247

8 לקוטי ותיקנה, טמאה מדרס (כיון שה,ארוכה" השניה קיימת); נשברה שניה ותיקנה - טהורה מן המדרס (דפנים חדשות באו לכאן), אבל טמאה מגע מדרס (כי ה,ארוכה" החדשה הראשונה נגעה במטה כאשר היתה טמאה מדרס), לא הספיק לתקן את הראשונה עד שנשברה שניה - טהורה (אפילו ממגע מדרס)"".

כלומר, אם הכלי תוקן כאשר חלק אחר של הכלי היה קים, ישנה טומאת מגע. אבל אם הכלי תוקן לאחר שכולו נשבר, אין טומאת מגע.

במסכת סנהדרין% בגמרא נאמר: ,אמר לו קיסר לרבן גמליאל: אמריתו דשכבי חיי. הא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי? (=אומרים אתם, שהמתים יחיו. והרי הם עפר, והאם עפר יכול לחיות?) אמרה לו ברתיה: שבקיה, ואנא מהדרנא ליה (=אמרה לו בתו: עזבהו, ואני אשיב לו). שני יוצרים יש בעירנו. אחד יוצר מן המים, ואחד יוצר מן הטיט. איזה מהן משובח? אמר לה: זה שיוצר מן המים. אמרה לו: מן המים צר, מן הטיט - לא כלדשכן? דבי רבי ישמעאל תנא: קל וחומר מכלי זכוכית, מה כלי זכוכית, שעמלן ברוח בשר ודם, נשברו - יש להן תקנה, בשר ודם, שברוחו של הקדוש-ברוך-הוא, עלאחת -כמה-וכמה!".

ויש לומר, ששתי דוגמאות אלו מבטאות את שני האופנים שבאופן התחייה: אם התחייה היא באופן של

חוקת ג

,צר מן המים .. הטיט", הרי שלמרות שדין טומאת המת שמלפני התחייה איננו קיים כאן, שהרי ,פנים חדשות באו לכאן", הרי חל כאן הדין של טומאת מגע, כי נשארה מציאות מסויימת מלפני כן, שממנה ,צר" הקדוש-ברוך-הוא את הגוף (בדומה למקרה השני שבמשנה במסכת כלים).

בהשוואה שדבי רבי ישמעאל משווים זאת ל,,כלי זכוכית .. שנשברו", הכוונה היא, שאין כלל קשר ביץ המציאות החדשה לקודמת'", כי ההלכה לגבי כלי זכוכית היא*, שעל ידי שבירה הם מתבטלים לגמרי ממציאות של כלי, ואם הם היו טמאים, הם מיטהרים לחלוטין. וכך בתחיית המתים, שהתחייה היא באופן של יצירת כלי חדש מכלי זכוכית שנשברו, שאין כלל קשר בין המציאות החדשה לקודמת, ולכן לא חלה על המציאות החדשה טומאת מגע במת (בדומה למקרה האחרון שבמשנה שדלעיל) ואז ,אין צריכין" הזאה.

לפי זה מובנת תשובת רבי יהושע בן חנניא ,,לכשיחיו נחכם להם" - כאשר תהיה תחיית המתים, ייוודע אופן התחייה, והדין יוברר.

יב. השאלה השלישית היא לגבי מתי מדבר

,איכא דאמרי לכשיבוא משה רבנו