82

נמצא, כי לפי פירוש רש"י - פשוטו של מקרא - טומאת לידה פוקעת מיד לאחר 7 (או 14) ימים, ועל אחת כמה וכמה לאחר 33 ימים, לפני שהיא מביאה את הקרבן - ומטעם זה מובן, מדוע לא שייך לומר עליה את הלשון ,שהיא טמאה".

[על פי זה מובנת לשון רש"ל - בדיבור המתחיל ,,בכל קדש": ,,לרבות את התרומה (שהיא אסורה באכילת תרומה בכל 33 הימים) לפי שזו טבולת יים ארוך שטבלה לסוף שבעה, ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה" - שלכאורה מה צורך יש בהדגשה ,שלמחר תביא את כפרת טהרתה"?*? -

אלא בכך מתכוון רש"י להשוות בין הדינים: כשם שאיסור אכילת קדשים לאחרי מלאות ימי טהרה (לפני שהיא מביאה את הקרבן) הוא רק מפני שחיוב הקרבן מעכבה מלאכול קדשים (אף שאינה טמאה), בדומה לכך איסור אכילת תרומה ב-33 הימים - אינו מחמת שהיא טמאה, אלא משום שחיוב כפרת טהרתה מעכב אותה ואינו מניח לכך שה,הערב שמש" של הימים

*28) דאם כוונת רש"י רק (כפשטות) לשלול טעות שהערב שמש הוא בליל טבילתה (ככל טבול יום) - מספיק לכתוב בקיצור ,עד שקיעת החמה של יום ארבעים" (או ,עד שקיעת החמה של יום הבאת כפרת טהרתה", ע"ד לשון רש"י ביבמות עד, ב ד"ה ביון).

הקודמים (לפני הערב שמש של יום הארבעים) יתיר לאכילת תרומה].

וזהו טעם החילוק בין לשון רש"י בפירושו על התורה ולשון הגמרא: לפי פירוש רש"י על התורה - פשוטו של מקרא - לא ניתן לומר על יולדת מחוסרת כיפורים את הלשון ,טמאה" (משום שגם קודם, לפני הַעָרַב שמָש' (=השקיעה) של יום הארבעים, היו אצלה ,ימי טוהר שלה"); לעומת זאת לפי שיטת הגמרא, 33 הימים הינם אצלה ימי טומאה5 (גם בנוגע לתרומה) ולפני שהיא מביאה כפרתה - ,היא טמאה""* (בנוגע לאכילת קודש וכניסה למקדש).