תקפב סדר תפלות עשרת ימי תשובה וראש השנה

הערות

1. 1. עיקרי ההלכות שיתבארו בסימן זה: (א) המלך הקדוש – המלך המשפט (ס"א-ה). (ב) דיוק נוסח התפלה (ס"ו-יז).
2. 2. גמרא ברכות יב , ב (אמר רבה בר חיננא סבא משמיה דרב, כל השנה כולה אדם מתפלל האל הקדוש, מלך אוהב צדקה ומשפט, חוץ מעשרה ימים שבין ראש השנה ויום הכפורים שמתפלל המלך הקדוש והמלך המשפט). טור ושו"ע ס"א (בעשרת ימי תשובה אומר המלך הקדוש, המלך המשפט).
3. 3. רש"י שם ד"ה המלך הקדוש (לפי שבימים הללו הוא מראה מלכותו לשפוט את העולם). והטעם שחותמים המלך המשפט יתבאר לקמן ס"ב (דבכל השנה הצדקה עיקר, ולכך הקדימוה למשפט, אבל בימים הללו המשפט עיקר, ולכך אין מזכירין צדקה כלל), ולעיל סי' קיח ס"א (ומראש השנה עד יום כפור חותם המלך המשפט, ופירושו הוא מלך המשפט, וכן הוא לשון המקרא לפעמים כמו הארון הברית ודומיו).
4. 4. גמרא שם (רבי אלעזר אמר אפילו אמר האל הקדוש יצא ... רבה אמר המלך הקדוש והמלך המשפט, והלכתא כרבה), כפירוש הרי"ף שם ז, א (ומדאסיקנא הכי, שמע מינה דליתא לדרבי אלעזר דאמר אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא, אלא לא יצא. וכיון שלא יצא, צריך לחזור. וכן הלכתא). טור ושו"ע שם (ואם טעה ... חוזר לראש).
5. 5. תוס' שם (אם ספק לו אם אמר אם לא אמר, מחזירים אותו, כדאיתא בירושלמי דתענית פ"ק, היה מתפלל ואינו יודע אם הזכיר טל ומטר ואם לאו, כל שלשים יום בחזקת שלא למוד, פירוש שלא אמר אלא כמו שהוא למוד עד עתה שלא אמר כן, אחר כן בחזקת שהזכיר. והוא הדין לכל הדברים שצריך להזכיר, כך הדין. ואם כן בעשרת ימי תשובה דליכא שלשים יום, צריך לחזור). רא"ש שם פ"א סי' טז (ואם מסופק הוא אם הזכיר אם לא, יחזור ויתפלל, דאמרינן בירושלמי דתענית פרק קמא, תניא המתפלל ואינו יודע אם הזכיר הגשם אם לאו, כל שלשים יום חזקה מה שהוא למוד מזכיר, מכאן ואילך מה שצריך מזכיר. כך כתוב בתוספות בשם ר"י ז"ל). שו"ע שם (או שהוא מסופק אם הוא בהמלך הקדוש, חוזר לראש). וכן הוא לעיל סי' קיד ס"י, לענין הזכרת הגשם (עד שלשים יום, חזקה מה שהוא למוד הוא מזכיר, מכאן ואילך, מה שהוא צריך הוא מזכיר).
6. 6. שו"ת הרשב"א ח"א סי' לה (טעה ואמר האל הקדוש בעשרת הימים שבין ראש השנה ליום הכפורים, וחזר בו תוך כדי דבור ואמר המלך הקדוש ... אינו חוזר ... ואין הכל הולך אלא אחר החתום). שו"ע ס"ב (אם אמר האל הקדוש, ותוך כדי דיבור נזכר ואמר המלך הקדוש, אינו צריך לחזור). וכן הוא לעיל סי' קיד ס"ח (חתם האל הקדוש בעשרת ימי תשובה, ולא נזכר עד לאחר כדי דבור, שאי אפשר לו לתקן טעותו על ידי שיחזור ויחתום כהוגן, שאין חזרה מועלת אלא בתוך כדי דבור). סי' תפז ס"א (וצריך לחזור לראש אותה ברכה, אם נזכר לאחר ששהה כדי דיבור אחר חתימתו, אבל אם נזכר בתוך כדי דיבור, יחזור ויאמר מיד מקדש ישראל והזמנים, ולא יחזור לראש). וראה גם לעיל סי' תפט סכ"ב.
7. 7. ב"ק עג, ב ( בתוך כדי דיבור ... כדי שאילת תלמיד לרב ... שלום עליך רבי ומורי). וכגירסת רוב הראשונים (שלום עליך רבי). וכן הוא לעיל סי' רו ס"ג (כדי דיבור, שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו שלום עליך רבי). סדר ברה"נ פ"ט ה"ב (שאילת שלום תלמיד לרב, שהן ג' תיבות אלו שלום עליך רבי).
8. 8. כדלעיל סי' קיד ס"ז (שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה, לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי, לענין דברים שמחזירין אותו). סי' קפח ס"ט (שכל שלא פתח בברכה שלאחריה, לא נקרא סיום ברכה לענין דברים שמחזירים אותו, כמו שנתבאר בסימן קי"ד). וראה מראי מקומות וציונים.
9. 9. טור ולבוש ס"ב (חוזר לראש, דג' ראשונות חשובות כאחת). וכן הוא לעיל סי' קד ס"ד (אם פסק בג' ראשונות חוזר לראש, מפני שהן חשובות כברכה אחת). סי' קיד ס"ד (וג' ברכות ראשונות חשובות כברכה אחת, כמו שיתבאר), וס"ח (ג' ברכות ראשונות חשובות כאחת, הואיל וענינם אחד, לסדר שבחו של מקום קודם שאלות צרכיו, כעבד שמסדר שבח לפני רבו קודם שמבקש פרס ממנו ... לפיכך בכל מקום שטעה בג' ראשונות חוזר לראש התפלה). סי' קיט ס"ד (שג' ראשונות חשובות כאחת). סי' קכו ס"ב (ואם היה הטעות בג' ראשונות, מתחיל בראש ... שג' ראשונות חשובות כאחת ... כמו שנתבאר בסימן קי"ד).
10. 10. רשב"א שם. שו"ע ס"ב. כנסמן לעיל (הערה 6 ).
11. 11. שו"ע שם (וכן הדין בהמלך המשפט), שאם נזכר קודם ששהה אומר המלך המשפט. אבל נזכר לאחר ששהה, יובאו כאן ב' דעות.
12. 12. רבנו יונה ברכות ז, א ד"ה ומיהו (מיהו נראין הדברים שאם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אין צריך לחזור, הואיל ומזכיר לשון מלכות). טור סי' קיח (איני יודע מה הפרש יש בין מלך אוהב צדקה ומשפט ובין המלך המשפט, לענין שצריך לחזור לראש אם שכח ... ונשאתי ונתתי בדבר לפני א"א ז"ל, וקיבל דברי). רמ"א שם ס"א (מיהו אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, אין צריך לחזור). מ"א שם ס"ק א (וכן פסקו ב"ח ומט"מ ושל"ה). דרכי משה כאן ס"ק ג (נראה לי דאין צריך לחזור אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, ויש לסמוך אדבריהם בדיעבד). והטעם שכל השנה אומרים מלך אוהב צדקה ומשפט, הובא בטור שם (דגבי משפט שייך לומר מלכות טפי משאר ברכות, כדכתיב (משלי כט) מלך במשפט יעמיד ארץ).
13. 13. רמב"ם הל' תפלה פ"י הי"ג (טעה וחתם בעשתי עשרה מלך אוהב צדקה ומשפט, חוזר לתחלת הברכה, וחותם בה המלך המשפט). ארחות חיים הל' תפלה סק"ד (והראב"ד כתב שאפילו אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, חוזר ואומר המלך המשפט). ב"י (וכן נראה מדברי הפוסקים שסתמו דבריהם). וראה לעיל סי' קיח ס"א (השיבה שופטינו חותם בה מלך אוהב צדקה ומשפט ... ואם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, יתבאר בסי' תקפ"ב).
14. 14. סוף ס"ה (ואם עקר רגליו חוזר לראש התפלה).
15. 15. ט"ז סי' קיח סק"ב (ונראה לי דיש חילוק אפילו בנוסח מלך אוהב צדקה ומשפט, דבכל השנה אין המשפט עיקר, אלא הצדקה עיקר, ולכך הקדימו צדקה למשפט, אבל מראש השנה עד יום הכיפורים המשפט עיקר, ולכך לא מזכיר צדקה).
16. 16. ב"ח ס"ב ד"ה כתב ב"י בשם הרשב"א (ואף על פי שהראב"ד כתב דחוזר, ומביאו בית יוסף, אזלינן לקולא בהך מילתא).
17. 17. והטעם שאין חוששים למה שממשיך ומתפלל, לפי הדעה שאינו יכול להמשיך עד שיחזור לתחלת הברכה, ראה תהלה לדוד סי' קח ס"ק טז (נראה דכיון דמספק אינו יכול לחזור, דמי לאינו יודע את כולם, שאינן מעכבין זה את זה). ארץ צבי ח"א סוס"י כד.
18. 18. ט"ז שם ס"ק ב (ונראה להלכה, כיון דקי"ל במידי דספיקא שמתפלל דרך נדבה, כדאיתא בסי' קי"ז ס"ד בענין שיש ספק בברכה, ואין צריך לחדש בה דבר, כל שכן כאן שרוב הדיעות סבירא להו כן, כמ"ש ב"י בהל' ראש השנה, נעשה כן לצאת ידי כל הדיעות, ונכון לעשות כן להתפלל שנית דרך נדבה אם לא אמר המלך המשפט, כן נראה לענ"ד. וכתב בטור סי' קי"ט מי שטעה וחתם מלך אוהב צדקה ומשפט בין ראש השנה ליום הכיפורים חוזר לברכת השיבה, והיינו קודם שעקר רגליו, אבל לאחר שעקר רגליו חוזר לראש, כ"כ סימן תקפ"ב), וכאן ס"ק א (עיין מה שכתבתי שם להלכה, דאף אם אמר מלך אוהב צדקה ומשפט, חוזר ומתפלל פעם אחרת בתורת נדבה).
