או"ח סימן עו — להזהר מצואה בשעת קריאת שמע
א
עו להזהר מצואה בשעת קריאת שמע ובו י"א סעיפים:
א צואה בעששית מותר לקרות כנגדה אע"פ שרואה אותה דרך דפנותיה לפי שבצואה תלה הכתוב בכיסוי שנאמרא ושבת וכסית את צאתך והרי היא מכוסהב:
הערות (2)
- א. דברים כג, יד.
- ב. רבא ברכות כה, ב. טור ושו"ע סעיף א.
ב
ב צואה בגומא מניח סנדל על גבי הגומא וקורא שעל ידי כן חשובה כמכוסהג והוא שאין ריח רע מגיע אליוד כמו שיתבאר בסי' ע"טה ואין אומרים שהסנדל בטל לגבי רגלו ואינו חשוב כיסוי כמו שהרגל עצמה אינה מועלת לכסות צואה שתחתיה בגומא משום דאין זה מחניך קדוש כיון שאין הפסק כיסוי בין גוף האדם לצואה שבגומא אלא הסנדל הוא חשוב כיסוי והפסק ביניהםו.
ומכל מקום (א) בטל הוא לגבי רגלו לענין שצריך שלא יהיה נוגע בצואה שבגומאז שאם הוא נוגע בה יש להסתפקח ולומר שהרי זה כאלו נוגע ברגלו מפני שהסנדל הוא טפל ומשמש לרגלו בנגיעה זו שהרגל נוגע בצואה על ידי הסנדל שהיא מעמידה את הסנדל על הצואה וחשובה כאלו היא עצמה נוגעת בצואה.
ואף להמתירים בצואה על בשרו ומכוסה בבגדוט אין הסנדל נחשב כיסוי לצואה שעליו ואין זה מחניך קדוש וספיקא של תורה לחומראי.
אבל צואה שעל בגדיו מבפנים כיון שהוא מכוסה בבגדיו הרי זה מחניך קדושיא ואין אומרים שהבגד בטל לגבי גופו וכאלו גופו נוגע בצואה על ידי הבגד כיון שאין הבגד משמש לגוף בנגיעה זו שהבגד נוגע בצואהיב כיון שאין ריח רע מגיע אליו מותר לקרות ולהתפלל כשהוא לבוש בבגדים אלה ומכל מקום מדת חסידות להחליפם בשעת התפלה כמו שיתבאר בסימן (צ"א) [צ"חיג]:
הערות (11)
- ג. רבא שם. טור ושו"ע סעיף ב.
- ד. תלמידי רבינו יונה שם ד"ה צואה. שו"ע שם.
- ה. סעיף ב וסעיף ו.
- ו. רא"ש פ"ג דברכות סי' נא.
- ז. מ"א ס"ק ו. עי' בקונטרס אחרון.
- ח. מר בריה דרבינא שם.
- ט. לקמן ס"ד.
- י. רא"ש שם.
- יא. לכל הדיעות דלקמן ס"ד. רא"ה ושיטה להר"א אלשבילי ברכות כה, א. מ"א שם.
- יב. ראה חקרי הלכות ח"ו ל, ב.
- יג. סעיף ד. ועי' לקמן סי' צא סעיף ו,
ג
ג צואה אפילו היא עוברתיד כגון שצפה על פני המיםטו או שאחד נושא גרף של רעי ומעבירוטז לפני הקורא או המתפלליז צריך להפסיק עד שתעבור מכנגד פניו ד' אמות לצדדין או לפניו כמלא עיניו כמו בצואה מונחתיח כמו שיתבאר בסי' ע"טיט לפיכך פי חזיר אסור לקרות קריאת שמע כנגדו אע"פ שהוא עובר מפני שהוא כצואה עוברתכ ואפילו הוא עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לוכא מפני שהוא כגרף של רעי שאסור לקרות כנגדו אע"פ שאין בו רעי הואיל והוא מיוחד לכךכב כמו שיתבאר בסי' פ"זכג:
ד
ד היתה צואה על בשרוכד ומכוסה בבגדיוכה אפילו הבגד נוגע בהכו וכן אם הכניס ידו לבית הכסא ואינו מריח ריח רעכז וכגון שיש מחיצה בינו לבין מחיצות בית הכסא והכניס ידו לבית הכסא דרך חור שבמחיצות דאם לא כן אסור משום בית הכסא עצמו אף על פי שיש לו מחיצותכח כמו שיתבאר בסי' פ"גכט אבל עכשיו שאין לאסור אלא משום היד בלבדה שהיא בבית הכסא או משום אותו מקום בבשרו שהצואה מונחת עליו תחת בגדיו שאותו מקום אין אני קורא בו והיה מחניך קדוש וגו' (ו)יש אומריםל שאין לאסור בשבילם לקרות ולהתפלל שנאמרלא כל הנשמה תהלל יה הפה והחוטם הם בכלל ההילול ולא שאר איבריםלב ואף על פי שאינם נקיים מותר ויש אוסריםלג משום שנאמרלד כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך ויש אומריםלה שלא התירו המתירים בצואה שעל בשרו אלא במקום שהיא נכסית מאליה בלא מלבוש כגון בין אצילי ידיו ולענין מעשה נכון לעשות כדברי האוסרים בכל עניןלו.
