עח

הערות

1. תשנ. גמרא שם (פלוגתא אם הוא מין, וראה ב"י סי' קנח ד"ה ומ"ש אבל, שהטור ורמב"ם פליגי איך קיי"ל, ולב' הדעות הוא מן המורידין). לקמן הל' נזקי גוף ונפש ה"י (שהוא מין, ומן המורידין כו'). וראה ישמח חיים סי' קנט ס"ק ח אות ב.
2. תשנא. ברייתא שם (לגירסת הרי"ף ז, ב: והאפיקורוסין היו מורידין כו'). רמב"ם הל' רוצח פ"ד ה"י (שהם הכופרין כו'). טור ושו"ע סי' קנח ס"ב. וכ"ה לקמן הל' נזקי גוף ונפש ס"י.
3. תשנב. ב"ח סי' קנט ד"ה משומד. ש"ך ס"ק ד.
4. תשנג. גם לדעה הא' דלעיל סע"ו. וראה לקמן ס"פ (דעה נוספת, שתלוי בדין מצווין להחיותו). ב"ח וש"ך שם (שיש פוסקים המתירים גם בזה).
5. תשנד. ב"ק קיט, א (לענין מסור). חו"מ סי' שפח סי"ג.לקמן הל' נזקי ממון ס"ח.
6. תשנה. שדינו כמומר לכל התורה, כדלעיל או"ח סי' לט ס"א. יו"ד סי' ב ס"ה וקו"א שם ס"ק י. לקמן הל' מציאה ופקדון סל"ט (שאסור להחזיר אבדתו).
7. תשנו. שאפילו לתיאבון מורידין ואין מעלין, כדלקמן הל' נזקי גוף ונפש ס"י וש"נ.
8. תשנז. טור ושו"ע רס"י רנא, לפירוש הש"ך שם ס"ק ג (שאם אינו להכעיס וגם לא לתיאבון, אין חיוב להחיותו ואין איסור בדבר). וראה לקמן הל' נזקי גוף ונפש ס"י (שלא מנה את מומר לכל התורה ומחלל שבת בפרהסיא, לענין מורידין ואין מעלין). הל' מציאה ופקדון הל"ט (שאסור לחחזיר אבדתו). לעיל או"ח סי' לט ס"א (שמומר לכל התורה לתיאבון דינו כנכרי לכל דבריו). ולענין מומר למקצת המצות לתיאבון ראה לקמן הל' מציאה ופקדון סל"ט (שמחזירין אבדתו). הל' נזקי גוף ונפש ס"ח וקו"א ס"ק ג (שזה ברור שאסור להלוותו ברבית, וע"כ צ"ל לדעה הג' דלקמן ס"פ, שנקרא אחיך ורעך וחייבים להוציא ממון ולהחיותו).