או"ח סימן רטו — עניית אמן אחר הברכות

רטו עניית אמן אחר הברכות ובו ה' סעיפים:

א העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה מגונה^א אלא א"כ בירך שתי ברכות או יותר^ב שיש אחיזה לזו בזו עונה בסוף כולן אמן^ג כמ"ש בסימן נ"ד^ד ויש חולקין גם בזה^ה כמו שנתבאר שם וכן מנהג מדינות אלו ואין לשנות המנהג^ו.

ואחר ברכה אחרונה של פירות וכיוצא בהם לדברי הכל אינו עונה אמן אחר ברכת עצמו כי אין לה אחיזה עם ברכה ראשונה שהרי רשאי להפסיק ולדבר בינתיים^ז ואינו דומה לישתבח שהיא ברכה אחרונה אחר פסוקי דזמרה ויש לה אחיזה עם ברכה ראשונה שהיא ברוך שאמר לפי שאסור להשיח באמצע פסוקי דזמרה כמ"ש שם^ח:

ב אבל אחר ברכת אדם אחר מישראל חובה לענות אמן^ט אע"פ שהוא אינו מחויב בברכה זו כלל^י ואפילו לא שמעה מתחלתה ועד סופה אלא סופה בלבד^יא או אפילו לא שמעה כלל רק שהוא יודע איזו ברכה היא שלא תהא אמן יתומה כמ"ש בסי' קכ"ד^יב.

אבל נכרי המברך ברכה מן הברכות שתקנו חכמים אין עונים אחריו אמן אלא א"כ שמע כל הברכה מפיו^יג וכותים עשאום כנכרים לכל דבריהם^יד אבל אחר מין דהיינו האדוק לעבודה זרה^טו אסור לענות אמן אפילו שמעו כל הברכה מפיו^טז (לפי שסתם מחשבת מין בהזכרת השם היא לעבודה זרה^יז) וכן מי ששינה מטבע הברכה אין עונין אחריה אמן^יח.

וכן אין עונין אמן אחר תינוק שלומד הברכות לפני רבו^יט שמותר ללמד לתינוק הברכות כתקונן אפילו שלא בזמנן^כ ואע"פ שהם לבטלה בשעת הלימוד אע"פ שאסור לגדול המתלמד^כא אבל כשאינן מברכין לבטלה עונין אחריהם אמן^כב כגון שמברכין אותן בזמנן כדי לפטור מחיובן שהם חייבים בהן כדי לחנכם במצות וכן בשעה שקורין ההפטרה בציבור ומברכין לפניה ולאחריה^כג:

ג כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא^כד והרי הוא כאילו נשבע לשוא ואסור לענות אמן אחריו^כה ואע"פ שמן התורה אין איסור בהזכרת שם שמים לבטלה אלא כשמזכירו בדברי הבאי שאין בהם צורך ולא בדרך ברכה אע"פ שאינה צריכה מכל מקום מדברי סופרים אסור אפילו בדרך ברכה שאינה צריכה^כו (אבל לצורך מותר להזכיר אפילו בדבר הרשות^כז):

ד אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כגון כל שני דברים שיכול לפוטרם בברכה אחת אסור לגרום שיצטרך לחזור ולברך^כח כגון שיפסיק בנתים בשיחה או בדבר אחר הגורם שיצטרך לחזור ולברך^כט ואפילו בשבת שחסרו הרבה ברכות ממנין ק' ברכות שחייב אדם לברך בכל יום^ל אסור לגרום ברכה שאינה צריכה כדי להשלים לק'^לא.

במה דברים אמורים כשיכול לפטור ב' דברים בברכה שהיא מיוחדת לשניהם אבל אם היא מיוחדת לדבר אחד אלא שיכול לפטור בה גם השני בתורת טפלה טוב יותר להרבות בברכות כמ"ש בסי' רי"ב^לב:

ה לפיכך אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה טוב יותר להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם ברכתם האחרונה המיוחדת להם ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם^לג ואינה פוטרתם אלא משום שהם נחשבים מכלל הסעודה הואיל ובאו קודם שמשכו ידיהם מן הפת ואם באו אחר כך טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם ואין נפטרים בברכת המזון שאין ברכת המזון פוטרת מעין ג' ולא בורא נפשות רבות כמ"ש בסי' קע"ז^לד ור"ח^לה ויש חולקים^לו ויש להחמיר כסברא הראשונה.

ובפרט בשבת ויום טוב כדי להשלים ק' ברכות יש לו להניחם לאחר ברכת המזון להשלים בהם^לז ולא לסמוך על שמיעת חזרת הש"ץ וברכת התורה וההפטרה^לח:

סליק הלכות ברכות^לט:

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם