ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהלכות פסח – ח"ו (סי' תפז-תצד)תפז סדר תפלת ערבית של פסח

תפז סדר תפלת ערבית של פסח

ובו ח' סעיפים

נוסח ברכה האמצעית

א בכל ¹ ימים טובים ערבית שחרית ומנחה מתפלל שלשה ברכות ראשונות ושלשה אחרונות וברכת קדושת היום באמצע ² , דהיינו ³ שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה ⁴ , ובסופה סמוך לחתימה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה ⁵ . ויחתום מקדש ישראל והזמנים ⁶ , לפי שישראל הם מקדשין הזמנים על פי קביעות החדשים המסור בידם ⁷ .

ואף אם לא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים, דהיינו אתה בחרתנו כו' ותתן לנו כו' והשיאנו כו', יצא, ואין מחזירין אותו, אם (הזכיר קדושת היום באמצע הברכה, כגון שהתחיל הברכה ביעלה ויבא ⁸ שמזכיר שם קדושת היום לחיים ולשלום ⁹ ביום חג כו', וגם) חתם מקדש ישראל והזמנים ¹⁰ .

אבל אם (לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה קודם החתימה, או אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה) טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר ¹¹ , ואפילו טעה וחתם מקדש השבת ¹² , אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת ¹³ , אף על פי כן כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא ¹⁴ .

וצריך לחזור לראש אותה ברכה, אם נזכר לאחר ששהה כדי דיבור אחר חתימתו. אבל אם נזכר בתוך כדי דיבור, יחזור ויאמר מיד מקדש ישראל והזמנים ¹⁵ , ולא יחזור לראש:

ב אבל מי שטעה והתפלל י"ח של חול ביום טוב, אם הזכיר יום טוב בברכה אחת מהן ¹⁶ , כגון שאמר יעלה ויבא ¹⁷ בעבודה והזכיר שם יום טוב זה, יצא, ואין צריך לחזור לראש, אף על פי שלא הזכיר יום טוב בשום חתימה.

לפי שלא שינה ממטבע שטבעו בעיקר ענין העבודה ¹⁸ . שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול, רק להזכיר קדושת היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח ¹⁹ , וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום ²⁰ , כמו שנתבאר בסי' רס"ח ²¹ .

אבל אם לא הזכיר בשום ברכה, לא יצא ²² , אפילו ביום טוב שני ²³ :

כשחל בשבת

ג אם חל יום טוב בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה ²⁴ , דהיינו שיאמר ותתן לנו כו' ²⁵ את יום השבת הזה כפי נוסחתנו ²⁶ , או את יום המנוח הזה כפי נוסחאות אחרים ²⁷ .

וסמוך לחתימה צריך לומר שבת ומועדי כו' ²⁸ .

ויחתום ²⁹ מקדש השבת וישראל והזמנים כפי נוסחתנו ³⁰ , או ישראל בלא וא"ו כפי נוסחאות אחרים ³¹ .

אבל לא יחתום מקדש ישראל והשבת והזמנים, לפי שהשבת היא קדושה מאליה שלא על ידי ישראל ³² .

ואם לא (אמר אתה בחרתנו כלל אלא התחיל ביעלה ויבא, אם הזכיר בו שבת יצא ³³ . אבל אם לא) הזכיר שבת בחתימה, אף שאמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת וגם הזכירו ביעלה ויבא לא יצא, וצריך לחזור לראש, אם נזכר לאחר ששהה כדי דבור. וכן הדין אם טעה וחתם בשבת בלבד ³⁴ .

ויש חולקין על זה ואומרים ³⁵ שאם חתם ביום טוב בלבד או בשבת בלבד יצא, כיון שכבר הזכיר שניהם באמצע הברכה קודם החתימה, אף שלא הזכיר שניהם בחתימה, אלא אחד מהן, אין בכך כלום בדיעבד. שהרי מי שהתפלל י"ח של חול אם הזכיר יום טוב באחת מהן אע"פ שלא חתם בה ביום טוב יצא בדיעבד ³⁶ , לפי שלא שינה ממטבע שטבעו חכמים בנוסח חתימת הברכה כשאומרה בחול, והיתה ראויה גם כן ביום טוב כמו שנתבאר ³⁷ , אם כן הוא הדין כשחתם ביום טוב בלבד הרי לא שינה ממטבע שטבעו חכמים בנוסח חתימת הברכה בכל יום טוב. ואף שלא הזכיר בה שבת, מכל מקום הרי כבר הזכירו באמצע הברכה, וגם חתמה במטבע שטבעו בו חכמים בכל יום טוב, וגם היום הוא יום טוב ³⁸ . וכן כשחתם בשבת בלבד, הרי חתם במטבע שתיקנו חכמים בכל שבת, וגם היום שבת הוא, וגם יום טוב הזכיר כבר באמצע הברכה.

וטוב לחוש לדבריהם שלא לחזור לראש, שלא להכניס עצמו לידי ספק ברכה לבטלה ³⁹ :

ד כשחל בשבת אין הש"ץ חוזר לומר ברכת מעין שבע אחר תפלת ערבית ⁴⁰ . לפי שלא נתקנה אלא בשביל אותו שאיחר לבא לבית הכנסת, שיסיים את תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו, כדי שלא ישאר לבדו בבית הכנסת, שלא יוזק שם ⁴¹ כמו שנתבאר בסי' רס"ח ⁴² . וליל פסח אין צריך לזה, כי הוא ליל שימורים מן המזיקין ⁴³ :

ה כשחל בשבת ⁴⁴ יש אומרים ⁴⁵ שאין צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא, כיון שכבר הזכירו פעם אחת בותתן לנו, למה יחזור ויזכירנו ביעלה ויבא ⁴⁶ , שהרי יעלה ויבא לא נתקן כלל בשביל שבת אלא בשביל יום טוב.

ויש אומרים ⁴⁷ שצריך לחזור ולהזכירו לכתחלה ביעלה ויבא, כמו שחוזר ומזכיר בו יום טוב ⁴⁸ (שאינו דומה לראש חודש שחל בשבת שאין מזכירין שבת ביעלה ויבא מטעם שנתבאר בסימן תכ"ה ⁴⁹ ). וכסברא זו יש לנהוג לכתחלה ⁵⁰ , שהרי אף לסברא הראשונה אין שום חשש איסור אם חוזר ומזכירו ⁵¹ , ולסברא האחרונה צריך להזכיר, נמצא כשמזכיר יוצא ידי שניהם.

אבל בברכת המזון אין צריך להזכיר שבת ביעלה ויבא ⁵² , כיון שכבר אמר רצה בשביל שבת למה יזכירנו פעם ב', הרי גם יום טוב אינו מזכיר בברכת המזון כי אם פעם אחד בלבד, דהיינו ביעלה ויבא שנתקן בברכת המזון בשביל יום טוב בלבד ולא בשביל שבת, כמו שנתקן רצה בברכת המזון בשביל שבת בלבד ולא בשביל יום טוב ⁵³ :

ו כשחל בשבת נוהגין במדינות אלו לומר שני פעמים באהבה, דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה שבתות למנוחה כו', באהבה מקרא קודש כו'. אבל כשחל בחול אומרים פעם אחת בלבד, דהיינו באהבה מועדים לשמחה כו' ⁵⁴ את יום חג המצות הזה זמן חירותנו כו'.

בקצת מדינות ⁵⁵ אומרים את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה ⁵⁶ זמן חירותנו זכר ליציאת מצרים כו'.

ובמוסף של חול המועד נוהגין שם לומר את יום מקרא קודש כו', ולא יום טוב, לפי שחול המועד אינו נקרא יום טוב ⁵⁷ .