19. 19. סעיף א (אם הוא מסופק אם התפלל י"ח אם לאו, צריך לחזור ולהתפלל, ומתנה ואומר, אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבתי. ואף על פי שכל ספק מדברי סופרים להקל, הצריכו לחזור ולהתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה ... אם מסופק אם התפלל אם לאו, אין צריך לחדש שום דבר בתפלתו הב', שכשחוזר ומתפלל על הספק, אין לך חידוש גדול מזה).
20. 20. היינו בהמלך הקדוש. והמלך המשפט, תלוי בב' הדעות דלעיל.
21. 21. סעיף יא (אם ביום הראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל ועד בכלל ... צ' פעמים ... כאלו אמר כן ל' יום ... לפיכך אם אחר כך אינו זוכר אם הזכיר הגשם, חזקה שלא הזכירו ואין צריך לחזור ... (ויש חולקין על זה, וטוב לחוש לדבריהם לכתחלה שלא לעשות כן לסמוך על זה, אבל אם עשה כן ואחר כך נסתפק אם הזכירו, אין צריך לחזור, כי כן עיקר)).
22. 22. אלא אומר: "ברוך אתה השם".
23. 23. מ"א ס"ק א (ונראה לי דהכא לא מהני שיאמר צ' פעמים, כמו בסימן קי"ד ס"ט, דהכא אינו רשאי לומר בא"י, דהוי ברכה לבטלה. ואם יאמר בלא שם, אם כן בתפלה כשיאמר בשם, יחזור ללימודו לומר בא"י האל הקדוש, הלכך לית ליה תקנתא).
24. 24. ה"ר מנוח הל' תפלה פ"י הי"ג (ובאותן הימים צריך לומר בברכה אחת מעין שבע, המלך הקדוש שאין כמוהו וכו'). הובא בב"י. מהרי"ל הל' עשי"ת ע' דש (שבת תשובה ... ואומר המלך הקדוש שאין כמוהו במגן אבות). שו"ע ס"ג (בשבת בינתיים, ערבית יאמר בברכת מעין שבע המלך הקדוש). וכן נקרא יום זה לקמן סי' תקצז ס"א (ובשבת תשובה). אבל לעיל סי' רפד סוף ס"ח (בשבת שובה), וסי' תכט ס"ב (בשבת שובה), על שם ההפטרה (שובה ישראל).
25. 25. מהרי"ל סדר תפלות של ראש השנה ע' רפא (ובמגן אבות אומר המלך הקדוש שאין כמוהו). רמ"א ס"ג (והוא הדין אם חל ראש השנה בשבת ... וכן כשחל יום כפור בשבת).
26. 26. גמרא שבת כד , ב (יום טוב שחל להיות בשבת, שליח ציבור היורד לפני התיבה ערבית אינו צריך להזכיר של יום טוב, שאילמלא שבת אין שליח צבור יורד ערבית ביום טוב). רמ"א שם (וחותם בשל שבת לבד). וכן הוא בסידור.
27. 27. סי"ד (יום טוב שחל להיות בשבת, אינו מזכיר יום טוב בברכה מעין שבע, לפי שאלמלא שבת אין ברכות מעין שבע ביום טוב, מפני שברכה זו לא נתקנה בשבת בגלל חובת היום אלא מפני המזיקין (ובליל יום טוב לא היו באים גם כן לבית הכנסת מפני שהיו טרודים במלאכת אוכל נפש)). וכן הוא לקמן סי' תריט ס"י (אם חל בשבת, אומרים ויכולו אחר תפלת ערבית, והש"ץ אומר ברכה אחת מעין שבע, וחותם מקדש השבת, ואינו מזכיר יום הכיפורים בברכה זו, מטעם שנתבאר בסי' רס"ח). וראה מראי מקומות וציונים.
28. 28. תוס' ברכות יב, ב ד"ה כרע (ובראש השנה ויום הכיפורים שאנו שוחין כל שעה בתפלה, צריך ליזהר שיגביה קודם שיסיים הברכה, רק שיכרע בברוך ושיגביה מיד, דאמרינן לקמן סוף אין עומדין (לד, א) אם בא לשחות תחלת כל ברכה וסוף כל ברכה, מלמדין אותו שלא ישחה). סמ"ק סי' יא ע' טו (ונהגו העולם בראש השנה וביום הכיפורים לשחות אפילו באמצע הברכות של יום, כמו בזכרינו ובמי כמוך ובכן תן פחדיך, אך לא ישחה בסוף הברכה כי אם באמצע, אבל בסוף הברכה זוקפין, להודיע שאין כורעין בברכות הללו, אלא שנהגו לשחות באמצעיותו משום דרחמי נינהו). טור ושו"ע ס"ד (יש נוהגים להתפלל בראש השנה ויום הכיפורים בכריעה, וצריכין הם לזקוף בסוף הברכות).
29. 29. ב"ח ד"ה אבל (ולאו דוקא בסוף הברכות, דהוא הדין בתחלתן, וכן כתב בסמ"ק בפנים כדעת המדקדקים). ט"ז סי' קיג ס"ק ג (ותמהני דאמאי לא הקפידו על התחלת שאר הברכה, שאין בהם שחיה, שצריך שיזקוף שם, דלא יהא מוסיף על תקנת חכמים. ואפשר שסמכו הפוסקים עצמם בזה שממילא נבין מזה שגם שם צריך לזקוף. ונקטו בסוף הברכה, כיון דברכה הראשונה שהיא אבות יש שם שחיה בתחלה מצד תקנת חכמים, נמצא כשאומר אתה גבור צריך שיהיה בזקיפה בהתחלה, וכן בשאר התחלת הברכות עד מודים). וכן הוא לעיל שם (צריכים לזקוף בסוף כל ברכה ובתחלת כל ברכה).
30. 30. ט"ז ס"ק ב (אין צריך לזקוף עד שיאמר ברוך אתה ה', וכן בשאר ברכות שאין שחיה בסופה). ובסי' קיג ס"ק ג (אין צריך לזקוף עד שיאמר ברוך אתה, וכן בשאר ברכות שאין בהם שחיה בסופן). מ"א סק"ג (לזקוף בסוף, פירוש קודם שאמר ברוך).
31. 31. ס"א (ואם בא לשחות בסוף כל ברכה או בתחלתה, מלמדין אותו שלא ישחה, שלא יבא לעקור תקנת חכמים, שלא יאמרו כל אחד מחמיר כמו שהוא רוצה ואין כאן תקנת חכמים כלל לשחות, ויבאו להקל על ידי כך באבות ובהודאה), וסוף ס"ב (הנוהגים להתפלל כל התפלה בראש השנה ויום כפור בכריעה, צריכים לזקוף בסוף כל ברכה ובתחלת כל ברכה, שלא להוסיף על תקנת חכמים, שלא תקנו אלא בתחלת אבות והודאה ובסופן).
32. 32. ט"ז שם (דבזכרנו צריך לזקוף קודם שיאמר איזו תיבות הסמוכות לברוך אתה, כדי שיוכל לשחות אחר כך כשיאמר ברוך אתה), ובסי' קיג ס"ק ג (צריך לזקוף מעט בסוף זכרנו קודם שיאמר איזו תיבות הסמוכות לברוך אתה, כדי שיוכל אחר כך לחזור ולשחות כשיאמר ברוך אתה, שלא די בשחיה הראשונה, מפני שצריך לכרוע בברוך כמו שיתבאר. ועוד, כדי שיהיה נראה שחוזר וכורע משום חיוב, ששחיה ראשונה היתה רשות).
33. 33. סעיף ב (צריך לזקוף מעט בסוף זכרנו קודם שיאמר איזו תיבות הסמוכות לברוך אתה, כדי שיוכל אחר כך לחזור ולשחות כשיאמר ברוך אתה, שלא די בשחיה הראשונה, מפני שצריך לכרוע בברוך כמו שיתבאר. ועוד, כדי שיהיה נראה שחוזר וכורע משום חיוב, ששחיה ראשונה היתה רשות).
34. 34. רמב"ם הל' תפלה פ"ב הי"ט (יש מקומות שנהגו להוסיף בעשרת ימים אלו בברכה ראשונה זכרנו לחיים כו', ובשנייה מי כמוך אב הרחמים וגו', ובהודאה זכור רחמיך וכו', ומוסיפין בברכה אחרונה בספר חיים וכו'). תוס' שם יב, ב ד"ה והלכתא (זכרנו ומי כמוך, וכתוב לחיים, ובספר חיים). רא"ש ברכות סוף פ"א (זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר החיים, שמוסיפין בעשרת ימי התשובה). והנוסח הוא מי כמוך אב הרחמן; לבד מתפילות המוספים, מנחה שבת ונעילה, שאז הנוסח: אב הרחמים. וראה לקו"ת נשא כג, א. אוצר מנהגי חב"ד תשרי ע' צה. סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות ע' קלה וע' תקסז.
35. 35. כדלעיל סי' קיד ס"ז (אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה, יאמר משיב הרוח ומוריד הגשם במקום שנזכר). סי' רצד סוף ס"ז (ואם נזכר קודם שהזכיר השם שבסיום ברכת אתה חונן, יתחיל מיד אתה חוננתנו ויגמור משם על הסדר וחננו מאתך וכו'). וראה קובץ אור ישראל ח"ט ע' ריז.
