או"ח סימן תרמה — דיני לולב
א
תרמה דיני לולב ובו כ"א סעיפים:
א ולקחתםא לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחלב וגו' ודרשו חכמיםג פרי עץ שהעץ כפריו בטעם שוהד ואיזה זה אתרוג שטעם עצו ופריו שוה:
הערות (4)
- א. לכללות הסימנים תרמה-תרנא, ראה ארבעת המינים ע"פ שו"ע אדמו"ר הזקן (ויינר).
- ב. ויקרא כג, מ.
- ג. גמרא [ברייתא] לה, א. רי"ף שם (יז, א). רא"ש פ"ג סי' טו.
- ד. רש"י שם ד"ה פרי.
ב
ג
ג כפות תמרים זה לולב שהוא גדל על אילן של תמרים ומתוך שכתבה התורה לשון כפות ולא כתבה עלי תמרים מכאן אתה למד שצריך שיהיה אותן עלים הראויין לאגדן ולכפותן עם השדרהח מחמת שהן עדיין רכים שהרי לא נכתבו נקודות בתורה ופירושו הוא כָּפוּתט אבל אם שהה הלולב על הדקל עד שנתקשו עליו כעץ ונתרחקו ונתפרדו מהשדרה שכן הוא דרכן שכל מה שהן מוסיפים להתקשות הן מתרחקים מהשדרה ואם נתקשו כל כך עד שאי אפשר לכפותן ולאגדן עם השדרהי הרי זה פסוליא:
הערות (4)
- ח. ראה ארבעת המינים (ויינר) ע' מד.
- ט. גמרא לב, א (כפות אם היה פרוד יכפתנו. והיינו לרבי יהודה. ולת"ק במשנה כט, ב סגי בראויין, כדלקמן ס"ד). לבוש שם.
- י. גמרא שם (חרותא בעינא כפות וליכא). רש"י ד"ה חרות וד"ה חרותא וד"ה בעינן כפות (לפירוש הב"י ד"ה ומ"ש אבל). טור ורמ"א ס"ב. וראה דברי נחמיה סי' מז (מח, ג ואילך).
- יא. גמרא [ברייתא] שם (חרות פסול). טור ורמ"א שם.
ד
ה
ו
ו אבל אם הן תלוין ואינן עולין עם השדרהיז אלא א"כ אוגדין אותן עמו הרי לולב זה פסול מן התורהיח אפילו אם לא נעקרו העלים לגמרייט מהשדרה אלא הן מחוברים עמו מעט ואפילו אגד אותן עם השדרהכ אין זה הדורכא:
הערות (5)
- יז. משנה שם, לפירוש הרי"ף (טו, א: שנתרו מן השדרה והן תלויין בה), והרמב"ם שם (שידלדלו משדרו), לפי' המ"מ שם (ואפילו לא נדלדלו מעיקר חבוריהן כיון שתלויות למטה פסול). שו"ע ס"ב (כלשון הרמב"ם) ורמ"א שם (כפירוש המ"מ).
- יח. ראה מ"מ וציונים.
- יט. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נ, ד) בדעת הרי"ף שם. וראה דברי נחמיה שם. ארבעת המינים (ויינר) ע' מו ואילך.
- כ. ריטב"א לב, א ד"ה אמר רב פפא.
- כא. רש"י במשנה שם ד"ה נפרצו. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). עטרת צבי ס"ק א. מ"א ס"ק ו. וראה גם לקמן ס"ט.
ז
ח
ח אם השדרה עצמה נשברה באמצעיתה ולא נשברה לגמרי לשני חלקים אלא נתקפלה לשנים שחלק העליון תלוי למטה כשר ומכל מקום צריך לאגדו שם במקום הקפל שלא יהיה ראשו תלוי למטהכה:
הערות (1)
- כה. מ"א ס"ק ב.
ט
ט דרך בריית העלין של לולב כך היא כשהן גדילים גדילים שנים שנים זה לעומת זה משני צידי השדרה וכל עלה ועלה כפול לשנים והוא דבוק מגבו ופתוח מלפניוכו ואם נחלקוכז רוב העליןכח של הלולב לשנים ברוב ארכןכט דהיינו שרוב עלי הלולב נסדקו מגבן במקום הקפל בענין שכל עלה מהן נחלק ברוב ארכו לשנים הרי לולב זה פסול לפי שאינו מהודרל וכן אם מתחלת ברייתולא לא היו רוב עליולב כפולים לשנים ברוב ארכן הרי זה פסול:
הערות (7)
- כו. רמב"ם שם פ"ח ה"ד. שו"ע ס"ג. לבוש ס"ג.
- כז. גמרא לב, א (נחלקה התיומת), לפי' הרי"ף שם (טו, א). רמב"ם פ"ח ה"ד. סמ"ג עשין מד (קכא, א), וסמ"ק סי' קצג (ע' קנט), בשם רבנו חננאל שם. מ"מ שם, בשם הרמב"ן ד"ה ענין נפרצו, ממשמעות הירושלמי פ"ג ה"א. שו"ע שם.
- כח. תוס' כט, ב ד"ה נפרצו (לפירושו שמפרש כן נפרצו). רא"ש פ"ג סי' ו, וטור (בדעת הרי"ף). רמ"א ס"ג. וכדלעיל ס"ז מהתוספתא פ"ב ה"ח.
- כט. רא"ש שם וטור (בדעת הרי"ף). מ"מ שם. לבוש ס"ג. מ"א ס"ק ג.
- ל. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). מ"א ס"ק ו. וכדלעיל ס"ו.
- לא. רבא שם (לולבא דסליק בחד הוצא), לפירוש הרמב"ם שם, כפירוש הרא"ש פ"ג סי' ה. טור ושו"ע שם.
- לב. ר"ן (טו, א) ד"ה תניא. ריטב"א שם ד"ה אמר רבא. לבוש שם.
י
י וכל זה בשאר עלי הלולב חוץ מעלה העליון האמצעי אבל עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העליןלג והוא נקרא ראש הלולבלד ודרך עלה זה להיות כפול כשאר עלי הלולבלה ואם לא היה כפול מתחלת ברייתו הרי זה פסוללו אפילו אם כל העלין חוץ מזה הן כפולין וכן אם היה כפול מתחילת ברייתו ואחר כך נחלק לשנים בכל ארכו דהיינו מראשו עד מקום שעלין יוצאין משםלז (שממקום זה ולמטה אינו נקרא עלה האמצעי אלא גוף השדרהלח) פסול.
ופסולים אלו שבעלה העליון אינו משום הידור הלולבלט אלא משום שנאמר ולקחתם ודרשו חכמיםמ לקיחה תמה ושלימהמא וזה העלה שהוא עיקר הלולב שהאדם רואה אותו בתחלת השקפתומב ודרכו להיות כפול בכל הלולבין ואם הוא חלוק לשנים הרי ניכר ונראה שאינו תם ושלם במקום הסדק:
הערות (10)
- לג. רש"י ב"ק צו, א ד"ה התיומת. ר"ן (טו, רע"א). ריטב"א לא, ב ד"ה אמר ר"ה. מ"מ פ"ח ה"ד, בשם יש מי שפירש.
- לד. כדלקמן סי"ז (לענין נקטם) וש"נ.
- לה. פירוש אחר ברש"י (ראה רש"י שם), שהובא בהגהת סמ"ק סי' קצג (ע' קנט) אות ג. תרומת הדשן סי' צו. דרכי משה ס"ק ה. מ"א ס"ק ד. וראה העו"ב תתס ע' 57.
- לו. כל בו סי' עב (מ, ג), לדעת רש"י. רמ"א ס"ג.
- לז. רש"י לב, א ד"ה נחלקה (בפירושו הא', דמיירי בשני עלין: עד העלין שלמטה מהם). הגהת סמ"ק שם (שפירש כן אף בפירוש הב' של רש"י). אור זרוע ח"ב סוס"י שו (על פרש"י אני סומך למעשה). תרומת הדשן שם. דרכי משה שם. רמ"א שם (והכי נוהגין).
- לח. ראה לקמן סי' תרנ ס"א.
- לט. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ד). מ"א ס"ק ו. וכ"ה לקמן סי"ב.
- מ. גמרא לד, ב (לענין שד' המינים מעכבין זא"ז). וראה גם לקמן סי' תרמח סי"ד (לענין אתרוג).
- מא. רש"י שם ד"ה תמה. וראה לקמן סי' תרמט סי"ז-ט, שמטעם זה (בלבד) פסול ביום הראשון בלבד.
- מב. כדלקמן סי' תרמח סכ"א (לענין חוטמו של אתרוג, וש"נ). ר"ן (יד, סע"א), וריטב"א כט, ב, סד"ה נקטם ראשו (שעשו ראשו של לולב כחוטמו של אתרוג).
יא
יא במה דברים אמורים בנחלק בכל ארכומג אבל אם לא נחלק אלא מקצתומד כשר.