ולפיכך אין לומר בחול המועד בברכת המזון הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב ⁵⁸ :

אין מקדשין בבית הכנסת

ז נוהגין שאין השליח צבור מקדש בבית הכנסת בליל פסח ⁵⁹ , אף במקומות שנוהגין לקדש שם בכל ליל יום טוב ושבת ⁶⁰ כדי להוציא את מי שאין לו יין בביתו לקדש עליו ⁶¹ , מכל מקום בליל פסח אין צריך לזה, שאין עני בישראל שאין לו ארבע כוסות בלילה זה כמו שנתבאר בסי' תע"ב ⁶² .

ואף אם אירע שאין יין בעיר ⁶³ , ולא שום משקה שהוא חמר מדינה ⁶⁴ , כי אם בבית הכנסת בלבד. אף על פי כן אין לקדש עליו בבית הכנסת כדי להוציאם ידי חובתם, שהרי הם אינם יוצאים בקידוש זה, כיון שאינו במקום סעודתם, וצריכים הם לחזור ולקדש בביתם על הפת.

ואין מקדשין בבית הכנסת בכל ליל יום טוב ושבת, אלא שלא לבטל תקנת קדמונים שתקנו לקדש בבית הכנסת בימיהם שהיו מצוים אורחים לשבות בבית הכנסת ולאכול שם סעודתם, וכשאין להם יין הם יוצאים בקידוש שבבית הכנסת שהוא במקום סעודתם כמו שנתבאר בסימן רס"ט ⁶⁵ . ובליל פסח לא תקנו מעולם לקדש בבית הכנסת, לפי שהוא דבר שאינו מצוי כלל שלא יהיה יין להאורחים ⁶⁶ , כיון שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות:

הלל בליל פסח

ח יש מקומות נוהגין לגמור ההלל בציבור בברכה תחילה וסוף בליל ראשון של פסח אחר תפלת ערבית, וכן בליל שני של גליות ⁶⁷ .

ואין נוהגין כן במדינות אלו, שאין אנו קורין כלל ההלל בבית הכנסת בלילה זה ⁶⁸ :

