31

דאדמו"ר הזקן", אלא המנהג קשור ונוגע לעצם הענין של אחרון של פסח, ולכן - לכל הפרטים האחרים, כולל המאכלים, של יום זה.

וכפי שהוסבר פעם'? אודות הדיוק בנאמר מנהג ישראל תורה היא, שלא זו בלבד שיש למנהג זה תוקף של תורה, בדומה לנאמר ,,מנהג אבותינו בידינו", ,אל תשנו מנהג אבותיכם"'?, וכתשובתו הידועה של הרשב"אק, אלא המנהג הוא גם הוראה - תורה - לתוכנו ומשמעותו המיוחדת, ובעניננו - יש כאן הוראה לגבי המהות המיוחדת של אחרון של פסח.

ד. בפסח - אסור; בשבועות - חובה

ויש לומר, שנקודת ההסבר לכך בפנימיות הענינים היא:

ידוע? ההבדל בין פסח לבין שבועות בענין החמץ, שבפסח החמץ אסור לחלוטין, ואילו בשבועות לא זו בלבד שהחמץ מותר, אלא הוא חובה - מנחת שתי הלחם המוקרבת בשבועות צריכה להיות דוקא ,,חמץ תאפינה"*, ויותר מכך, דוקא מנחה

ימים אחרונים דחה"פ שיחות 55

זו מתירה5 המצף*?.

וההסבר לכך הוא: ,,חמץ" מצביע על הגבהה והתנשאות, שזהו המקור לרע, ולכן בפסח, ב,יציאת מצרים", חייבים ,לברוח" מן ה,חמץ", ועד כדי כך ש,לא יראה" ולא ימצא"<. לעומת זאת בשבועות, לאחר כל העבודה הרוחנית של ספירת העומר, שבה מבררים את כל שבע המדות של הנפש הבהמית לכל פרטיה (חסד שבחסד וכו') - אז החמץ אינו סותר לעבודת ה', אלא להיפך: נמצאים אז במצב שבאמצעות החמץ עצמו אפשר, ולכן צריך, לקיים את התורה ואת המצוות, בדומה לנאמר ,ויגבה לבו בדרכי ה"<. כי שיא המעלה הוא ,אתהפכא חשוכא לנהורא", כשהופכים את החושך עצמ" לאור, ולכן בשבועות צריך להיות דוקא ,חמץ תאפינה".

את הקרבת מנחות

ה. אחרון של פסח - לאחר הבירור

לפי זה מובן שבדומה לכך אנו