ספרי כ"ק אדמו"ר הזקןשוע"ר עם ביאור דברי שלוםהשכמת הבוקר וציציתהלכות נטילת ידיםז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

ז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים

ובו ז' סעיפים:

א כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים, מברך אשר יצר⁸⁴⁸.

אבל אין צריך לברך על נטילת ידים, אפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהם או קנח בהם, ואפילו רוצה ללמוד או להתפלל מיד ⁸⁴⁹ , ואע"פ שאי אפשר לו להתפלל אלא אם כן נטל ידיו במים אם יש לו מים, מכל מקום לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה אלא בשחר משום דנעשה כבריה חדשה⁸⁵⁰, וכמו שנתבאר בסי' ד'⁸⁵¹, ובנטילת ידים לאכילה משום סרך תרומה⁸⁵²:

ב המטיל מים ולא שפשף, אם נזהר שלא ליגע בערותו, אין צריך ליטול ידיו כלל⁸⁵³, אפילו אם רוצה להתפלל מיד⁸⁵⁴. מכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד או שיזכור את השם ⁸⁵⁵ , משום שנאמר⁸⁵⁶ הכון לקראת אלהיך ישראל:

ג מי שהטיל מים ושכח לברך אשר יצר, אע"פ שהסיח דעתו מלהטיל עוד מים, ואחר כך נמלך והטיל עוד מים, אפילו הכי אין צריך לברך ב' פעמים אשר יצר, אלא מברך פעם אחת ועולה לו אף למה שהטיל בתחלה. הא למה זה דומה, למי שאכל והסיח דעתו מלאכול עוד, ושכח ולא בירך ברכת המזון, ואחר כך נמלך וחזר ואכל, שאין צריך לברך ברכת המזון ב' פעמים אלא פעם אחת ועולה לו אף למה שאכל בתחלה⁸⁵⁷:

ד אין שיעור להטלת מים, כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות⁸⁵⁸. ולכן כשאדם רוצה לילך לבית הכנסת להתפלל ⁸⁵⁹ או הולך לאכול ⁸⁶⁰ ובודק את עצמו שמא יצטרך לנקביו ומטפטף מעט, צריך לברך אשר יצר, כיון שנפתחו נקביו⁸⁶¹:

ה לא יאמר רופא חולי כל בשר, אלא רופא כל בשר⁸⁶²:

ו מי ששותה סם המשלשל ובדעתו לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, כיון שלא הסיח דעתו מעשיית צרכיו, לפיכך לא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה⁸⁶³:

ז מי שאכל דבר שצריך לברך ברכה אחרונה, ושכח ולא בירך, והטיל מים ונזכר קודם שבירך אשר יצר, יברך תחלה אשר יצר ואחר כך הברכה האחרונה, מפני שתדיר קודם לשאינו תדיר⁸⁶⁴:

