ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשולחן ערוךאורח חיים חלק גהלכות פסח:תנג דיני החטים וטחינתם למצות ובו ל"ג סעיפים:ז

ז

ז אם עירב קמח חטים עם קמח אורז ועשה מהם מצה אם יש בה טעם חטים^מא הרי היא כאלו היתה כולה מחטים^מב וכשאוכל כזית ממנה יוצא ידי חובתו אף על פי שרוב כזית זה הוא אורז^מג לפי שטבע האורז להגרר אחר החטים^מד ונשתנה טעמו לטעם חטים כשהן מעורבים עמו^מה.

אבל אם עירב קמח חטים עם קמח דוחן או שאר מיני קטניות וכן אם עירב קמח של אחד משאר ד' מיני דגן עם קמח אורז ועשה מהן מצה אף על פי שיש בה טעם דגן אינו יוצא בה ידי חובתו^מו אלא אם כן יש בה קמח דגן כזית בכדי אכילת פרס ממנה^מז דהיינו שבכל פרס ממנו יש בו כזית קמח דגן שאז יוצא ידי חובתו בכזית ממנה לפי שטעם כזית דגן הנרגש בתוך הפרס של אורז או שאר מיני קטניות מהפך את הפרס להיות כמו דגן ממש^מח והרי זה כאלו אכל כזית דגן ממש שהרי עיקר האכילה הוא הטעם וכיון שטעם טעם בכזית מצה יצא אבל אם אין במצה זו כזית דגן בכדי אכילת פרס אין כח בטעם הדגן להפך את ממשות הקטניות להיות כמו דגן ממש.

ויש אומרים^מט שאפילו מצה הנעשית מתערובת קמח חטים עם קמח אורז אין אדם יוצא בה ידי חובתו אלא אם כן יש בה כזית חטים בכדי אכילת פרס^נ ואם נעשית מקמח חטים עם שאר מיני קטניות או מקמח אורז עם שאר מיני דגן אף על פי שיש בה כזית דגן בכדי אכילת פרס אינו יוצא בה ידי חובה שאף שטעם הכזית דגן הפך את הפרס להיות כמו דגן ממש מכל מקום עיסה זו לא היתה באה לידי חימוץ לעולם אלא אם כן היה רובה דגן^נא וכל עיסה שאינה באה לידי חימוץ אין יוצאין בה ידי חובת מצה^נב מה שאין כן כשנעשית מקמח חטים עם האורז שהחטים גוררין את האורז וגורמין לו לבוא לידי חימוץ^נג.

ולענין הלכה יש לחוש^נד לכתחלה לסברא אחרונה להחמיר בשל תורה אבל בשעת הדחק יש לסמוך על סברא הראשונה כי כן עיקר^נה:

הערות

מא. משנה פ"ג דחלה מ"ז. ולענין ברכת המזון ראה סדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ג.
מב. הלכות חלה להרמב"ן (לא, א). רא"ש הל' חלה סי' טו (לדעה זו). לבוש ס"ב.
מג. זבחים עח, א.
מד. ירושלמי חלה פ"א ה"א. רמב"ם פ"ו ה"ה. רמב"ן שם. [ מ]"מ שם (בפירוש דעת הרמב"ם). טור ו שו"ע ס"ב.
מה. ראה מ"מ וציונים.
מו. ירושלמי שם. רמב"ן שם. הובא ב רא"ש שם. פר"ח ס"ב. דלא כלבוש ס"ב (שכ"ה גם באורז עם שאר המינים).
מז. עולת שבת ס"ק ב. (ט"ז) [ח"י] ס"ק י.
מח. כדלעיל סי' תמב ס"ט וקו"א שם ס"ק ו וס"ק ח (שאף שהרמב"ם וסייעתו לא סבירא להו טעם זה, מ"מ בזה קיי"ל כרבנו חיים שברא"ש שם). וראה סדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ג, שהביא ב' דעות בזה, ומסיק שיש לחוש להקל בספק ברכות (וכ"ה לדעה ב' דלקמן - באורז וחטים).
מט. ראב"ד בהשגות שם. רשב"א בפסקי חלה סוף שער א. מ"א ס"ק ד.
נ. ראה לעיל סי' תמב קו"א שם ס"ק ו וס"ק ח, שאף שהראב"ד והרשב"א לא סבירא להו שכל הפרס נהפך להיות חטים, מ"מ בזה קיי"ל כרבנו חיים שברא"ש שם, שנהפך כולו להיות חטים (ותלוי בב' הדעות שבסדר ברכת הנהנין פ"ח ה"ג).
נא. רא"ש שם לדעת רבנו חיים (דאי לאו טעמא דגריר לא היה יוצא ברובה אורז). רשב"א שם. אליה זוטא ס"ק ג. ח"י שם.
נב. כדלעיל ס"א.
נג. רא"ש בשם רבנו חיים . וראה שו"ת צמח צדק או"ח סי' נז אות ה. אבני נזר או"ח סי' שנח אות ח.
נד. מ"א ס"ק ד.
נה. שו"ע שם. ח"י שם. אחרונים ביו"ד סי' שכד . ראה ט"ז שם ס"ק ט (אע"ג דלית שיעור חלה בדגן לחוד). ש"ך שם ס"ק יז (ה"ה לכל ה' מיני דגן).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 3 עמודים.