293

שלושת הענינים ,רוח חכמים נוחה ממנו", אלא גם בסיבה הגורמת לכך ש,רוח חכמים נוחה ממנו":

כשם שאצל ,,המחזיר חוב בשביעית" אין חלים חובה ושעבוד גברא לגבי תשלום החוב, אלא שעבוד חפצא בלבד, ולכן פרעון החוב הוא בגדר של ,רוח חכמים..." - כך גם בשני החלקים האחרים, הלווה אינו משועבד, שעבוד גברא, ל,בניו של הגר", וכן המוכר ללוקח, אלא שעבוד חפצא בלבד, ולכן גם מעשיהם הם בגדר של ,רוח חכמים...".

בנוסף לכך: כלל הוא שלרוב% סדר החלקים במשנה הוא באופן של ,לא זו אף זו". ולפי זה יש לומר, ששלושת החלקים במשנה זו מסודרים באופן אשר בכל חלק מאוחר יותר יש חידוש בענין של ,,רוח חכמים נוחה ממנו", על פני החלק הקודם.

ח. ,רוח חכמים נוחה" - בכל שלושת מרביבי ההלוואה

כדי להבין זאת יש להקדים ולבאר את הדיוק במשנה:

בחלק השני: לשם מה אומרת המשנה ,,לא יחזיר לבניו" - אילו נאמר רק ,,הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו

בחר גב

אם החזיר לבניו רוח חכמים נוחה ממנו" כבר היה מובן שאין חייבים להחזיר את החוב לבנים.

בחלק השלישי: ,כל המטלטלין נקנין במשיכה וכל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה ממנו" - אין מובן, כשאלת המפרשים: מטרת המשנה היא לציין את מעלת ,,המקיים את דברו", שהרי אין כאן המקום לבאר דיני קנין, אך מצד שני, קיום דברו אינו דוקא בקנית מטלטלין9, ומדוע נאמרת

ההקדמה ,כל המטלטלין נקנין במשיכה". ההסבר לכך הוא: המשמעות

הפשוטה של ,רוח חכמים נוחה ממנו" היא, ש,חכמים אוהבים אותו על זה וישר בעיניהם מה שעשה"" לא רק משום שקיים מצוה צדדית או לא עבר על איסור צדדי, למרות שאין הוא חייב בהם - אלא מפני שעל ידי כך הוא עושה דבר טוב בעצם הדבר שבו נעשתה פעולתו.

ובעניננו - ענין ההלוואה: ,רוח חכמים נוחה ממנו" מפני מעשהו הטוב, למרות שאינו חייב, שהוא דבר של מעלה וטובה בעצם ההלוואה עצמה, ולא בענין צדדי אחר.

פעולת ההלואה, וכך גם קנין, מורכבת מן: (א) המלוה, (ב) הלווה, (ג) הממון, המקשר בין המלוה ללווה.

,רוח חכמים נוחה ממנו" לגבי