36. 36. תרומת הדשן סי' קמד (כדפסק מהר"ם באשירי דאינו חוזר, הואיל ולא הוזכר נוסח זו בתלמוד. ואפילו בלא עקר רגליו ... זכרינו ואינך דאינם מוזכרים כלל לאומרו, ואינו מטבע חכמי התלמוד, ולכך סבר מהר"ם ואשירי דאינו חוזר בהו למיעבד ברכה לבטלה בשביל חזרתם, מניין לנו לחלק בין עקר ללא עקר). רמ"א ס"ה (אין מחזירין אותו, אפילו לא עקר רגליו עדיין, רק שסיים אותה ברכה). וכדלעיל סי' רצד ס"ז (בכל מקום שאין צריך לחזור בשביל ששכח להזכיר הבדלה, אף אם נזכר מיד שהזכיר השם שבסיום ברכת אתה חונן, או מיד שסיים ברכה זו, אף על פי שלא פתח עדיין בברכה שלאחריה, לא יחזור לראש ברכת אתה חונן, אף אם רוצה להחמיר על עצמו, אסור לברך ברכה שאינה צריכה, ואף אם רוצה לומר אתה חוננתנו בלא חתימה, אינו רשאי, משום הפסק בתפלה. וכן הדין בכל מקום שנזכר בתוך התפלה), ושם נסמן (הערות לב-ג).
37. 37. רא"ש שם (אם תקנת גאונים היא לאמרו, מנא לן דמחזירין אותו, אין זה נקרא משנה ממטבע ברכות, מאחר שלא הוזכר בגמרא). טור ולבוש שם (כיון שאינו אלא תקנת גאונים לאומרם, ולא הוזכרו בתלמוד, אין זה משנה וכו').
38. 38. בנוסח זכרנו לחיים.
39. 39. וכן הוא בסידור.
40. 40. מהר"ם מרוטנברג בתשב"ץ סי' קיט (ואומר זכרנו לחיים בשב"א, כי לחיים בפת"ח משמע לא חיים). הובא ב טור . לבוש ס"ה (ואומרים לחיים בשב"א תחת הלמ"ד, ולא בפת"ח לחיים, דמשמע לא חיים). מ"א סק"ד (לחיים הלמ"ד בשב"א, ולא בפת"ח, דלא לשתמע לא חיים).
41. 41. וכן הוא לקמן סי' תקצא סוף סי"ב (דבתפלת ימים נוראים יש לנו לפרש בענין שלא יהא שום ספק בבקשתינו, כמו שנתבאר בסי' תקפ"ב עיי"ש).
42. 42. בברכת השכיבנו בערבית. מטה משה סי' תשצו (שהרי בכל יום אנו אומרים והעמידנו מלכנו לחיים, ושמור צאתינו ובואינו לחיים ולשלום ... אמנם השטן מקטרג בשעת הסכנה ובדיבור קל יסטין, על כן יזהר כל אדם לדקדק בתפלתו כפי יכלתו וכחו). ב"ח ס "ו ד"ה והר"מ (יראה העיקר שלא הקפיד אלא בראש השנה ויום הכפורים שאנו תלויין בדין והשטן מקטרג לומר פיו הכשילו שאומר לחיים בפת"ח דמשמעו לא חיים). ט"ז סק"ב (דבימי הדין חמיר טפי. ובהא מיתרצא למה לא זכר כן גבי והעמידנו מלכנו לחיים שאומרים בימות החול וכ"כ מו"ח ז"ל). מ"א סק"ד (ודוקא בראש השנה קפדינן, אבל בכל השנה אומרים השכיבנו לחיים בפת"ח תחת הלמ"ד) ובסידור הוא בשב"א.
43. 43. ראה מ"א סי' תרז סק"ה (ואחר כוונת הלב הן הדברים).
44. 44. מהר"ם מרוטנבורג בתשב"ץ סי' קיט (ואינו אומר לחיים טובים עד וכתוב לחיים טובים, דומה לסוחר כושי, מתחלה שואל מעט ואחר כך שואל הרבה, לכך מתחיל לחיים ואחר כך לחיים טובים). הובא ב טור . לבוש ס"ה (ואין אומר טובים עד לבסוף שאומרים וכתוב לחיים טובים, שכן דרך המבקשים על הפתחים ומתחננים מבני אדם, מבקשים תחלה דבר מועט ואחר כך מוסיפין והולכין). ט"ז סוף ס"ק ב (עוד כתב הטור, שאין לומר לחיים טובים עד לבסוף בהודאה, כי צריך לבקש תחלה דבר מועט כו'). מ"א סק"ד (בזכרנו לא יאמר לחיים טובים, רק לחיים, עד וכתוב לחיים טובים כל וכו' (לבוש)). וכן הוא לקמן סי' תקפד ס"ג (וצריך לבקש תחלה על המועט ואחר כן מוסיף והולך). סי' תרז ס"ו (כי צריך לבקש על הקל קל תחלה, ואחר כך מוסיף והולך). סי' תרכא סי"ג (וצריך להתוודות תחלה על הקל ואחר כך על החמור).
45. 45. בתפילה ובקידוש.
46. 46. גמרא עירובין מ, א (מהו להזכיר של ראש חדש בראש השנה, כיון דחלוקין במוספין אמרינן (בתפלה נמי את יום ראש החדש הזה ואת יום הזכרון הזה, רש"י), או דלמא זכרון אחד עולה לכאן ולכאן (את יום הזכרון הזה, דרחמנא קרייה זכרון, דכתיב זכרון תרועה [ובראשי חדשים נמי כתיב והיו לכם לזכרון], רש"י) ... א"ר חסדא זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן, וכן אמר רבה זכרון אחד עולה לו לכאן ולכאן). תוס' שם (דבראש השנה כתיב זכרון תרועה, ובראש חדש כתיב בפרשת בהעלותך גבי חצוצרות והיו לכם לזכרון). טור ושו"ע ס"ו (אומר בתפלה ותתן לנו את יום הזכרון הזה, ואינו מזכיר ראש חודש). לבוש ס"ו (ואינו צריך להזכיר ראש חודש לומר ואת יום ראש חודש הזה, שגם הוא בכלל יום הזכרון). מ"א ס"ק ה (דכשאומרים יום הזכרון קאי נמי אראש חדש, דקרי זכרון). וכן הוא בסידור. ועוד יתבאר לקמן סי' תקצא ס"ו (ולמה אין נוהגין להזכיר ראש חודש בפירוש בראש השנה, כדי שלא יאמרו יום שני של ראש חדש עיקר כמו בשאר ראש חודש, וימנו ממנו המועדות, דכיון שיזכירו ראש חודש גם ביום שני מטעם שנתבאר, יאמרו שראש חודש שני ימים. ועוד לערבב השטן, שלא ידע שהיום הוא ראש חודש תשרי (ולא יבא לקטרג)).
47. 47. בהעלותך י, י.
48. 48. בדפוס ראשון "ונזכרתם", והוא האמור שם י, ט "ונזכרתם לפני ה' אלהיכם". וכן הוא ברא"ש ר"ה פ"ד סי' יד (דכתיב ובראשי חדשיכם, ונזכרתם לפני ה' אלהיכם). לבוש שם (דכתיב וביום שמחתכם ובמועדיכם ובראשי חדשיכם וגו', ונזכרתם לפני יי' וגו'). אבל במלבושי יום טוב שם, ובאליה זוטא ס"ק ז, כתבו שהוא טעות סופר, וצריך להיות "והיו לכם לזכרון" (כברש"י ותוס' שם). וכן תוקן בשוע"ר דפוס תרס"ה ואילך.
49. 49. מסכת סופרים פי"ט ה"ח (אם חל ראש השנה להיות בשבת, אינו אומר יום תרועה, אלא זכרון תרועה, לפי שאין תקיעת שופר דוחה את השבת בגבולין משום גזירה). רא"ש שם (רבינו שמואל בר רבי חפני כתב, שמנהג בשתי ישיבות, שאם חל ראש השנה בשבת, אומרים ... זכרון תרועה מקרא קודש. ואם חל להיות בחול, אומרים יום תרועה מקרא קודש). טור ושו"ע ס"ז (אם חל בחול, אומר יום תרועה מקרא קודש, ואם חל בשבת, אומר זכרון תרועה). וכן הוא לקמן סט"ו (יום תרועה מקרא קודש, ובשבת, זכרון תרועה מקרא קודש). * ואף שבגמרא שוללים הסברה שזכרון תרועה קאי על שבת דוקא, כדאמרינן כט, ב (כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה, וכתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם, לא קשיא, כאן ביום טוב שחל להיות בשבת כאן ביום טוב שחל להיות בחול. אמר רבא אי מדאורייתא היא, במקדש היכי תקעינן ... אלא אמר רבא מדאורייתא מישרא שרי, ורבנן הוא דגזור ביה, כדרבה דאמר רבה הכל חייבין בתקיעת שופר ואין הכל בקיאין בתקיעת שופר, גזירה שמא יטלנו בידו וילך אצל הבקי ללמוד ויעבירנו ד' אמות ברשות הרבים). מכל מקום, בהזכרה זו של "זכרון תרועה" רמזו לאיסור תקיעת שופר בשבת.
50. 50. תרומת הדשן סי' קמה (מצאתי בגיליון אחד במיימון, לא ידענא מאן דהו כתב, דודאי בקידוש יש לומר זכרון תרועה, משום דבלילה מקדשים ולילה לאו זמן תרועה הוא, כמו שבת ... אבל מכל מקום בהגה"ה במיימוני כתב בהדיא אפילו על הקידוש, יום תרועה בחול). ב"י ד"ה ומ"ש שאם חל (וכתוב בתרומת הדשן (שו"ת סי' קמה) שנראה לו שיש לומר בקידוש ובתפלת ערבית זכרון תרועה, אפילו כשחל להיות בחול, משום דלילה לאו זמן תרועה היא [ע"כ]. אבל העולם לא נהגו כן, והטעם משום דלא דמי לשבת, דהכא ההוא יומא זמן תרועה הוא למחר). מ"א סק"ו (יום תרועה, אפילו בקידוש בלילה (ב"י)).
