או"ח סימן פח — בעל קרי מותר בקריאת שמע

פח בעל קרי מותר בקריאת שמע ובו ב' סעיפים:

א כל הטמאים אפילו טומאה יוצא עליהם מגופן כגון זב וזבה וכיוצא בהן קורין קריאת שמע ומתפללין^א חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מן כלל הטמאין^ב ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה^ג כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולים^ד ולא פשטה תקנה זו ברוב ישראל^ה ואח"כ בטלה אותה תקנה לגמרי^ו משום ביטול תורה ומשום ביטול פריה ורביה^ז והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה בט' קבין^ח וכן פשט המנהג.

ואף בזמן שנהגו בטבילה לא הצריכוהו אלא לבריא ששמש מטתו אבל חולה שראה קרי לאונסו פטור מכלום^ט (וחולה ששמש מטתו^י) ובריא לאונסו דיו בט' קבין שישפוך עליו מכלי אחת או אפילו מב' וג'^יא אבל מד' כלים אין מצטרפין^יב והוא שיתחיל השני עד שלא פסק הראשון וכן השלישי עד שלא פסק השני^יג ותשעה קבין אלו אינן מטהרין אלא כששופכין עליו אבל לא כשטובל בהם^יד בין שהם בכלי בין בקרקע עד שיהיה ארבעים סאה (בקרקע^טו) ואז מועילים לטבול בהם אפילו לבריא ששמש מטתו אפילו הם שאובים^טז:

ב נהגו הנשים טהרה ופרישות בעצמן^יז שלא ליכנס לבית הכנסת ושלא לראות ספר תורה^יח בשעת נידותן וגם כשמתפללין אינן עומדות בפני חברותיהם ומשום מנהג וכבוד עושין כן ולא משום איסור^יט ובימי ליבונן לא נהגו להחמיר^כ ובימים נוראים^כא מיום אחד של סליחות ואילך^כב שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרות לילך לבית הכנסת אף בימי נידותן כשאר נשים כי יהיה להן לעצבון גדול שהכל מתאספין והן יעמדו חוץ וכן כל כיוצא בזה^כג כגון שמשיאה את בנה או בתה או שהיא בעצמה יולדת שהולכין לבית הכנסת^כד אחר ד' שבועות מותרת אפילו היא נדה.

וכל זה לילך לבית הכנסת^כה אבל להתפלל בביתה^כו ולברך כל הברכות^כז ובפרט ברכת המזון^כח וקידוש^כט שהן מן התורה חייבות לכולי עלמא אפילו בשעת נידתן ומה שנוהגין שלא להזכיר את השם בשעת נידתן^ל או שלא ליגע בספר^לא אין מנהג זה עיקר^לב ועל כל פנים תשמע ברכת המזון וקידוש מאחרים^לג ואם אין אחר תקדש ותברך בעצמה בלחש כל הברכות שחייבת בהן^לד:

(סליק הלכות ק"ש וברכותיה בעזרת השם יתברך):