471

כשיכתוב בדיוק השמות שלו ושל זוגתו בצירוף שם האם של כל אחד מהם בלשון הקודש -- שכן נוהגים להזכיר בתפלה -- יזכירום בתפלה להאמור.

לשאלתו דעתי בנוגע לאמוץ (אַדאַפטירונג) ברוב פעמים ההנהגה עם הילד שמאמצים הוא, מבלי לגלות לו שאינו מיוצאי חלציהם, ובכל אופן ההנהגה עמו -- כיוצאי חלציהם ממש, שזהו מביא לידי איסורים דחבוק ונישוק (המותרים רק בין בנים להוריהם ממש, ולא של אלו המקבלים ילד לחינוך). והמובא בספרים על דבר גידול יתום בביתו, הרי זה מובן שרק באופן שנזהרים באופן הדרוש בכל הנ"ל. וזהו מדברים הכי קשים, ורק כשבטוחים להזהר כדרוש -- יש מקום לשאלת אמוץ*. (ממכתב כו מ"ח תעשכזד)

במענה על מכתבו מג' ואתחנן, עם הפתקא המצורפת בו, אשר תקרא בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. וכן השו"ת שלו, אשר כבקשתו מוסגר בזה.

והנה בכגון דא, אנו אין לנו אלא הוראת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו אה"ע ספ"ט (חלק א'), אשר מקיל הוא בכגון דא כיון שנוגע לבריאות ובפרט כנדון דידי', שכפי כתבו -- הרופאים בדעתם שבכל פעם שמתעברת היא בסכנה. ויש להטעים פס"ד זה בפרט בדורנו דור יתום זה, כי הרי אפילו אלו המחמירים הוא בשביל חומר הענין דשז"ל, אבל המחמיר בכגון דא מביא ברובא דרובא לפרישות למשך זמנים ארוכים פחות-יותר, ובמילא גורמים עי"ז לשז"ל ר"ל. ובעוה"ר -- יותר תכוף מאופן השימוש במוך -- כיון שאז הדבר תלוי בשני אישים ויש ימי הפסק טהרה בינתים כו' וכו' -- עד שבסוף דבר -- ע"י החומרות גורמים היפך הכוונה, וד"ל. ואף שצ"ע אם יש לפרסם דבר זה לעמי הארץ -- בכדי שלא ילמדו הפרוצות מז הצנועות והבריאות מן החלשות, הנה לשואלים יש להורות כדעת כ"ק אדמו"ר הצמח צדק*.

... הדיעות בדין דלשמש במוך -- מלבד הספרים שנזכרו בשו"ת צ"צ שם -- ראה שד"ח אסיפת דינים מע' אישות א, לב. ובפאת השדה שם מע' אישות סק"א (שהורו -- למעשה -- להיתר).

מה שהביא משו"ת מהרש"ם ח"א סנ"ח דסמוך לטבילתה וסמוך לוסתה לא ישמשו כיון שאז רוב נשים מתעברות משא"כ בשאר הזמנים ועפמש*כ בשו"ע או"ח סתר"ו -- ואין תח"י שו"ת הנ"ל לעיין בפנים, אבל במחכ"ת, תמוה ביותר חידוש ענין