א
שצא דין ביטול רשות לאותן ששכחו לערב ובו ג' סעיפים:
א ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן הוא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפה מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם להא וכשהיא מבטלת להם היא נעשית כאורח אצלם אע"פ שיש בה דיורים הרבהב ואין הרבים נעשים אורחיםג מכל מקום לענין טלטול במבוי כל הדיורים שבחצר נחשבים כדירה אחתד כיון שכולם יוצאים למבוי בפתח אחד דהיינו בפתח החצר ובפתח זה הוא שאוסרים במבויה ולכן נעשית החצר לענין לאסור במבוי כאלו הוא בית אחד שדרים בו רביםו.
לפיכך ככל משפטי ישראל עם הנכרי בחצר כן הוא במבוי או בעיר המוקפת חומה שאין איסור לטלטל במבוי או בעיר של נכרים עד שיהיו שתי חצירות של ישראל פתוחות לתוכן והן אוסרות זו על זוז אזי צריך לשכור מן הנכרים אבל בחצר אחת של ישראל אפילו יש בה הרבה בתים הם חשובים כיחיד לענין טלטול בעיר ואין צריך לשכור מן הנכרים.
והוא שתהא העיר מוקפת לדירהח כמו שנתבאר בסי' שס"גט וסתם עיירות מוקפות לדירהי שבונין בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם אבל סתם מבצריםיא (שקורין שלא"סיב) אינן מוקפים לדירה:
הערות
- א. טור ושו"ע ס"א.
- ב. ביאור דברי הטור ושו"ע, ליישב קושיית הט"ז ס"ק א ושאר אחרונים. וראה מ"מ וציונים.
- ג. כדלעיל סי' שפ ס"ה.
- ד. ר"י ב תוס' עד, ב ד"ה מבוי. רא"ש פ"ו ס"א (לענין נכרי דלקמן. וכ"ה לעיל סי' שצ ס"א). טור ושו"ע שם (לענין ביטול).
- ה. משא"כ כשיש בכל חצר פתח למבוי (אף שעירבו יחד), כדלעיל סי' שצ ס"ב וש"נ.
- ו. תוס' ורא"ש שם. וכדלעיל סי' שפב סוף ס"א (לענין נכרי).
- ז. רא"ש שם. טור ושו"ע שם. ט"ז ס"ק ב.
- ח. ב"י ד"ה ודבר פשוט. שו"ע שם.
- ט. סעיף מג.
- י. ראה גם לקמן סי' תא ס"ב לענין מבואות.
- יא. פסקי עירובין למהר"ם מרוטנבורג סי' קה. רא"ש פ"ג ס"י. טור סי' תא. שו"ע שם. ט"ז ס"ק ג (שלא פסקינן בזה כרמ"א ס"א).
- יב. ט"ז שם.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.