122

שיחה ד

10 לקוטי

א. בפסת דורות - ,לחם עוני", בפסח מצרים - אפשרית גם מצה עשירה

בקשר לציווי' ,ואכלו... בלילה הזה... ומצות...", המצווה את בניישראל לאכול מצה בליל ט"ו בניסן, בהיותם עדיין במצרים, מוצאים דבר פלא, לכאורה:

בציווי לדורות על אכילת מצה (בפרשת ראה:) אומרת התורה: ,שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת מארץ מצרים", ומכך לומדיםי, שהמצה צריכה להיות ,לחם עוני" דוקא - לא מצה עשירה. וכיוון שבפסח מצרים, בפרשתנו, אין מוזכר ,לחם עוני", נראהי, שבמצרים יכלו בני"ישראל לצאת ידי חובת אכילת מצה גם על-ידי אכילת מצה עשירהי.

1) פרשתנו יב, ח. וראה שם, יח.

2 טז, ג.

3 פסחים לה, א. שם לו, א. רמב"ם הל' חו"מ פ"ה ה"כ. פ"ו ה"ה. טושו"ע או"ח סתס"ב ס"א. שו"ע אדה"ז שם ס"א, ס"ן. סתנ"ד ס"ד.

4) כי אף את"ל שהציווי דלחם עוני נאמר בסיני (ראה חגיגה ו, ריש ע"ב (וש"נ). ועוד) - הרי מובן שציווי זה (וכל הציווים) דפ'ראה כו' לא נאמרו לפני הדיבור - במצרים.

65 ולדעת המהר"ל (גבורות ה' פמ"ח) גם בפסח דורות - ב' הציווים [,,בערב תאכלו מצות" ו,,לחם עוני"] הם ב' מצות. ומי שיש לו רק מצה עשירה [שיש בה גם מים ויכולה לבא לידי חימוץ] יאכלנה בליל פסח לקיים עכ"פ מצות בערב תאכלו מצות,

לפי זה מובן, שלמרות שבפסח דורות צריכה המצה להיות ,לחם עוני" דוקא, בכל זאת בגאולת מצרים עצמה היה מקום גם למצה עשירה, אך זאת לא בעת היציאה ממצרים ממש, שהרי

אף שלא יקיים מצות לחם עוני (וכ"כ בב"ח לטאו"ח סתע"א. וראה אלי' רבה שם סק"ח. פמ"ג שם א"א סק"ה).

אבל במג"א (שם סק"ה. וכ"ה בח"י שם סק"ה. סתס"ב סק"ב) לא ס"ל כן. וכ"ה להלכה בשו"ע אדה"ז סתנ"ה סל"ג. סתע"א ס"ד"ה*.

*) לכאורה הי" אפשר לדחוק, שכוונתו במש"ש (סעיף ד') ,,מצה עשירה דהיינו שעירב בה מי פירות" היא לעיסה שנילושה רק במי פירות (בלי מים), שאז גם להמהר"ל מותר לאכלה בערב פסח מפני שאינה יכולה לבוא לידי חימוץ.

אבל אינו. כי

(נוסף לזה שא":כ: (א) הול"ל ,,היינו שנילושה במי פירות" ולא ,,שעירב בה מי פירות" (שמשמע שיש בה גם מים), ובפרט שמשנה מלשון הטור (וכדיוק הב"ח) שם שנילושה כו'" (אבל ראה לשון אדה"ז בסי' תמד ס"ב: שנילושה כו" - ואולי לא רצה לשנות שם מלשון הטור, וסמיך על מה שיפרש במקומו בס" תעא (שמציין שם) ,,דהיינו שעירב כו'"). (ב) ועיקה לא הו"ל להזכיר כלל התיבות ,,מצה עשירה" [שהרי הטעם שמותר לאכלה הוא (לא מפני שהיא ,,מצה עשירה", כ"א) מפני שאינה יכולה לבוא לידי חמוץ], אלא שבזה י"ל דקאי על ריש סימנא, שהוא לשון הרא"ש, טור וכ" (ובלאה"כ צ"ל כן - לתרץ כפל הלשון: עשירה, דהיינו כר)]

ממ"ש בסעיף ה' ,,ואסור לאכלה בערב פסח" מוכח שקאי במצה שיש בה גם מים, ומסעיף זה נלמד על הקודמו (אף שבדוחק י"ל - דלצדדין קתני).

ובכל אופן - הרי מפורש בסימן תנה סל"ג: קמח ומים (עיי"ש).