בס"ד. ש"פ נח, ד' מרחשון, ה'תשכ"ה*

187

מים

רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה ⁴⁰⁸ , ומבאר רבינו הזקן בתורה אור דפרשתנו ⁴⁰⁹ (די חסידישע סדרה) שמים רבים הם כל טרדות הפרנסה והמחשבות שבעניני עוה"ז כו', ועכ"ז לא יוכלו לכבות את האהבה, שהוא בחי' האהבה המסותרת שיש בכל נפש מישראל בטבע כו' (ועד"ז בנוגע לאהבת הקב"ה לנש"י), והמים רבים הנ"ל לא יוכלו לכבותה מלהיות תמיד בבחי' אהבה כו'. ואדרבה, ע"י המים רבים הנ"ל נעשה תוספות עילוי בעבודה, שלכן נקראים המים רבים בשם מי נח ⁴¹⁰ , נח מלשון נייחא דרוחא ⁴¹¹ , כיון שעל ידם נעשה תוספת עילוי. וכמשל הידוע (המבואר במ"א ⁴¹² ) ממים ההולכים כו', שכאשר יש סתימה שמונעת את הילוך המים, הנה סוף כל סוף, כשמצטברים ריבוי מים, הנה לא זו בלבד שהמים בוקעים את הסתימה, אלא אדרבה, שע"י הסתימה נעשה הילוך המים בתוקף יותר, ועד שגם הסתימה עצמה זורמת עם המים ומוסיפה בתוקף הליכת המים. ועד"ז בנוגע להעלם וסתימה דמים רבים הנ"ל, דקאי על נפש הבהמית בכלל וטרדות הפרנסה בפרט, שדוקא על ידם באה הנשמה למדריגת האהבה דבכל מאדך ⁴¹³ .

והנה

הדרך לזה (שלא זו בלבד שהמים רבים לא יכבו את האהבה, אלא אדרבה, שיעוררו אהבה עמוקה יותר) היא – בא אל התיבה ⁴¹⁴ , היינו, לבוא ולהכנס בתיבות התפלה ⁴¹⁵ , כיון שתפלה פועלת ענין האהבה. וכמבואר באריכות בקונטרס העבודה ⁴¹⁶ , שעיקר העבודה הו"ע האהבה, דלית פולחנא כפולחנא דרחימותא ⁴¹⁷ (והיינו, שענין היראה אינו שייך לעבודת התפלה דוקא, שהרי יראה צריכה (ויכולה) להיות כל היום, ואילו עבודת התפלה היא לעורר את ענין האהבה).

188

ב) וממשיך

בתו"א שם: וזהו טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי אוהלים, כי אדרבה, נהפוך הוא, שהם יכולים להתפלל יותר, כי יתרון האור הוא מתוך החושך דוקא כו'. וזהו גם מ"ש באגה"ק ⁴¹⁸ שבשבתות וימים טובים שגם בעלי עסקים יש להם פנאי, הנה עליהם מוטל ענין עבודת התפלה ביתר שאת ויתר עז. ומובן, שבכדי שתוכל להיות עבודת התפלה בשבתות וימים טובים, בהכרח שתהי' עבודה זו גם בימי החול, שהרי דוקא מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת ⁴¹⁹ , וכמו בנוגע לאכילה דשבת כפשוטה, כך גם בנוגע לתפלה דשבת, שהרי תפלות דשבת וסעודות דשבת שייכים זל"ז, כמבואר בחסידות ⁴²⁰ שתפלות דשבת הם בדוגמת ברכות על הסעודות. ומזה מובן, שגם בימי החול צ"ל עבודת התפלה (גם אצל בעלי עסקים). אלא שבימי החול, כיון שאין להם פנאי, אזי העבודה אינה באריכות בזמן כ"כ, והעיקר היא הכוונה, טוב מעט בכוונה [וי"ל אשר קצת אריכות (גם בזמן) צ"ל גם בימי החול, ורק לא ירדו לפני התיבה, כיון שאינם יכולים להאריך כ"כ עד שיוציאו גם אחרים ידי חובתם, דכיון שישנם כאלו שיש להם פנאי להאריך יותר, כמו מלמדים או סמוכים על שולחן אביהם, הרי מוטב שהם יהיו העוברים לפני התיבה].

