234
לאחר זמן צריך לגלח דוקא לאחר הטבילה, שהרי ילפינן תגלחת טומאה מתגלחת טהרה לכמה ענינים, ותגלחת טהרה צ"ל בטהרה דוקא. ועוד — בתגלחת טומאה נתן השערות תחת הדוד יצא, זאת אומרת שהתגלחת צ"ל דוקא לאחר הטבילה, ומה שלא הביא הרמב"ם דין זה בפירוש, י"ל שהוא כידוע בכללי הרמב"ם שאינו מביא אלא דינים המפורשים להדיא ולא שיש ללמדם. ועיין ג"כ לחם משנה להלכות נזירות פ"ו הלכה י"א (ועיין שם בדיוק לשון הרמב"ם). כן במנחת חינוך מצוה ת"ו שהתגלחת היא לאחר הטבילה. ואין הזמן גרמא לחפש אם הובא דין זה באיזה מקום אחר בפירוש. . .
(ממכתב יו"ד מנ"א, תשט"ז)
... בקידושין נז, א בקושית הש"ס בצפור מצורע דשחטה ונמצאת טריפה אמאי מותרת בהנאה — איסורה (הקדשה) היכן הותר (רש"י).
וקשה לכת"ר אמאי לא נימא אדעתא דהכי לא אפרשה וכב"ק (קי, ב) —
ע"כ אי אפשר לומר כן, דא"כ בנשפך דמה אמאי תמות המשתלחת — כסיום המשנה הנ"ל (נגעים פי"ד, מ"ה).
וטעם הדבר שאין אומרים בכגון דא אדעתא דהכי ל"א יל"פ מכמה נימוקים. והקרוב אלי — ע"ד מש"כ בתוד"ה אדעתא (ב"ק שם) דלא מסקא אנפשא גם בנדו"ד לא מסקא אנפשי' שהרי אין חוששין לטרפות ובפרט לפי' הש"ס בקדושין דנטרפה ע"י השחיטה — והרי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן. וביחוד בקדשים דבעי כוונה וביותר ע"פ ההלכה בצפור מצורע דשחיטתה דוקא בכהנים — דזריזים הן.
או יאמר: בנשחטה לאו כל כמיני' לומר אדעתא דהכי ל"א (וגם לא ניחא לי' להתנות כן בשחיטה) כיון דאז משוי לי' שחיטת חולין בעזרה.
או יאמר: בנשחטה — ה"ה כבר ברשות כהן. ואין מתנין בכגון דא כנ"ל.
ובדוגמת שאלה בתרומה וקדשים שאינה בשתי אופנים אלו (נדרים נט, א. ד"מ וש"ך יו"ד סשכ"ג ס"ב).
(ממכתב ט' ניסן, תשי"ח)
במענה על מכתבו מב' כסלו, בו כותב אשר הרופא חפץ לעשות לו בדיקה מסוימת, וי"א שאסור לעשות בדיקה זו ע"פ שו"ע.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 2 עמודים.