146

16 לקוטי

אמנם, מניון שענינה של תשובה זו הוא למלאות הפגם והחסרון של הכחות פגימיים, הרי בהכרח לומר שהיא ממדריגה בנפש שיש לה שייכות להכחות, והחסרון בהם -- על ידי עוונות -- ,תופס מקום אצלה": 1 א. דתשובה זו, אף שגם היא באה מצד עצם נפשו שלמעלה מהכחות פנימיים, אבל היא ממדרי' בנפש שכבר נמשכה להיות בחי' שרש ומקור אל הכחות, ולא עצם הנפש ממש 43

אבל בחי' יחידה -- עצם הנפש שלמעלה מלהיות שרש ומקור אל הכחות -- היא למעלה לגמרי מענין החטאים יי. והתשובה מצד בת" זו אינה על חטאים ועוונות, אלא עניגה העלי' מחיל אל חיל בדביקות הנשמה בשרשה ומקורה.

וזוהי מעלתה של התשובה דעשי"ת על התשובה של כל השנה - הד עבודה דתשובה עילאה, מצד בתי' יחידה שבנפש.

ד. והנה, דוגמת ב' בחי' אלו בתשובה, הם בכללות ב' אופני העבודה דימות החול ודיום השבת :

בימות החול הרי עיקר עבודת האדם היא עבודת הבירורים, ע"י הל"ט

האוינ\א

מלאכות ועובדין דחול, שעניגם לברר עניני רשות ולהעלותם לקדושה**.

ודוגמתה בעבודת התשובה היא בחי' תשו"ת -- העבודה עִם הכתות פנימיים שלו, שהיו נפרדים מאלקות, לחזור ולקשרם לקדושה.

אבל ביום השבת המלאכה אסורה: כי מצד עליית העולמות ביום השבת, הרי האדם הוא למעלה מעניני העולם (ועבודת הבירורים); ועבודתו אז היא העלי' מדרגא לדרגא בקדושה גופא **.

ובדרגות התשובה, עבודת יום הד שבת היא תשויע יי -- דביקות ועליית הנשמה לשרשה ומקורה.

ובזה יש לבאר העילוי בעבודת התשובה של שבת תשובה על עבודת התשובה דשאר הימים מעשי"ת :

כמדובר כמ"פ, הנה הז' ימים שבין ר"ה ויוהכ"פ הם כנגד ז' ימי השבוע של כל השנה, דבכל יום מז' ימים אלו בו התשובה והתיקון על אותו היום בשבוע של בל שבועות השנת (דהיינו, ביום א' התשובה והתיקון על כל יום א' דכל השנה, ביום ב' על כל יום ב' דכל השנה וכו 5

ועפ"ז מובן, דאף שבכללות הרי כל עשי"ת ענינם תשו"ע, בנ"ל, בכיזי מאחר שימי החול דעשי"ת ענינם הד תיקון על העבודה דימות החול של כל השנה, אין זו אמיתית ושלימות העבודה דתשו"ע.