הערות

848. ברכות ס, ב (כי נפיק, אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה). סמ"ג מ"ע סי' כז (שהיוצא להשתין מים ... רבינו יצחק היה רגיל לברך אשר יצר). שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקצה (והאומר דוקא לגדולים אשר יצר, טועה, דכ[מו] כ[ן] צריך בקטנים כמו בגדולים). שו"ע ס"א (כל היום כשעושה צרכיו, בין קטנים בין גדולים, מברך אשר יצר).
849. לא זו (רוצה ללמוד), אף זו (רוצה להתפלל). והטעם שהזכיר גם "ללמוד", הוא הקדמה לאמור בסעיף הבא "נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד" (ולא רק "אם רוצה להתפלל מיד").
850. שו"ת רשב"א ח"א סי' קצ (אם נצרך אדם לנקביו ... שמעתי משם הראב"ד ז"ל שהיה מצריך לברך על נטילת ידים ... אבל מקובל אני ממורי הרב ז"ל שאין מברכין אלא בשחר ... וכך אנו נוהגים על פי מורנו, ונראין דבריו ), וסי' קצא ( ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה ). לבוש ס"א (כל היום כשעושה צרכיו, בין גדולים ובין קטנים, בין קנח ושפשף בין לא קנח ולא שפשף, נוטל ידיו, דהא אי אפשר שלא נגע בבשר המטונף. אבל אין צריך לברך ברכת על נטילת ידים, אפילו אם רוצה ללמוד או להתפלל אחר, שלא נתקנה ברכת על נטילת ידים אלא ... בשחרית, משום תודה ושבח על בריה חדשה שנתחדשה בכל בקר). ודעת הרא"ש והרמב"ם, שאפילו אם רק נגע במקומות המכוסים, ורוצה להתפלל מיד, צריך ליטול ידיו ולברך על נטילת ידים, כדלעיל סי' ד מהדורא בתרא ס"א (תקנו חכמים ליטול ידיו במים בכל שחר ולברך על נטילת ידים, והטעם יש מפרשים משום קריאת שמע ותפלה של שחרית, לפי שהידים עסקניות הן ומן הסתם משמשו בשינה במקומות המטונפים שבגופו ... ומברכים על מצוה זו), ושם נסמן (הערה ד ). אמנם לא קיי"ל כדבריהם, אלא כמבואר בשו"ת הרשב"א ובלבוש שם, וכדמסיק לעיל שם (אבל אין המנהג כן עכשיו בכל ישראל, אלא אין מברכין על נטילת ידים רק בשחר לבד ... ומכל מקום ראוי לחוש גם לסברא הראשונה למעשה לחזר אחר מים גם לתפלת מנחה וערבית עד מיל, אבל לא לברך, שספק ברכות להקל). וכן בעשה צרכיו ונוטל ידיו, קיי"ל שלא לברך על נטילת ידים " ואפילו רוצה ללמוד או להתפלל מיד".
851. סעיף א ( בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, צריך לרחוץ ידיו ברביעית הלוג מים מן הכלי, ואפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות. לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה), וסי"ד ( דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה, כמו שנתבאר בסעיף א).
852. חולין קו, א (נטילת ידים לחולין מפני סרך תרומה), ופירש"י (שהידים שניות ופוסלות את התרומה, אבל חולין לא מהני בהו שני. ומפני סרך תרומה, שירגילו אוכלי תרומה ליטול ידיהם). וכן הוא לקמן ריש סי' קנח (לפי שסתם ידים שהסיח מהם דעתו משמירתן, הן שניות לטומאה, ופוסלות את התרומה מדברי סופרים עד שירחצם במים כהלכתן. ותקנו אף באכילת חולין, משום סרך תרומה, שירגילו ליטול ידיהם בכל אכילה ולא ישכחו ליטול לתרומה).
853. שם סמ"ג מ"ע כז (פוסק שם רבינו יעקב, שהיוצא להשתין מים, אין צריך ליטול ידיו כלל אם לא שפשף בידיו). שו"ע ס"ב (הטיל מים ולא שפשף, אף על פי שצריך לברך אשר יצר, אין צריך ליטול ידיו). הטעם שצריך לשפשף אחרי הטלת מים נתבאר לעיל סי' ג ס"כ (צריך לשפשף בידו הניצוצות של מי רגלים הניתזים על גבי רגליו, שלא יצא בהן לחוץ, ויראה ככרות שפכה שאין מימי רגליו מקלחין אלא שותתין). אבל אם לא שפשף, יכול לברך אשר יצר גם בלי נטילת ידים, כדלקמן סי' תריג ס"ד (אם לא שפשף ולא קינח בידו ... מותר לברך אשר יצר בלא נטילת ידים, כיון שלא נתלכלכו ידיו).