ומזה

מובן הוראה נוספת, שאצל יושבי אוהלים הנה מלכתחילה אין מקום לטעות כזו, והיינו, שרק אצל בעלי עסקים יכולה להיות טעות שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי אוהלים, אבל יושבי אוהלים, הנה אפילו אצלם גופא, אף שאדם קרוב אצל עצמו ⁴²¹ , לא יכולה להיות טעות כזו. ואם ישנם יושבי אוהלים שאינם מאריכים בתפלה, הנה מהתו"א הנ"ל יודעים שאין נתינת מקום לטעות כזו שאינם צריכים להאריך בתפלה. ומה שיש כאלו שחושבים שכיון שכבר משך זמן שאינם מאריכים בתפלה ואין מוחים על זה, הרי זו ראי' שמסכימים עם הנהגתם, הרי כבר הובהר הדבר מאז, ע"י רבינו הזקן בתו"א, שאין נתינת מקום לטעות בזה, והרי זה ענין שבינו ובין רבינו הזקן. ואם יש לו טעמים להנהגתו – זאָל ער זיך אויס'טענה'ן עם רבינו הזקן, אם טענתו היא אמנם תירוץ, או שאינה אלא אמתלא [ואם הוא כזה שביכלתו אויס'טענה'ן זיך – הנה במקום לנצל זאת על ההימנעות מעבודת התפלה, מוטב לנצל זאת על תוספות הבנה בחסידות כו']. ואכן צריכה להיות אריכות בזמן. ואלו שחושבים

189

שיכולים לפעול זאת במיעוט זמן, טוב מעט בכוונה – אין האמת כן, אלא כאשר ממעטים בזמן, אזי חסר גם בכוונה, ובאמת יש צורך בהתבוננות הדורשת אריכות זמן. והראי', מדברי רבינו הזקן באגה"ק11 שיש להאריך בתפלה "ערך שעה ומחצה לפחות", ואם היו יכולים לפעול זאת במיעוט זמן, לא הי' רבינו הזקן דורש – ובפרט בתוקף כזה – דוקא אריכות זמן. ועוד זאת בנוגע ליושבי אוהלים, שאם הם אינם מאריכים בתפלה, הרי זה פועל גם על אחרים שלמדים מהם ⁴²² , ובקל וחומר: אם היושב אוהל שיש לו פנאי, מתפלל במשך זמן מסויים, הרי מי שאין לו פנאי, יכולה להיות תפלתו במשך זמן קצר מזה.

ג) ויש

להוסיף בביאור דיוק הלשון בעלי עסקים ויושבי אוהלים (לשון רבים), ולא בעל עסק ויושב אוהל (לשון יחיד). ובהקדמה, שאף שאין זה מה שכתב רבינו הזקן בעצמו, מ"מ, כיון שהצ"צ בחר הנחות אלו והדפיסם בתו"א ולקו"ת ⁴²³ , הרי זה בודאי בדיוק. ובפרט אשר (כאגה"ק דהצ"צ ⁴²⁴ ) הרבה מהם שם רבינו ז"ל בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם. וביותר יש לדייק מ"ש יושבי אוהלים, לשון רבים, ע"פ חסידות. דבשלמא מ"ש בעלי עסקים, לשון רבים, הרי זה לפי שהעסקים הם בעניני העולם, שזהו"ע רשות הרבים, טורי דפרודא ⁴²⁵ , אבל (יושבי) אוהלים, שקאי על אוהלים של תורה, הרי התורה היא תורה אחת ⁴²⁶ , ענין של אחדות, ולמה נאמר אוהלים לשון רבים. ויובן בהקדם הביאור במ"ש ⁴²⁷ ויעקב איש תם יושב אוהלים, ופירשו רז"ל ⁴²⁸ אהלו של שם ואהלו של עבר, שמרמז גם על תושב"כ ותושבע"פ, כפי שמבאר הצ"צ באוה"ת ⁴²⁹ שאהלו של שם קאי על תושב"כ, דכל התורה שמותיו של הקב"ה, ואהלו של עבר קאי על תושבע"פ, מלשון עובר עלינו ⁴³⁰ , שהו"ע המשכת וגילוי תושב"כ. ומלשון התו"א בנוגע ל"טעות הבעלי עסקים שבדעתם שאין יכולים להתפלל כ"כ כמו היושבי

