או"ח סימן קיא — דין סמיכות גאולה לתפלה

קיא דין סמיכות גאולה לתפלה ובו ד' סעיפים:

א (אע"פ שקריאת שמע וברכותיה מצוה בפני עצמה ותפלה מצוה בפני עצמה) צריך לסמוך ברכת גאולה לתפלה^א ולא יפסיק ביניהם אפילו באמן אחר גאל ישראל^ב ולא בשום פסוק שנוהגין לומר קודם תפלת י"ח^ג כגון פסוק^ד כי שם ה' אקרא ודומיו חוץ מפסוק^ה אדני שפתי תפתח^ו שהוא חובה מתקנת חכמים^ז ואינו חשוב הפסק שכיון שקבעוהו חכמים בתפלה^ח נעשה מכלל התפלה וכתפלה ארוכה היא^ט וי"א שמותר לענות אמן אחר גאל ישראל^י וכן נוהגין^יא כמו שנתבאר בסי' ס"ו^יב.

ובמוסף ומנחה^יג שאין שם סמיכת גאולה לתפלה מותר לומר פסוקים קודם אדני שפתי תפתח אבל לא אחריו משום הפסק בתפלה^יד שהרי פסוק זה מכלל התפלה הוא:

ב יש מי שאומר^טו שבשבת א"צ לסמוך גאולה לתפלה מפני שסמיכה זו למדוה חכמים^טז ממה שכתוב יהיו לרצון וגו' צורי וגואלי וכתיב אחריו יענך ה' ביום צרה אבל שבת לאו יום צרה הוא^יז וימים טובים דינם כחול^יח הואיל והם ימי הדין שבפסח העולם נידון על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג על המים^יט.

ואין לסמוך על סברא זו^כ אם לא במקום שצריך לכך^כא לפי שלימוד זה אינו אלא סמך בעלמא^כב ועיקר סמיכת גאולה לתפלה הוא מדברי חכמים^כג שדימו י"ח ברכות אחר ברכת גאולה לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתח המלך ויצא המלך לקראתו ואם רואהו המלך שהפליג והלך לו אף הוא מפליג ושוב אין מתקרב אליו כשחוזר ודופק כך הוא במפסיק בין גאולה לתפלה:

ג הש"ץ כשמתחיל י"ח בקול צריך לומר תחלה פסוק אדני שפתי תפתח^כד הואיל והוא מכלל התפלה^כה וטוב שיאמרנו בלחש^כו.

אבל שאר פסוקים אין צריך לומר^כז ואם רצה לומר רשאי ואין איסור כלל להפסיק^כח (בעניני התפלה וצרכיה) בין תפלת לחש לתפלה שבקול (אבל להתעסק בדברים אחרים אסור עד אחר נפילת אפים כמו שיתבאר בסי' קל"א^כט):

ד אם עד שלא קרא קריאת שמע וברכותיה מצא צבור שמתפללין^ל לא יתפלל עמהם תחלה ולקרות אח"כ קריאת שמע וברכותיה כמו שעושים בפסוקי דזמרה^לא לפי שסמיכת גאולה לתפלה שחרית גדולה מתפלה עם הצבור (אבל בערבית תפלת הצבור^לב גדולה מסמיכת גאולה לתפלה כמו שיתבאר בסי' רל"ו^לג):