או"ח סימן קסד — שיכול להתנות על הנטילה
א
קסד שיכול להתנות על הנטילה ובו ב' סעיפים:
א נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם לכל היום כולוא אפילו שלא בשעת הדחקב ובלבד שלא יסיח דעתוג משמירתן מנגיעה במקום מטונףד ואם הניחן בבתי ידים אין לך שמירה מעולה מזוה ומכל מקום אם נזדמנו לו מיםו מוכנים לפניו וא"צ לטרוח אחריהםז טוב שיחזור ויטול ולא יברך.
ולא בנטילת שחרית לבד מועיל תנאי אלא כל היום בכל זמן שנוטל ידיו שלא לצורך אכילת פת כגון לדבר שטיבולו במשקהח או שיוצא מבית הכסאט מתנה עליהן לאכילת פת שיאכל אח"כי לפייא שנטילת ידים צריכה כוונה כמ"ש בסי' קנ"חיב ואע"פ שלטיבול במשקה ויוצא מבית הכסא לא יברך על נטילת ידים ובשעת אכילה ג"כ לא יברך על נטילת ידים על זה שנטל כבר אין בכך כלום שהרי פטור הוא מן הנטילה כיון שידיו שמורותיג.
אבל אם אינו נוטל אלא לצורך אכילת פת שיאכל אח"כ אסור כי תקנת חכמים היא שתהא תיכף לנטילת ידים סעודהיד משא"כ כשנוטל שלא לצורך אכילת פת אלא שמתנה עליהן שיוכל לאכול ע"י זה אח"כ אינו מחוייב כלל לאכול עכשיו ואח"כ כשבא לאכול כבר הוא פטור מן הנטילה ולא חלה עליו תקנת החכמים כלל שלא תיקנו אלא בנוטל לאכילה שיאכל מיד וזה לא נטל לאכילה אלא לדבר אחרטו.
ואם נטל ידיו לאכילה מועלת נטילה זו גם לאכילה אחרת אם שמר ידיו ואפילו תנאי אין צריךטז שהתנאי אינו אלא משום כוונהיז וזה נתכוין (לנטילה באכילה) [לאכילה בנטילה] זו.
ועכשיו נהגו שלא להתנות על הנטילה לפי שיש אומריםיח שאין תנאי מועיל אלא בשעת הדחק לפי שחששו שמא יבואו להאכילו דבר האסור כשיראוהו אוכל בלא נטילה שיסברו שהוא נכרי ומכל מקום אם יושב בעגלה עם נכרי ואין ממתינים עליו הרי זה שעת הדחקיט:
הערות (19)
- א. רב חולין קו , ב.
- ב. שם קז , א וכלישנא בתרא . טור ושו"ע ס"א.
- ג. רמב"ם הל' ברכות פ"ו הי"ז. טור ו שו"ע שם.
- ד. רש"י חולין שם ד"ה ומתנה. טור ורמ"א שם.
- ה. כל בו סי' כג בשם ה"ר דוד ב"ר לוי. ים של שלמה חולין פ"ח סי' מא. מ"א ס"ק ג.
- ו. סמ"ג עשין כז הל' נט"י. שו"ע שם.
- ז. מ"א ס"ק ד.
- ח. ראה לקמן סי' תעה ס"ב.
- ט. מ"א ס"ק ה. ואם רוצה לאכול מיד ע' לקמן רס"י קסה.
- י. רבינו יונה ברכות ספ"ח (מא, ב) ד"ה נוטל. ב"י ד"ה ומ"ש רבינו פרץ. רמ"א ס"א.
- יא. מ"א שם וס"ק ב.
- יב. סעיף יג, מחלוקת אם מועיל בדיעבד בנמלך, וכאן כו"ע מודו שלכתחלה צריך להתנות ומועיל. וראה גם לעיל סי' קנט ס"כ.
- יג. ט"ז ס"ק ד. וראה כעין זה גם לעיל סי' קנח סוף סי"ג.
- יד. כדלקמן רס"י קסו וש"נ.
- טו. מ"א ס"ק ו.
- טז. מ"א שם.
- יז. מ"א ס"ק ב.
- יח. טור בשם סמ"ג עשין כז הל' נט"י. הגהת סמ"ק סי' קפא. מרדכי ברכות פ"ח רמז קצה. רש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי' כב. הובא במ"א ס"ק א.
- יט. רש"ל שם. מ"א שם.
ב
ב מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע במקום מטונף צריך לחזור וליטול ידיוכ ויברך על נטילת ידיםכא ואם נגע בעוד הפרוסה בפיו לא יבלע עד שיטול ידיוכב ולא מקום הטינופת ממש אלא אפילו שוק וירך ומקומות המכוסים באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך בראשו וכל כיוצא בזהכג (אבל אם שפשף ידיו על ראשו מלמעלה כגוןכד לנגבה ולא חיכך בה תוך השער בראשו ממש אין לחושכה).
ויש אומריםכו שאין לברך על נטילת ידים באמצע הסעודה כי לא תיקנו אלא בתחילתה אלא א"כ הפסיק סעודתו והלך להפליג בדבר אחר והסיח דעתו משמירת ידיו שצריך לחזור וליטול ולברך על נטילת ידיםכז כי כסעודה אחרת היא הואיל והפליג בינתיים אבל משום נגיעה במקום הטינופת ואפילו עשה צרכיוכח אין לברך על נטילת ידים.
(שכל העושה מצוה אחת ב' פעמים אינו חוזר ומברך אלא א"כ הפליג בנתים או שהסיח דעתו ממנה וחזר ונמלך או שפסקה המצוה מעצמה וחוזר לעשותה כגון שנשמטה ונפלה טליתו מעליו כמ"ש סי' ח'כט אבל זה שהפסיק טהרת ידים בידים על מנת לחזור ולטהרן או שלא מדעת כלל ובדעתו לא היה מטמאן כי אם על דעת לחזור ולטהרן אין זה חשוב הפסק בטהרתן לחזור ולברך כשחוזר ומטהרן כיון שלא הסיח דעתו מלטהרן שהרי אפילו מי שמסיר טליתו מדעתו בסתם אין צריך לחזור ולברך אם נשאר עליו טלית קטן שיש בזה גילוי דעת שאינו מסיח דעתו ממצוה זו אע"פ שאין בדעתו כלום על טלית זו ואינו יודעל אם יחזור ויתעטף בה כמו שנתבאר שםלא כ"ש זה שהדבר ידוע שבודאי יחזור למצותו לטהר את ידיו שהרי הוא מיסב בסעודה ודעתו לאכוללב).
(ויש לחוש לדבריהם להקל בספק ברכותלג):
הערות (14)
- כ. וכ"ה בסדר נט"י לסעודה סי"ז.
- כא. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצב ובמיוחסות לרמב"ן סי' קצה. שו"ע ס"ב.
- כב. מ"א ס"ק ז.
- כג. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצג וסי' תשנה ובמיוחסות להרמב"ן שם. וראה גם לעיל סי' צב ס"ז.
- כד. בכת"י: כדי.
- כה. כדלעיל סי' קסב ס"ב וש"נ.
- כו. רש"ל בים של שלמה חולין פ"ח סי' מא. ט"ז ס"ק ה. מ"א ס"ק ח.
- כז. כדלקמן סי' קעח ס"ז. סי' קעט ס"ה. סי' קצז ס"א. סי' ר ס"ג. סדר ברה"נ פ"ה ה"ו.
- כח. ט"ז שם. וראה גם לקמן סי' קסה סוף ס"א. וראה גם לקמן סי' קעח ס"ח לענין ברכת המוציא. ועי' לעיל סי' כה ס"ל לענין הפסק בתפילין. וראה תהלה לדוד ס"ק ג.
- כט. סעיף כג (הסיח דעתו) כד (הפליג בינתיים) כו (נפלה). וראה גם לעיל סי' כה סל"ג, לענין נשמטו התפילין ממקום הנחתן: נגמרה המצוה השייכה לברכה שברך עליהם בתחלה וכשמחזירן למקומן מקיים מצות תפילין פעם שניה ולכן צריך לחזור ולברך. ושם סל"ב מחלק בין נשמטו בשעת התפלה לבין נשמטו שלא בשעת התפלה.
- ל. בכת"י: ידוע.
- לא. סעיף כה.
- לב. וראה גם לעיל שם סי' כה
- לג. ובסדר נט"י לסעודה סי"ז: ולכן יברך בלא שם ומלכות.