190

אוהלים", שמדבר אודות יושבי אוהלים בסמיכות ובאותו סגנון כמו אודות בעלי עסקים, מובן, שבשניהם אותה כוונה. והיינו, דכשם שבנוגע לבעלי עסקים הכוונה היא לא רק למי שיש להם כמה עסקים (לשון רבים) דוקא, אלא גם למי שיש להם רק עסק אחד, כך גם בנוגע ליושבי אוהלים (שאצלם אין מקום מלכתחילה לטעות, כנ"ל) הכוונה היא לא רק למי שיושב בשני האוהלים דתושב"כ ותושבע"פ, אלא גם למי שיושב רק באוהל אחד, היינו, שלימודו בתורה הוא רק באופן אחד, בתושבע"פ לבד או בתושב"כ לבד, הנה גם אצלם אין מקום מלכתחילה לטעות הנ"ל. והנה, החילוק בין תושב"כ לתושבע"פ הוא, שתושב"כ עיקרה אותיות, ולכן אפילו עם הארץ שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה בעלייתו לקריאה בתושב"כ ⁴³¹ , ואילו תושבע"פ עיקרה הבנה והשגה, ולא נוגע כ"כ האותיות, ואדרבה, הסימן שהבין את הענין בטוב הוא דוקא כאשר מבאר הענין באותיות שלו. והיינו, שצריך להיות שמירת האותיות גם בתושבע"פ, ובכלל חייב אדם לומר בלשון רבו ⁴³² , כי בלשון הרב יש עוד כו"כ ענינים שלא השיג עדיין, ואם ידע את הענין רק בסגנון שלו, לא יהיו כלולים בזה כל הענינים הנ"ל, אבל, הסימן לכך שהשיג עכ"פ חלק מהענינים, הוא, כאשר מבאר הענין באותיות שלו דוקא. ועפ"ז יש לבאר ההוראה מלשון התו"א "יושבי אוהלים", לשון רבים. דהנה, ישנם החושבים שבכדי להתפלל באריכות יש צורך בריבוי מאמרים דוקא, ולהבין אותם בטוב ע"י לימוד בעיון וכו'. אבל כאשר מכמה סיבות לימוד החסידות אצלו הוא רק באופן דלמיגרס, ללא הבנה עמוקה, וגם לא למד ריבוי חסידות – אזי אינו שייך לעבודת התפלה. ועל זה באה ההוראה, שאפילו מי שיושב באוהל דתושב"כ בלבד, והיינו, שלומד חסידות באופן דלמיגרס, ועד לאופן שהוא ע"ד אמירת אותיות – הנה גם אצלם בפשיטות גמורה, באופן שאין מקום לטעות, שיכולים לעסוק בעבודת התפלה כמו אלו שלימוד החסידות שלהם הוא באופן דתושבע"פ, בעיון ובהעמקה כו'. וגם זה היושב באוהל דתושבע"פ, שיש לו הבנה עמוקה בתורה – מוכרח לעבודת התפלה, וכמחז"ל ⁴³³ כל האומר אין לי אלא תורה כו', כי אם תפלה ג"כ ⁴³⁴ .

ד) וזהו

מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה גו', שע"י העסק בעבודת התפלה, הן אצל יושבי אוהלים והן אצל בעלי עסקים, הנה

191

לא זו בלבד שמתבטלים המים רבים, כל הטרדות המבלבלות, שישנם לא רק אצל בעלי עסקים אלא גם אצל יושבי אוהלים, אלא אדרבה, כאמור לעיל, שע"י המים רבים נעשה תוספות עילוי בעבודה. וזהו גם מ"ש בסיום הכתוב שסוכ"ס מביאים המים רבים לידי כך שאם יתן איש את כל הון ביתו באהבה – אהבת בכל מאדך – בוז גו', כמבואר הענין בתו"א ⁴³⁵ . ועד שזה מביא להענין דאחות לנו קטנה ⁴³⁶ , שהו"ע ההתאחדות דאחותי, שהיא מדריגה נעלית ביותר, והיינו, שגם לאחרי האהבה דבכל מאדך ישנם כמה מדריגות, הנה נוסף לזה שע"י המים רבים באים לאהבה דבכל מאדך כנ"ל, באים על ידה גם להדרגא דאחותי. ועד שבאים למ"ש (בסיום הכתוב29) ביום שידובר בה ⁴³⁷ – שידובר ממילא ומאליו, שענינו בתפלה היא הדרגא דאד' שפתי תפתח ופי (רק) יגיד (וימשיך) תהלתך ⁴³⁸ , ובתורה הרי זה בחי' איתָמָר מלשון איתְמר, שנלמד ממילא ⁴³⁹ , כמ"ש ⁴⁴⁰ תען לשוני אמרתך, כעונה אחרי הקורא ⁴⁴¹ .

______  ______