135

,הרי הוא כחול"".

. ,ולא שימות בהם"

לכאורה יש לומר, שזוהי הסיבה להבדלי הניסוח בדברי הרמב"ם:

בהלכות יסודי התורה, לגבי כל המצוות, הוא מביא את ההוכחה ,שנאמר במצוות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (וחוזר ואומר) וחי בהם ולא שימות בהם". ואילו בהלכות שבת הוא אומר ,אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ולא שימות בהם", ואינו חוזר שוב על המלים ,וחי בהם"*?.

ההסבר לכך הוא:

לגבי כל המצוות זהו לימוד מיוחד מן התורה. מפסוק זה לומדים לגביהן דין בפני עצמו, שהמצוות אינן דוחות את נפשו של היהודי, אלא, להיפך, פיקוח נפש דוחה את המצוות.

ואילו לגבי שבת המשמעות של ,וחי

אחר'ג שיחות 17

בהם ולא..." (לפי הרמב"ם) איננה שלומדים מפסוק זה דין מיוחד בפני עצמו, שפיקוח נפש דוחה שבת, אלא המלים ,ולא שימות בהם" הן המשך ההסבר של הפסוק: משפטי התורה נאמרו רק כאשר ,וחי בהם", אך אם יכול להיגרם מצב ,שימות בהם", הרי אז אין האיסור קיים מלכתחילה.

ד. פקוח נפש בשבת - איננו ביטול המצוה

לפי האמור לעיל, ניתן היה, לכאורה, להסביר את דברי רש" בגמרא, שבהביאו את הלימוד של ,וחי בהם", שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות, הוא אומר< ,טעמו של דבר, לפי שחביבה נפשן של ישראל לפני המקום יותר מן המצוות, אמר הקדושברוך-הוא תבטל המצוה ויחיה זה". ואילו בלימוד של ,וחי בהם" לגבי שבת, שפיקוח נפש דוחה שבת גם במקום של ספק, אומר רש"ל': ,אשר יעשה האדם המצוות שיחיה בהם ודאי, ולא שיבוא בעשייתה לידי ספק