הערות

1. עיקרי ההלכות שנתבארו בסימן זה: (א) נוסח ברכה האמצעית (ס"א-ב). (ב) כשחל בשבת (ס"ג-ו). (ג) אין מקדשין בבית הכנסת (ס"ז). (ד) הלל בליל פסח (ס"ח).
2. רמב"ם הל' תפלה פ"ב ה"ה (ובשבתות ובימים טובים מתפלל שבע ברכות בכל תפלה ותפלה מארבע תפלות של אותו היום, שלש ראשונות ושלש אחרונות, וברכה אמצעית מעין אותו היום). טור ושו"ע ס"א (סדר היום, ערבית ושחרית ומנחה אומר שלש ראשונות ושלש אחרונות, וקדושת היום באמצע). והטעם לזה יתבאר לקמן ס"ב (והערה 20).
3. סיכום תוכן האמור לפנינו ס"א-ג: א) לכתחלה צריך להזכיר קדושת היום: (א) בתחלת הברכה. (ב) סמוך לסיום הברכה. (ג) בחתימת הברכה. ב) בדיעבד סגי שמזכיר קדושת היום: (א) בהמשך נוסח הברכה. (ב) בחתימת הברכה. ג) אם התפלל תפלת י"ח, ואמר יעלה ויבא בעבודה, ולא חתם מקדש ישראל והזמנים, יצא. ד) ביום טוב שחל בשבת, צריך להזכיר שתיהם: (א) בתחלת הברכה. (ב) סמוך לסיום הברכה. (ג) בחתימת הברכה. ה) בדיעבד סגי שמזכירם: (א) בהמשך נוסח הברכה. (ב) בחתימת הברכה. ו) יש אומרים שבדיעבד סגי במה שמזכיר בחתימת הברכה רק אחד מהם (שבת או יום טוב).
4. ראה ביצה יז , ע"א (מתפלל שבע, מתחיל בשל שבת, ומסיים בשל שבת, ואומר קדושת היום באמצע). ושם מיירי ביום טוב שחל בשבת, שבזה ישנה מחלוקת בית שמאי ובית הלל. ומזה למדים שכן הדין לדברי הכל בשבת או ביום טוב. כמבואר בכ"מ הל' תפלה פ"ב ה"ב (ומכיון דאשכחן דלבית הלל דקיימא לן כוותייהו, אפילו ביום טוב שחל להיות בשבת אינו מתפלל אלא שבע, כל שכן בשבת דלאו יום טוב, דאפילו בית שמאי מודו דאינו מתפלל אלא שבע). וממה שאמרו "מתחיל בשל שבת", למדים אנו שהזכרת קדושת היום צריכה להיות "בתחלת הברכה". וכן הוא לקמן ס"ג (אם חל יום טוב בשבת צריך להזכיר גם קדושת שבת בתחלת הברכה). אבל בדיעבד סגי אם מזכיר קדושת היום בתחלת הברכה או באמצעה, כדלקמן בסמוך (אם הזכיר קדושת היום באמצע הברכה). ואפשר שרבינו מסתפק בזה קצת, שהרי מה שכתב לקמן "הזכיר קדושת היום באמצע הברכה", הכניסו בין חצאי עיגול. וכן מ"ש לקמן "לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה", הכניסו בין חצאי עיגול. וכמובא בשארית יהודה (או"ח סי' ו): "ששמעתי מפי קדשו פעמים רבות דכל ספק העמיד בתוך חצאי עיגול, ודעתו היתה לחזור ולשנות פרק זה לראות אם צדקו דבריו". וראה עוד בזה לעיל סי' נט ס"א (אם אמר אשר בדברו מעריב ערבים ולא אמר (מיד) יוצר אור אף על פי שחתם ביוצר המאורות לא יצא שהרי כל פתיחת הברכה לא היתה כתיקונה ... שכל הברכה צריכה להיות פתיחתה וחתימתה כתיקונה אפילו בדיעבד). סי' קיד ס"ח (ברכות י"ח שחותמות בברוך ואינן פותחות בברוך, אף אם שינה פתיחתה ואמרה בלשון אחר בענין הברכה, דינו כאילו שינה באמצע ברכה, שהרי הן ברכות הסמוכות זו לזו וכל פתיחתה היא כמו אמצע ברכה). סי' קיט ס"א (וכשהוא מוסיף מתחיל בברכה ואחר כך מוסיף, אבל לא יוסיף ואחר כך יתחיל הברכה, מפני שצריך לעשות עיקר ממטבע שתקנו חכמים, ובקשתו תהיה טפילה).
5. שמואל קד, א (אמר רב יהודה אמר שמואל המבדיל צריך שיאמר מעין חתימה סמוך לחתימתו ... בעי למימר בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת). וכן הוא בכל הברכות, כגירסת הרי"ף שם כא, א (אמר רב תחליפא בר אבדימי אמר שמואל כל הברכות כולן צריך שיאמר מעין חתימתן סמוך לחתימתן). ונתבאר לעיל סי' תעג ס"ט (והערה סד). אבל בדיעבד סגי אם מזכיר קדושת היום באמצעה בלבד, כדלקמן בסמוך דסגי גם "אם הזכיר קדושת היום באמצע הברכה". וכן הוא לקמן ס"ג (אם הזכיר בו שבת יצא). וראה גם הערה הקודמת.
6. פסחים קיז, ב (ביומא טבא בין בצלותא ובין בקידושא מקדש ישראל והזמנים). טור ושו"ע שם (וחותם מקדש ישראל והזמנים). וכן הוא לעיל סי' קפח ס"ח (יום טוב אומר ... מקדש ישראל והזמנים).
7. ברכות מט, א (מקדש ישראל והזמנים, ישראל דקדשינהו לזמנים). פסחים שם (יומא טבא דישראל הוא דקבעי ליה, דקמעברי ירחי וקבעי לשני, מקדש ישראל והזמנים).
8. ב"י בשם ארחות חיים (כתוב בארחות חיים אם שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבוא, יצא). שו"ע ס"ג (שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבא, יצא).
9. בסידור: ולחיים טובים ולשלום.
10. משא"כ אם אמר רק "מקדש ישראל" לא יצא. ואף דאמר רבא בפסחים קיז, א (דצלותא בין בשבתא בין ביומא טבא, מקדש ישראל). וכתב על זה במ"א סוף ס"ק ב (ומשמע בפסחים ד' קי"ז דאם חתם ביום טוב או בשבת מקדש ישראל יצא). כבר השיב עליו בח"י ס"ק ד (ואין דבריו מוכרחים כלל להמעיין שם בסוגיא), ובא"ר ס"ק י.
11. כדלעיל סי' נט ס"א (שכל הברכה צריכה להיות פתיחתה וחתימתה כתיקונה אפילו בדיעבד). סי' קיד ס"ח (שאינו נקרא משנה ממטבע שטבעו חכמים אלא כשמשנה בפתיחתן או בחתימתן). סי' קפז ס"ד (ועיקר המטבע המעכב בברכת הזן היא פתיחת הברכה וחתימתה לבד). וראה לעיל (הערה 4).
12. תוס' ברכות יב, א ד"ה לא (אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא). שו"ע ס"א (ואם אמר מקדש השבת, וחזר בו תוך כדי דיבור, יצא). מ"א ס"ק ב (משמע כאן דאם לא נזכר, וחתם בשל שבת, לא יצא), וסי' רסח ס"ק ה (בסי' תפ"ז ס"א כתוב דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא, אף על פי שהזכיר יום טוב באמצע, כיון דחתם שלא כדין).
13. כדלקמן סי' תפט ס"ג (שנאמר ממחרת השבת יניפנו וגו', וקבלו חכמים שזה הוא ממחרת יום טוב הראשון של פסח), ושם נסמן (הערה 183). וכן הוא לקמן סי' תפח ס"א (שגם יום טוב נקרא שבת, שנאמר ממחרת השבת יניפנו וגו'). סי' תקיג ס"א (שגם יום טוב נקרא שבת).
14. ברכות מ, ב (כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו). אמנם חילק כאן רבינו בין השינוי בפתיחתן, שהמטבע המעכב הוא דוקא אם "לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה". משא"כ אם הזכיר קדושת היום יצא "אף אם לא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים". לבין השינוי בחתימתן, שהמטבע המעכב הוא כל שלא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים. ולכן אם "לא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר ... לא יצא". והיינו "אפילו טעה וחתם מקדש השבת, אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת". והטעם לזה מבואר כאן "כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה". וכדאמרינן בברכות יב, א (כללו של דבר הכל הולך אחר החתום).
