249

שיחה ג

הדרן על הרמב"ם

משיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר שני ה'תשמ"ו

א בסיום ספר ,משנה תורה", מבאר הרמב"ם באריכות גדולה את מצב העולם בימות המשיח, ומקדיש לזה! פרק שלם.

וצריך להבין: הרי כל הענינים שבספר ,משנה תורה"? הם הלכות (כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו), שענינם הוא פסיד בנוגע למעשה. וא"מ, היאך שייך לומר על ענין הנ"ל (תיאור המצב שיהי בימות המשיח) שזהו הלכה, מהי הנפקותא בנוגע לפועל מביאור מצב זה?

ויש לומר, שהחיוב להאמין בביאת המשיח ולחכות לביאתו כולל גם כל המעלות שיהיו אז. ועפי"ז מובן, שתיאור המצב דימות המשיח הוא (לא רק סיפור דברים, אלא) הלכה, פסק דין הנוגע למעשה בפועל -- שיש חיוב להאמין ולחכות (לא רק לכללות ביאתו של משיח אלא גם) למצב זה בכל הפרטים המנויים ברמב"ם.

אמנם הא גופא טעמא בעי -- מדוע אינו מספיק להאמין ולחכות לביאתו של משיח (בכלל), ומחוייבים גם להאמין ולחכות לכל הפרטים?

ב. והנה הגדר דביאת המשיח הוא -- שקיום המצוות יהי' אז בתכלית השלימות. וכלשון הרמב"ם בפרק שלפנ"ז? ,וחוזרין כל המשפטים בימיו בשהיו מקודם, מקריבין קרבנות, ועושין שמיטין ויובלות ככל מצותה האמורה בתורה כו"".

[נוסף על מה שאפילו בנוגע המצוות שנהוגות גם בזמן הזה הרי דוקא בימות המשיח תהי' האפשרות לעסוק בתומ"צ כהוגן"].

ומובן בפשטות, שהשלימות שתה" בימות המשיח היא שלימות נעלית יותר גם מאותה השלימות שהיתה בזמן שביהמ"ק הי" קיים, כולל גם אותם הזמנים שלא היו מלכיות שהצירו לישראל ושלא הניחו לישראל לעסוק בתומ"צ כהוגן (כמו בימי שלמה) - מכיון שדוקא בימות המשיח יה" ,והסירותי: את לב האבן מבשרכם".

[וענין זה -- שבימות המשיח יה" קיום המצוות בתכלית השלימות - מודגש בעיקר בהמצוה ראשונה (ראשונה גם במעלה, מכיון שהיא ה,יסוד" וה,עמוד" דכל המצוות) --