צח

באופן אחר ממש כאילו הוא זכאי, כי בכל דבר אם ידינוהו בשכלו יוכל להטותו לב' דברים הפכים, ברצותו יעשה מזה חוב ואיך שהוא מעשה שלא יעשה, וברצותו יצדיקו וישכיל איך שמעשה זו עצמה אינה חוב כלל. ולזה אין⁶ ב"ד שקול פחות מג' כי א' כל מגמתו להציל ולזכות והב' בהיפוך והג' מכריע וזה תלוי באיזה עין שכלי יביט עליו אם בעין טובה או בעין רעה. וכדמצינו גם למעלה שמתחלה נאמ' ויתעצב⁷ אל לבו ויאמר אמחה את האדם כי יצר מחשבות לבו רק רע כו' וא"כ אין תועלת בו, ואח"כ כשהריח את ריח הניחוח שהקריב נח ונמתקו הגבורות אזי היפך זה גופא לזכות באמרו וינחם⁸ כי יצר לב האדם רע מנעוריו פי' וא"כ⁹ עליו אשמה כלל והיינו לפי שחקר דינו בעין יפה, שהרי גם מתחלה ידע זה אלא שמצד הגבורו' הי' זה גופא חוב כו', כי הכל תלוי באיזה אופן יחקור דינו שכך יהי' הטייתו מהשכל כו'. והטעם כי הדעת¹⁰ כולל חו"ג פי' שמשכל א' יוכל להיות ב' נטיות אם לחסד אם לגבורה, ומובן למשכיל שענין ב' מדות אלו חו"ג הנמשכים מן הדעת היינו בחי' מדות שבשכל כלומר שהשינוי הוא בשכל עצמו שכשנוטה כלפי חסד היינו שמשכיל איך שאינו חייב כלל וכשנוטה לדין הוא מה שמשכיל איך שהוא חייב, ואינם שייכי' למדות שבלב שיש שם ג"כ חו"ג אבל הם באופן אחר ממש, דהיינו שמצד השכל אין שינוי בין כשהוא בחסד בלב לכשהוא בגבורה ויודע בשכלו שהוא חייב עד"מ אלא שאעפ"כ לענין הפסק הוא מתחסד עמו כלומר לו יהי כן מ"מ אינו חפץ בעונש ומדת הגבו' היא להעמיד הדבר על הדין ויעמיד במשפט תיכף, משא"כ בחי' מדות שנמשכי' מן הדעת שבחי' החסד הוא שמהפך הדבר בשכל ושמשכיל כאילו אינו חייב כלל, ומדת הגבורה שבדעת היא ג"כ נטי' בשכל להיפוך. וזה שביקש דוד מלפניך¹¹ משפטי יצא, ולא שביקש חסד לעשות עמו לפנים משה"ד שהרי משפטי כתי', רק שיצא מלפניך כי בהיותך מלא רחמים תראה עניני באופן אחר ממש ואצא זכאי משא"כ אם יסתכלו בעין אחר, וכנודע¹² שיש ב' עיינין א' מחסד וא' מגבורה ולמעלה יותר כתי' פקח¹³ עינך חסר כתי' (הגם שבספרי' שלנו הוא מלא מ"מ לפמ"ש בזהר כן הוא, ויש כמה שינויים בין ספרי' שלנו לכמ"ש בזהר כמו בענין כלות¹⁴