ותחלה הייתי מכחשת ומשטה בך דרך שחוק (רמב"םח ספר התרומהט):

הערות (2)
  1. ח. פ"ד ה"י (דרך שחוק).
  2. ט. סי' צא (מכחשת ומשטה).

[ה]

[ה] כיוצא בזה. כגון שתבעה בעלה ואחותו או אמו עמה בחצר ואמרה לו טמאה אני ואחר כך אמרה טהורה אני ולא אמרתי לך טמאה אני אלא מפני אחותך ואמך שלא יראו אותנו וכן כל כיוצא בזה (רמב"םי). וכן אם אמרה סבורה הייתי להיות טמאה ועכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה או חבורה בא הדם אלי וכיוצא בזה (ספר התרומהיא):

הערות (2)
  1. י. פ"ד ה"י. ב"י ד"ה ומ"ש רבנו דאמתלא. ש"ך ס"ק ג.
  2. יא. סי' צא. מרדכי שבועות רמז תשמב. ב"י שם. ש"ך שם. וראה לקמן ס"ק ז (דמיירי בכתם).

[ו]

[ו] וכדומה לזה. והלחם חמודותיב והב"חיג כתבו דמהרי"ויד מריה דהאי דינא לא התיר אלא באמרה אליו תחלה מרגשת אני כאב בבני מעיים וחוששת אני לשינוי וסת אבל אם אמרה לו בפירוש טמאה אני חייב לשאול אותה למה היא באה אצלו דצריכה להוציא האמתלא בפיה. וכן דעת הש"ךטו דכל מאי דאפשר לברורי מבררינן:

הערות (4)
  1. יב. דברי חמודות פ"י אות מא.
  2. יג. ד"ה ונראה.
  3. יד. סי' כב.
  4. טו. ס"ק ד.

[ז]

[ז] אינה נאמנת. דמשום בושת (מפני אחותו ואמוטז) או אונס (שלא היה בה כחיז) מקרי ואמרה טמאה אני אבל לעשות מעשה כולי האי ללבוש בגדי נדה אינה לובשת (רשב"איח) שהרי היה די לה כשתאמר לו טמאה אני ולמה לה ללבוש בגדי נדה. ומשום הכי לא דמי לטבח שעשה סימן בראש הכבש שהיא טרפה דלעיל סי' א' סעיף י"ג דהתם לא היה אפשר לו בענין אחריט (דרישהכ ב"חכא). והוא הדין אשה שאי אפשר לה בענין אחר נאמנת כגון אשה שרצתה להסתיר עיבורה מבני ביתה ושכנותיה משום עין הרע ואמרה בפניהם טמאה אני ולבשה בגדי נדתה (ש"ךכב).

והיכא דאפשר לה בענין אחר אינה נאמנת לומר סבורה הייתי להיות טמאה ועכשיו בדקתי ומצאתי שמחמת מכה בא אלי הדםכג שכיון שתולה במכתה אם כן לא פירסה נדה אלא שמצאה כתם ולמה היה לה ללבוש בגדי נדה אדרבה היה לה ללבוש לבנים ולהתחיל למנות ז' נקייםכד ואין הנשים לובשות בגדי נדה אלא כשפורסת נדה שלא תלכלך בגדיה בדם נדהכה. ומהאי טעמא אמרינן בגמראכו דהוחזקה נדה בשכנותיהכז בעלה לוקה עליה משום נדה ולא תלינן בכתם שאינו אסור מדאורייתאכח אלא אמרינן דעל כרחך פירסה נדה כדרך הנשים (עיין כרתי ופלתי בקונטרס אחרוןכט):

הערות (14)
  1. טז. כדלעיל ס"ק ה.
  2. יז. כדלעיל ס"ג.
  3. יח. בתורת הבית הארוך סוף שער ב (ח, א).
  4. יט. ראה לעיל שם ס"ק נו (דהיינו בכבש שלו או של נכרי דוקא).
  5. כ. ס"ק א.
  6. כא. ד"ה ומ"ש רבנו ותימה. ש"ך ס"ק ה.
  7. כב. שם, בשם שו"ת הרמ"א סי' ב.
  8. כג. כדלעיל ס"ק ה.
  9. כד. היינו לדעת השו"ע (דבדעתו מיירי כאן). ולדעת הרמ"א סי' קצו סי"א (הובא לקמן סי' קפו ס"ק ח) שלעולם צריכה להמתין חמשה ימים, עכ"פ לא היה לה ללבוש בגדי נדה.
  10. כה. כתובות סה, ב ורש"י ד"ה שלא. תורת השלמים סי' קצה ס"ק י. וראה סוגה בשושנים (מרגליות) ס"ד. התמים ח"א ע' נד.
  11. כו. כתובות עב, א. קידושין פ, א.
  12. כז. וברש"י שם ד"ה הוחזקה: שראוה לובשת בגדי נדות.
  13. כח. כדלקמן סי' קצ ס"א.
  14. כט. ס"ג (שהקשה כנ"ל, מדוע בעלה לוקה עליה משום נדה ושמא כתם היה. ועפ"י הנ"ל מיושב). וראה התמים שם.

[ח]

[ח] נאמן. כיון שהיא סומכת עליו ואשתכח שיקראל. אבל אם אין החכם לפנינו ועד אחד מעיד שהחכם טימא לה אינו נאמן להכחישה שכיון שהאמינתה התורהלא הרי היא כשניםלב (ט"זלג):

הערות (4)
  1. ל. כתובות עב, א. וראה רמב"ן שם ד"ה הא.
  2. לא. כדלעיל ס"ק ב.
  3. לב. כתובות כב, א. וראה לעיל סי' א קו"א ס"ק טו (לענין עד אחד נאמן באיסורין).
  4. לג. ס"ק ג.

[ט]

[ט] וטמאה היא. אבל אינו נאמן להפסידה כתובתה כמ"ש באבן העזר סי' קט"ולד (ט"זלה). ויש אומרים שאפילו לענין איסור אינו נאמן להכחישה ויש לסמוך עליהם באיסור דרבנן כן כתב רמ"א בתשובה סי' ס"ו. ומ"ש כאן כתםלו מיירי בדם שעל העדלז דמקרי גם כן כתםלח אבל בכתם ממש יש להקללט (כרתי ופלתימ). והבית שמואל באבן העזר שםמא כתב שלא התיר רמ"א בתשובה שם אלא בחמאה (של נכרים) שאיסורה קלמב משאר איסורי דרבנן כדלעיל סי' קט"ומג:

הערות (10)
  1. לד. סעיף א.
  2. לה. ס"ק ג, בשם הרא"ש כתובות פ"ז סי' ט. תורת השלמים ס"ק ח. וראה גם ב"י ד"ה בפרק המדיר.
  3. לו. כקושית תורת השלמים סוף ס"ק ח.
  4. לז. שאסור מן התורה, כדלעיל סי' קפג ס"ק ג.
  5. לח. ראה נדה יד, א. ועוד.
  6. לט. כיון דאיסורו מדרבנן, כדלקמן סי' קצ ס"א.
  7. מ. ס"ק ג.
  8. מא. סוף ס"ק ד.
  9. מב. כמבואר בשו"ת הרמ"א שם בסוף דבריו. וכ"ה בדרכי משה סי' קכז, הובא בט"ז סי' קכז ס"ק ז.
  10. מג. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ג ובט"ז ס"ק יב.

[י]

[י] בארץ. מפני שאם לא יעשה כן כל עוד שאינו פורש ממנה הוא נהנה (ב"ימד):

הערות (1)
  1. מד. ד"ה היה משמש. וראה סוטה לו, ב ורש"י ד"ה שנעץ.

[יא]

[יא] ובליל התענית. היינו לילה שאחר התענית (מנחת יעקבמה):

הערות (1)
  1. מה. תורת השלמים ס"ק י. וראה גם מ"א סי' תקנא ס"ק ג. לעיל סי' שלד סכ"ח.

[יב]

[יב] מעני. ולעני עיין או"ח סימן של"דמו לענין חילול שבת דשבת ונדה כי הדדי נינהו בתשובתן (פסקי מהרא"ימז):

הערות (2)
  1. מו. סכ"ו, ולעיל שם סכ"ח, וש"נ.
  2. מז. סי' ס.

[יג]

[יג] אינה צריכה כפרה. דאנוסה היאמח:

הערות (1)
  1. מח. לבוש ס"ד.

[יד]

[יד] ולא היא. ואין להחמיר עליהם להצריכם כפרה דאם כן לבו נוקפו ופורש (תשובת הרא"שמט וב"ינ):

הערות (2)
  1. מט. כלל כט סי' ב בשם תשובת מהר"ם מרוטנבורג (לבוב) סי' קצא. וראה גם תשבץ סי' תעה (לבה נוקפה ותפרוש).
  2. נ. ד"ה כתב המרדכי. וראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"א ע' נ, אם היינו אף באין לה וסת (שמבואר לקמן סי' קפו שבעל נפש יחוש לדעת המצריכים בדיקה).