ואפילו בשכבת זרע שעל בשרו נכון להחמיר בה כמו בצואה אע"פ שהיא מכוסה בבגדולז אע"פ שמעיקר הדין אינה כצואה כלללח ומכל מקום א"צ לרחוץ במים אלא א"כ היא יבשה כבר אבל אם עדיין היא לחה מקנחה במפה ודיולט במה דברים אמורים כשהיא על בשרו אבל על בגדו ומכוסה שמותר אפילו בצואה כמו שנתבאר לעילמ כ"ש בשכבת זרע שאינו כצואה כלל מן הדיןמא ומכל מקום מקצת חסידים הראשונים היו משמשים מטותיהם ערומים שלא תדבק שכבת זרע בחלוקיהן אע"פ שהוא מכוסה מלמעלהמב וכן היו מחמירים על עצמן שלא יהיה על בגדיהם אפילו טיפי מימי רגלים וכ"ש טיפות צואהמג:
הערות (20)
- כד. רב הונא שם כה, א.
- כה. תוספות רבינו יהודה ורבינו יונה ורא"ה ברכות כה, א (וראה השגת הראב"ד על בעל המאור, וספר ההשלמה שם). רא"ש ברכות פ"ג סי' מה. טור ושו"ע ס"ד.
- כו. ראה לעיל ס"ב.
- כז. רא"ש שם. טור ושו"ע שם. השלמה ותלמידי רבינו יונה שם. טור ושו"ע שם.
- כח. רש"י. רז"ה שם. מ"א ס"ק ד. מ"א סי' פג ס"ק א.
- כט. סעיף א.
- ל. רי"ף שם. רמב"ם הלכות ק"ש פ"ג הי"א. כרב הונא שם.
- לא. תהלים קנ, ו.
- לב. רש"י שם ד"ה כל הנשמה. מ"א ס"ק ה.
- לג. רבינו חננאל (ותוספות רבינו יהודה) שם. אור זרוע ח"א סי' קלא (הובאו ברא"ש שם) כרב חסדא שם.
- לד. תהלים לה, ו.
- לה. הרב רבינו יונה שם (בשם יש מפרשים). רא"ש שם (בשם י"א). וראה פירוש רבינו יהונתן שם.
- לו. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג הי"א. שו"ע סעיף ד.
- לז. מהרי"ל הלכות יום כיפור. רמ"א שם. וכן משמע ברמב"ם הלכות שביתת עשור פ"ג ה"ג ושו"ע סוף סי' תריג.
- לח. הגהות מיימוניות הלכות שביתת עשור פ"ג אות ו. ב"י דרכי משה סוף סי' תריג. עי' לעיל סי' מ ס"ט. ועי' תהל"ד סק"א.
- לט. רמב"ם שם. שו"ע שם. והיינו אף ביוהכ"פ, כדלקמן סי' תריג סי"ט.
- מ. סעיף ב.
- מא. מ"א ס"ק ז.
- מב. ספר חסידים סי' תקט. וראה אליה רבה ס"ק ז בשם של"ה סי' סו.
- מג. ספר היראה. עי' לקמן סי' צח סעיף ד וש"נ.
ה
ה מי שידיו מטונפות מקינוח בית הכסא אם אין בהם ממשות צואה אלא לכלוך בעלמא והיא יבשה והלך ריחה מותר לקרות אע"פ שהיא מגולה על ידיומד:
הערות (1)
- מד. הרב רבינו יונה ברכות כה, א ד"ה והריא"ף. מ"א ס"ק ג. וראה ספר המכתם וחידושי הרשב"א שם בשם הראב"ד.
ו
ו צואה במקומה היינו בנקב פי הטבעת אפילו היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל שאף המתירים בצואה מכוסה על בשרו מודים בצואה במקומה מפני שזוהמתה מרובהמה שחמה היא ולא יצאה לאויר ואין ריחה מתפזרמו והוא שאם היה עומד היתה נראית ואפילו לא היתה נראית כשהוא עומד אלא כשהוא יושב אבל אם לא היתה נראית כלל מותר מפני שלא נתנה תורה למלאכי השרתמז וכל זה לאותו אדם עצמו אבל אחר מותר לקרות אצלו כשהוא מכוסה בבגדיומח:
ז
ז מי שיש לו חולי הטחורים וזב ממנו דם תמיד ואגב הדם יוצא ממנו ליחה סרוחה ומעופשת ויש לה ריח רע אסור בכל דבר שבקדושה כל זמן שליחה סרוחה שותת ממנומט ואם אין שם ריח רע אם הדם או הליחה יוצא בדרך דחייה בסירוגין מן המעיים הם ויש לו תקנה לרחוץ מקום הזוהמא ואם שותת ויורדת תמיד מעצמה שלא בדרך דחייה מפי הטבעת היא ואין צריך תקנה דהוי כדם מכתונ:
הערות (2)
- מט. שו"ת רדב"ז ח"א סי' שטו. הובא בכנסת הגדולה הגהות טור. מ"א ס"ק ח.
