378

₪ לקוטי כידוע לגבי מודה אני, שהסיבה הפנימית לאמירת מודה אני לפני נטילת ידים ואפילו בידיים טמאות, היא מפני ש,כל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה,מודה אני" של היהודי. ייתכן שהוא פגום בכך או בכך, אך המודה אני נשאר בשלמותו"*.

2 בן עזאי - הריצה והשמחה בקיום מצוה מסו*ימת

על כך מחדש בן עזאי הוראה נוספת, במילי דחסידותא - ,,הוי רץ למצוה קלה ובורח מן העבירה":

אף כאשר שקועים בקיום מצוה מסויימת, בלי לחשוב על הכוונה הכללית של המצוה, הזהה בכל המצוות: ,אשר קדשנו במצותיו וצונו"*, לעשות רצון אביך שבשמים - אלא רק על המצוה המסויימת, ואשר על ידי כך הוא חושבה למצוה קלה - צריך היהודי להגיע לכך שהיא תיעשה באופן של ,רץ", בשמחה ובחיות בלי הגבלה.

כיצד דורש בן עזאי מכל יהודי, שהמשמעות הפרטית של המצוה, שהיא לכאורה מוגבלת*, תגרום ל,ריצה" שמעל למדידה והגבלה?

זאת משום שכך היתה דרכו הכללית

אבות - פ"ד

של בן עזאי* - הוא עובד בכיוון של ,רצוא", יציאה מן העולם. ולכן הוא לא עסק בפריה ורביה, באמרו ,מה אעשה שנפשי חשקה בתורה"*, עד אשר עקב כך, בסופו של דבר, היתה כניסתו לפרדס באופן של ,הציץ ומת" - ,רצוא" ללא ,,שוב", בדומה למיתת שני בני אהרן.

ולכן היתה גם עבודתו בעניני ,תיקון" - קיום המצוות - באופן של ,רצוא" שהוא חש את ה,נעימות עריבות .. מתיקות", כלשון בעל ה,,אור"החיים" הקדוש* לגבי ה,רצוא" של שני בני אהרן, שבקיום המצוות, וזה גורם לריצה ולשמחה בקיום המצוות באופן בלתי מוגבל*, אף מעל להגבלות של הנפש האלקית העצמית.

בכך מובן מדוע אין כאן הביטוי ,,הוי רץ למצוה קלה כלחמורה", כי ,,נעימות" המצוות הגורמת לריצה למצוות היא מצד המשמעות הפרטית שבכל מצוה, ואינה זהה במצוה קלה ובמצוה חמורה,