36

העבודה בזמן הגלות, כדלעיל - ולפיכך יום י"ט כסלו האחרון שלו, שהוא הדרגה הנעלה ביותר של יום זה בחייו בעולם הזה (שהרי ,בכל שנה ושנה יורד ומאיר... אור חדש ומחודש שלא היה מאיר עדיין מעולם"?) היה בגלות. ויותר מכך - באותו מקום גלות שבו היתה הסתלקותו, כי אז מצויים כל ,מעשיו ותורתו ועבודתו" בשיא השלמות, כדלעיל.

ד. "שמות", לבאורה, ההיפך משעבוד

כבר. דובר פעמים רבות<, ששם הפרשה מבטא את תוכן הפרשה כולה, ובעניננו, אין מובן: המילה ,שמות" כוללת, לכאורה, את ההיפך מענין גלות מצרים, כי:

א) חז"ל אומרים (כאמור), ש,כל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים לא שעבדו המצרים בישראל" - ויוצא אפוא, שהענין של ,,שמות בני ישראל הבאים מצרימה" כלל לא איפשר את ענין השעבוד.

שמות - כ"ד טבת שיחות 17

ההיפך מן הגלות ומקושי השעבוד של ישראל, שעליהם מסופר בפרשה.

ג) השמות הללו הם, כמאמר חז"ל9 - ,,על"שם גאולת ישראל נזכרו כאן"

ה. בזמן הגלות העבודה היא מעצם הנשמה

וביאור הענין: ידוע*, שמעלת העבודה בזמן הגלות היא, שדוקא אז מתגלה כוח מסירות-הנפש של היהודי, הנובע מדרגת ,,יחידה" שבנפש, עצם הנשמה. כי כוחה של ה,יחידה" שבנפש, עצם הנשמה, מתבטא דוקא במקום ובמצב שחסרה תפיסת ותחושת האלקות על"ידי הכחות הגלויים שבנשמה, ואז ההתקשרות לאלקות

איננה כלזכל באמצעות הכחות הגלויים, אלא מצד עצמיותו של היהודי.

לכן בזמן שבית"המקדש היה קיים ואלקות האירה בגלוי, התבצעה גם עבודת ישראל בעיקר עלדידי הכחות הגלויים - הם חשו את האלקות עלדידי הכחות הפנימיים והגלויים של שכל ומדות, וכיון שזוהי עבודה שלפי טעם ודעת ורגש, אין מורגש בזה כוחה של דרגת ה,יחידה"'*.

דוקא בזמן הגלות, כאשר האור האלקי נסתר - ,אותותינו לא ראינו...