51. 51. רא"ש פ"ד סי' יד (ורב האי כתב, אין מנהג לומר חגים וזמנים לששון, וכן המנהג פשוט בזמן הזה בכל המקומות) . טור ושו"ע ס"ח (אינו אומר מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון). ב"ח סוף הסי' (דלשון זה משמעו שנתינת ראש השנה ויום הכפורים היא לשמחה ולששון כשאר חגים ומועדים וזמנים, וזה ודאי אינו, אלא לדון לברואי עולם ניתנו ולשוב בתשובה). וראה גם לעיל סי' קפח ריש סי"א (ובראש השנה ... אינו אומר לששון ולשמחה). סי' תקכט ס"ו (ויש בחול המועד מה שאין בראש השנה, והוא שכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג וכן ביום טוב של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב). לקמן סי' תקצט ס"א (וראש השנה אינו לא חג ולא רגל). ולכן הובא לקמן סי' תקצז ס"א (יש אומרים שמצוה להתענות בראש השנה ובשבת תשובה כמו בכל עשרת ימי תשובה). וראה מראי מקומות וציונים.
52. 52. רא"ש שם (והשיאנו בראש השנה ויום הכיפורים ... גאון רבינו יצחק הלוי ז"ל הנהיג בגרמיי"ש שלא לומר, לפי שברכת מועדים לא שייך אלא בשלש רגלים, דכתיב (ראה, טז, טז-יז) שלש פעמים בשנה יראה, וסמיך ליה איש כמתנת ידו כברכת ה' וגו'. וכן כתב רבינו שלתיאל, דברכת מועדיך זהו קרבן חגיגה דכתיב ביה כברכת ה' אלהיך, וזה אינו כי אם שלש פעמים בשנה ... ובאשכנז ובצרפת נוהגין שלא לומר והשיאנו בראש השנה ויום הכיפורים ). טור ושו"ע שם (וכן אינו אומר והשיאנו). לבוש ס"ח (דברכת מועדיך לא שייך אלא בשלש רגלים, דכתיב שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וסמיך ליה איש כמתנת ידו כברכת יי' אלהיך, ועוד דברכת מועדיך זה קרבן חגיגה דכתיב כברכת יי' אלהיך, וזה אינו כי אם שלש פעמים בשנה).
53. 53. רא"ש שם (ומטעם זה אין לומר ואין אנו יכולין לעלות ולהראות לפניך, אלא יש לומר אין אנו יכולין לעשות חובותינו לפניך). טור ושו"ע שם (ובתפלת מוסף אינו אומר ואין אנו יכולין לעלות ולֵראות לפניך, אלא ואין אנו יכולים לעשות חובותינו לפניך). לבוש שם (וכן אין אומרים מפני חטאינו גלינו מארצנו וכו', ואין אנו יכולין לעלות ולֵראות לפניך וכו', דמשמע אם לא גלינו היינו עולין, וזה אינו, שלא היו עולין לרגל בראש השנה ויום כיפור, אלא אומרים ואין אנו יכולין לעשות חובותינו לפניך). וכן הוא בסידור.
54. 54. טור (ואומר ... ודברך מלכנו אמת וקיים לעד בא"י מלך על כל הארץ מקדש ישראל ויום הזכרון). וכן הוא ביום הכיפורים, כדלקמן סי' תרכא ס"ב (יאמר ודברך אמת).
55. 55. כל בו סי' סד (ודברך אמת וקיים לעד. וכן אומר בקדוש היום. וכתב ה"ר נתן וז"ל, לפי שזהו תפלה, לא היה הר"ם אומר לא בברכות של הפטרה ולא בקדוש). ב"י ד"ה ודברך (וכתב עוד הכל בו, שהר"מ לא היה אומר ודברך אמת וקיים לעד לא בברכות ההפטרה ולא בקידוש, עד כאן. והעולם לא נהגו כן). מ"א סק"ז (ודברך אמת, בין בהפטרה בין בקידוש (ב"י)). משא"כ בברכת המזון (כששכח לומר "יעלה ויבוא"), כדלעיל סי' קפח סי"א (ולא יאמר ודברך אמת וקיים לעד קודם החתימה, כמו שאומר בהפטורה ובקידוש. שהרי ברכה זו אינה חובה משום קדושת היום, אלא במקום הזכרה בעלמא שביעלה ויבא).
56. 56. מנהגים (טירנא) ר"ה ע' צב (אין לומר מלכינו, אחר ודברך, אלא יש לומר ודברך אמת וקיים לעד וכו'). דרכי משה ס"ק ז (כתוב במנהגים, ואין לומר ודברך מלכנו אמת וכו', אלא ודברך אמת). רמ"א ס"ח (וחותמין ודברך אמת). מ"א סק"ד (ודברך אמת, ואין לומר מלכנו). ובסידור הנוסח בין בתפלה בין בהפטרה בין בקידוש: ודברך מלכנו אמת. וכדעת הפר"ח ס"ה (ואין אנו נוהגין כן). וראה שער הכולל פמ"ב אות יא.