854. דרכי משה סי' צב . בד"מ כאן (ועיין לקמן סימן צ"ב, אם רוצה להתפלל אינו צריך ליטול ידיו אם לא עשה צרכיו). ובסי' צב ס"ק ג הביא דברי הר"ן פסחים כה, א (לא נגע ודאי, אלא דאסחי' לדעתיה, וידים של היסח הדעת כשרות לברכה ולתפלה). והיא דעה הא' דלקמן שם ס"ה (אם אינו יודע להן שום לכלוך, אף על פי שהסיח דעתו מהם אחר נטילת שחרית, אין צריך לחזור וליטלן ולא לנקותן, שסתם ידים כשרות לתפלה, כמו שכשרות לשאר ברכות).
855. ואף שבנגע במקומות המכוסים ורוצה ללמוד מבואר לקמן סי' צב ס"ו (לתלמוד תורה די בנקיון בעלמא בכל ענין, אפילו יש מים מזומנים לפניו). מכל מקום אם הטיל מים, נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד).
856. עמוס ד, יב. הגהות מיימוניות הל' שביתת עשור פ"ג אות ב (ונראה לראב"ן ולרבינו שמחה ולרבינו יהודה, דאף בקטנים, אף אם לא שפשף, דשייך ביה נמי הכון). ולכן אף ביום הכיפורים מותר ליטול ידיו אחר שהטיל מים ולפני התפלה. שו"ע שם (אלא משום נקיות או משום הכון). וכן הוא לקמן סי' תריג ס"ה (קודם התפלה, או ביום שמתפללין כל היום, אם הטיל מים אף על פי שלא שפשף בידיו, או שעשה צרכיו, אף על פי שלא קינח בידו, מותר ליטול ידיו עד סוף קשרי אצבעותיו, שמצוה להתפלל בידים טהורות ברחיצה, שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל). אלא דלקמן שם, לענין יום הכיפורים, לא התיר אלא קודם התפלה. וכאן בכל השנה, נכון הדבר שירחוץ ידיו אף "קודם שילמוד או שיזכור את השם". וראה שלחן הזהב. שו"ע אדמו"ר הזקן המבואר.
857. על מה שנפסק בשו"ע ס"ג (הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים, ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת, צריך לברך ב' פעמים אשר יצר), כתב הב"ח (ברכת אשר יצר שהיא הודאה על העבר, יוצא ידי חובתו בברכת הודאה אחת על כל מה שעבר, מידי דהוה אמי שאכל ושתה והסיח דעתו ואכל ושתה, דמברך ברכה אחרונה על שתי האכילות לדברי הכל ... ושאלתי פי מורי החסיד מהר"ר שלמה ב"ר ליבש ז"ל מלובלין, והשיב לי בלשון הזה, הך הוראה לא שמיע לי, כלומר לא סבירא לי, עד כאן. והכי נקטינן דאינו מברך אלא פעם אחת אשר יצר, ודלא כשלחן ערוך). וכן הוא בשל"ה מסכת חולין קכד, א בהגהה ד"ה כבר כתבתי (וכי האדם שאכל והסיח דעתו מלאכול, ורצה לברך ברכת המזון, ושכח ואכל שנית ... היהי' מחוייב לברך ב' פעמים ברכת המזון, אתמהה ... ולי נראה בודאי די בברכה אחת ... וזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. כך נראה לענ"ד). הובא ב מ"א ס"ק א (והב"ח כתב, דברכת הודאה היא וסגי בפעם אחת, כמו שאוכל ב' פעמים ומברך ברכת המזון אחת על שתיהן. וכ"כ בשל"ה בשם רבו עיי"ש). ולענין ברכת המזון וברכה אחרונה, יתבאר לקמן סי' קעד ס"ז (אם דעתו לברך ברכת המזון על הכוס, אין צריך לברך כלל ברכה אחרונה על המשקין שלפני הסעודה, אפילו לכתחלה, לפי שנפטרים בברכה אחרונה שיברך אחר הכוס של ברכת המזון). סי' קפד ס"א (יכול לאכול עוד כמה פעמים ולפטור כולן בברכה שיברך לבסוף כולן). סי' ערב סי"ג (ואם שתה עוד קודם הסעודה מלבד כוס הקידוש, אם הוא יין, אין צריך לברך אחריו, מטעם שנתבאר בסי' קע"ד). סי' תעג ס"י (אחר כוס ראשון לא יברך ברכה אחרונה ... שהוא נפטר בברכה אחרונה שיברך אחר כוס רביעי). סי' תעד ס"ג (לענין ברכה אחרונה, אין היסח הדעת מזקיק לברך ברכה אחרונה מיד אחר האכילה או השתיה שהסיח דעתו ממנה, אלא יכול להמתין עד שיהא נמלך לחזור ולאכול או לשתות, ויברך אחר אותה האכילה או שתיה, ויפטור גם את זו כמו שנתבאר בסי' קע"ט). לוח ברכת הנהנין פ"ב ס"ב ( וכל שלא שהה יותר מכדי אכילת פרס, מצטרפות שני אכילות להחשב כאחת, אפילו אם הוא בענין שהשניה נחשבת סעודה אחרת לענין ברכה ראשונה, כגון ששינה מקומו בינתים). ועי' יד שאול
858. ארחות חיים הל' נטילת ידים סי' יב (כתב ה"ב ההשלמה תשובה שאלה בשם גאון ... אין שיעור להשתנת מים, כי אפילו לטפה אחת חייב לברך, שאם יסתם אותו הנקב מלהוציא אותה טפה, היה קשה לו, וחייב להודות). שו"ע סעיף ד (אין שיעור להשתין מים, כי אפילו לטפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות).
