או"ח סימן קג — מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש

קג מי שנזדמן לו רוח בתפלתו או עטוש ובו ג' סעיפים:

א היה עומד בתפלה ויצא ממנו רוח מלמטה^א ממתין עד שיכלה (הרוח) [הריח] וחוזר למקום שפסק^ב:

ב בקש לצאת ממנו רוח מלמטה^ג ונצטער הרבה ואינו יכול להעמיד עצמו^ד הולך לאחוריו ד' אמות^ה ומוציא הרוח ולא ילך לצדדים מפני שצריך שיהיו פניו מכוונים כנגד המקום שהתחיל להתפלל^ו שלא יהא נראה כפוסק לגמרי ואין כוונתו לחזור לתפלתו וממתין עד שיכלה הריח ואומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו רמה ותולעה במותנו ואין אמירה זו חשוב הפסק בתפלה הואיל וכבר מופסקת תפלתו על ידי הרוח^ז וחוזר למקומו^ח וחוזר למקום שפסק^ט ולא יגמור תפלתו במקום שנתרחק שם הואיל וכבר התחיל להתפלל כאן וקבעה השכינה מקום כאן^י וכשבקש להתעטש נתרחק ממקום השכינה לפיכך צריך הוא לחזור למקום שקבע לשכינה.

ועכשיו לא נהגו אפילו המדקדקים להרחיק ד' אמות ולומר רבון וכו' ויש שלמדו זכות לומר^יא שלא הצריכו להרחיק אלא כשמתפלל בביתו אבל כשמתפלל בצבור שזה לו בזיון גדול שנראה לכל בשתו וכלימתו^יב אינו צריך להרחיק כלל שגדול כבוד הבריות^יג וכיון שא"צ להרחיק אין לומר ג"כ רבון כו' כיון שאין חרפתו וכלימתו ניכרת רק ממתין עד שיכלה הריח.

וכל זה כשאינו יכול להעמיד עצמו אבל אם יכול חייב להעמיד עצמו^יד בכל מה דאפשר שלא להפיח בתפלה ואין בזה משום בל תשקצו^טו ואפילו אם נצרך לנקביו יעמיד עצמו כמ"ש בסי' צ"ב^טז:

ג המתעטש בתפלתו^יז מלמטה אפילו הפחה מועטת שאינה משמעת קול^יח סימן רע לו מלמעלה סימן יפה לו שכשם שעושין לו נחת רוח מלמטה^יט שהעיטוש הוא נוח לאדם כך עושין לו נחת רוח מלמעלה למלאות שאלתו ובקשתו: