ג

קדושין פ' האומר (דס"ב) אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה אמר פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברת לכשיתלשו ונתלשו הוי תרומה דכל שבידו לתולשם לאו כמחוסר מעשה דמי וכ' בש"ע והוא שהביאו שניהם שליש בעת שאמר וכן משמע בגמ' יתר על כן כו' ולא קיי"ל כראב"י. ומשמע ברש"י דס"ב סע"א ד"ה ונתלשו דהוי תרומה למפרע וצ"ע ממ"ש הר"ש פ"ג דחלה מ"א לכשתעשה כולה גוש א' תקדש כו' ובש"ע י"ד סי' שכ"ז ס"א ודוקא כו'. מיהו משם אין ראיה כלל נגד פרש"י דהתם מתנות כן במכוון. ועי' מענין בידו בב"מ פא"נ דע"ד ע"א. אבל (משנה שם) האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר אינה מקודשת ולא נקרא בידו להתגייר כיון דצריך שלשה מי יימר דמזדקקי ליה. ומשמע אפילו אחר שנתגייר לא חלו הקדושין אא"כ מקדשה אז. ואפי' איתנהו המעות קדושין בעין צריך שיאמר הוא והיא תסכים (גמ') וכן הנותן פרוטה לשפחתו ואמר ה"א מקודשת לי לאחר שאשחררך אע"ג דבידו לשחררה וא"צ שלשה (עי' תוס') מ"מ אינה מקודשת משום דמעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת וגרע מהחילוק שבין מחובר לתלוש. לפ"ז י"ל ה"ה המקדש הקטנה ואמר לה ה"א מקודשת לי לאחר שתגדיל וגידלה והקדושין בעין אינה מקודשת דמעיקרא לאו בר דעת השתא בר דעת. ועי' חי' הרשב"א בקדושין (דף ס"ב ד"ה) הא דתרצי' התם מעיקרא בהמה השתא דעת אחרת ה"ה דסליק אגר וגיורת דהכא נמי מעיקרא כו' השתא דעת אחרת עכ"ל וכ"כ הריטב"א שם. א"כ לפ"ז גם במקדש הקטנה לאחר שתגדיל י"ל כן. וגם לפמ"ש הרשב"א לחלק בין שפחה לגיורת מ"מ בקטנה י"ל ודאי מעיקרא לאו בר דעת כו'. ועוד דבקטנה גם אינה בידה כ"כ שתגדל כ"א בידי שמים וה"ל כמו פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים לכשיביאו שליש ויתלשו ועדיין לא הביאו שליש דאין תרומתו תרומה אף אחר שהביאו שליש ונתלשו כו'. וא"כ מכאן קשיא ג"כ על דין המרדכי בשם רשב"ם דנתרצה האב מהני משום שהקדושין בעין וחיילי אז דכיון דאין בידו שיתרצה האב ה"ל כמו קודם שהביאו שליש דלא מהני ועי' בסימני סה"ת סי' פ"ג שי"א דלא מצי לעשות שליח למידי דלא יוכל לעשות בעצמו עכשיו. א"כ כש"כ שלא יוכל לקדשה עכשיו בענין זה על אח"כ כו' ואף להחולקים שם שאני התם שהשליח יעשה המעשה אח"כ כדבעי כו'. שוב ראיתי שהמל"מ פ"ד מה"א ד"ז העיר בדין זה כו' ועי' בעצ"א סי' מ' ס"ק ט"ז ועי' בס' בני אהובה שם וכמ"ש לקמן סעיף ו':

הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה האמ"ל לאחר שאגרשך אינה מקודשת משום דאין בידו לקדשה אם יגרשנה שמא לא תתרצה בקדושין. ול"ד למ"ש בבכורות (דמ"ט) דהאמ"ל לאחר שלשים יום נקרא בידו לקדשה מעכשיו אע"ג דאין בידו לקדשה לאחר ל' יום דהכא הרי גם מעכשיו אין בידו לקדשה ועוד דהתם גם לאחר ל' יום נקרא בידו לקדשה אם תעמוד בדעתה דעכשיו שמתרצית בכך משא"כ הכא נק' אין בידו לקדשה דמה שמתרצית עכשיו אין זה ענין קדושין כלל דעכשיו היא אשתו. אבל הנותן לאשה שתי פרוטות באחת אמר לה התקדשי לי היום ובאחת א"ל התקדשי לי לאחר שאגרשך נק' אין בידו לקדשה משיגרשנה. ומ"מ י"ל דמהני משום מיגו (רש"י) דבידו לקדשה מעכשיו והוי ספיקא אע"ג דבבכורות (דמ"ט) נקרא זה בידו ולא ספיקא התם שאני. (שאין השלשים יום חשיב הפסק כ"כ בין הקדושין דעכשיו לאחר ל' יום כמו שחשיב הפסק הקדושין והגירושין כו' לגבי הקדושין השניים) שבידו ממש לקדשה אותן הקדושין שיעשה אח"כ (ר"ן בנדרים ד"ל) אבל הכא מנלן שבידו עכשיו לקדשה ב"פ הרי ע"ז אנו דנין רק מה שבידו ודאי הוא לקדשה פעם א'. והנה פי' המיגו י"ל לא ע"ד מיגו דאי בעי לבד כו' כדפרש"י. אלא כמ"ש בגמ' מיגו דתפסי קדושי מהשתא ר"ל מתוך שמקדשה פעם א' חל ג"כ על פ"ב זה עדיף ממיגו דאי בעי לכן י"ל דמהני אף לדבר שאין בידו וכמ"ש לקמן:

איתא בכתובות פ' אע"פ (דנ"ט ע"א) האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך לכשאקחנה ממך תקדש קדשה אם מכרה וחזר ולקחה משום דבידו להקדישה עכשיו ולכן יכול לקדשה אף על זמן שיקחנה אחר שימכרנה (רשב"א קדושין ס"ב). ואע"ג דאינו מקדשה אלא אחר שיחלוף עליה זמן שא"א לו להקדישה דהיינו כשהיא מכורה אפ"ה לא מקרי דשלב"ל כיון דבידו להקדישה עכשיו ולכן מה"ט דעת הרמב"ם לפשוט הספק הנ"ל שבקדושין (דס"ב) בנותן לאשה שני פרוטות באחת אמ"ל כו' דמקודשת. והר"ן בנדרים (דף ל' ע"א) כ' דלא דמי דהכא שאני שאותו הקדש עצמו שהוא מקדישו לאחר זמן אף מעכשיו הוא יכול להקדישו משא"כ בקדושי אשה שאותה קדושי שנייה אי אפשר לה שתחול עכשיו שכיון שהוא מתפיס בהן קדושה ראשונה א"א לאותה קדושה שנייה לחול עכשיו כו'. אע"פ שהאומר לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדש ולקחה ממנו אינה קדושה משום דאין בידו להקדישה עכשיו מ"מ האומר לחבירו שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה ממך תקדש משיפדה אותה תתקדש שהרי בידו לפדותה ולהקדישה ואפי' ממושכנת לעשר שנים שאין בידו לפדותה עכשיו מ"מ הואיל ובידו לפדותה אחר עשר שנים ועוד שגם עכשיו אין לבעל המשכון בה קנין הגוף ממש. ונפ"מ בין הטעמים במוכר לזמן קצוב עי' בש"ע ח"מ סי' רי"ב ס"ד דלא שייך טעם הב'. אבל שייך טעם הא' בטוב יותר שהרי אחר הזמן תחזור לרשותו ממילא כו'. ועי' בהרא"ש בנדרים דף כ"ח סע"א ועי' לקמן:

קיצור. אע"פ שהתורם מן התלוש על המחובר אין תרומתו תרומה אם אמר שיהיה תרומה על המחובר לכשיתלש ונתלש תרומתו תרומה ודוקא כשהמחובר הביא שליש דראוי לתרומה כשיתלש עכשיו. משא"כ כשהמחובר עדיין לא הביא שליש אין תרומתו תרומה. אבל האומר לאשה ה"א מקודשת לי לאחר שאתגייר אין מקודשת אע"ג דדומה למחובר לכשיתלש שא"ה דבידו לתלוש משא"כ הכא מי יימר כו' והאומר לשפחתו האמ"ל לאחר שאשחררך אע"ג דבידו לשחררה אינה מקודשת משום דמעיקרא כו'. הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה האמ"ל לאחר שאגרשך אינה מקודשת משום דאין בידו לקדשה כשיגרשנה וגם עכשיו לא שייך בה קדושין. אבל הנותן לאשה שני פרוטות כו' הוה ספק אם חלין הקדושין השניים כיון דעכשיו שייך בה קדושין איכא מיגו כו'. והרמב"ם ס"ל דהוה ודאי קדושין ואין כן דעת הר"ן וכ"פ בש"ע כהר"ן ועי' בתשו' הרשב"א סי' אלף רי"ב. (כתובות נ"ט) האומר לחבירו שדה זו שאני מוכר לך כו' וכ' הרשב"א ואע"ג כו' האומר שדה זו שמשכנתי כו' מתוך שבידו ועוד דהגוף שלו: