אוצר החסידיםהלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז<h2>הנאה וריוח ממלאכת הנכרי</h2><h3>כ. איסור הנאה למי שלא נעשה בשבילו</h3><h4>א</h4>

<h4>א</h4>

במקור חיפוש חדש

לפי הטעם האמור לעיל⁷⁰³, שמא יאמר לו לעשות בשבת, לא היה צריך להמתין בכדי שיעשו אלא מי שהנכרי הביא בשבילו⁷⁰⁴, וכן אנשי ביתו כמוהו⁷⁰⁵, אבל אדם אחר שלא הובא בשבילו מותר לאכול מהם במוצאי יום טוב⁷⁰⁶ מיד. דכיון שלא הצריכו להמתין אלא כדי שלא יאמר להנכרי שיביא לו ביום טוב אם כן די לנו אם נאסור על מי שהובא בשבילו, שהרי אם מי שהובא בשבילו, דהיינו מי שיצוה את הנכרי שיביא ביום טוב, יצטרך להמתין, אם כן שוב אין לחוש שיאמר שום אדם לנכרי שיביא ביום טוב כדי שחבירו ימהר אכילתו בליל מוצאי יום טוב, כיון שהוא בעצמו לא ירויח כלום באמירה זו אין אדם חוטא ולא לו⁷⁰⁷ (שוע"ר תקטו, א).

הערות

703. פי"ט ס"א.
704. ראב"ד פ"ו ה"ה (ולפי הטעם שהוא מפרש [הרמב"ם שם ה"ח] בהמתנה זו, דומה שאין ישראל אחר צריך להמתין). רא"ש ביצה פ"ג סי' ב (לפירוש ר"ת משום שמא יאמר לנכרי להביא ביו"ט שיאכל לערב מיד, מסתבר שמותר לישראל אחר מיד, ולא חיישיבנן שיאמר לנכרי להביא בשביל אחר, דאין אדם חוטא ולא לו).. ים של שלמה שם פ"ג סי' ה. לבוש סי' תקטו ס"א. ט"ז שם ס"ק א. מ"א שם ס"ק ה.
705. עירובין מ, א. תוס' שם ד"ה אדעתא. ראה גם שוע"ר רנג, כד. תמז, סא. תקג, יב. קו"א תקג, ב. תקטו, יא.
706. מיירי כאן בנתלש או ניצוד ביום טוב, ולכן אסור ביום טוב עצמו בכל אופן. אבל בדבר שנעשתה בו מלאכה אחרת, יהיה מותר לאדם אחר אפילו ביום טוב עצמו.
707. ב"מ ה, ב. רא"ש שם. לבוש שם. מ"א שם.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.