שולחן ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים חלק ב הלכות עירובין

או"ח סימן שצא — דין ביטול רשות לאותן ששכחו לערב

א

שצא דין ביטול רשות לאותן ששכחו לערב ובו ג' סעיפים:

א ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן הוא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם להא וכשהיא מבטלת להם היא נעשית כאורח אצלם אע"פ שיש בה דיורים הרבהב ואין הרבים נעשים אורחיםג מכל מקום לענין טלטול במבוי כל הדיורים שבחצר נחשבים כדירה אחתד כיון שכולם יוצאים למבוי בפתח אחד דהיינו בפתח החצר ובפתח זה הוא שאוסרים במבויה ולכן נעשית החצר לענין לאסור במבוי כאלו הוא בית אחד שדרים בו רביםו.

לפיכך ככל משפטי ישראל עם הנכרי בחצר כן הוא במבוי או בעיר המוקפת חומה שאין איסור לטלטל במבוי או בעיר של נכרים עד שיהיו שתי חצירות של ישראל פתוחות לתוכן והן אוסרות זו על זוז אזי צריך לשכור מן הנכרים אבל בחצר אחת של ישראל אפילו יש בה הרבה בתים הם חשובים כיחיד לענין טלטול בעיר ואין צריך לשכור מן הנכרים.

והוא שתהא העיר מוקפת לדירהח כמו שנתבאר בסי' שס"גט וסתם עיירות מוקפות לדירהי שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם אבל סתם מבצריםיא (שקורין שלא"סיב) אינן מוקפים לדירה:

הערות (12)
  1. א. טור ושו"ע ס"א.
  2. ב. ביאור דברי הטור ושו"ע, ליישב קושיית הט"ז ס"ק א ושאר אחרונים. וראה מ"מ וציונים.
  3. ג. כדלעיל סי' שפ ס"ה.
  4. ד. ר"י ב תוס' עד, ב ד"ה מבוי. רא"ש פ"ו ס"א (לענין נכרי דלקמן. וכ"ה לעיל סי' שצ ס"א). טור ושו"ע שם (לענין ביטול).
  5. ה. משא"כ כשיש בכל חצר פתח למבוי (אף שעירבו יחד), כדלעיל סי' שצ ס"ב וש"נ.
  6. ו. תוס' ורא"ש שם. וכדלעיל סי' שפב סוף ס"א (לענין נכרי).
  7. ז. רא"ש שם. טור ושו"ע שם. ט"ז ס"ק ב.
  8. ח. ב"י ד"ה ודבר פשוט. שו"ע שם.
  9. ט. סעיף מג.
  10. י. ראה גם לקמן סי' תא ס"ב לענין מבואות.
  11. יא. פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קה. רא"ש פ"ג ס"י. טור סי' תא. שו"ע שם. ט"ז ס"ק ג (שלא פסקינן בזה כרמ"א ס"א).
  12. יב. ט"ז שם.

ב

ב כשיש בעיר ב' חצרות של בתי ישראל צריכים לשכור מכל חצר וחצר של נכרי ואין מועיל מה שישכרו משר העיריג.

במה דברים אמורים בשר שאין הבתים שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל ואפילו בשעת מלחמהיד שצריך להושיב אנשי המלחמה וכלי מלחמתם בבתי בני העיר אינו נעשה על פי השר אלא על פי עצה והנהגת יועצי המדינהטו כמנהג קצת עיירות שאין למלך ולשר עליהם שררה ושולטנות כי אם לגבות מיסים ידועים ולשפוט משפטיהם אבל שאר צרכי העיר אינם נעשים רק על פי יועצי המדינה ומנהיגיהטז אבל עיירות שצרכיהן אינם נעשים אלא על פי המלך או השר והנהגתם או על פי הממונים שלהם ודאי ששכירות מהשר ההואיז או מהממונה או אפילו משכירו ולקיטויח (שבביתויט) מועיל שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתם בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתםכ וכל מי שיש לו רשות להניח חפציו בבית הנכרי או בחצרו נעשה כשכירו ולקיטו ויכול להשכיר רשותו שלא מדעתו ואפילו שכירו ולקיטו של זה הנעשה כשכירו ולקיטו יכול להשכיר כמו שנתבאר בסימן שפ"בכא:

הערות (9)
  1. יג. מה ר"מ מרוטנבורג בתשב"ץ סי' עה. הובא ב מרדכי רמז תקט. טור ושו"ע ס"א.
  2. יד. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו ואין מספיק. שו"ע שם.
  3. טו. ב"י שם. מ"א ס"ק א.
  4. טז. ב"י שם.
  5. יז. ב"י שם. שו"ע שם.
  6. יח. שו"ת ריב"ש סי' תכז. ב"י (בשם דודו רבי יצחק, ושכן נהגו בכמה עיירות) ושו"ע שם.
  7. יט. וכן לעיל בתחלת הסעיף "בבתי בני העיר", ולקמן בסוף הסעיף "או בחצירו". וראה לעיל סי' שפב סי"ד וש"נ.
  8. כ. ראה שו"ת צ"צ חו"מ סי' מט אות ב.
  9. כא. סוף סעיף יד. וראה שם סי"ז, שגם אם אוכל פרס מהמלך הרי הוא כשכירו ולקיטו.

ג

ג ישראלים הדרים בחצר אחת בעיר של נכרים המוקפת חומה ועברו ישראלים אחרים דרך שם ונתאכסנו בחצר אחרת של נכרי אינם אוסרים בעיר עד לאחר ל' יוםכב כמו שנתבאר בסימן ש"עכג באורח שנתארח בחצר אלא שהאורחים יש אומריםכד שהם אסורים לטלטל מחצירן למבוי שישראל הדר בעיר אוסר עליהם כל מבואות העיר מטעם שנתבאר שם.

אבל ישראל אחד הדר בחצר שדרים בה נכרים מותר לישראל אחר שאינו מתאכסן בחצר זו להוציא ולהכניס מבתי הנכרי או מבית הישראל לחצרכה ואין ישראל הדר שם אוסר עליו הואיל והוא אינו שובת כלל בחצר זו ואורח גמור הוא אצל זהכו:

הערות (5)
  1. כב. תרומת הדשן סי' עו. ב"י ד"ה ישראל הדר יחידי. שו"ע ס"ג.
  2. כג. סעיף ט.
  3. כד. מרדכי רמז תקז. מ"א ס"ק ב.
  4. כה. ברייתא סב , א כראב"י. עי' ב"י סוס"י שפב .
  5. כו. תרומת הדשן שם, ממשמעות רש"י סג, סע"ב. וראה לעיל שם, שגם כשבעל הבית יכול לסלקו תוך משך הזמן שקבעו, לדברי הכל אינו אוסר.