111
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
להסביר, שזהו רק לגבי ה,גברא"?*:
כיון שהזדונות גרמו אצלו למעלת התשובה, לכן הם נחשבים עבורו כ,,זכיות", שהרי, כשם שבאמצעות ,זכיות" מתקרב היהודי אל הקדושברוך-הוא, כך גם ,זדונות" אלו עוררו אותו לתשובה"*. אך הזדונות עצמם - ה/,חפצא" - נשארים ,זדונות", דבר איסור*.
אך אדמו"ר הזקן מסביר בספר התניא*, בקשר לדברים אסורים, שהם נשארים אסורים לעולם - ,עד כי יבוא יומם ויבולע המות לנצח כמו שנאמר ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ, או עד שיעשה תשובה גדולה כל כך, שזדונות נעשות לו כזכיות ממש". מהשוואה זו מובן, ש,זדונות נעשות לו כזכיות ממש" באותו אופן כבזמן שבו ,רוח הטומאה אעביר מן הארץ": כשם
שאז תתבטל לחלוטין מציאות הרע, ולכן עצם ה,חפצא" של הדברים האסורים ישתנה, ששייכותם* אל הרע תתבטל - כך גם על ידי תשובה מאהבה הופך ה,חפצא" של הזדונות לזכיות?*.
ה. עבירה א'נה ,דבר שיש לו מתירץ"
אך לפי זה יוצא דבר תמוה, שבכל מעשה עבירה יש משהו בדומה ל,דבר שיש לו מתירין": לגבי נדרים קובעת ההלכה*, שכיון שמצוה לשאול על הנדר, ולהתירו על ידי חכם, לכן אפילו בזמן איסורו הוא נחשב ל,דבר שיש לו מתירין", = שזוהי המעטהה בחומרת האיסור**.
וכך בעניננו: אמנם מדובר על מעשה עבירה, אך כיון שעל ידי תשובה הופך ה,חפצא" של הזדונות לזכיות, כדלעיל, והרי החזרה בתשובה
הערות
- 2. להעיר ממשנ"ת עד"ז (לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 335) בנוגע ללשון חז"ל (יומא עב, ב) שהתורה ,נעשית לו כו'", כי התורה עצמה אינה מקבלת טומאה (ברכות כב, א). אבל ראה סה"מ - מלוקט ח"א ע' קנה הערה 47. ע"ש.
- 3. ראה תניא פ"ז (יב, א) ,הואיל ועי"ז בא לאה"ר זו". אבל שם הוא כהטעם ע"ז שהזדונות עצמם נעשו כזכיות. ע"ש. וראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] חי"ז ע' 200 ואילך.
- 4. ראה לקו"ת אחרי כו, ג.
- 5. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 245 ובהערות שם (ועוד) בנוגע לאכילת דבר איסור בהיתר (במקום פקו"נ וכיו"ב).
- 6. שם.
- 7. זכרי' יג, ב.
- 7. מצורע ג שיחות 9
- 8. להעיר מהשקו"ט דהאיסור חל על הצורה ולא על החומר (מפענ"צ פ"א (ס"חדט. ועוד). וש"נ) ובכל אופן - לא על חומר ההיולי. - וראה בארוכה שיחת ש"פ אחרי תשד'"מ (ע"פ לקו"ת חוקת נו, ד ואילך).
- 9. ראה גם (בארוכה) לקו"ש [המתורגם] חי"ז שם (ע' 196 ואילך). וש"נ.
- 0. נדרים נט, א.
- 1. והיינו ,שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי .. שהרי .. סופו להיות ניתר" (ר"ן נדרים (נב, א). ועפ"ז מבאר שם הטעם דדבר שיש לו מתירין אינו בטל ברוב, כי ,,השווי (בענין איסור והיתר) נותן שלא יהיו בטלין" והוי כמו מין במינו. ע"ש בארוכה).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.