או"ח סימן קי — דין היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש

קי דין היוצא לדרך ופועלים מה יתפללו וסדר תפלת הדרך ובית המדרש ובו יו"ד סעיפים:

א בשעת הדחק^א שאי אפשר לו להתפלל שמונה עשרה ברכות כגון שהשעה עוברת^ב או שהוא בדרך^ג וירא שמא יפסיקוהו עוברי דרכים^ד אם יתפלל כל שמונה עשרה ברכות דרך הילוכו או מיושב או מעומד כמו שנתבאר בסי' צ"ד^ה או שעומד במקום שהוא טרוד וירא שמא יפסיקוהו^ו או שלא יוכל להתפלל תפלה ארוכה בכוונה מחמת טרדת דעתו^ז מתפלל מעין שמונה עשרה^ח שהוא תפלת הביננו^ט שכוללת כל י"ג ברכות אמצעיות וחותם בשומע תפלה וצריך לומר לפניה ג' ברכות ראשונות כתקנן ולאחריה ג' אחרונות כתקנן^י.

וצריך לאמרן כולן מעומד^יא ואינו יכול לאמרן דרך הילוכו בדרך כמו שהתירו בתפלת שמונה עשרה כדי שלא יטרד לבו בעיכוב דרכו ולא יוכל לכוין כמו שנתבאר שם לפי שכיון שמתפלל תפלה קצרה מעין י"ח לא יטרד כל כך בעמידתו^יב וכשיגיע לביתו א"צ לחזור ולהתפלל י"ח^יג הואיל וכבר אמר מעין י"ח^יד.

ואינו מתפלל הביננו לא בימות הגשמים^טו מפני שצריך לומר שאלה בברכת השנים^טז ולא במוצאי שבת ויו"ט^יז מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת^יח (ואין לו לכללן בהביננו^יט לומר בה מעין הבדלה ושאלה לפי שהשאלה והבדלה אינן ברכות בפני עצמן אלא תקנו לכללן בברכות י"ח שאלה בברכת השנים והבדלה בברכת חונן הדעת ואם היה אומר בהביננו מעין הבדלה ושאלה היה נראה שהן ג"כ ברכות בפני עצמן^כ כמו כל ברכות האמצעיות שאומר מעין כל אחת ואחת בהביננו[)]:

ב הפועלים שעושים מלאכה אצל בעל הבית^כא אם אינו נותן להם שכר חוץ מסעודתן מתפללין י"ח ברכות שלימות אבל אין יורדין לפני התיבה ואין נושאין כפיהם משום ביטול מלאכתו של בעל הבית ואם נותן להם שכר פעולתם לבד סעודתם צריכים למהר המלאכה ומתפללין מעין י"ח.

ועכשיו אין דרך בעל הבית להקפיד בכך^כב ומן הסתם על דעת כן שוכרין אותם שיתפללו י"ח וה"ה שילכו לבית הכנסת^כג להתפלל בעשרה^כד במקום שאין דרך בעל הבית להקפיד בכך^כה:

ג ההולך^כו במקום גדודי חיה וליסטים מתפלל תפלה קצרה שהוא צרכי עמך מרובים כו' וחותם בשומע תפלה^כז וא"צ לא לג' ראשונות ולא לג' אחרונות^כח ומתפלל כשהוא מהלך ואם יכול לעמוד עומד^כט.

וכשיגיע לישוב^ל ותתברר דעתו צריך להתפלל תפלת י"ח כתקנה אם לא עבר זמנה אע"פ שהתפלל תפלה קצרה מעומד^לא הואיל ולא אמר בה אפילו מעין י"ח^לב ואם שכח או שעבר זמנה^לג דינו כשכח ולא התפלל לגמרי שצריך להשלים אותה בזמן תפלה שלאחריה כמ"ש בסי' ק"ח:

ד היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך^לד שהיא יהי רצון מלפניך ה' או"א שתוליכנו לשלום וכו'^לה ואף אם הולך יחידי^לו יאמרנה בלשון רבים^לז שמתוך כך תפלתו נשמעת ואם בא להוסיף בה דברי ריצוי יכול לאמרם בלשון יחיד^לח כיון שאינו ממטבע הברכה שקבעו חובה לרבים (ויש מי שאומר^לט שע"פ הסוד י"ל מלת ותנני לחן בלשון יחיד אע"פ שהוא ממטבע הברכה הקבוע לרבים^מ).

