273

גדול הזה עד למצב של כלות הנפש. ואם משום שתכלית הכוונה היא נשמות בגופים -- הרי לאחרי פורים יחזור ויחייהו (כפי שאירע בשנה שעברה), כך שיהיו אצל ר' זירא ב' המעלות גם יחד: הן העילוי דכלות הנפש, והן העילוי דמילוי הכוונה של נשמות בגופים, באופן ד,נכנס בשלום" -- למשך זמן, ואח"כ -- ,יצא בשלום".

ועל זה השיב לו ר' זירא -- ,לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא": הן אמת שהוא חפץ ומשתוקק לעילוי דכלות הנפש [ע"ך ,מתי יבוא לידי ואקיימנו"], ומשום זה הי" מעוניין לערוך סעודת פורים ביחד עם רבה גם השנה, אבל אעפ"כ, מכיון שתכלית הכוונה היא נשמות בגופים, חושש הוא שלאחרי שיגיע לכלות הנפש שוב לא תרצה נשמתו לרדת ולהתלבש בגופו, מי יודע אם גם בפעם הזו יצליח רבה לפעול ,נס" כזה שנשמתו תרצה לירד ולהתלבש עוה"פ בגופו -- ,לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא".

ח. ע"פ האמור לעיל -- מתורץ כל הענין בפשטות:

הענין ד,שחטיי" הוא אמנם כפשוטו -- פירוד הנשמה מן הגוף ממש (לא רק חולי או התעלפות). ולכן, הובא ענין זה בהלכה, כאמור לעיל -- שלדעת ר' אפרים בטל חיוב דלבסומי" מפני העובדה דרבה ור' זירא.

וביחד עִם זה -- אין זה ענין של שפיכות דמים ח"ו, אלא אדרבה, ענין נעלה ביותר -- כלות הנפש (בדוגמת נדב ואביהוא), ובאופן שאין זה בסתירה לכוונה דנשמה בגוף דוקא, מכיון

שאח"כ חזר להיות נשמה בגוף, ,נכנס בשלום ויצא בשלום".

ולכן, בכמה פוסקים (וכן בשו"עיי) הובא החיוב ד,לבסומי בפוריא עד דלא ידע' -- כי במקום שאין לחשוש שמא יגיעו למצב של כלות הנפש ממש (פירוד הנפש מן הגוף), צריכים לקיים חיוב זה.

ט. ויש לקשר כל הנ"ל עם סיפור החסידים אודות רבינו הזקן ור' אברהם המלאך -- ע"פ מארז"ל"* ,מילתא אלבישייהו יקירא";

כאשר רבינו הזקן הגיע לרבו המגיד -- סוכם שרבינו הזקן ור' אברהם המלאך (בנו של המגיד) ילמדו יחדיו; רבינו הזקן ילמד נגלה עם ר' אברהם המלאך, ור' אברהם המלאך ילמד תורת החסידות עם רבינו הזקן (שזה עתה הגיע מליטא והתחיל להכנס לעולמה של תורת החסידות).

פעם אחת, לאחרי שלמדו ענין עמוק ביותר בתורת החסידות, מצא ר' אברהם המלאך את רבינו הזקן כשהוא אוכל כריך עם חמאה (,א בייגל מיט פוטער"), ולתמיהתו של ר' אברהם המלאך לפשר הדברים (היתכן שלאחרי לימוד בענין נעלה כזה מתיישב לאכול דבר גשמי וטעים דוקא) -- השיב רבינו הזקן, שבעת לימודם בתורת החסידות הרגיש שעוד מעט מגיע הוא ל,כלות הנפש". . ולכן, הוכרח לאכול ,בייגל" עם חמאה, כדי שנשמתו לא תפרד מגופו ב,כלות הנפש" ממש . . שהרי הכוונה היא - נשמות בגופים דוקא, ,לא לתוהו בראה לשבת יצרה"יי.