או"ח סימן קד — שלא להפסיק בתפלה

קד שלא להפסיק בתפלה ובו ז' סעיפים:

א לא יפסיק בתפלתו ואפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו^א אבל מלך אומות העולם^ב שיש לחוש שמא יהרגנו^ג יפסיק ומכל מקום אם אפשר לו לקצר^ד דהיינו שיאמר תחלת כל ברכה וסופה קודם שיגיע אליו^ה יקצר שלא יצטרך להפסיק.

או אם אפשר לו להטות מן הדרך יטה ולא יפסיק בדבור^ו וכן אם היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו יטה מן הדרך ולא יפסיק בדיבור אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו^ז אלא א"כ הוא בתחנונים שאחר התפלה^ח שאז מותר לו לעקור ממקומו ע"י כריעות והשתחויות^ט (או לצורך אחר^י) אבל שלא לצורך לא יזוז ממקומו עד שיפסע ג' פסיעות לאחוריו^יא כדרך שנפטרים מן המלך^יב:

ב ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק^יג בדבור לומר לאחר להסיר מעליו הנחש^יד אבל יכול לילך למקום אחר כדי שיפול הנחש מרגלו^טו שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום באמצע עשיית המצוה^טז אלא שבתפלה הואיל ועומד לפני המלך אין לזוז ממקומו שלא לצורך^יז עד לאחר התפלה שיפטר מלפני המלך בג' פסיעות לאחוריו כמו שנתבאר^יח אבל לצורך כזה מותר אפילו באמצע ברכות י"ח^יט.

במה דברים אמורים בנחש שרוב הפעם אינו נושך^כ אבל עקרב^כא שהוא מועד לעקוץ ולהמית פוסק אפילו בדבור^כב שאין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש^כג ואפילו נחש אם רואה שהוא כעוס כנגדו ובא להזיקו פוסק^כד אפילו בדבור^כה:

ג אם ראה שור בא כנגדו פוסק^כו שמרחיקין משור תם חמשים אמה וממועד כמלא עיניו ואם שוורים שבמקום ההוא מוחזקים שאינם מזיקין אינו פוסק^כז אלא א"כ ראה שור שהזיק כבר פעם אחת^כח:

ד בכל מקום שפוסק אם שהה בהפסקתו מחמת אנסו^כט כדי לגמור את כל התפלה מראשה לסופה חוזר לראש^ל כמו שנתבאר בסי' ס"ה^לא ומשערין לפי המתפלל^לב כמו שנתבאר שם^לג.

ואם לא שהה כל כך^לד חוזר לתחלת הברכה שפסק בה^לה אם פסק בדבור^לו באמצע איזו ברכה מי"ג ברכות אמצעיות אבל אם פסק בג' ראשונות חוזר לראש מפני שהן חשובות כברכה אחת^לז ואם בג' אחרונות חוזר לרצה שהן חשובות ג"כ כאחת שג' ראשונות הן כעבד שמסדר שבח לפני רבו וג' אחרונות הן כעבד שקבל פרס מרבו ונוטל רשות והולך לו^לח.

במה דברים אמורים כשפסק בדיבור מחמת אונס או בשוגג אבל אם שח במזיד חוזר לראש בכל ענין^לט (ועכשיו שרוב העולם אין נזהרין להשיח בברכות קריאת שמע חשובים שוגגים שאומר מותר שוגג הוא^מ).

ואפילו אם הפסיק בדבור מחמת אונס או בשוגג באמצע איזו ברכה (מהאמצעיות) ולא חזר לתחלת הברכה אלא למקום שפסק וגמר תפלתו ועקר רגליו^מא צריך לחזור לראש התפלה לפי שאותה ברכה שהפסיק בדבור באמצעה אינה עולה לו וכאלו לא אמרה כלל וי"ח ברכות מעכבות זו את זו לענין שאם דילג אחת מהן ולא נזכר עד שעקר רגליו צריך לחזור לראש כמ"ש בסימן קי"ט^מב (אבל מי שאינו יודע להתפלל כולן אלא מקצתן יאמר אותן שיודע ואינן מעכבות זו את זו כמו שיתבאר בסי' תקצ"ג^מג[)].

אבל אם הפסיק בין ברכה לברכה גומר תפלתו על הסדר אפילו לכתחלה^מד ואפילו שח במזיד (חוץ מג' ראשונות וג' אחרונות שהן חשובות כאחת לכל דבר).

(וי"א^מה שאפילו שח במזיד באמצע ברכה יש לו תקנה לחזור לתחלת אותה ברכה מיד אחר השיחה אלא שאם אחר השיחה חזר למקום שפסק וגמר תפלתו) (או אפילו אותה ברכה ששח בה לבדה^מו) אע"פ שעדיין לא עקר רגליו שאם היה שוגג היה חוזר לתחלת הברכה ששח בה עכשיו שהוא מזיד צריך לחזור לראש.

וכן הדין אם הזיד ולא הזכיר גבורות גשמים בתחיית המתים^מז או שאלה בברכת השנים^מח או של ראש חודש^מט וחולו של מועד^נ בעבודה:

ה אפילו לענות קדיש^נא וברכו וקדושה לא יפסיק בתפלת י"ח^נב אלא ישתוק ויכוין למה שאומר הש"ץ^נג ויהיה כעונה בפיו ששומע כעונה בכל מקום^נד ואעפ"כ אין בזה משום הפסק תפלה כיון שאינו מוציא בפיו וכשמגיע הש"ץ בקדיש ליתברך וישתבח חוזר הוא לתפלתו^נה:

ו היה עומד בתפלה וקראוהו לספר תורה אינו פוסק^נו אפילו להאומרים שבקריאת שמע פוסק ועולה לספר תורה^נז כמו שנתבאר בסי' ס"ו^נח:

ז אחר שסיים שמונה עשרה ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה וקדיש וברכו^נט כמו שיתבאר בסי' קכ"ב^ס: