64

שוה, אלא רק גילוי בעלמא ש,מורה" הוא ענין של נזירות? בדיוק כאצל שמשון, ולא כדעת רבי יוסי שהכוונה היא ליראה, ומכך מובן מאליו, שאמו של שמואל התכוונה להזירו לכל ימי חייו.

אך מלשון המשנה ,נאמר בשמשון ומורה ונאמר בשמואל ומורה, מה מורה האמורה בשמשון נזיר אף מורה האמורה בשמואל נזיר", לשון המשמשת בדרך כלל לגזירה שוה, ויותר מכך ובעיקר: מכך שנאמר ,מה מורה... נזיר..." (ולא ,מה מורה... תער...", ואף לא בדומה ללשון בסיום הענין ,,מורה של מתכות" או ,של נזירות") מובן, שאין זה גילוי בלבד למשמעות המילה ,מורה", אלא שלומדים ענין של נזירות שמואל מנזירות שמשון.

ג. דברי הגמרא על המשנה בסוף מס' נזיר, והשאלות על כך

בהמשך למשנה נאמר בגמרא: ,אמר ליה רב לחייא בריה (=אמר רב לבנו חייא) חטוף ובריך (=רש"י: חטוף

כוס של ברכה ובריך ברכת זימון), וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה: חטוף ובריך, למימרא (=שמא תאמר) דמברך עדיף, והתניא (=הרי שנינו): רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, ואמר ליה רבי נהוראי: השמים! כך הוא, תדע, שהרי גוליירים (=חלשים) מתגרין במלחמה וגבורים נוצחין, תנאי היא (=זוהי מחלוקת תנאים), דתניא: אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחלה".

ואין מובן, מהו הקשר של דברי הגמרא למשנה במסכת נזיר? הרי זהו ענין של ברכות המתאים למסכת ברכות, ואכן הענין מובא במסכת ברכות'*.

יש מפרשים"?, שכוונת הגמרא היא להביא מאמר נוסף של רבי נהוראי בהקשר למאמרו המובא במשנה, כי מאמריו של רבי נהוראי מוזכרים מעט מאד בש"ס:, ובמיוחד כאשר בענין המובא בגמרא מוזכרים גם דברי רבי יוסי, כבמשנה המדוברת.

אך קשה להסביר כך, כי: א) הגמרא אינה פותחת בדברי רבי יוסי ,,גדול העונה אמן יותר מן המברך" ובהבאת דברי האמוראים לאחר מכן, אלא ב,אמר ליה רב לחייא בריה"... ב) לפי הסדר בגמרא מתחילים עם הדעה הנוגדת לרבי יוסי ולרבי