- נ. כ"ה בדפוס זיטאמיר תר"ז ואילך (כבתשובת הרדב"ז שם). ובדפוס ראשון: "ואין לו תקנה ברחיצת הזוהמא מבחוץ כיון שנשאר ממנה בנקב הטבעת והיתה נראית כשהיה יושב ערום". וכ"ה בחי' צמח צדק בהערות לפסקי הרא"ש (קצה, ג) סוף סי' מה. והוא כהעתקת כנסת הגדולה הנ"ל ומ"א שם "ואין לו תקנה". ועי' חקרי הלכות ח"ו לג, ב.
ח
ח היה לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקראנא והוא שיהיה הרוק עבהנב שלא תהא הצואה נראיתנג וכן מים שע"ג צואהנד אינם חשובים כיסוינה אלא א"כ הם עכורים שאין הצואה נראית מתוכם ואין ביטול הרוק מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלהנו:
הערות (6)
- נא. אביי שם בברכות כה, ב. טור ושו"ע סעיף ו.
- נב. רבא שם.
- נג. פסקי ריא"ז ברכות פ"ג הלכה ד אות ז.
- נד. רא"ה ברכות שם. שיטה להר"א אשבילי שם (הובא בכנסת הגדולה). מ"א ס"ק ט.
- נה. (עמ"א סס"י עה וש"ך ביו"ד סי' ר ס"ק א. וט"ז סי' ר ס"ק ג וצ"ע) [וראה מ"מ וציונים].
- נו. ירושלמי ברכות פ"ג ה"ה. ראב"ד הל' ק"ש פ"ג הי"א. תלמידי רבינו יונה ברכות כה, ב; ורשב"א שם בשם הראב"ד; ורא"ש ברכות פ"ג סי' נא. טור ושו"ע שם.
ט
ט ספק אם צואה בבית מותר לקרותנז שחזקת בית שאין בו צואהנח ספק אם צואה באשפה אפילו אם הוא בבית אסור שחזקת אשפה שיש בה צואהנט ואפילו במקום [אחר] שספק אם יש שם צואה כגון לפני הבתים שדרך להיות שם צואה אסור וכ"ש בחצר אלא א"כ ידוע שאין דרך להיות שם צואהס אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר מפני שלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קילוח אבל לאחר שנפלו לארץ מותר לקרות אצלן מן התורה אע"פ שהם מגולים שנאמרסא ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ ולא הצריכן כסוי כמו בצואה שנאמר בה וכסית את צאתך אלא שחכמים גזרו עליהן גזירה משום צואה ולא גזרו אלא בודאן אבל לא בספקןסב:
הערות (6)
- נז. רב יהודה שם כה, א. טור ושו"ע שם סעיף ז.
- נח. רש"י שם ד"ה בבית. רבינו חננאל שם (מובא באור זרוע סי' קלא ובספר הנר שם). שו"ע שם.
- נט. רבינו חננאל שם. רמב"ם הל' ק"ש פ"ג הט"ו.
- ס. ט"ז סי' עט ס"ק א.
- סא. דברים כג, יד.
- סב. גמרא שם. טור ושו"ע שם.
י
יא
יא קרא קריאת שמע או התפלל במקום שראוי להסתפק בו בצואה ומצאה שם אח"כ צריך לחזור ולקרות ולהתפללסה לפי שפשע במה שלא בדק המקום קודם שקרא או התפלל והריני קורא בו וזבח רשעים תועבהסו (ואם בירך ברכת המזון או שאר ברכות יתבאר בסי' קפ"הסז) אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו בצואה א"צ לחזור ולקרות ולהתפללסח ואם מצא מי רגלים אפילו במקום שראוי להסתפק בהם א"צ לחזור ולקרות ולהתפלל הואיל ואין איסורן אלא מדברי סופריםסט:
הערות (5)
- סה. רבא ברכות כב, ב (לענין תפלה) טור ושו"ע ולבוש סעיף ח. וראה גם לקמן סי' פ"א ס"ג. ועי' חקרי הלכות ח"ו לד, ב.
- סו. משלי כא, כז.
- סז. סעיף ה.
- סח. תוס' ברכות כב, ב ורא"ש פ"ג דברכות סי' כב בשם ר"י. תוספות רבינו יהודה שם. טור ושו"ע שם.
- סט. תוספות עירובין סד, א. שו"ע שם. מ"א ס"ק יג. ואם נודע ועבר וקרא עי' לקמן סי' פג ס"ג.