15. תוס' ברכות יב, א ד"ה לא (אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא). שו"ע ס"א (ואם אמר מקדש השבת, וחזר בו תוך כדי דיבור, יצא). וכן הוא לעיל סי' קיד ס"ח (כגון שטעה בחתימתה, שחתם בברכה זו בענין ברכה אחרת ... ולא נזכר עד לאחר כדי דבור, שאי אפשר לו לתקן טעותו על ידי שיחזור ויחתום כהוגן, שאין חזרה מועלת אלא בתוך כדי דבור). ושיעורו נתבאר לעיל סי' רו ס"ג (כדי דיבור, שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו שלום עליך רבי). וכדאמרינן בב"ק עג, ב (בתוך כדי דיבור ... כדי שאילת תלמיד לרב ... שלום עליך רבי ומורי). וכגירסת רוב הראשונים (שלום עליך רבי). ובמ"א שם ס"ק ד (דהיינו שלום עליך רבי). ובאליה רבה שם ס"ק ה (בשיירי כנסת הגדולה האריך למחוק תיבת ומורי, דשלום עליך רבי לחוד הוי תוך כדי דיבור). וכן הוא לקמן סי' תקפב ס"א (ואם טעה ואמר האל הקדוש ... אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה).
16. ירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י סי' רסח ובסוס"י רפו. ומכאן למד הב"י סי' רסח לענין שחרית ערבית ומנחה (מיהו היכא שהזכיר של שבת בתוך י"ח, נראה שאע"פ שלא קבע ברכה בפני עצמה לשבת יצא, דומיא דמוספין דירושלמי). שו"ע סי' רסח ס"ד (ואם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא). וכן הוא לעיל שם ס"ז (מי שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת ... אם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה, יצא ידי חובתו). ומזה למדים אף לענין יום טוב, כמבואר ברא"ש שם (וכן היה ראוי בשבת ויום טוב). מ"א סי' רסח ס"ק ד (והוא הדין ביום טוב). אליה רבה שם סק"ג (וממילא דהוא הדין ליום טוב (מ"[א]), אפילו יום טוב שני, וכן בכל דינים שבסימן זה שבת ויום טוב שוין).
17. ב"י בשם ארחות חיים (כתוב בארחות חיים אם שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבוא, יצא). שו"ע ס"ג (שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבא, יצא). אלא שהי' אפשר לפרש בדבריהם, דמיירי שאמר יעלה ויבא, וחתם מקדש ישראל והזמנים. ועל זה הביא משו"ע סי' רסח ס"ד (אף על פי שלא קבע ברכה לשבת, יצא).
18. דהיינו שאף בברכת העבודה, שאמר בה יעלה ויבא, לא שינה בה ממטבע חתימתה, שהיא עיקר ענין הברכה, כדלעיל ס"א (והערה 14).
19. שזהו עיקר הטעם שאין אומרים י"ח ברכות בשבת ויום טוב. שוב הוסיפו לזה טעם נוסף, שהוא איסור בקשת צרכיו בשבת ויום טוב, כדלעיל סי' רצד ס"א (תקנו הבדלה בתפלה ... מפני שאסור לתבוע צרכיו במוצאי שבת קודם הבדלה, כמו שאסור בשבת עצמו, לפיכך קבעוה קודם שאלת צרכיו שבברכות אמצעיות). ולקמן סי' תקפד ס"ה (אין אומרים אבינו מלכנו בשבת, מפני שאסור לתבוע צרכיו בשבת).
20. מ"א ס"ק ב (וצ"ע דהא משנה שלימה שנינו [ברכות יא, א] מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום, ותניא [בברכות יב, א] כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות. ועוד קשה כיון שקבעו חכמים לשבת ברכה בפני עצמה, היאך יוצא אם התפלל של חול והזכיר של שבת, ולא חתם בשל שבת. וצריך לומר כיון דבדין הוא לצלויי י"ח בשבת, אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, לכן אם התפלל של חול והזכיר של שבת יצא). והיינו כדאמרינן בברכות כא, א (גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת). אלא שבגמרא אמרינן הכי לענין ההלכה דלעיל סי' רסח ס"ב (טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע ברכה, צריך לגמור כל אותה ברכה ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת ... לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום, אם כן זה שהתחיל ברכות אמצעיות של חול יש לו לגמור אותה ברכה שהתחיל, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין). וזאת מתרץ המ"א, שזהו גם טעם ההלכה השנית שלפנינו (הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה יצא ידי חובתו). * קושיא ותירוץ זה הובאו גם בקונטרס אחרון לעיל סי' רסח ס"ק א (מה שהניח המג"א כאן בצריך עיון, תירץ בסימן תפ"ז, עיי"ש ובמה שכתבתי שם). והיינו שהמ"א הקשה כן גם בסי' רסח ס"ק ה (דין זה צ"ע, דהא בסי' תפ"ז ס"א כתוב דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא, אף על פי שהזכיר יום טוב באמצע, כיון דחתם שלא כדין, וכמ"ש סי' ר"ט, וכל שכן היכא דלא קבע ברכה כלל לשבת. וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר. וצ"ע). והיינו כדלעיל ס"א (אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר ... כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא). ומכל מקום קיי"ל לעיל שם ס"ז (אם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה יצא ידי חובתו). ואף שכותב המ"א "וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר", מכל מקום מסיים "וצ"ע", דהיינו שחילוק זה אינו נראה. ועל זה מביא מה שתירץ כאן המ"א, וכנ"ל.
21. סעיף ב (שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים, ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום). * אלא שטעם זה נאמר לעיל שם לענין שחרית מנחה וערבית, כדלעיל שם ס"ג (במה דברים אמורים בתפלת ערבית או שחרית או מנחה, אבל במוסף ... לא היה ראוי כלל מן הדין להתפלל כל האמצעיות של חול, אלא ברכה אחת של מוסף בלבדה, שהרי אף בראש חודש וחולו של מועד שהטריחו להתפלל י"ח ערבית שחרית ומנחה, ואעפ"כ במוסף אין מתפללין אלא ז' ברכות, אם כן אין הטעם מפני הטורח, אלא מפני שאין צריך יותר). וגם כאן מיירי לענין שחרית מנחה וערבית. אמנם לעיל שם ס"ז, נתבארה הלכה זו אף בתפלת מוסף (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא). ולכן כתב הלבוש שם ס"ד (וליש אומרים דלעיל, דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע, נראה דהכי נמי לא יצא). והיינו כאמור לעיל שם ס"ג, לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף (ויש חולקין על זה). והיא שיטת הראב"ד שהובאה ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז (והראב"ד ז"ל כתב דלא שנא, דאפילו תפלת המוספין ראויה היתה לכל י"ח ברכות). יוצא אם כן שגם מה שנתבאר לעיל שם ס"ז (ובמוסף אם התפלל י"ח ולא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף באחת מהברכות, יצא), היינו דוקא לשיטת הראב"ד. אמנם רבינו מחלק בינם, שלעיל שם ס"ג (לענין התחיל ברכת תפלת חול במוסף) מסיק שלא לסמוך על שיטת הראב"ד, כיון ש"ספק ברכות להקל", ואילו לעיל שם ס"ז כתב בפשיטות לסמוך על סברה זו גם לענין מוסף. ואף שנתבארו הדברים בעולת שבת סי' רסח סק"ג (לכאורה נראה גם להי"א בסעיף א', דבתפלת מוסף פוסק אפילו באמצע ברכה, אפילו הכי סבירא להו אם הזכיר של מוסף ואמר ונעשה לפניך וכו' יצא. ובלבוש כתב דלי"א דלעיל, הכא נמי לא יצא. ואינו נכון, דאע"ג דסבירא להו דפוסק אפילו באמצע ברכה, אבל מכל מקום אינו צריך לחזור לראש, וצ"ע). אליה זוטא שם סק"ה (דעת נחלת צבי ועולת שבת דכו"ע מודים בזה דאינו חוזר לראש עיי"ש ... גם הב"ח לא פסק לעיל כיש אומרים אלא משום עיקר טעם דספק ברכה לבטלה, ואם כן הכא הוי איפכא דליש אומרים הוי ברכה לבטלה). והיינו שאם התחיל ברכת תפלת חול במוסף, אמרינן שמספק לא יסיים אותה ברכה. משא"כ אם אמר באחת הברכות ונעשה לפניך כו', וסיים התפלה, אמרינן שמספק לא יחזור להתפלל מוסף. מכל מקום לא נראה כן לעיל שם ס"ז, שפסק כן בפשיטות גם לענין מוסף (ולא רק מטעם ספק ברכות להקל). וראה גם לקמן סי' תצ סט"ו (והערה צב). והיינו כיון שהלכה זו נתפרשה בירושלמי ברכות פ"ד ה"ו (אפילו אמר ונעשה לפניך את חובותינו תמידי יום וקרבן מוסף יצא). הובא ברא"ש ברכות פ"ג סי"ז, ובב"י כאן ובסוס"י רפו. וכיון שמסיים רבינו בקונטרס אחרון, לעיל שם ס"ק א "תירץ [המ"א] בסימן תפ"ז, עיי"ש ובמה שכתבתי שם", אפשר שנתבארה הלכה זו בקונטרס אחרון כאן, ולא הגיע לידינו.
22. רמב"ם הל' תפלה פ"י ה"ז (מי שטעה והתפלל של חול בשבת לא יצא). שו"ע סי' רסח ס"ד (מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת, לא יצא). וכן הוא לעיל סי' רסח ס"ז (מי שטעה להתפלל כל התפלה של חול בשבת ולא הזכיר כלל ענין קדושה של שבת בתפלתו לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולהתפלל תפלה של שבת). ולמדים זאת מהא דאמרינן שבת כד, א (ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון ראש חדש וחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה, ואם לא אמר מחזירין אותו). ובכ"מ הל' תפלה פ"י ה"ז (ומי גרע שבת מראש חדש וחולו של מועד. אלא ודאי לא יצא אלא אם כן הזכיר של שבת). ולענין ראש חדש וחולו של מועד, לעיל סי' קכד סי"ד (מי ששכח ולא אמר יעלה ויבא בראש חודש או בחולו של מועד ... שצריך לחזור בשבילו). ולקמן סי' תצ ס"ג (בחולו של מועד ערבית ושחרית ומנחה מתפלל תפלת החול כדרכו כל ימות החול, רק צריך להזכיר מעין המאורע בעבודה, דהיינו יעלה ויבא. ואם לא הזכיר צריך לחזור לראש, על דרך שנתבאר בסי' תכ"ב לענין ראש חודש). והיינו כמבואר בשו"ע שם ס"א (ערבית, שחרית ומנחה מתפלל י"ח ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה. ואם לא אמרו ... שחרית ומנחה, מחזירין אותו).
23. מ"א סי' רסח סק"ד (והוא הדין ביום טוב שני (ת"ד ק"ך)). והוא בשו"ת תמים דעים להראב"ד סי' קכ (מי שטעה והתפלל תפלה של חול ביום טוב שני, שחייב לחזור ולהתפלל של יום טוב שני ביום שני, כמו שחייב לחזור ולהתפלל תפלת יום טוב ביום ראשון).
24. ברייתא ביצה יז , א (תנו רבנן יום טוב שחל להיות בשבת ... ב"ה אומרים מתפלל שבע מתחיל בשל שבת ומסיים בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע). וממה שאמרו "מתחיל בשל שבת", למדים אנו שהזכרת קדושת היום צריכה להיות "בתחלת הברכה", כדלעיל ס"א "דהיינו שיזכור ענין קדושת היום בתחלת הברכה", ושם נסמן (הערה 4).
25. רש"י שם ד"ה מתחיל (ומתחיל להזכיר שבת תחילה ותתן לנו את יום המנוחה הזה ואת יום חג פלוני הזה). וכן הוא הנוסח בתפלת המוסף של (יום טוב, ושל) חול המועד שחל בשבת, כדלקמן סי' תצ סט"ו (שבת בחול המועד של פסח או סוכות ... במוסף ... צריך להזכיר של שבת קודם ליום המאורע, דהיינו שיאמר ותתן לנו ה' אלהינו את יום השבת הזה ואת יום החג הזה כו').
26. מהרי"ל סדר תפלת יום טוב ע' קפח (מדקרא רש"י יום המנוח, סעד לבני אושטרייך שאומרים בתפלתם את יום המנוח. ופליאה היא שמניחין לשון הקרא זכור את יום השבת (שמות כ, ח). וכי תימא יום טוב נמי מתקרי שבת, מכל מקום יום השבת לא מתקרי). וכן הוא הנוסח בסידור.
27. רש"י שם (את יום המנוחה הזה), ובעירובין מ, ב ד"ה ומתחיל (את יום המנוח הזה). טור ו שו"ע ס"א (ואם חל בשבת אומר את יום המנוח הזה ואת יום חג המצות הזה).
28. כדלעיל ס"א (ובסופה סמוך לחתימה, כדי שיהיה מעין חתימה סמוך לחתימה), ושם נסמן (הערה 5). וכן הוא בסידור.
29. ביצה שם (רבי אומר אף חותם בה מקדש השבת ישראל והזמנים ... אמר רב יוסף הלכה כרבי).
30. רמב"ם הל' תפלה פ"ב ה"ה (ואם היה שבת ויום טוב חותמים בה מקדש השבת וישראל והזמנים). טור ושו"ע שם (ואם חל בשבת אומר ... וחותם מקדש וישראל והזמנים). וכן הוא לקמן סי' תצ סט"ו (וחותם מקדש השבת וישראל והזמנים). וכן הוא בנוסח הסידור של רבינו.
31. ח"י סק"ה (אבל בנוסח הש"ס איתא ישראל, בלא וי"ו. וכן כתב הטור); שכן הוא בדפוסים הראשונים של הטור, אבל בדפוסים שלנו כתוב בטור "מקדש השבת וישראל והזמנים". וכן הוא במנהגים (טירנא) ליל הסדר (וחותם מקדש השבת ישראל, בלא וי"ו, והזמנים).
32. ביצה יז , א (תני תנא קמיה דרבינא מקדש ישראל והשבת והזמנים. אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי ליה. והא שבת מקדשא וקיימא. אלא אימא מקדש השבת ישראל והזמנים. אמר רב יוסף הלכה כרבי וכדתריץ רבינא).
33. ב"י בשם ארחות חיים (כתוב בארחות חיים אם שכח לומר אתה בחרתנו, ואמר יעלה ויבוא יצא. ואפילו בשבת ויום טוב, אם הזכיר בו של שבת ויום טוב יצא). רמ"א ס"ג (ואפילו היה שבת, אם הזכיר ביעלה ויבא, יצא). והיינו שאף שלכתחלה צריך להזכיר בתחלה וסמוך לחתימה, כאמור לעיל, מכל מקום בדיעבד סגי במה שהזכיר באמצע, כדלעיל ס"א (והערות 4-5).
34. פר"ח ס"א ד"ה ומ"ש וחותם (נראה לי שאם לא חתם ישראל והזמנים, אלא מקדש השבת לחוד ... כל שלא חתם הכי שינה מטבע חכמים וחוזר).
35. כנסת הגדולה הגה"ט (ואם לא הזכיר של שבת, וחתם מקדש ישראל והזמנים, נשאלתי מעיר רודיס יע"א על זה, והשואל נטה דעתו דיצא ואין צריך לחזור, והביא ראיות לזה, והסכמתי עמו לענין דינא). הובא ב ח"י סק"ד.
36. פר"ח שם, בביאור דעת הכנה"ג (ויראה שטעמו ממה שכתוב לעיל בסימן [ר]סח סעיף ד' שאם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אף על פי שלא קבע ברכה לשבת יצא).
37. סעיף ב (מי שטעה והתפלל י"ח של חול ביום טוב, אם הזכיר יום טוב בברכה אחת מהן, כגון שאמר יעלה ויבא בעבודה והזכיר שם יום טוב זה, יצא, ואין צריך לחזור לראש, אף על פי שלא הזכיר יום טוב בשום חתימה. לפי שלא שינה ממטבע שטבעו בעיקר ענין העבודה).
38. ח"י שם (וצריך לומר דזה לא הוי כשינה נוסח הברכה עצמה, כיון שאומרין כן בכל יום טוב, רק ששכח בשל שבת, ודינו כמו בסעיף ג).
39. וכן הדין במוסף של חול המועד שחל בשבת, כדלקמן סי' תצ סט"ו (ואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד, או מקדש ישראל והזמנים בלבד, אין מחזירין אותו, כמו שנתבאר בסי' תפ"ז), ושם נסמן (הערה 486).
