55
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
0" לקוטי
א. דין ,בר מצרא"
מן הפסוק' ,ועשית הישר והטוב בעיני ה'" נלמד הדין של ,בר מצרא"?. כאשר אדם מוכר שדהו לזולתו, זכותו של ,,בר"המצר" - האדם שיש לו שדה הגובל לשדה הנמכר - לסלק את מי שלקח את השדה ולקנות את השדה לעצמו, כי טובתו של ,בר מצרא" היא ששדותיו יהיו סמוכים זה לזה.
הדין של בר מצרא, כפי שהוא מובא בגמרא, וכך פוסק גם הרמב"ם ועוד?, הוא: כאשר הלוקח כבר קנה את השדה, ומסלקים אותו מן השדה משום ,ועשית הישר והטוב"י. מכך מובן, שהחובה של ,ועשית הישר והטוב" חלה בעיקר על הלוקח, כיון שלגביו אין הבדל בין רכישת שדה זה או אחר, ואילו לגבי בר-המצר ,,ישר וטוב" לו לקנות שדה זה*.
כך מובן גם מהדין בגמרא*, ש,זבין
(= מכר) לעכו"ם לית בה משום דינא דבר מצרא... עכו"ם ודאי לאו בר ועשית הישר והטוב". כלומר, זהו דין החל על הלוקח, ולכן אינו חל כאשר ,זבין לעכו"ם".
ב. שני הסברים למהותו של דין ,,בר מצרא"
אך את מהותו של דין בר מצרא ניתן לבאר בשני אופנים:
א) זהו ענין של הנהגות ישרות וטובות בלבד. כלומר, תוקף הקנין של הלוקח אינו נפגם, אלא שחכמים חייבו לנהוג בדרך של ,,ישר וטוב", ולכן חייב הקונה למסור זאת לבר-המצר, וכך גם בהלכות השונות של בר מצרא.
ב) החובה של ,ועשית הישר והטוב" גורמת לכך שבר-המצר זוכה בבעלות מסויימת על השדה. ולכן חייב הקונה למסור את השדה לבר-"המצר לא רק משום חובת התנהגות טובה שחלה עליו, אלא משום שהשדה שייך לבר-
המצר, = כנאמר ב,נימוקי = יוסף"*: ,כאילו יש לו קצת קנין בגופו של קרקע".
ג. ההבדל בין שני
ההסברים ההבדל בין שני ההסברים הוא: לפי
הערות
- 1. ואתחנן ג *
- 2. *) וסיום מס' סוכה.
- 1. פרשתנו ו, יח.
- 2. ב"מ קח, א. רמב"ם הלכות שכנים פי"ב ה"ה (אבל אינו מעתיק ,בעיני הו"". כן ממשיך אח"כ בהיפך הסדר ,טוב וישר הוא" וכן בסוף הלי שכנים. וכן הוא בכ"מ בטור וכו'. וצ"ע). - ובשו"ע אדה"ז הל' מכירה כו' סוס"ה ,ועשית הישר והטוב בעיני ה' אלקיך". - וכנראה הוא טה"ד. ויש לברר בדפוסים הקודמים.
- 3. וכן בטושו"ע חו"מ ריש הלכות מצרנות (סי' קעה).
- 4. וכמפורש בכמה מקומות, וראה לקמן בהערות.
- 5. שם קח, ב. וראה לקמן בפנים.
- 6. ב"מ שם ד"ה והלכתא צריך למקנא מיני'- וראה לקמן הערה 16.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד — קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 4 עמודים.