ומן הדין יכול לומר תפילת הדרך אפילו כשהוא מהלך^מא אלא משום מהיות טוב אל תקרא רע יעמוד כשיאמרנה אם אפשר לו^מב כגון שבני השיירא ג"כ עומדים^מג ומכל מקום א"צ לעמוד אלא מלילך אבל אם היה רכוב א"צ לירד^מד אלא יעמיד הבהמה מלילך^מה אם אפשר לו שאם ירכוב הרי הוא כמהלך (וה"ה ליושב בעגלה שא"צ לירד אלא להעמיד הסוסים אם אפשר לו^מו):

ה א"צ לומר תפלת הדרך אלא פעם אחת^מז בכל יום שהוא הולך^מח ואפילו אם ינוח בעיר באמצע היום וחוזר ללכת ממנה להלאה או לשוב לביתו אבל אם דעתו ללון בעיר^מט ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת כאלו כבר לן בה (שכן הוא בכל הברכות שכשהוא נמלך צריך לחזור ולברך כמ"ש בסי' ר"ו^נ):

ו מאימתי מתפלל אותה^נא משעה שמהלך בדרך אבל לא כשעדיין הוא בתוך העיר^נב שדר בה לפי שאין להתפלל תפלת הדרך עד שיחזיק בדרך ועיבורה של עיר דהיינו ע' אמה ושיריים סמוך לעיר הרי הוא כתוך לעיר^נג ויש מי שמתיר^נד אפילו בתוך העיר משעה שגמר בלבו והכין עצמו לצאת בו ביום שזה נקרא ג"כ החזיק בדרך שמוחזק לילך בודאי ויש לסמוך על דבריו בדיעבד^נה (ולדברי הכל כשהוא בדרך יכול לאומרה בתוך העיר שלן בה כיון שכבר החזיק והולך בדרך ועודנו מחזיק בה שבעיר זו אינו אלא אורח נטה ללון^נו):

ז תפלת הדרך חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך^נז לפי שאינה אלא בקשת רחמים ואעפ"כ טוב להסמיכה לאיזו ברכה^נח כדי שתהיה ברכה הסמוכה לחברתה שא"צ לפתוח בברוך כגון אם הולך בבקר יסמיכנה לברכת הגומל^נט חסדים טובים לעמו ישראל אם מברך ברכת השחר לאחר שהחזיק בדרך^ס כמו שנתבאר^סא ואם הולך באמצע היום^סב יאכל או ישתה כשיעור שיברך ברכה אחרונה^סג או יטיל מים ויברך אשר יצר^סד ואח"כ יתחיל מיד יהי רצון מלפניך כו':

ח לא תקנו תפלת הדרך אלא כשיש לו לילך פרסה^סה שהיא ח' אלפים אמה^סו שפחות מפרסה בקרוב לעיר אינו מקום סכנה מן הסתם^סז ואם רוצה לאמרה על דרך פחות מפרסה לא יחתום בברוך^סח (אתה ה') אבל אם הוא מקום מוחזק בסכנה צריך לאמרה אפילו בפחות מפרסה^סט.

וי"א שלא תקנו תפילת הדרך אלא בתחלת הדרך שהיא פרסה ראשונה^ע ויש לחוש לדבריהם לכתחילה לאמרה בפרסה ראשונה^עא ואם שכח מלאמרה יאמר אותה כל זמן שהוא בדרך^עב ובלבד שלא הגיע לתוך פרסה הסמוכה לעיר שרוצה ללון בה ומשם ואילך יאמר אותה בלא ברכה:

ט היוצא לדרך טוב שיטול רשות מגדולי העיר^עג אע"פ שאינם רבותיו כדי שיברכוהו ואל יאמרו לו לך בשלום אלא לך לשלום^עד שהרי יתרו שאמר למשה לך לשלום^עה עלה והצליח ודוד שאמר לאבשלום לך בשלום^עו הלך ונתלה.

וכשהוא בדרך יעסוק בתורה^עז (שנאמר^עח ובלכתך בדרך^עט) ולא יעסוק בעיון הלכה שלא יתעה בדרך אלא א"כ יושב בעגלה^פ ואיש אחר מנהיג הסוסים.

ואל יאכל בדרך יותר משיעור אכילת שני רעבון^פא משום חולי מעיים אלא א"כ יושב בספינה^פב (וכיוצא) בה.

וכשנכנס לעיר ללון יכנס בכי טוב ויצא בכי טוב^פג שמא יפול באחת הפחתים^פד אבל סמוך לעירו שהוא יודע להזהר שם מהפחתים יכול לילך שם בלילה אם אינו הולך יחידי שאין לחוש למזיקים^פה:

י הנכנס לבית המדרש צריך להתפלל^פו בכניסתו שלא יארע דבר תקלה על ידו וביציאתו צריך ליתן הודאה על חלקו.

בכניסתו מה הוא אומר^פז יהי רצון מלפניך ה' או"א שלא אכשל בדבר הלכה כו' וה"ה מי שיושב ללמוד ביחידות^פח ובפרט אם הגיע להוראה צריך להתפלל שלא יטעה בלימוד ובהוראה לומר על טמא טהור ועל אסור מותר^פט וטוב לומר נוסח אחד קצר כולל הרבה וזהו יהי רצון מלפניך ה' או"א שתאיר עיני במאור תורתך והצילני מכל מכשול וטעות הן בדיני איסור והיתר הן בדיני ממונות הן בהוראה הן בלימוד גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך^צ ומה ששגיתי כבר העמידני על האמת ואל תצל מפי דבר אמת עד מאד^צא כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה^צב (וכשלומד בחבורה צריך לבקש ג"כ שלא ישמח בתקלתם ולא ישמחו בתקלתו^צג).

ביציאתו מה הוא אומר^צד מודה אני כו' וה"ה העוסק בתורה ביחידות^צה צריך לומר כן בכל ערב אחר גמר לימודו (אם למד כל היום):