448
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
108 לקוטי ובזה גופא -- ,עצם היום הזה', ,עיצומו של יום*5:
יוהכ"פ הוא ,אחת בשנה"*, וע"פ פירוש התוס'י" ש,אחת" קאי על ,הנפש שנקראת יחידה", היינו, בחי' יחידה (שבנפש).
והנה, ביום זה (,אחת בשנה") ישנם כמה ענינים -- שהרי מהלשון ,עיצומו של יום" גופא, מוכח, שישנם כמה ענינים ביום זה, ונוסף לכך, ישנו ענינו העיקרי של היום, העצם והתוקף של היום (וככל שאר הפירושים שבתיבת ,עיצומו").
ומזה מובן גודל העילוי דעשרה בטבת -- שלא זו בלבד שיש לו קשר ושייכות ליוהכ"פ בכללותו, אלא עוד זאת, ששייכותו ליוהכ*פ היא בכך שנאמר בו ,בעצם היום הזה", היינו, שהוא ע"ד ובדוגמת ,עצם היום הזה" דיוהכ"פ, ,עיצומו של יום"!
ועפ"ז יש להוסיף בדרך אפשר, שגם הצד השוה דכל התעניות -- הקשר עם הגוף הגשמי, והפיכת העינוי לתענוג -- מודגש ביותר בעשרה בטבת: (א) המעלה דעינוי הגוף הגשמי -- כמבואר בכ"מ%9 שעינוי הגוף דיו"כ מגיע למעלה מהתשובה, (ב) הפיכת הצום דעשרה
בטבת לתענוג (,יום רצון לה'"יי, ועי"ז.
נעשה רצון האדם כן (כפס"ד הרמב"ם)) -- באופן שהרצון הוא בשלימות, כמו
ביוהכ"פ (כנ"ל), וכמבואר בכ"מ'י שיו"כ הוא תענוג עצמי הבלתי מורגש.
זה אמנם, עדיין צריך להבין:
הן אמת שבנוגע לעשרה בטבת נאמר בכתוב ,בעצם היום הזה", כמו ביום הכיפורים, ומזה למדים שאילו הי' חל בשבת לא היו יכולים לדחותו כו'. אבל עדיין דרוש ביאור -- מהי הסיבה ליחודו של עשרה בטבת משאר הצומות, שיהי' דומה ליוהכ"פ, אשר כתוצאה מזה הודגש הדבר בכתוב בהוספת התיבות ,בעצם היום הזה"?!
וכמדובר כמ"פ שהסבר הדבר צריך להיות מובן בפשטות, גם לאנשים פשוטים -- כשם שחומרת צום זה (שאילו הי' חל בשבת לא היו יכולים לדחותו) מובנת ושייכת גם לאנשים פשוטים בתכלית.
בודאי ישנם הסברים ע"ד הסוד הדרוש והרמז, אבל ביחד עם זה, בהכרח שישנו גם הסבר ע"ד הפשט, הסבר שיתקבל בשכלו של פשוט שבפשוטים, מבלי להמתין עד שיהי' למדן, רמזן ודרשן, מקובל ובעל תורת הסוד!
והביאור בזה -- בפשטות?:
המאורעות דד' הצומות:י באו בהמשך זה לזה, היינו, שכל מאורע בא לאחרי הקדמת המאורעות שלפניו: המאורע דייז בתמוז, ,הובקעה העיר", בא לאחרי הקדמת המצור על העיר שהתחיל בעשרה בטבת. המאורע דתשעה באב,
הערות
- 5. רמב"ם הלי תשובה פ"א ה'ג-ד. וראה לקו"ש חכ"ט ע' 203 הערה 7.
- 6. ס""פ תצוה. אחרי טז, לד.
- 7. ד"ה עד אחת -- מנחות יח, א.
- 8. ומזה אחת בשנה -- יחידה בזמן, ,קץ (שלימות) מחילה וסליחה* (רמב"ם הלי תשובה פ"ב ה"ז), ולכן נתחייב בחמש תפלות (לקו"ת ס"פ פנחס. וראה לקו"ש ח"ד ע' 1154).
- 9. המשך תער"ב ח'א פס"ב.
- 0. להעיר שפסוק זה הוא מהפטורת יוהכ"פ.
- 7. עשוה בטבת תשמ"ה
- 8. שיחות
- 1. המשך תרס"ו ע' תקמה. וראה גם לקו"ת שה"ש יד, ב.
- 2. ראה גם לקו"ש חט"ו שם. ח"כ ע' 354.
- 3. שהם דוקא המפורשים וכתובים בתושב"כ (זכרי' ח, יט. וראה רמב"ם הל' תעניות פ"ה ה"ד) כמו יוהכ"פ.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.