ב

ולפע"ד יש ראיה ברורה לזה מהמשנה והגמרא פרק דם חטאת דף צ"ד ע"ב. כלי נחושת שיצא חוץ לקלעים נכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש נטמא חוץ לקלעים (לאחר שיצא ואי אפשר להכניס טומאה לעזרה) פוחתו (דכלי מתכת אינו טהור בנקב כל דהו אלא בנקב גדול) ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש. ובגמרא שם גבי כלי חרס דאמר נוקבו פריך והא לאו כלי הוא ור"ל דהא צריך שיהא עליו שם כלי בשעת שבירתו ומשני שניקב בשרש קטן. ופי' התוספות כיון שאם היה מייחדו לזיתים או לרמון מכאן ולהבא חשוב כלי אע"פ שכעת טהור הוא. כלי נחושת פוחתו והא לאו כלי הוא ומשני דרצף ליה מרצף אחר שפוחתו מכין עליו בקורנוס ומחבר וחזר שם כלי עליו וכן ביאר הרמב"ם ספ"ח מהל' מעה"ק. הרי בכלי נחושת בנקב גדול טהור לגמרי עד שאין שם כלי עליו עד שחוזר ומרדדו עד שיסתום הפחת ויחזור כתבנית הכלי. ונקב טפח על טפח ודאי חשוב נקב גדול:

וא"כ צ"ל דלא דמי כלל לפשוטי כלי מתכת שזה הכלי כך ענינו. שלא יהא מקבל כלל. וע' בגמ' פ"ק דחולין דף כ"ה גבי טהור בכלי עץ טמא בכלי מתכת טמא בכלי מתכת טהור בכלי עץ דגולמי כלי עץ טמאין וגולמי כלי מתכת טהורין. ובהרמב"ם פ"ח מהל' כלים ה"ב. הרי אף דגולמי כלים הם כלים ראויים יותר מפשוטי כלים שלכן בכלי עץ פשוטי כלי עץ טהורים וגולמי עץ טמאים רק בכלי מתכת מחמת חשיבותן ויוקרן נהפוך הוא דכלי שלא נגמר בשלימות טהור. וא"כ כ"ש כלי גמור שנעשה בו נקב גדול המטהרו דקיל מגולמי כלי מתכת וטהור לגמרי:

קיצור. ראיה מהמשנה וגמ' פרק דם חטאת דכלי נחושת שניקב נקב גדול טהור לגמרי. ולאו כלי הוא כלל. ולא דמי כלל לפשוטי כלי מתכת דהא כמ"כ גולמי כלי מתכות טהורין אע"ג דפשוטי כלי מתכות טמאין וגולמי עדיף מינייהו וכלי עץ יוכיח. וא"כ כ"ש כלי מתכות שנשבר בנקב גדול דטהור לגמרי: