153

,שלא גזר על איש פלוני הידוע שיהיה הוא הזונה אלא כל אחד ואחד מאותן הזונים .. אילו לא רצה לעבוד לא היה עובד .. וכן המצריים כל אחד ואחד מאותן המצירים והמריעים לישראל אילו לא רצה להרע להם הרשות בידו, שלא גזר על איש ידוע אלא הודיעו שסוף זרעו עתיד להשתעבד בארץ לא להם" [ולאחר מכן מסיים?: ,וכבר אמרנו3% שאין כח באדם לידע היאך ידע הקדוש-ברוך-הוא = דברים העתידין להיות"].

הראב"ד'? משיג על הסברו של הרמב"ם ואומר, כי אם ,יאמר הבורא לזונים: למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי, יאמרו

קדושים ג

לו הזונים: ועל מי חלה גזרתך, על אותן שלא זנו? הנה לא נתקיימה גזירתך". ולכן מעלה'3 הסבר שונה בנוגע למצריים (בתירוץ השני) ,כי הבורא אמר וענו אותם' והם עבדו בהם בפרך והמיתו מהם וטיבעו מהם, כענין שנאמר** 'אני קצפתי מעט והם'י עזרו לרעה' לפיכך נתחייבו".

מכך שהרמב"ם לא מקבל את תירוץ הראב"ד, מובן כי דעת הרמב"ם היא, אשר כל מה שהמצריים עשו היה בכלל גזירת הקדוש-ברוך-הוא ,ועבדום וענו אותם". ובנוגע לשאלת הראב"ך* (שה,זונים" יכולים לטעון לקדושברוך-הוא שעל ידם ,נתקיימה גזירתך") - יש לומר על פי ביאור רבינו הזקן באיגרת הקודש!י בנוגע לכל מזיק וניזק, אשר ,על הניזק כבר נגזר מן השמים" וזה שהמזיק ,מתחייב בדיני אדם ובדיני שמים" הוא ,על ווע בחירתו", משום ש,הרבה שלוחים למקום".

זאת אומרת: על אף שלפועל, לאחר שהמזיק בחר להזיק לשני, נתקיימה גזירת שמים על ידו - אין בכך טעם כלל לפטור את המזיק מעונש, משום שהוא לא הוכרח להיות השליח לעשות את מעשה ההיזק (והרבה שלוחים