ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךקו"א יורה דעהסימן קפט (א)

(א)

סימן קפט

(א) ול' יום אלו כו'. כןא הוא לשון הרמב"ן בהלכותיוב (פרק ה' הלכה ה'). והלשון מורה בפשיטות דהוא יום ל' מראיה הראשונהג, דיום ל"א מקרי מל"א לל"א בלשון הרמב"ן (שם הלכה כ'), והובא בטור, וכן דעת כל האחרוניםד, והש"ךה יחידאה הוא בפירוש הש"ע. ועיין תשובת חכם צבי סי' קי"ד שהרבה להשיב על הש"ך תשובות נוצחות. רק לשון הרמב"ןו שבהג"ה סעיף י"ג שהוא עיקר בנין הש"ך ויסודו אין די השיב במ"ש החכם צבי אטו כי רוכלא כו'ז, כיון שבא לחשוב בפרוטרוט כל החששות שהזכירן כבר בפירושח.

אבל באמתט כל מעיין בהלכות נדה להרמב"ן יראה לעין דלא סבירא ליה כלל דין עונה בינונית לפרוש מבעלהי אלא לבדיקה ותביעהיא אחר העונה או ביום העונה. ותוך עונתהיב היינו לפני יום העונהיג. כמבואר בהדיא ממ"ש בפ"ב הל' י"ביד. ועיין שם בפרק ה' הלכה ב' ג' ד' ה' ו' דמשמע בהדיא שם דשלא בתוך ימי עונתה מותרת בבדיקה ולא חילק בין יום העונה או אח"כ (והטור וש"ע סימן קצ"וטו שהעתיקו לשונו שבפ"ב הל' י"ב סמכו על מה שכתבו בסי' קפ"דטז וקפ"טיז). וכן בגמראיח ופירש"ייט מיירי בבדיקה ותביעה. אלא דהרשב"אכ כתב על פירש"י ושמעינן מיניה כו'כא, דמשמע ליה הכי, אבל רש"י על כרחך לא סבירא ליה הכי. דהא רש"י סבירא ליה דאפילו יש לה וסת חוששת לעונה בינוניתכב כמ"ש הר"ן בחידושיוכג ובפרק ב' דשבועותכד, ובברייתא דף ס"ד תניא בהדיא (היתה למודה לראות כו' ושינתה כו'כה) מי"ח ואילך הותרו כולןכו, אפילו י"ז וי"ח בחדש שלאחריו שהיא עונה בינונית לכולי עלמאכז. ואף הרמב"ןכח שנחלק על רש"י בזהכט מודה ליה שאם לא ראתה בשעת וסתה חוששת לעונה בינונית כמ"ש הר"ן שםל משמו, ולמה השמיט דין זה בהלכותיו, ואדרבה סתם וכתבלא במה דברים אמורים באשה שאין לה וסת כו', אלא ודאי משום דכל הסוגיא לא מיירי אלא לענין בדיקה ותביעה, ובמסקנא לא קיימא לן כרבה בר בר חנהלב אלא דגם ביש לה וסת בעיא בדיקה אחר הוסת, אם כן ליכא נפקא מינה בדין זה כלללג.

ובמשמרת הביתלד לא נסתייע מהרמב"ן אלא לענין עיקר חשש עונה זו ולענין פירוש הסוגיא דאינו כמ"ש בבדק הביתלה אלא כמ"ש בתורת הבית הארוךלו. תדע שהרי נסתייע גם מפירש"ילז, ורש"י סבירא ליה הכי אף ביש לה וסתלח. וגם בעיקר יום העונה לא סבירא ליה לרשב"א כרש"י, דלרשב"א הוא יום ל' כמ"ש החכם צבילט וכדעת כל האחרוניםמ, ורש"י סבירא ליה דהוא יום ל"א, לפי מה שהבינו התוס'מא בלשונו שכתבמב חזיין לסוף עונה דהיינו יום ל"א, ומשום הכי כתבו התוס' דף י"ב (ע"ב) בפשיטות דמדי חדש אינה צריכה תביעה, ואם יום העונה הוא יום ל' ואין היתר אלא קודם לכן לא שייך לשון מדי חדש, כיון שיום א' וכ"ט הם בחדש אחד, שאין חדש פחות מכ"ט יום. וכך הבינו התוס' בלשון רש"י (דף ט' ע"ב) ד"ה ימי טומאה כו' דכ' יום הם ימי טהרה, ואינה רואה ביום כ'מג, דאם לא כן יום טמא הוא כיום ראשוןמד, ומשום הכי לא כתבו התוס' דבריהם בלשון פלוגתא על רש"ימה. ובאמת לרמב"ן ורשב"אמו דוחק לישב לשון כ' או כ"ג ימי טהרה שבגמרא שםמז.