859. כדלקמן סי' צב ס"ג (יבדוק את עצמו יפה קודם התפלה, שלא יצטרך לנקביו אחר כך ויטרוד בתפלתו).
860. כמבואר ברמב"ם הלכות דעות פ"ד ה"ב (ולא יאכל עד שיבדוק עצמו יפה יפה, שמא יהיה צריך לנקביו).
861. ב"י בשם שו"ת ה רא"ש כלל ד סי' א (לפעמים כשאדם הולך לאכול או לבית הכנסת, ובודק עצמו ומטפטף מעט, אם יש לברך ... העושה צרכיו, או הטיל מים, אפילו מעט מעט, צריך לברך, כיון שנפתחו נקביו).
862. בכמה מדפוסי השו"ע סי' ו ס"א נדפס (רופא חולי כל בשר). וכתב הב"ח שם (ודע דבגמרא אסיקנא שאין לומר רופא חלי, אלא רופא כל בשר. וכן כתבו הרי"ף (מד, א) והרמב"ם (תפלה פ"ז ה"ה). אבל באשר"י (פ"ט סכ"ב) כתוב רופא חלי, ועל פי זה נכתב בכל הסדורים שלפנינו רופא חלי, ואין ספק שטעות סופר הוא באשר"י, כי חשב הסופר, דברכה זו חותמים בה רופא חלי כמו בתפלה שחותמין בברכת רפאינו רופא חולי עמו ישראל. וכן הוא בהגהת ר' אברהם מפראג, ובהגהת מהר"ש לוריא (בחידושיו לטור), ובאבודרהם, שאין לחתום בברכת אשר יצר רק רופא כל בשר, ופשוט הוא). מטה משה סי' לה (כך הוא בשו"ע, ותמהני ... גם מהר״ר אברהם מפראג התמיה על נוסח שלנו שהוא רופא חלי כל בשר , וכן מורי ז״ל לא היה אומר רופא חלי כל בשר). של"ה מסכת חולין קכח, א (נראה לי דאין לומר בברכת אשר יצר רופא חולי, אלא רופא כל בשר, משום דאמרינן בגמרא (ברכות ס, ב) ... מאי חתים, אמר רב רופא חולים. אמר שמואל קא שוינהו אבא לכולי עלמא קצירי, אלא רופא כל בשר. רב ששת אמר מפליא לעשות. אמר רב פפא הלכך נמרינהו לתרוייהו, רופא כל בשר ומפליא לעשות ... ואחר כך קריתי בספר מטה משה, ומצאתי כתוב בסימן ל"ה נוסח ברכה כנזכר כאן, ומסיים בו זה לשונו, וכן מורי ז"ל לא היה אומר רופא חולי כל בשר). מ"א סי' ו ס"ק ג (וב"ח בשם רמ"פ ושל"ה ומט"מ כתבו שאין לומר חולי רק רופא כל בשר).
863. הלכות קטנות ח"א סי' פו (חולה שלקח סם המשלשל, והולך יותר מדאי ומצטער, מבעיא אם יברך על כל פעם ופעם. תשובה, הא למה זה דומה לחולה שאין לו להודות עד שיתרפא ואז יברך ברכה אחת ודיו. אמר המני"ח, שאלה זו ותשובתה בצדה, שייכא אפילו לבריאים שלוקחים הפורג"ה משארופ"י רוזאד"ו וכיוצא, דיש בדעתם מתחלה לפנות הבני מעים עד שתחלה הזוהמה מהם, דודאי הרי דעתו על כך ולא הסיח דעתו, ולפיכך לענ"ד לא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה). הובא בבאר היטב ס"ק א (מי ששותה סם המשלשל, דיש בדעתו על כך ולא הסיח דעתו, לפיכך לא יברך כי אם אחר גמר ההוצאה. הלכות קטנות ח"א סי' פו). ולפי זה, אלו הקמים כמה פעמים במשך הלילה כדי ליפנות, בהפסק של שעתיים-שלוש, לכאורה צריכים לברך כל פעם.
864. שו"ת רש"ל סי' צז (יראה שיקדים אשר יצר, משום דקיי"ל בכל דוכתא תדיר ואינו תדיר תדיר קודם, וברכת אשר יצר הוא תדיר, מה שאין כן בברכה אחרונה, שיכול להיות כמה ימים זולתו, וכגון שלא אכל או שתה כי אם בתוך הסעודה), הובא בבאה"ט שם, ובמ"א סי' קסה ס"ק ג (כתב רש"ל בתשובה סימן צ"ז, אכל דבר שחייב לברך בורא נפשות רבות ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים, יברך אשר יצר קודם, דהיא תדירה). וכן הוא לקמן סי' קסה ס"ב (אכל דבר שחייב לברך בורא נפשות רבות ברכה אחרונה, ושכח והטיל מים, יברך תחלה אשר יצר ואחר כך בורא נפשות רבות, מפני שברכת אשר יצר תדירה יותר, וכל התדיר מחבירו קודם לחבירו). כלל זה מובא גם לקמן סי' כה ס"ב. סי' קסה ס"ב. סי' קפח ס"ו. סי' רפו ס"ה. סי' תלא קו"א ס"ק א. סי' תפג ס"א. סי' תפט סט"ז. וכתב בבדי השלחן סי' ס ס"ק כא (לדינא נראה פשוט דאין חילוק בין בורא נפשות רבות למעין ג').

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 26 עמודים.