40. המנהיג הל' פסח סי' נב (ואם חל יום טוב הראשון של פסח בשבת, אין אומרים מעין שבע בבית הכנסת, שהרי לא תיקנוה אלא מפני שבית הכנסת שלהם היו בשדות ושכיחי מזיקין ... אבל בלילי הפסח כתיב ליל שימורים הוא לה' וגו' הוא הלילה הזה, לילה המשומר מן המזיקין. במגילת סתרים לרבינו ניסים). טור ושו"ע סוף ס"א (ואין אומרים ברכת מעין שבע). מ"א ס"ק ג (דלא נתקנה אלא מפני המזיקין, ובפסח הוא ליל שמורים).
41. שבת כד, ב (רבנן הוא דתקוני משום סכנה), ורש"י (סכנת מזיקין, שלא היו בתי כנסיות שלהן בישוב ... לילי שבת באין בבית הכנסת, וחשו שיש שאין ממהרין לבא ושוהין לאחר תפלה, לכך האריכו תפלת הצבור).
42. סי"ג (לפי שבתי כנסיות שבימיהם היו בשדות, ששם מצוים מזיקים ... ליל שבת היו באים לבית הכנסת, וחששו שיש שאינן ממהרים לבוא, ושוהין לאחר תפלת הצבור וישארו יחידים בבית הכנסת ויסתכנו, לכך האריכו תפלת הצבור, כדי שיהיה פנאי ליחיד לגמור תפלתו בעוד שהש"ץ אומר ברכה זו).
43. פסחים קט, ב (אמר קרא ליל שמורים, ליל המשומר ובא מן המזיקין). וכדלעיל סי' תפ ס"ד-ה (ופותחין הדלת כדי לזכור שהוא ליל שימורים, ואין מתייראין משום דבר ... ובקצת מקומות נוהגין שלא לנעול החדרים שישנים שם בליל פסח, כי הוא ליל שמורים לכל בני ישראל). * ולענין שאר ימים טובים, נתבאר שם סי"ד (יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר יום טוב בברכה מעין שבע, לפי שאלמלא שבת אין ברכות מעין שבע ביום טוב, מפני שברכה זו לא נתקנה בשבת בגלל חובת היום אלא מפני המזיקין (ובליל יום טוב לא היו באים גם כן לבית הכנסת, מפני שהיו טרודים במלאכת אוכל נפש)). והיינו: (א) יום טוב אין אומרים בו ברכת מעין שבע. (ב) יום טוב שחל להיות בשבת אומרים בו ברכת מעין, אבל אינו מזכיר בו יום טוב. (ג) פסח שחל בשבת אין אומרים בו ברכת מעין שבע.
44. סיכום תוכן ההלכה שנתבארה בסעיף שלפנינו, ולעיל סי' קפח ס"ו: א) ראש חודש שחל בשבת אין מזכירין שבת ביעלה ויבא, כי: (א) אחרי חתימת מקדש השבת, אין טעם להזכרת שבת בברכת עבודה. (ב) בברכת עבודה לא מצינו הזכרת שבת. ב) יום טוב שחל בשבת אין מזכירין שבת ביעלה ויבא שבברכת המזון, כי: (א) כשם שהזכרת יום טוב היא פעם אחת ביעלה ויבא כן הזכרת שבת היא פעם אחת באמירת רצה. (ב) כבר נסתיים הזכרת שבת באמירת רצה. ג) בתפלת יום טוב שחל בשבת, לא שייכים ארבעת טעמים אלו, שהרי (א) יעלה ויבא היא בברכה אמצעית של קדושת היום, לפני חתימת מקדש השבת. (ב) בברכת קדושת היום מצינו הזכרת השבת. (ג) הזכרת יום טוב היא שתי פעמים (ותתן לנו כו' יעלה ויבא כו'), וכך גם הזכרת שבת היא שתי פעמים. (ד) עתיד לחתום מקדש השבת וישראל והזמנים, ולא נסתיימה הזכרת שבת. ולכן יש אומרים שצריך לחזור ולהזכיר השבת ביעלה ויבא. ויש אומרים שמכל מקום, כיון שכבר הזכירו פעם אחת בותתן לנו, למה יחזור ויזכירנו ביעלה ויבא.
45. מהרי"ל סדר תפלת יום טוב ע' קפח (משמע דאין להזכיר שבת ביעלה ויבא ביום טוב שחל בשבת). ובשו"ת סי' ג. רש"ל ביש"ש ביצה פ"ב סי' יג (ולענין פסק הלכה, נוהגין אנו שלא להזכיר של שבת ביעלה ויבא. וכ"כ בדרשת מהרי"ל, וכן נראה עיקר). ב"ח (בהזכרת שבת ביעלה ויבוא, נשא ונתן מהרי"ל בתשובתו סימן ג', ונראה מסוף דבריו שאין להזכיר של שבת, וכן נראה עיקר בעיני ... הלכך אין להזכיר כל עיקר של שבת ביעלה ויבוא, לא בשום תפילה ולא בברכת המזון. וכן קיבלתי מאדוני אבי ה"ר שמואל ז"ל). לבוש ס"א (ואין נוהגין להזכיר ביעלה ויבא ביום טוב שחל להיות בשבת, ביום השבת הזה וביום חג המצות הזה זכרנו וכו', ... שמעתי מכמה חזנים קשישי שהיו בקיאים ומומחים במנהגים ולא הזכירוהו, גם כמה רבנן קשישי שהיו בבית הכנסת ושמעו ולא גערו בהם, וגם כל הדפוסים הישנים יוכיחו שהמנהג כן הוא, שהרי לא הודפס בשום אחד מהם שבת ביעלה ויבא בשום מקום). מ"א סק"ה (ובים של שלמה פרק [ב] דביצה פסק שאין להזכיר שבת ביעלה ויבוא, וכן פסק הלבוש בשם כמה גדולים, וכן כתב ב"ח ומהרי"ל בתשובה סי' ג').
46. לבוש שם (שהרי כבר הזכיר שבת בריש אתה בחרתנו, ולמה לו להזכירו שנית עד סוף הברכה, סמוך לחתימה). והיינו כדלעיל ס"ב (וסמוך לחתימה צריך לומר שבת ומועדי כו').
47. המנהגים (טירנא) ליל הסדר (וגם ביעלה ויבוא מזכיר שבת). ב"י (ויש אומרים שיש להזכיר ... וכן נהגו העולם להזכיר של שבת ביעלה ויבוא שבאמצע התפילה). רמ"א ס"ג (ואם אמר אתה בחרתנו והזכיר בו שבת, אפילו הכי צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא). ט"ז סק"ב (אדרבא יש לנו ראי' מבוררת מכאן להזכיר של שבת ביעלה ויבוא ביום טוב שחל בשבת. וכ"כ ב"י שמנהג העולם להזכירו, כמ"ש רמ"א כאן ... ולענין הלכה ודאי מסתבר לן להזכירו). פר"ח ס"ג (צריך לחזור ולהזכירו ביעלה ויבא ... ואם כן יפה אנו נוהגין).
48. פר"ח שם (כי היכי דמזכיר מועדים באתה בחרתנו וביעלה ויבוא, הכי נמי מזכיר שבת בשתיהם).
49. בשו"ע שם ס"א (ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא). דרכי משה כאן אות א (דשאני התם דיש לשבת ברכה בפני עצמו וכבר חתם בשל שבת מה שאין כן ביום טוב. וחילוק זה כתב הרא"ש בפרק במה מדליקין (שבת סי' טז)), וט"ז ריש ס"ק ב (אף על גב דבר"ח שחל בשבת כתב בסי' תכ"ה שאין מזכירין ביעלה ויבא של שבת. שאני התם שנתן הרא"ש בפרק במה מדליקין טעם שכבר חתם בשל שבת כשאומר מקדש השבת. והמרדכי נתן שם טעם לפי שאם אין ראש חדש אין שבת בעבודה. וכתב ב"י ולפי זה יש להזכיר של שבת ביום טוב שחל בשבת ביעלה ויבא, שאין שייך שם טעמים אלו).
50. וכן הוא בסידור.
51. ט"ז סוף סק"ב (ואפילו לאותם גדולים שאין מסכימים להזכירו, אין למחות בשום אדם אם מזכירו, דהא אין כאן ברכה לבטלה, אלא הזכרה לחוד, ואין הפסד בכך, אדרבא מסתבר להזכירו).
52. טור ושו"ע סי' קפח ס"ה (בשבת אומר בה רצה והחליצנו, ובראש חדש ויום טוב וחולו של מועד אומר יעלה ויבא. ואם חל אחד מהם בשבת אומר רצה והחליצנו, ואחר כך יעלה ויבא, ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא, ולא של יום טוב וחולו של מועד וראש חדש ברצה והחליצנו). וכן הוא לעיל שם ס"ו (ואינו מזכיר של יום טוב או חולו של מועד או ראש חודש ברצה והחליצנו, ולא של שבת ביעלה ויבא, אף לדברי האומרים שבתפלה מזכיר של שבת ביעלה ויבא. לפי שבתפלה לא נסתיים עדיין ענין של שבת קודם יעלה ויבא, שהרי עתיד לחתום בשל שבת, אבל בברכת המזון כבר נסתיים ענין של שבת ברצה והחליצנו).
53. סמ"ג עשין כז (ושני פעמים למה יזכיר). פר"ח ס"ג (כי היכי דבברכת רצה והחליצנו אין מזכירין יום טוב, הכי נמי בברכת אלהינו אין מזכירין שבת). והיינו שבנוסף לטעם שהובא לעיל סי' קפח ס"ו (כבר נסתיים ענין של שבת ברצה והחליצנו), מוסיף כאן עוד טעם (למה יזכירנו פעם ב', הרי גם יום טוב אינו מזכיר בברכת המזון כי אם פעם אחד).
