והא
והא דלא מוקמינןלט מתניתין במחט שבצעיף וחלוק, יש לומר שבימיהם לא נהגו הנשים בצעיף שלנו על השבכה, כדמשמע בברייתא רפ"ומ וכן משמע בכלים פרק כ"דמא, אלא רדיד דהיינו כעין סודר כשיוצאת לרשות הרבים, כמ"ש רמב"ם פרק כ"ד מהל' אישותמב ור"ש פרק כ"ד דכלים משנה י"ו בשם הערוך. ומפתחי חלוקה ג"כ לא היו מחוברים במחט אלא בקשירה כדתנן פרק אלו קשריםמג, משום הכי פריךמד למאי חזיא לאשה עכ"פ. וגם באיש יש לומר שלא היו משתמשים בימיהם באינה נקובה לצורך לבישה כלל. וטומאתה היא משום כלי מעשה, שהיו משתמשים בה לצורך רקימה וכהאי גוונא, עיין רמב"ם פירוש המשנה פרק י"ג דכליםמה ובחבורו פרק י"א הל' ט"ו שםמו. וכן משמע מלשון דא ודא אחת היא, דטומאתן שוה ממשמז משום כלי מעשה. וספר התרומה וסיעתו למדו דין מחט שאינה נקובה מאוגרת בה שערה לרב יוסףמח, ואביי מודה ליה בצעיף ומפתחי חלוק.
הערות
- לט. בגמרא ס, א (דאוקמינן מתניתין דוקא במחט שיש בראשה טס של זהב). וראה עוד ביאור בזה לקמן סוף המהדו"ב.
- מ. שם נז, ב (וכדלעיל בהג"ה ב).
- מא. משנה טז.
- מב. הלכה יב.
- מג. שבת קיא, ב: קושרת אשה מפתח חלוקה.
- מד. בגמ' שם ס, א גבי מחט שאינה נקובה.
- מה. משנה ה.
- מו. הלכות כלים.
- מז. כמו מחט הנקובה.
- מח. ס, א (שמפרש כן המשנה, כדלעיל בתחלת המהדו"ב).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.