ועיין ר"ןמח ומגיד משנהמט דהרי"ף והרמב"ם לא סבירא להו כלל דין עונה בינונית. וכן דעת הראב"דנ. וכן דעת הרא"הנא. ואף ברש"ינב ורמב"ן לא הוזכרה פרישה כלל, רק ברשב"אנג, ונמשך אחריו הטור וש"ענד. והלכך אין למחות ביד המקילין כיון שיש להם על מה שיסמוכו בפרט להקל בדברי סופריםנה.

ומה שהעתיק הטור לשון הרמב"ןנו (הל' כ' וכ"א) (ונמשך אחריו רמ"א סעיף י"ג) אף על גב דסבירא ליה כרשב"אנז. לא קשה מידי, שנודע דרכו בכמה מקומות שמעתיק לשון פוסק אחד ככתבו וכלשונו בשביל חדושי דברים שבו אף על פי שיש בכלל דבריו איזה פרט אחד דלא סבירא ליה הכי וסמך על מ"ש כבר דעתו בפירוש בפרטנח, וככה עשה כאן בסוף לשון הרמב"ן גבי המשיכה ראייתה כו'נט, וילמד תחלתו מסופוס. וככה עשה רמ"א אחריוסא, וכמבואר ממ"ש בדרכי משהסב. ועיין מ"ש סעיף י"ג בהג"הסג:

הערות

  1. א. לכללות הקונטרס אחרון, ראה מ"מ וציונים. ביאורים והערות בקו"א הל' נדה. קו"א עם ביאור מדרכי הקונטרס. שו"ע הל' נדה עם ביאור קו"א.
  2. ב. ונתבאר לעיל סי' קפד קו"א ס"ק ד.
  3. ג. שב' הראיות בכלל הל'.
  4. ד. כמצויין כאן בפנים.
  5. ה. ס"ק א וס"ק ל (דס"ל דעונה בינונית היא וסת החדש, שחוששים לאותו יום בחדש, בין חדש מלא ובין חסר).
  6. ו. פ"ה הכ"א (שהזכיר וסת הפלגה ווסת החדש ולא הזכיר עונה בינונית).
  7. ז. ליחשיב וליזיל (ע"פ גיטין לג, א. והוא בכרתי ופלתי סוף ס"ק טו, בסיכום דברי החכם צבי), ולא הזכיר עונה בינונית שכבר הזכירו קודם (ה"ה).
  8. ח. והיה לו להזכיר גם עונה בינונית.
  9. ט. כאן מבאר הטעם שהרמב"ן לא הזכירו. ולקמן בסוף הקו"א יתבאר הטעם שהטור ורמ"א לא הזכירוהו.
  10. י. ולכן לא הזכירו יחד עם שאר הוסתות, שצריך לפרוש בהם.
  11. יא. כמבואר כאן בפנים, וש"נ.
  12. יב. שמבואר במשנה וגמרא (טו, א) שהאשה בחזקת טהרה ובעלה בא עליה בלי בדיקה.
  13. יג. קודם יום ל (דלא כפרש"י שם ד"ה בתוך, שגם יום ל' הוא תוך עונתה).
  14. יד. גבי חרשות ושוטות שאם אין להם וסת חוששות ליום ל' ובודקות ע"י פקחות, הרי שעונה בינונית היא לענין בדיקה בלבד.
  15. טו. סעיף ח (לענין חרשות ושוטות שבודקות בעונה בינונית ע"י פקחות).
  16. טז. סי"ב (שחוששת לעונה בינונית, היינו לפרוש).
  17. יז. ס"א (חוששת ליום ל').
  18. יח. טו, א.
  19. יט. שם ד"ה בתוך.
  20. כ. תורת הבית הארוך שער ג (טו, א). הובא בב"י ריש הסי'.
  21. כא. דאשה שאין לה וסת בעלה מוזהר עליה ביום העונה (היינו פרישה).
  22. כב. והיינו ודאי לענין בדיקה, כדלקמן.
  23. כג. טו, א ד"ה והוא.
  24. כד. (ד, ב) ד"ה וגרסינן.
  25. כה. היתה למודה להיות רואה יום ט"ו ושינתה לששה עשר זה וזה אסורין, שינתה ליום שבעה עשר הותר ששה עשר ונאסר חמשה עשר ושבעה עשר, שינתה ליום שמונה עשר הותרו כולם.
  26. כו. שקבעה וסת הדילוג והותרו כל שאר החששות האחרות שאינן קבועות.
  27. כז. הן למ"ד שעונה בינונית היא יום שלשים (י"ז בחדש מלא וי"ח בחסר) והן למ"ד שעונה בינונית היא יום ל"א (י"ח בחדש מלא). ולכאורה יוקשה לרש"י שגם בוסת קבוע חוששת לעונה בינונית (כקושיית הכרתי ופלתי סקט"ו ד"ה ועוד ראיה ברורה לרש"י). אלא ודאי ס"ל לרש"י שעונה בינונית הוא רק לענין בדיקה ולא לענין פרישה (דמיירי ביה ברייתא).
  28. כח. פ"ה ה"ה.
  29. כט. וסובר שדין עונה בינונית הוא רק לאשה שאין לה וסת, מ"מ יש להוכיח שלדעתו עונה בינונית היא רק לענין בדיקה ותביעה, שהרי הרמב"ן מודה לרש"י שאם כו'.
  30. ל. בשבועות שם, ובחידושיו נדה שם, בשם הרמב"[ן]. וכ"ה בחידושי הרמב"ן שם.
  31. לא. פ"ה ה"ה.
  32. לב. לפירוש הראב"ד שהובא ברמב"ן ור"ן שם, שלדעת רבה בר בר חנה אין צריך בדיקה אחר הוסת, ודלא קיי"ל כוותיה אלא כרבי יוחנן שם שצריך בדיקה אחר הוסת, ושלפי זה אין לחוש לעונה בינונית ביש לה וסת.
  33. לג. הרי שעונה בינונית הוא רק לענין בדיקה ותביעה.
  34. לד. שער ב (ז, א).
  35. לה. שם (דלא ס"ל דין עונה בינונית, ועונה שבגמרא טו, א מיירי בוסת קבוע).
  36. לו. שער ג (טו, א) דמיירי בעונה בינונית (כרמב"ן, אלא שלהרמב"ן היא רק לענין בדיקה, ולרשב"א גם לענין פרישה).
  37. לז. טו, א ד"ה בתוך (דמיירי בעונה בינונית).
  38. לח. ואילו הרשב"א חלוק עליו בפרט זה, כמבואר לעיל.
  39. לט. סי' קיד.
  40. מ. שצויינו כאן בפנים.
  41. מא. יב, ב ד"ה מי.
  42. מב. רש"י שם (טו, א).
  43. מג. אלא ביום כ"א. וראה גם חוות דעת ס"ק יב.
  44. מד. של טומאה.
  45. מה. כי הם לא חלוקים לענין מספר הימים של עונה בינונית (אלא לענין הגירסא בגמרא אם זה כ' או כ"ג ימי טהרה, ותלוי בג' ימי זיבה אם נכללים בימי טומאה).
  46. מו. דס"ל שעונה בינונית ביום הל'.
  47. מז. ראה כרתי ופלתי ס"ק טו ד"ה והנה. סוגה בשושנים סי' ד ס"ק א.
  48. מח. שבועות (ה, א) ד"ה וגרסי'.
  49. מט. פ"ד ה"ט.
  50. נ. בבעלי הנפש שער תיקון הוסתות.
  51. נא. בדק הבית (ז, א), וכדלעיל.
  52. נב. ובפנים מציין גם לתוס' (שם).
  53. נג. תורת הבית הארוך שער ג (טו, א). וכדלעיל (ד"ה אבל).
  54. נד. סי' קפד סי"ב וסי' קפט ס"א, וכדלעיל שם.
  55. נה. כדלעיל סי' קפד סוף ס"ק ה.
  56. נו. הל' נדה פ"ה, שהשמיט עונה בינונית, וכדלעיל.
  57. נז. לענין פרישה בעונה בינונית.
  58. נח. וכ"ה לקמן ס"ק מב. וראה כללי הפוסקים וההוראה כלל רמז.
  59. נט. בטור שם העתיק לשון הרמב"ן (שם הכ"ב) לענין המשיכה ראייתה כמה ימים, אף דלא קיי"ל כוותי' בזה (ראה ב"י שם ד"ה ומיהו כבר נתבאר), וכדלעיל סי' קפד ס"ו.
  60. ס. שהעתיק לשונו גם לענין עונה בינונית, אף דלא ס"ל כוותיה.
  61. סא. לקמן סי"ג, שהעתיק לשון הרמב"ן, בהשמטת דין עונה בינונית, אף שלא ס"ל כוותיה בזה.
  62. סב. דרכי משה הארוך אות ו (שצריכה לחוש אף לעונה בינונית).
  63. סג. ס"ק מב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.

  1. שולחן ערוך לה מאותו ספר גיטין לג, רע"א
  2. שארית יהודה סימן י גיטין לג, ב
  3. רשימות קמ גיטין לג, רע"א
  4. תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב גיטין לג, רע"א