וכל זה בדיעבד או שאין לו לולב אחר אינו צריך לברך על לולב של חבירו ביום א' של סוכות אבל לכתחלה מצוה מן המובחר לחזרמה אחר לולב שלא נחלק עלה העליון שלו כלל אלא הוא כפול מראשו עד מקום שעלין יוצאין משם לפי שיש פוסלין אפילו אם לא נחלק אלא מקצת עלה זה העליון ואע"פ שאין הלכה כדבריהם מכל מקום טוב לחוש לדבריהם אם אפשרמו:
יב
יג
יד
טו
טו וכן אם היו לו הרבה עלין ולא היו מונחין זה על גבי זה אלא זה תחת זה דהיינו שהן מרוחקין זה למעלה מזה הרבה בענין שאין העליון מונח כלל על גבי התחתון שלמטה ממנו אם ראש עלה זה מגיע לעיקר עלה זה שלמעלה ממנו עד שנמצא כל השדרה של לולב מכוסה בעלין כשר אבל אם אין ראשו של זה מגיע לעיקרו של זה פסולנז שאין זה הדורנח:
טז
טז לולב שיבשהנט רוב שדרתוס או שיבשו רוב עליוסא פסול שאין זה נקרא הדורסב.
וכמה שיעור יבישות הפוסלסג יש אומריםסד משנפרך בצפורן כשממשמשין בוסה ויש אומריםסו משכלה כל מראה ירקות שבו והלבינו פניו הרי הוא נקרא יבש אע"פ שאינו נפרך בציפורן לפי שזהו סימן שכלה הלחלוחית שבו והלכה כסברא האחרונהסז ומכל מקום בשעת הדחק כגון במדינות אלו שאין לולבין מצויין יש לסמוך על סברא הראשונהסח (אם אי אפשר למצוא לולב אחר עיין בית יוסף סי' תרמ"טסט):
הערות (11)
- נט. משנה כט, ב. טור ושו"ע ס"ה.
- ס. טור ורמ"א ס"ה.
- סא. רא"ש פ"ג סוף ס"ב. טור ושו"ע שם.
- סב. גמרא כט, ב. לא, א. לבוש ס"ה.
- סג. לענין הדס, ראה לקמן סי' תרמו ס"ח. ולענין ערבה, לקמן סי' תרמז ס"ו. ולענין אתרוג, לקמן סי' תרמח ס"א.
- סד. תוס' כט, ב ד"ה לולב. פירוש הא' ברא"ש שם סי' א, ובטור. דרכי משה ס"ק ג, בשם הגהות מיימוניות (קושטא) פ"ח ה"ד. רמ"א שם.
- סה. רש"י בכורות לז, א ד"ה נפרכת (לענין בכור). וראה גם לקמן סי' תרמו ס"ח (לענין הדס).
- סו. ראב"ד בתמים דעים סי' רלב. רא"ש שם בשמו. ריטב"א כט, ב ד"ה והיבש. ר"ן (יג, ב) ד"ה לולב. מגיד משנה פ"ח ה"א. טור ושו"ע שם.
- סז. טור (וכן עיקר). ט"ז ס"ק ה.
- סח. הגהות מיימוניות שם. רמ"א שם. ט"ז שם.
- סט. ד"ה וכל הפסולים בשם המרדכי רמז תשנ. רמ"א סי' תרמט ס"ו. לקמן שם סכ"ג-ד.
יז
יז נקטם ראשו פסולע לפי שאין זה הדורעא ואיזהו ראשו זה עלה העליון האמצעי שהוא גבוה מכל העליןעב ואם עלה זה נקטם בראשו אפילו כל שהואעג פסול ויש אומריםעד שאינו פסול אלא אם כן נקטם רוב ארכו של עלה זה העליון ויש להחמיר כסברא הראשונה ומכל מקום בשעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא האחרונה ומותר לברך על לולב שנקטם מיעוט של עלה העליוןעה אבל אם נקטם רובו אין לברך עליו אפילו בשעת הדחקעו אלא א"כ במקום שנוהגים לברך על כל הפסולין גמורים בשעת הדחק וכמו שיתבאר בסי' תרמ"טעז ע"ש:
הערות (8)
- ע. משנה כט, ב. טור ושו"ע ס"ו.
- עא. ירושלמי פ"ג ה"א. הובא ברא"ש פ"ג ס"ב. מ"א ס"ק ו.
- עב. ריטב"א כט, ב סד"ה נקטם ראשו. מ"מ פ"ח ה"ג. וראה גם לעיל ס"י.
- עג. תוס' כט, ב ד"ה נקטם (בשני עלים האמצעיים). רא"ש שם (כנ"ל, וראה טור וב"י סד"ה ומ"ש ופי'). ריטב"א שם. ר"ן (יד, א) ד"ה נקטם. מגיד משנה פ"ח ה"ג.
- עד. ריטב"א שם בשם רבנו יונה. ר"ן ומ"מ שם בשם י"א. ב"י שם בדעת הטור (אופן הא'). עטרת צבי ס"ק ט.
- עה. מנהגים (טירנא) ריש הל' סוכות (לגירסת הדפוסים שלנו, שהתיר רק בנקטם כל שהוא). וגם בריטב"א ומ"א לא כתבו אלא לחשוש לדעת הפוסלים בכל שהוא. וראה גם לקמן סי' תרמו סי"א. תרמח ס"ו וס"ח וסי"ח וס"כ. סי' תרמט סי"ט.
- עו. ב"י שם. ב"ח סד"ה ומ"ש בשם. מ"א ס"ק ו (שלא התירו בזה אלא בהדס, כדלקמן סי' תרמו סי"א).
- עז. סכ"ב-ג.
יח
יח אם יש לו כמין קוצים יוצאים משדרתועח וכן אם נצמת ונכווץעט וכן אם נעקם לפניופ דהיינו הצד שכנגד השדרה נעקם ונכפףפא עד שנעשית שדרתו כגב בעל חטוטרות פסולפב שאין זה הדורפג וכן אם נעקם לאחד מצדדיו פסולפד:
הערות (7)
- עח. גמרא [ברייתא] לב, רע"א, לגירסת ופירוש רש"י שם ד"ה קווץ. טור ושו"ע ס"ח.
- עט. ברייתא שם לגירסת ר"ח ורי"ף (טו, א: כווץ). ערוך ערך קווץ הא'. הובא בתוס' ד"ה קווץ. רא"ש פ"ג ס"ד, בשם הערוך (ערך קווץ הא'). טור ושו"ע שם.
- פ. ברייתא שם, כאוקימתא דרבא שם. טור ושו"ע שם.
- פא. רש"י שם ד"ה מלפניו.
- פב. רמב"ם פ"ח ה"ג. שו"ע שם.
- פג. לבוש ס"ח. וראה גם מ"א ס"ק ו.
- פד. רב נחמן שם וכלישנא קמא. רי"ף שם. רא"ש פ"ג סי' ד. טור ושו"ע שם.
יט
כ
כ וכל זה כשהשדרה בעצמה היא כפופה אבל אם העלין בלבד הן כפופים אפילו נכפף גם העלה העליון האמצעי הרי זה כשר לפי שכן דרך הרבה לולבין שעליהן הן כפופיםצד ויש פוסליןצה אם רוב עלי הלולב הן כפופין בראשיהן אפילו כל שהוא ויש להחמיר כדבריהם אבל אם הוא שעת הדחק שאי אפשר למצוא לולב אחר יש לסמוך על סברא הראשונהצו ומותר לברך על לולב זהצז אפילו אם כל עליו הן כפופין וכן מיום שני של חג ואילך שאין חיוב נטילת לולב בהן מדברי תורה אלא מדברי סופריםצח יש להקל כסברא הראשונה אם אי אפשר לו למצוא בקל לולב אחר. עיין סי' תרמ"וצט:
הערות (6)
- צד. רא"ש כלל כד סי' י. רבנו ירוחם נתיב ח ח"ג (נח, ג). טור ושו"ע ס"ט. דרכי משה ס"ק ו (שכן נוהגין).
- צה. לבוש ס"ט. מ"א ס"ק ח. וראה ספר המנהגים - חב"ד עמ' 65: לוקחין לולב שאין עליו כפופין (הנק' כפתורים-קנעפלאך).
- צו. ט"ז ס"ק י.
- צז. ראה לעיל סי"ז וש"נ.
- צח. כדלקמן סי' תרמט ס"ב.
- צט. סעיף י (לענין הדס). וראה גם לקמן סי' תרמט סי"ט (נכפפו רוב ראשי העלין שבלולב).
כא
כא וכל זה כשלא נכפפו אלא ראשי העלין ונשאר הגוף גדול מהעלין בלי כפיפה אבל אם גוף העלין נכפפו הרבה מאד לאמצען ונראה כמו שנכפף העלה לשנים פסול שאין זה הדור כללק:
הערות (1)
- ק. ט"ז שם. אליה רבה ס"ק ט.