57. 57. בתפלת ובכן תן פחדך.
58. 58. מנהגים (טירנא) ר"ה ע' צב (יש לפרש שהשלטן [בחטף קמץ], כי שהשילטון [בחירק] משמע אדם שילטון). לבוש ס"ה (ויאמר שׁהשֳׁלטון, בחטף קמ"ץ תחת השי"ן השנייה, שפירושו הממשלה, ולא יאמר בחירי"ק שהשילטן, שאז פירושו שם התואר, כאילו אמר שהמושל לפניך, ואין זה כוונת האומר). ט"ז סוף סק"ב (ואומרים שהשלטן בקמ"ץ תחת השי"ן, דפירוש הממשלה, ולא בחיר"ק, דהוה משמע האדם השליט). מ"א סק"ד (שהשלטן, בקמץ תחת שי"ן שני). וכן הוא בסידור. וראה יגדיל תורה (נ.י.) א ע' נד.
59. 59. בתפלת ובכן צדיקים.
60. 60. ט"ז שם (והרשעה צריך לומר בחיר"ק תחת השי"ן). וכן הוא בסידור.
61. 61. מ"א סק"ו (אין לומר ואז צדיקים יראו, אלא ובכן (זוהר בראשית ע' צ"ב ובמדבר ע' רל"א)), והוא בזהר שלנו ח"ב נב, א (תלת ובכן ובכן ובכן לקבלי הני תלת), וזח"ג ריט, ב (ובכן צדיקים יראו וישמחו). וכן הוא בסידור. ואף שבנוסח שלנו הוא ד' פעמים "ובכן". ראה המצויין בסדור רבינו הזקן ע' תקטו.
62. 62. בתפלה ובקידוש בראש השנה שחל להיות בשבת.
63. 63. כדלעיל סוף ס"ט.
64. 64. והיינו שאף שביום טוב שחל בשבת אומרים באהבה מקרא קודש, כדלעיל סי' תפז ס"ו (כשחל בשבת נוהגין במדינות אלו לומר שני פעמים באהבה, דהיינו ותתן לנו ה' אלהינו באהבה שבתות למנוחה כו', באהבה מקרא קודש כו'), ושם נסמן (הערה נד). מכל מקום בראש ויום הכיפורים אין אומרים כן, כמבואר כאן לענין ראש השנה, ולקמן סי' תריט סי"ב לענין יום הכיפורים (אין אומרים באהבה מקרא קודש אפילו כשחל בשבת, אבל באהבה הראשון אומרים אפילו בחול). לבוש ס"ז (ואין נוהגין לומר זכרון תרועה באהבה מקרא קודש, כמו בשאר מועדים). מ"א סק"ד (ואין לומר באהבה מקרא קדש, רק יום תרועה מקרא קדש). אמנם בסדור הנוסח, שאומרים "באהבה מקרא קודש" גם בראש השנה ויום הכיפורים שחלים בשבת. וראה אוצר מנהגי חב"ד, תשרי ע' סה. לתוכן אמירת "באהבה מקרא קודש" ביום טוב שחל בשבת, ראה אגרות קודש ח"ב אגרות רכט; שפג.
65. 65. לבוש ס"ח (ונראה לי שיש לו לכפול לעילא, כמו שכופלין אותו בכל שאר תפלות של ראש השנה ויום כיפור). מ"א סק"ד (וכופלין לעילא בכל הקדישים שאומרים). אבל בספר המנהגים - חב"ד ע' 56 (אין כופלין "לעילא" בקדיש דעשי"ת, לבד בנעילה שכופלין). והנוסח במחזורים שלנו בנעילה "לעילא ולעילא". וראה שער הכולל פ"ד אות ט. אוצר מנהגי חב"ד (תשרי ע' רלז).
66. 66. טור סוף הסימן (נוהגין באשכנז כל אחד מבקש לחבירו ואומר לו תכתב בשנת טובה). רמ"א ס"ט (ונוהגין שכל אחד אומר לחבירו לשנה טובה תכתב). ובסידור (נוהגין בליל הראשון של ראש השנה לומר לחבירו לשנה טובה תכתב ותחתם) ובספר המנהגים חב"ד ע' 56 (אמירת לשנה טובה – בלשון יחיד דוקא "תכתב ותחתם". וראה התוועדויות תנש"א ח"א ע' 66 הערה 76. אוצר מנהגי חב"ד (תשרי ע' סט). סדור רבינו הזקן עם ציונים מקורות והערות (ע' תקיח).
67. 67. ט"ז סק"ד (יש לאומרו גם בליל ב' דראש השנה).
68. 68. מ"א סק"ח (ואם כן, יכולים לאומרו עד אחר חצות). אבל בסידור (נוהגין בליל הראשון).