54. לבוש ס"א (ויש אומרים דכשחל בשבת יחזור ויאמר באהבה מקרא קודש וכו', משום דמקרא קודש דשבת קבלו עליהם ישראל באהבה במרה קודם שבאו לסיני ולא כפה עליהם הר כגיגית, אבל שאר המצות קבלו עליהם בסיני וכפה עליהם הקדוש ברוך הוא הר כגיגית). ובלקוטי טעמים ומנהגים, בנוסח קידוש ליל הסדר (בשבת באהבה מקרא קדש. כי מקרא קדש דשבת קבלו ישראל באהבה, במרה, אבל של יום טוב הי' על ידי שכפה עליהם הר כגיגית בסיני (לבוש סי' תפ"ז מטה משה אליה רבה)). ונתבאר שם (הערות רמח-רנ). * ולענין ראש השנה נתבאר לקמן סי' תקפב סט"ו (אין אומרים באהבה מקרא קודש אלא יום תרועה מקרא קודש ובשבת זכרון תרועה מקרא קודש). וכן לענין יום הכיפורים נתבאר לקמן סי' תריט סי"ב (אין אומרים באהבה מקרא קודש אפילו כשחל בשבת, אבל באהבה הראשון אומרים אפילו בחול). אבל בנוסח הסדור, גם בראש השנה ויום הכיפורים שחלים בשבת אומרים "באהבה מקרא קדש".
55. היינו במדינות ספרד, ולא במדינות אשכנז. אבל אחר כך התחילו גם האשכנזים לנהוג כבמדינות ספרד לאמרו: המקור לנוסח זה הוא במסכת סופרים פי"ט ה"ג (בפסח, בין בתפילה בין בכוס, צריך להזכיר, ביום טוב מקרא קודש, ביום חג המצות הזה). ומכל מקום נהגו באשכנז שלא לאמרו, כמבואר בטור בסי' תצ (ובאשכנז אין אומרים מקרא קדש כלל לא ביום טוב ולא בחול המועד. והכי מסתברא דמאי שנא להזכיר מקרא קדש טפי מאיסור מלאכה ושאר כל הלכותיו, דכיון שהזכיר חג פלוני הכל בכלל). ונתפרש יותר בטור סי' תקפב (ונוהגין בספרד לומר את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה ... והכי איתא במסכת סופרים, בין בתפלה בין בכוס צריך להזכיר יום טוב מקרא קודש הזה יום חג פלוני הזה ... ובאשכנז אין נוהגין לאומרו, והכי מסתבר דכיון שאומר את יום חג פלוני הזה הכל בכלל, דמאי שנא להזכיר מקרא קודש טפי מאיסור עשיית מלאכה ושאר כל הלכותיו). אבל בב"י כאן ריש הסימן (ולי נראה כמנהג ספרד, כיון דאיתא הכי במסכת סופרים, ולא נמצא תנא או אמורא שיחלוק בדבר). שו"ע ס"א (ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה). וברמ"א סי' תצ ס"ג (ואנו אין נוהגין לומר מקרא קדש כלל). וכן הוא בלבוש שם (ואנו אין נוהגין לומר לא ביום טוב ולא בחול המועד ותתן לנו וכו' את יום טוב מקרא קודש הזה וכו', דמאי שייך להזכיר מקרא קדש גבי יום טוב משאר כל הלכות יום טוב). אבל בב"ח שם (כן היה המנהג בזמנו, אבל אנו עכשיו בני אשכנזים מנהגינו לומר מקרא קודש ... ומה שכתב הרב בהגהות שלחן ערוך (סע' ג) אנו אין נוהגין לומר מקרא קודש כלל לא ביום טוב ולא בחולו של מועד, על כרחך לא דק, כי הוא ז"ל העתיק לשון רבינו שכתב כן לפי מנהג אשכנז שהיה בזמנו, אבל עכשיו נהגו בני אשכנז לאמרו באתה בחרתנו. וכן כתב מהר"ש לוריא (בביאורו לטור) וזה לשונו, ומנהגינו לומר מקרא קודש עכ"ל). וכן הוא בט"ז שם ס"ק ב (ותמהני על זה, שהרי מנהגינו לומר מקרא קודש ביום טוב בכל ארצותינו). ובמ"א שם ס"ק ב (וב"ח כתב בשם רש"ל שאומרים מקרא קודש, וכן הוא בסידורים. ורמ"א שכתב דעת הטור לא דק במנהג עיי"ש). ובאליה זוטא ס"ק ג (ועכשיו נהגו לאמרו). וכן הוא בנוסח הסדור של רבינו.
56. הנוסח במסכת סופרים שם (ביום טוב מקרא קודש, ביום חג המצות הזה). והיינו שאומרים "ביום טוב מקרא קדש" לפני "ביום חג המצות הזה". וכן הוא בנוסח התפלה שברמב"ם (את יום טוב מקרא קדש הזה, את יום חג המצות הזה, זמן חירותנו, באהבה זכר ליציאת מצרים). ובהל' שבת פכ"ט הי"ט (את יום טוב מקרא קדש הזה את יום חג המצות הזה ... באהבה זכר ליציאת מצרים). אבל בטור סי' תקפב (ונוהגין בספרד לומר את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה). והיינו שאומרים "ביום טוב מקרא קדש" אחרי "ביום חג המצות הזה". וכן הוא בשלחן ערוך סי' תפז ס"א (ותתן לנו ה' אלהינו את יום חג המצות הזה את יום טוב מקרא קדש הזה). וכן נפסק כאן בפנים. וכן הוא הנוסח בסדור רבינו. * אבל בח"י ס"ק א (ומנהגינו לומר את יום חג המצות הזה, זמן חרותינו, מקרא קודש זכר ליציאת מצרים). והיינו שאין אומרים "מקרא קודש" מיד אחרי "יום חג המצות הזה", כי אם אחרי "זמן חרותינו". וכן הוא במהדורא קמא של סדור רבינו, הנדפס ב"שיעורי הלכה למעשה" ח"א ע' כב-ג (את יום חג המצות הזה, זמן חרותינו, מקרא קודש זכר ליציאת מצרים). אמנם אחר כך תיקן רבינו בנוסח הסדור שלו (ותתן לנו ה"א באהבה מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון את יום חג המצות הזה, ואת יום טוב מקרא קדש הזה, זמן חירותנו, מקרא קדש זכר ליציאת מצרים). והיינו שאומרים אותו ב' פעמים, פעם אחת אחרי "חג המצות הזה" (כנוסח השלחן ערוך), ופעם נוספת אחרי "זמן חרותנו" (כנוסח הח"י). ומקורו בסדור האריז"ל של רבי שבתי מרשקוב (את יום חג המצות, את יום טוב מקרא קדש הזה, זמן חרותינו, (באהבה) מקרא קדש, זכר ליציאת מצרים). וכן הוא בסדור רב עמרם גאון, בנוסח הקידוש בסדר פסח (את יום חג המצות הזה, את יום טוב מקרא קדש הזה, זמן חרותנו באהבה מקרא קדש זכר ליציאת מצרים). וטעם הכפלת אמירת "מקרא קדש", נתבאר בלקוטי שיחות חכ"ט ע' 407 (במה שאומרים בתפלה וקידוש ״את יום טוב מקרא קדש הזה זמן ... מקרא קדש׳׳. למה כופלים מקרא קדש. יש לומר בתחלה מבאר גודל הענין שניתן לנו חג פלוני יום טוב מקרא קדש זמן חרותנו. ואחר כך מפרש טעם המקרא קדש, שהוא זכר ליציאת מצרים, ומקרא קדש השני נמשך למטה). המקורות הנ"ל לנוסח הזה (מבלי לדון בשינוי הנוסח שבינם) הובאו בלקוטי טעמים ומנהגים, בנוסח קידוש ליל הסדר (ואת יום טוב מקרא קדש הזה כן הוא במסכת סופרים פי"ט, בסידור רב עמרם גאון, בסדר התפלה להרמב"ם ובסוף הל' שבת, אבודרהם, סידור ה"ר שבתי רשקובר ועוד. וראה שו"ע ריש סימן תפ"ז ונו"כ). לסיכום: (א) באשכנז לא נהגו לומר ביום טוב "מקרא קדש". (ב) במסכת סופרים ובנוסח הרמב"ם, אומרים אותו לפני "יום חג המצות". (ג) בטור בשם מנהג ספרד, ובשלחן ערוך, וכאן בפנים, אומרים אותו אחר "יום חג המצות" (לפני "זמן חרותנו"). (ד) בח"י הביא המנהג לאמרו אחר "זמן חרותינו" (לפני "זכר ליציאת מצרים"). וכן הוא בסדור רבינו מהדורא קמא. (ה) אבל בסדור רב עמרם ובסדור רבי שבתי, ובסדור רבינו, הנוסח לאמרו שתי פעמים, פעם אחר "חג המצות" ופעם אחר "זמן חרותנו".
57. והיינו אף שיתבאר לקמן סי' תצ ס"ה (שבמקצת מדינות אין אומרים מקרא קודש בחולו של מועד). מכל מקום נוהגים אנו: (א) אומרים אותו גם בחול המועד. (ב) אבל רק במוסף, ולא בשחרית. (ג) במוסף גופא אומרים "את יום מקרא קדש כו', ולא יום טוב". והמקור לכל זה הוא בטור סי' תצ (שאלה לרב האי אם יש לומר בחול המועד בעבודה ביעלה ויבא ביום חג פלוני הזה ביום מקרא קודש הזה, והשיב אין ראוי לומר כן, ואין אומרים בבבל אלא ביום חג פלוני הזה, ואין מזכירין יום מקרא קדש בעבודה. אבל במוסף אומר ותתן לנו מועדים לשמחה את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קדש הזה ... ע"כ, ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף). והיינו שלדעת הטור אין אומרים אותו כלל בחולו של מועד. אבל בספרד היו נוהגים לאמרו, כמבואר בטור סי' תקפב (ונוהגין בספרד לומר את יום חג פלוני הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ובחול המועד לומר את יום חג פלוני הזה את יום מקרא קודש הזה). וכן נפסק בשו"ע סי' תצ ס"ג (ובחולו של מועד אומר את יום מקרא קדש הזה). והיינו במוסף, משא"כ ביעלה ויבא שבשחרית, כמבואר בב"ח סי' תצ (מנהגינו לומר מקרא קודש באתה בחרתנו בין ביום טוב ובין בחולו של מועד, אבל ביעלה ויבוא בעבודה אין אומרים מקרא קודש). וכן הוא בנוסח המוסף שבסדור רבינו (ואת יום טוב (בחול המועד ואת יום) מקרא קדש הזה). משא"כ לענין שחרית של חול המועד, קיי"ל כדעת רב האי גאון, שאין אומרים אותו. וכן ביעלה ויבא שבברכת המזון, אין אומרים אותו אלא ביום טוב, ולא בחול המועד, כמבואר בפסקי הסדור, ביעלה ויבא שבברכת המזון (בשלש רגלים (חוץ מחולו של מועד) ובראש השנה: ביום טוב מקרא קדש הזה), והיינו שבחול המועד אין אומרים אותו כלל. * וטעם החילוק בזה (שאנו אומרים אותו בחול המועד – רק במוסף, ולא בשחרית, ולא בברכת המזון), לא נתבאר כאן, אלא בהגהה קצרה שהוסיף רבינו על הגליון, לעיל סי' רמב ס"א. על מה שנתבאר בפנים לעיל שם: מקרא קדש פירשו חכמים לקדשו ולכבדו בכסות נקיה ולענגו בענג אכילה ושתיה . ויש אומרים שמקרא קדש הוא לקדשו באיסור עשיית מלאכה . והוסיף על הגליון שם: וחול המועד לא נאמר בו מקרא קדש כמ"ש בסי' תקכ[ט ], כדלקמן סי' תקכט ס"ה (ב' מצות אלו שהן כבוד ועונג הן נוהגות גם כן בראש השנה, שהרי נאמר בו מקרא קדש. אבל אינן נוהגות בחולו של מועד, שהרי לא נאמר בהן מקרא קדש). אלא שקרוי מקרא קדש (בחגיגה יח, [ א ] ) לענין קרבנות בלבד , כדאמרינן חגיגה יח, א (בחולו של מועד שיש בו קרבן מוסף ... בחולו של מועד שקרוי מקרא קדש). כדכתיב [ ויקרא כג, לז ] להקריב אשה וגו' . שאף שבתחלת המקרא נאמר שם כג, ו (ביום הראשון מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו). שהכוונה היא שהוא מקרא קדש לענין איסור מלאכה שביום טוב, והיינו ביום טוב, ולא בחול המועד. מכל מקום נאמר אחר כך שם כג, לז (אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קדש, להקריב אשה לה', עולה ומנחה זבח ונסכים). שהכוונה היא שהוא מקרא קדש לענין קרבנות, והיינו אף בחול המועד, שגם בו מקריבין קרבנות מוסף. ואתי שפיר דעת ר ב האי גאון בטור סי' ת"צ . שהקשה כנ"ל (ואיני יודע מה חילוק יש בין יעלה ויבא שבעבודה ובין מוסף). ועל פי הנ"ל אתי שפיר, שבתפלת שחרית אין אומרים אותו, כיון שחול המועד לא נאמר בו מקרא קודש. אבל בתפלת מוסף אומרים אותו, שלענין קרבן מוסף, גם חול המועד נקרא מקרא קדש. עיין ב"ח שם . שכתב בב"ח שם (נראה לי דטעמו של רבינו האי, דפירושו של מקרא קודש הוא שיהו כולם קרואים ונאספים ביום הזה לקדושת קרבן מוסף שמקריבים בו ביום, כי מצוה היא על כל ישראל להקבץ אל בית אלהים ביום מועד לקדשו בקרבנות הנוספים בשביל המועד, לפיכך אין אומרים אותו אלא במוסף ... מנהגינו לומר מקרא קודש באתה בחרתנו בין ביום טוב ובין בחולו של מועד אבל ביעלה ויבוא בעבודה אין אומרים מקרא קודש).
58. מ"א סי' תצ סק"א (שמע מינה דחול המועד לא מקרי יום טוב, ואין לומר בחולו של מועד בברכת המזון הרחמן הוא ינחילנו ליום שכלו טוב).
59. טור (ונוהגין באשכנז שאין ש"ץ מקדש בבית הכנסת, לפי שאין עני בישראל שאין לו ד' כוסות, ואם כן כל אדם מקדש בביתו). ושו"ע ס"ב (אין שליח צבור מקדש בבית הכנסת).
60. ט"ז סק"א (כתב זה לפי המנהג שמקדשין כל השנה על היין. אבל דעת הטור עצמו בסי' רס"ט דאי איישר חילי אבטליניה).
61. כדלעיל סי' רסט ס"א (חכמים הראשונים תקנו לקדש על היין בבית הכנסת, כדי להוציא את האורחים שאין להם יין).
62. סעיף ל (אפילו עני המתפרנס מן הצדקה, ואין לו מעות לקנות יין לארבע כוסות, שלא נתנו לו הגבאים, חייב ללות או למכור כסותו או להשכיר את עצמו בשביל יין לד' כוסות, או שאר משקים במקום שהם חמר מדינה).
63. מ"א ס"ק ד (נראה לי דאע"פ שאין יין בעיר אלא בבית הכנסת, לא יקדש בבית הכנסת, דהא בכל השנה נמי רבים אומרים שלא לקדש בבית הכנסת כמ"ש סי' רס"ט אלא שנוהגים מנהג ראשונים, ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבית הכנסת). ח"י סק"ו (אפילו אין יין מצוי בעיר רק בבית הכנסת, גם כן אין לקדש בבית הכנסת, דהא בכל השנה שמקדשין בבית הכנסת הוא רק לקיים מנהג ראשונים, ובפסח מעולם לא היה מנהג לקדש בבית הכנסת). ומבאר רבינו את דבריהם, שגם אם אין להם שום משקה "אינם יוצאים בקידוש זה". ואם ירצה לקדש "שלא לבטל תקנת הקדמונים ... בליל פסח לא תקנו מעולם לקדש בבית הכנסת".
64. כדלעיל סי' תעב סכ"ח (במקומות שאין יין מצוי ... יכול ליקח לד' כוסות שאר משקים שהם חמר מדינה באותו העיר).
65. ס"א (כדי להוציא את האורחים שאין להם יין השובתים בחדרים הסמוכים לבית הכנסת ואוכלים שם מיד אחר קידוש זה, שהרי קידוש זה להם הוא במקום סעודה, שבשעה שהשליח ציבור היה אומר קידוש זה היו האורחים כבר בחדריהם ושומעים משם את הקידוש ויוצאין בו), וס"ב (ואף עכשיו שאין לנו אורחים השובתים אצל בית הכנסת להוציאם ידי חובתם, אעפ"כ נוהגים לקדש בבית הכנסת על היין, לפי שתקנת חכמים לא בטלה אף על פי שבטל הטעם שבגללו תקנו).
66. ח"י שם (ואין לפקפק ולומר דבמקום שלא היה יין מצוי, גם מנהג ראשונים היה לקדש בבית הכנסת להוציא רבים אורחים ידי חובתם ... יש לומר דדבר שאינו מצוי שלא יהי' יין בעיר או דבר שנקראים חמר מדינה).
67. שו"ע ס"ד (בליל ראשון של פסח גומרין ההלל בצבור בנעימה בברכה תחלה וסוף, וכן בליל שני של שני ימים טובים של גליות). טור סי' תעג בסופו (ויש מקומות שנוהגין לקרות ההלל בבית הכנסת בציבור ... ומה טוב ומה נעים ההיא מנהגא, ויש לו סמך במסכת סופרים), בשם מסכת סופרים פ"כ ה"ט (וגומרין את ההלל ... ויום טוב הראשון של פסח ולילו, ובגולה אחד ועשרים יום ושני לילות. ומצוה מן המובחר לקרות את ההלל בשני לילות של גליות, ולברך עליהן). ב"י שם (ומנהג בני ספרד לקרותו בציבור ולברך עליו כדברי מסכת סופרים).
68. רמ"א ס"ד (וכל זה אין אנו נוהגים כן, כי אין אנו אומרים בלילה בבית הכנסת ההלל כלל). אמנם בפסקי הסדור, לפני הלל (אלו ימים שגומרים בהם את ההלל ... וב' לילות ראשונים של פסח), ושם נסמן (הערה 762).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 7 עמודים.